אשר עשה . בהרדת האש והגשם :

את כל אשר עשה אליהו . הוא מה שעשה להוריד האש על העולה בדרך שאכלה העולה והעצים והאבנים והמים אשר בתעלה לחכה לבחון כי ה' הוא האלהי' ומה שעשה מהבאת המטר : ואת כל אשר הרג את כל הנביאים בחרב . ידמה שהודיע לה שהוא צוה לתפשם כלם ולהורידם לנחל קישון ושחטם שם כאילו רצה שלא יטמא דמם את הארץ ולזה נשפך דמם אל הנחל שיוליכהו למקום רחוק :

את כל, מירידת האש והגשם, ואת כל ר''ל הסבה שבעבורה הרגם, שרצה להצדיק את אליהו, ור''ל את כל הפרטים שבעבורם הרג את כל הנביאים :

כה יעשון אלהים . כמו שעשית לנביאי הבעל :

כה יעשון וכו' . הוא ענין שבועה וגזמה ולא אמרה , וכאילו אמרה כהטובה ההיא יעשון וכו' , ועוד יוסיפו טובה , כי כעת מחר וכו' , ואמרה לשון רבים , כי עבדה לבעל ולאשרה :

כעת . הכ''ף באה לאמתת הדבר :

כה יעשון אלהים . אמרה זה בלשון רבים לרבוי האלוהות אשר היו עובדים להם :

השאלות: למה לא הרגה אותו תיכף :

ותשלח איזבל ראתה כי לב אחאב נוטה אל אליהו ומצדיקו ולא ערב לבה להרגו תיכף וחשבה כי בלילה תהפך לב אחאב לשוב אל רשעו :

וירא . ראה עצמו בסכנה : אל נפשו . בעבור למלט נפשו : אשר ליהודה . ואינה ממשלת אחאב :

וירא ויקם וילך אל נפשו . ר''ל שכאשר ראה הסכנה שהוא בה לא רצה לסמוך על הנס אבל קם תכף והלך למלט את נפשו : ויבא באר שבע אשר ליהודה . ר''ל שכבר היה למלך יהודה ולזה בא שם להמלט מיד איזבל ואע''פ שבא לנחלת בני שמעון הנה ידמה כי מפני היותו תוך ערי יהודה היו בני העיר ההיא תחת מלך יהודה או אולי במלחמות שנלחמו מלכי יהודה עם מלכי ישראל לקחו מלכי יהודה העיר הזאת :

השאלות: מהו וירא מה ראה, מהו הלשון וילך אל נפשו :

וירא ראה ברוח קדשו כי יכול תוכל וילך אל נפשו כי אליהו היה מתבודד רוב ימיו ועוסק בשלמות עצמו להשלים את נפשו, רק בעת הצורך היה נביא שלוח אל העם, ואחר שראה שכל הנפלאות שעשה לא פעלו, ראה כי אין לו עסק להשלים את העם, ולכך קם וישב ללכת אל השלמת נפשו, והגם שבא אל באר שבע אשר ליהודה ששם לא התירא עוד מאיזבל, בכל זה הניח את נערו שם להפרד מבני אדם לצאת אל המדבר להתבודד, כי זה היה מחוז חפצו עתה, כמ''ש מי יתנני במדבר מלון אורחים וכו' :

רותם . ייניבר''א בלע''ז : ויאמר רב . ( תרגום : ) סגי לי ארכא , עד אימתי אנא מטריף כדין :

תחת רותם . לחסות בצלו : וישאל . שאל מה' לקחת נפשו ולמות בידי שמים : רב עתה . רצה לומר : הואיל ואני עתה בצער , הנה נחשבים לי ימי למרובים , ואין לי חפץ בהם , ולכך קח נפשי , כי לא לעולם אחיה , כי לא טוב אנכי מאבותי , להנצל מן המיתה , ואם כן מה לי עתה , מה לי לאחר זמן :

רתם . שם אילן , שגחליו תמיד חמים מאוד , וכן ( תהלים קכ ד ) גחלי רתמים :

והוא הלך במדבר דרך יום . בחר ללכת במדבר כדי שלא יראהו איש שיוכל להגיד זה לאיזבל : וישב תחת רותם אחד . הוא עץ שפל גיני''שטה בלע''ז : וישאל את נפשו למות . הנה מחוזק הרעב היה בוחר במות ולזה אמר כי רב לו במה שחיה ובקש מהש''י שיקח את נפשו וימיתהו כי לא טוב הוא מאבותיו שיזכה מפני זה לאורך הנפלא מן החיים :

השאלות: מלת ויבא לא יצדק רק אם בא אל מחוז החפץ לא הנודד במדבר :

והוא לבדו הלך במדבר דרך יום, ויבא ר''ל ואז בא אל מחוז חפצו, כי אחר שהתרחק דרך יום מן הישוב היה במקום מגמתו, כי שם יתבודד עם האלהים, וישאל את נפשו כי ראה שכבר תיקן לצורך עצמו את אשר היה לו לתקן בחיים הזמנים, וראוי כי תשוב נפשו אל צרור החיים ותעזוב את הלבוש החומרי המאפיל בינה ובין האור הבהיר, וז''ש ששאל את נפשו ר''ל לתועלת נפשו, והנה לשלא ימות, יהיה או מצד שלא השלים את אשר עליו להשלים בחייו, ועז''א רב עתה ה' כי כבר השלים ועשה רב והותר, ואם מצד שאין המיתה מוכרחת אליו כי גם בחייו יפרד אל הרוחניות והמלאכיות כאדם קודם החטא שהיה ראוי להיות חי לעולם, ועז''א לא טוב אנכי מאבותי :

וישכב וכו' . רוצה לומר : אף כשבא לשכב ולישן בהתפשטות רגליו , לא מצא שנים ( רתמים ) יחד , לחסות בצילם כל אורך הגוף : והנה זה . הלשון הזה יורה למהירות הדבר , לומר מיד כשישן בא אליו המלאך וכן ( שיר השירים ב ח ) : קול דודי הנה זה בא : נוגע בו . להקיצו , משנתו :

השאלות: מ''ש ויישן תחת רותם אחד, היל''ל ויישן תחתיו שכבר נזכר שישב תחת הרותם, ומלת זה מיותר, למה צוה לו לאכול את העוגה וכי לא לקח בידו לחם בלכתו המדברה :

וישכב תחת רותם אחד זה היה רותם אחר, שהרותם הראשון היה קטן בלתי מספיק רק לשבת תחתיו (ולכן כתיב אחת בלשון נקבה המורה על חולשתו) וזה השני היה רב הצל ראוי לשכב תחת צילו, והנה זה מלאך אבל הרותם השני הזה לא היה רותם באמת רק מלאך שנדמה לו כרותם ועתה בשינתו נוגע בו ויאמר וכו' :

רצפים . פחמים , וכן ( ישעיהו ו ו ) : ובידו רצפה :

מראשותיו . סמוך לראשו : עוגת . חררה : רצפים . אפויה על גבי גחלים , כמו ( ישעיה ו ו ) ובידו רצפה :

עוגת רצפים . ר''ל עוגה שנאפית ברצפי אש :

ויבט, עוגת רצפים עוגה של רשפי אש, נדמה לו כאילו רשפי אש נתאחדו כדמות עוגה הראויה למאכל, וכאילו צוהו לאכול העוגה הזאת, שהוא כפי המשל, שגופו יזדכך מן חלק העפר ויעשה כבריות המורכבות מיסודות הקלים אש ומים ורוח, כענין עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, וכמ''ש שהשדים גופות מורכבות מאש ורוח או אש ומים, והם אוכלים ושותים לדעת חז''ל והמקובלים, אשר גם אכילתם היא מדברים הדומים להרכבתם. וכפי הנמשל הרצפה רומז אל דבר הנבואה, והמים רומז להתורה, כמ''ש ובידו רצפה (ישעיה ו') ותרגמו ובפומיה ממלל, ואומר הוי כל צמא לכו למים, שהיה מזונו עתה ענין רוחני אלהי :

כי רב ממך הדרך . רצה לומר : הדרך שאתה רוצה ללכת בה , היא מרחק רב מפה , ולא תמצא מה לאכול , ולזאת קום ואכול שוב , וממנו תשבע זמן רב :

וישב בפעם השניה לא נתלבש המלאך בדמות רותם, ועז''א מלאך ה' שנית, שבשנית היה מלאך ה', ויאמר קום אכול כי בפעם הראשונה ישן אח''ז ובפעם השניה נזדכך שלא יצטרך לישן כי הלך ארבעים לילה בלא שינה, ועז''א כי רב הדרך ללכת ביום ובלילה :

בכח האכילה ההיא . על פי נס , לא נתעכלה במעיו כל הזמן ההוא : עד הר . עד בואו להר האלהים , והוא הר חורב :

וילך בכח האכילה ההיא . ר''ל בכח שקנה מהאכילה ההיא הלך ארבעים יום וארבעים לילה ואולם אמר שקנה הכח מהאכילה ההיא כי קודם האכילה היה חלוש מאד והיה קרוב מאד למות מפני הרעב , והנה בא בדרך המדבר עד הר חורב שנתנה בו התורה לישראל :

וילך נדמה בזה למשה רבו שנזדכך גופו במה שעמד מ' יום בלא אכילה עד שזכה ברדתו אל הגלות אליו כבוד ה' למטה ואל קרני ההוד, וכן הוא בכח האכילה הזאת שהיה מאכל רוחני נזדכך גופו כל הארבעים יום עד שבא עד הר האלהים כי הוכן אל המראה הגדולה הזאת :

אל המערה . היא נקרת צור ( שמות לג כב ) שעמד בה משה ( ראה מגילה יט ב ) :

אל המערה . שעמד בה משה , וכמו שנאמר ( שמות לג כב ) : ושמתיך בנקרת הצור , ותרגומו : במערת טנרא : מה לך פה . למה באת הנה , ובא השאלה בדרך לשון בן אדם , השואל בכדי להכנס עמו בדברים , ודוגמתו ( בראשית ד ט ) : אי הבל אחיך :

פה . הנה :

ויבא שם אל המערה וילן שם . ידמה שכבר היתה מערה בהר חורב ולן שם אליהו : והנה דבר ה' אליו ויאמר . אחשוב כי בתחלה בא אליו דבר ה' על דרך הנבואה ושאל לו הש''י מה לך פה אליהו ואע''פ שכבר ידע זה הש''י על דרך אמרו לקין אי הבל אחיך והנה השיב אליהו כי הוא מקנא לש''י כי בני ישראל עזבו את ברית התורה והרסו מזבחות הש''י כי לא רצו לעבוד כי אם אלהים אחרים והרגו נביאי השם בחרב כי כבר הרגה אות' איזבל כמו שקדם ונשאר אליהו לבדו מן הנביאים הידועים לה ובקשה להרוג אותו וכאילו שאל מהש''י על זה שיקום נקמתו על אלו הרעות שעשו ישראל והנה קרה זה לאליהו מרוב כעסו על חטאת ישראל אז אמר לו הש''י שיצא ויעמוד בהר לפני ה' ר''ל כי כשיראה לו כבוד ה' אז יצא מהמערה וידמ' שכבר עשה זה הש''י כדי שיבקש אליהו רחמים על ישראל לא שיתפלל להשחיתם על רוע מעלליהם כי היה רצון הש''י להאריך להם אפו כדי שישובו אליו ולזה הראה לו הדברים המשחיתים כמו הרוח הגדולה והחזקה שהיא מפרקת הרים ומשברת סלעים :

השאלות: מה שאל מה לך פה וה' יודע מה הוא עושה בזה :

מה לך פה ר''ל הלא הנביא צריך שימצא בין העם להוכיח ולנבאות לא שיתבודד במדבר ובהרים :

את מזבחותיך הרסו . במות יחיד הנעשות לשם שמים , שהרי מזבח בית הבחירה בירושלים היה :

קנא קנאתי לה' . מקנא הייתי קנאת ה' , להרוג נביאי הבעל , ולעצור המטר , על אשר עזבו בריתך וכו' : הרסו . כמו שנאמר למעלה ( יח ל ) : וירפא את מזבח ה' ההרוס : לבדי . כי מאת הנביאים שהחביא עובדיה , אינם ידועים להם : ויבקשו וכו' . כאומר לזה באתי הנה , להתפלל במקום המקודש , לקחת נקמתי מהם :

קנא קנאתי . נקם נקמתי , וכן ( במדבר כה יא ) בקנאו את קנאתי :

ויאמר הנה אנכי לא אוכל להיות נביא מורה ומוכיח לעם הזה, כי צמתתני קנאתי על רוע מעשיהם, וע''י קנאתי שהרגתי נביאי הבעל יבקשו את נפשי, ולכן לא אוכל לעשות שליחותי :

ורוח גדולה . ( תרגום : ) משרית מלאכי רוחא : ברעש . ( תרגום : ) משרית מלאכי זיעא :

צא . צוהו לצאת מן המערה ולעמוד בהר לפני ה' , כי כבוד השכינה תעבור לפניו : והנה ה' עובר . אחר כל המחנות ההם : ורוח גדולה . תרגום יונתן : משרית מלאכי רוחא . רצה לומר : מחנה מן מלאכי רוח עברו לפני ה' , עד לא עבר כבוד השכינה : לא ברוח ה' . רצה לומר : בא אליו קול הנבואה ואמרה , שאין כבוד השכינה עוברת במחנה מלאכי הרוח : רעש . תרגם יונתן : משרית מלאכי זיעא : לא ברעש ה' . קול הנבואה אמרה , לא ברעש ה' :

מפרק . משבר , כמו ( זכריה יא טז ) ופרסיהן יפרק :

ולא היה ברוח ה' כי אין מדרך הש''י שיביא הרעות אם לא לתכלית שיגיע מהם טוב ולפי שנתבאר לש''י שלא יהיו מקבלי' תוכחת לא רצה לענשם על אלו החטאים לפי מה שראוי אבל המתין להם אם ישובו מדרכם הרעה , והנה היה אחר הרוח רעש והוא מזיק כי הוא כלי להפכת הארצות , וזכר ג''כ שלא ברעש ה' כמו שזכרנו ברוח :

(יא-יג) השאלות: מה הורה במראה זאת, ולמה שאל שנית מה לך פה וכבר השיב על שאלתו :

ויאמר צא וכו', חוץ ממ''ש האלהיים כי ראה בזה המראה הגדולה שראה יחזקאל, שראה רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת, שהם שלשה קליפות הסובבות את האגוז והפרי, וכן ראה אליהו רוח, ורעש הענן, והאש, וראה שה' לא נמצא בם, כי הם מחיצות ומסכים בין הקדש, ומהם תצא הרעה, ואחרי האש ראה קול דממה דקה שהוא הנוגה הדקה ומתוכה כעין החשמל, חש ממלל, הדובר בלחש, שהוא הקול והדממה, ור''ל קול ודממה החשמל, ודקה שהוא הנוגה, אולם כפי הנגלה הראה לו כי במחנה רוח ורעש ואש אין ה' בם רק בקול דממה, וממנו ילמדו שלוחיו ונביאיו בל יסערו סער בל ירעשו רעש ובל יבעירו אש, כמו שעשה אליהו בקנאתו לה' צבאות שעצר את השמים ושחט את נביאי הבעל, כי ה' ישלח את נביאיו שיבואו אליהם בקול דממה, וימשכו את העם בעבותות אהבה ובדברים רכים :

אש . ( תרגום : ) משרית מלאכי אשתא : קול דממה דקה . ( תרגום : ) קל דמשבחין בחשאי , אבל בנביאי אומות העולם אומר ( איוב ד טז ) : דממה וקול אשמע , דממה היתה לשבח . ואני שמעתי קול הבא מתוך הדממה , דטינטישמנ''ט בלע''ז , ואין שומעין הקול ממש :

אש . תרגם יונתן : משרית מלאכי אשתא : לא באש ה' . כן אמרה קול הנבואה : קול דממה דקה . רוצה לומר : קול חשאי כאלו היא מורכבת מקול ומשתיקה ולתוספת ביאור אמר , שהקול היה דקה , ותרגומו : קול דמשבחין בחשאי :

דממה . ענין שתיקה , כמו ( תהלים קז כט ) יקם סערה לדממה :

והנה אחר הרעש אש שהוא יותר מזיק . וזכר ג''כ כי לא באש השם לסבה שזכרנו וכאילו באר בזה שאלו הרעות שיבאו להם בהדרגה אינם מכוונות מהש''י אך הסתיר פניו מהם ועזבם כמו מטרה לחצי הרעות הנכונות לבא עליהם היה זה כן לפי שהרעו' הבאות על צד הקנאת המוסר לא יועילו להם הלא תראה כי מפני עצירת הטל והמטר שלש שנים לא נכנעו מפני הש''י : והנה אחר האש קול דממה דקה . ר''ל קול נמוך מהש''י כאילו הוא מורכב מהקול והשתיקה והנה העיר בזה כי אחר נפלם באלו הרעות ולא ירגישו שעונותיהם הטו שיהיו משולחים ונעזבים למקרי הזמן הנה יבא להם מוסר מה מהשם ית' אך לא יהיה שלם באופן שהיה מביא השם ית' המוסר לישראל במדבר בימי משה שהיה מגיע באופן שהיו מרגישי' תכף כי בסבת העון היה אך יהיה בזה הענין כמו מורכב מהקול ומהשתיקה , וידמה כי מרוב כעס אליהו על רוב חטאת ישראל לא שם אל לבו להבין את דבר המראה הזאת ולזה השיב אופן שאמר בראשונה :

וילט פניו . ( תרגום : ) וכריך אפוהי , וכן הוא אומר ( שמואל א כא י ) : לוטה בשמלה :

כשמוע אליהו . את קול הדממה , והשכיל שהכבוד עובר , וכרך פניו באדרתו לבל יביט אש הכבוד , כמו שנאמר במשה ( שמות ג ו ) : ויסתר משה פניו : ויצא ויעמוד . ויצא מהמערה ויעמוד בפתח : מה לך פה . על כי הראהו הכבוד , ולא עבר ברוח וברעש ובאש , כי אם בקול דממה דקה , כי חפץ חסד הוא , ולא יעיר כל חמתו לבוא ברוח וברעש ובאש , ולזה שאל לו שוב , מה לך פה רצה לומר : העודך באת הנה , לבקש נקמה :

וילט . ענין כריכה , כמו ( שמואל א כא י ) לוטה בשמלה : באדרתו . מלבוש חשוב מיוחד לנביאים , וכן ( זכריה יג ד ) ולא ילבשו אדרת שער :

ויהי כשמוע אליהו . ר''ל כשמוע אליהו קול הש''י הסתיר פניו מהביט אל האלהים ולזה כסה פניו באדרת שהיה לבוש בה ויצא מהמערה כמו שצוהו השם ית' ועמד פתח המערה :

ויהי ספר כי בצאת אליהו בפתח המערה שהיה באמצע ההר כמ''ש צא ועמדת בהר, וילט פניו כענין שכתוב ושכותי כפי עליך, וראה כי תוכן המשל שאין רצון ה' שהנביאים יענשו את העם ויקנאו בזעם, שאל אותו שנית מה לך פה, ומדוע אינך שב אל שליחותך לנבאות ולהוכיח בלא קנאה ורעש :

ויאמר קנא קנאתי . רצה לומר : הלא מאז קנאתי קנאת ה' , ולא לכבודי , ולזה גם עתה אבקש נקם , למען כבוד שמו :

השאלות: למה צוה שימשח את חזאל ואת יהוא, ולמה יעמיד נביא אחר תחתיו :

ויאמר שנית כי לא יוכל לעזוב קנאתו לה' צבאות כי מקנא הוא על דבר כבוד שמו :

לך שוב לדרכך . בדרך אשר באת הנה , והוא במדבר דמשק : ובאת . אל דמשק : ומשחת . הלשון הזה יורה על מינוי הגדולה , והושאל ממשיחת מלכי ישראל , שהיתה משיחה ממש :

ויאמר ה' אליו לך לדרכך מדברה דמשק . ר''ל שילך לדרכו אל מדבר דמשק ומשם ימשח חזאל למלך על ארם והרצון בזה היותו נבחר למלך על ארם ומשם ימשח יהוא בן נמשי למלך על ישראל ומשם ימשח אלישע בן שפט מאבל מחולה לנביא תחת אליהו אחר שאין רצון אליהו להיות לנביאו ולמזהיר לישראל עד שכבר קץ בחייו מפני רוע מעשיהם ואמר לש''י שיקח את נפשו , ולפי שלא מצא שם בדרך כי אם אלישע בן שפט השליך אדרתו עליו לעשות לו סימן שיהיה נביא וילבש נבואת אליהו עם שלביש' האדרת היתה סימן לנביא ולזה אמר הכתוב ולא ילבשו עוד אדרת שער למען כחש וידמה שהודיע אליהו לאלישע את הנבואה וצוהו שיודיע לחזאל שהוא יהיה מלך על ארם ושימשח יהוא בן נמשי למלך על ישראל ולזה היה כאילו ימשחם אליהו או יהיה הרצון בזה כי מפני רצון אליהו בעונש ישראל לפי מה שיורה מה שלמד עליהם חובה לפני הש''י הנה הוא סבת המשח חזאל למלך על ארם ומשח יהוא למלך על ישראל והמשח אלישע לנביא תחתיו ולזה אמר לו הש''י בכל אלו הדברים ומשחת כי הוא סבת המשחם כמו שזכרנו :

(טו-טז) ויאמר אז אמר לו כי הנהו ממלא רצונו מה שמקנא על כבוד ה' ויעניש את העם ע''י חזאל ויהוא ואלישע, שאלה יהיו נגד הג' מחנות שראה שמורים פורעניות רוח רעש ואש, ונגד ג' החטאים שחשב, שנגד מ''ש אשר עזבו בריתך, יכם חזאל שאינו בן ברית, ונגד את מזבחותיך הרסו יכם יהוא שהרס מזבח הבעל ונגד את נביאך הרגו יהרגם אלישע, אולם במ''ש שאינו רוצה לשוב לנבאות עוד כי מקנא הוא, צוה שימשח את אלישע אחר שא''י לנבאות ע''י קנאתו : ובאת ומשחת את חזאל וכו' ואת יהוא, הסדר לא היה כן שתחלה נמשח אלישע אח''כ יהוא ואח''כ חזאל, אולם לקמן (כ''א כ''ט) בארתי שע''י תשובת אחאב נשתנה הגזרה שהריגת יהוא לא יהיה בימיו רק בימי בנו, ומטעם זה לא נמשח יהוא ע''י אליהו רק ע''י אלישע והקדים משיחת אלישע למשיחת יהוא, וכן עי''כ נשתנתה ונתאחרה גם גזרת חזאל. וראיתי מפרשים מ''ש ויהי נא פי שנים ברוחך אלי היינו ששני דברים שהיו מוטלים על אליהו שהם משיחת יהוא ומשיחת חזאל יהיו אלי, וכן היה ששניהם נעשו ע''י אלישע, ולפ''ז מ''ש והיה הנמלט מחרב חזאל ימית יהוא הוא לפי הגזרה הקדומה, ואח''ז היה בהפך, והרי''א פירש שהאנשים שאין ראויים ליפול ע''י חזאל כמו בית אחאב הנשים והטף יפלו ע''י יהוא ואנשים שראוים להמלט מחרב יהוא כמו הנערים המנוערים שהתקלסו באלישע ימות אלישע, ואינו מדבר על סדר הזמן עי''ש :

תמשח לנביא תחתיך . אי איפשי בנביאותך , מאחר שאתה מלמד קטיגוריא על בני :

תמשח לנביא . אף בזה הוא ענין מינוי הגדולה : תחתיך . אחר שתעלה בסערה השמים :

ימית אלישע . לא מצינו שהמית אלא ארבעים ושנים ילדים על ידי הדובים ביריחו ( מלכים ב ב כד ) :

והיה הנמלט . לפי שבקש נקמה מישראל , צוה לו המקום למשוח אלו , והם יהיו השלוחים בדבר הנקם , כי חזאל ירבה להשמידם , והנמלט ממנו ימית יהוא , כי יהרוג כל בית אחאב וכל עובדי הבעל [ ואף שיהוא הרגם טרם מלוך חזאל , עם כל זאת אמר לשון נמלט , כי אילו לא המיתם יהוא , היו נמלטים מחרב חזאל , על כי המה אין מדרכם לרדת במלחמה , להיות הם נהרגים ביד חזאל ] : ימית אלישע . אמרו רבותינו ז''ל שהם הנערים המנוערים מן המצות , שהרגם בקללתו :

והנה ימית יהוא רבים כי הוא השמיד כל בית אחאב והרג כל עובדי הבעל ונביאיו כהניו והרג איזבל אשר עליה אמר אליהו קצת אלו הדברי' לש''י ומה שאמר כי הנמלט מחרב חזאל ימית יהוא אין הרצון בו שיקדם הרע שיעשה חזאל לישראל אל הרע שיעשה יהוא לישראל כי היה הענין בהפך זה כי בימי יהואחז בן יהוא היה הרע שעשה חזאל לישראל אך הרצון בו שמה שהיה נמלט מחרב חזאל אם היו חיים ימית יהוא כי ידמה שלא היה כח לחזאל בבית אחאב לו היה קיים כי אחאב ובניו הם היו מצליחים תמיד כנגד מלך ארם , וכן מה שאמר והנמלט מחרב יהוא ימית אלישע אין הרצון בו שיקדם הרע שעשה יהוא לישראל על הרע שיתחדש להם בסבת אלישע כי הדבר היה בהפך והנה מה שהמית אלישע הוא ארבעים ושנים נערים שקללם בה' וידמה שהרעב החזק אשר היה בשמרון היה בסבת אלישע ולזה אמר המלך כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף אם יעמוד ראש אלישע בן שפט עליו היום :

והשארתי . אף שתמשול בם חרב חזאל , לא יכלה הכשרים שבהם , שיהיו במספר שבעת אלפים , אשר המה חשבון כל הברכים וכו' , כי זולת אלו לא ימצא בהם עוד כשרים :

וזכר שכבר יגיע זה הרע לשיעור שלא ישארו בישראל כי אם שבעת אלפים איש והם אשר לא כרעו לבעל ולא נשקו לו , והנה אמר יהוא בן נמשי והוא אבי אביו כי כבר יקרא אבי האב אב כאמרו ותבאנה אל רעואל אביהן :

והוא חורש . הולך אחר הבקר החורש : שנים עשר צמדים לפניו . כי היו שם י''ב חורשים , ובכל אחד צמד בקר , והוא באחרונה בשנים העשר , אם כן הלכו לפניו י''ב , כי גם צמדו הלך לפניו , כי דרך החורש ללכת אחרי הבקר : אדרתו . השליך עליו קצת מאדרתו , לרמזו שיהא נביא לה' , וילבש גם הוא אדרת כמנהג הנביאים , וכמו שנאמר ( זכריה יג ד ) : ולא ילבשו אדרת וכו' :

צמדים . כן יקרא זוג הבקר , כי הולכים מחוברים יחד , והוא מלשון ( במדבר יט טו ) צמיד פתיל :

והוא חורש שנים עשר צמדים לפניו והוא בשנים העשר . ר''ל שהיו שם שנים עשר חורשי' והיו לכל אחד מהם צמד בקר ואלישע היה חורש כי הוא היה אחד מהשנים העשר החורשים , ואחשוב שזכר זה להעיד כי אבי אלישע היה עשיר מאד ועם כ''ז נפרד אלישע מבית אביו לשרת אליהו מפני חוזק אהבתו החכמה : ויעבר אליהו אליו וישלך אדרתו אליו . ר''ל כי כבר עבר אליהו סמוך לו ובהיותו קרוב אליו מאד השליך כנפי אדרתו עליו על שכבר הסך אדרתו עליו מדי עברו והנה הרגיש תכף אלישע כי רצון אליהו היה אליו שיבא ויחסה תחת כנפיו ולזה עזב את הבקר ורץ אחרי אליהו ואמר לו שיעזבהו לנשק אביו ואמו ואחר ילך אחרי אליהו :

(יט-כ) והוא חורש שנים עשר צמד בקר חורשים לפניו, והוא הולך בצמד האחרון, ובכ''ז אחר שהשליך אליהו אדרתו אליו, דבקה נפשו באדרת אליהו, שהרגיש בו הרוחניות שקרן עליו מעת היותו במערה, כמסוה אשר על פני משה, וכמ''ש לקמן (ב' ב') שבקע את הירדן באדרת הלז, והיה השלכת האדרת סימן כי הוא יעמוד תחתיו ויקח את אדרתו, ולכן עזב מלאכתו ורץ אחריו (יוע''ד הצורה היה אלישע עומד בשני עשר בקר העומדים תחת ים שעשה שלמה אשר סודם ידוע, ואדרת אליהו הוא מן הים עצמו שעומד עליהם ששם מדרגת אליהו כמספרו ב''ן, ולכן עזב את הבקר ורץ אחרי אליהו) :

לך שוב . מאחרי : כי מה עשיתי לך . שתבא אחרי :

אשקה נא . כדרך השואלים רשות ונפטרים ללכת מאתם : לך שוב . לך לנשק אביך ואמך כאשר אמרת , ושוב אלי : כי מה עשיתי לך . כי הנפלאות והניסים מה שעשיתי , אזי המה גם לך , רצה לומר : גם אתה תעשה כמוהם , אם תלך אחרי :

אשקה . מלשון נשיקה :

ויאמר לו לך שוב כי מה עשיתי לך . ירצה לפי מה שאחשוב לך לנשק אביך ואמך ושוב אחרי כי זה הוא מה שעשיתי לך ר''ל שכבר עשיתי זה להעיר אותך שתבא לחסות תחת כנפי :

בשלם הבשר . בשל להם את הבשר , כך פירשו דונ''ש ומנחם , וכן תרגמו יונתן בשתי תיבות ( בשיל להון ) . ואני אומר , אין צריך לחלקו לשתי תיבות , ומהו בשלם הבשר , בשלם לשני השוורים את הבשר שלהם , שהצמד אין פחות משנים : ויתן לעם . מרוב שמחה עשה משתה . ( ה ) כי שלחתי אליך וגו' לי תתן . ידעתי כי תתנם לי , אבל אחרת אני גוזר עליך :

ובכלי הבקר . שהמה מעצים : ויתן לעם . שהיו עמו בחרישה , ועשה זאת לגודל השמחה :

מאחריו . מאחרי אליהו : בשלם . בשל להם , רוצה לומר : להעם , וכן ( יהושע טו יט ) ארץ הנגב נתתני , ומשפטו : נתת לי :

ובכלי הבקר בשלם הבשר . ר''ל בשל להם הבשר וכאשר נתבשל נתן לעם אשר בשדה ואכלו וקם והלך אחרי אליהו ושרתו כדי שילמד יותר מחכמתו ממה שילמדו שאר תלמידיו כי המשרת הוא תמיד עם הרב ורואה מנהגיו ושומע דבריו תמיד וילמד יותר ממה שילמד התלמיד שאינו משרת :