לך הראה אל אחאב . סבב הדבר שיחלה פניך בעבור המטר , ואתן אותו על ידיך ולפי שנשבע אליהו שלא יהיה המטר כי אם לפי דברו , לכן צוה לו כזאת :

בשנה השלישית . ר''ל בשנה השלישי' לעצירת הטל והמטר :

ויהי דברי חז''ל ידוע שכאשר הוצרך למפתח של תחיה היה מוכרח להחזיר מפתח של גשמים, וע''פ דרכי הנה תחלה סתם אליהו כל צינורות השפע מהריק מטר וחיות, ולכן לא היה בכחו עד עתה להריק חיות על איזה דבר, אחר שבזה יפתח הצינור, אולם בעת החיה את הילד היה מוכרח לשוב מדרכו זה העוצר וסוגר בעד השפע, נהפך הוא כי הוצרך להוריד שפע חיות וחיים על הילד, ובזה נפתחו כל מקורות החיים אשר נסגרו ע''י עצירת הגשמים שמביאים חיים לעולם על החי ושיח השדה, ולכן אמר ה' כי עתה יתן גם מטר כי כבר אמר לאסורים פקח קוח. ואתנה מטר כבר כתבתי (סי' י''ז פ''ז) כי מעת יבושת הנחל לא היה המטר מחויב מצד הטבע והיה צריך למטר השגחיי, וזה לא יצוייר בלי תשובה מחטא ע''ז שבידם, ולכן צוהו שיתראה אל אחאב וישתדל להשיב את ישראל בתשובה שיכירו כח ה' כמו שהיה אח''כ שאמרו ה' הוא האלהים כמ''ש היש בהבלי הגוים מגשימים, ובזה אתנה מטר השגחיי :

וילך ספר כי היה העת מוכן להחזירם בתשובה בקל, {{{א}}} כי הרעב חזק בשמרון, וישובו מצד יראת מות. {{{ב}}} (ג) ויקרא אחאב שגם אחאב כבר שם על לבו צרת עמו ורוע מעלליו, וקרא לעובדיה והוא היה ירא ה' מאד להתיעץ עמו, וספר סבת קריאתו (וגם יל''פ מ''ש אשר על הבית שבימים האלה שראה עונשי ה' מנה אותו צדיק על ביתו, למען יהיה לו סמך בזכותו) שכ''ז היה יען שהוא ירא ה' ורצה להתלונן בזכותו. {{{ג}}} (ד) ויהי בהכרית וזאת זכות גדולה אשר הוא כדאי שתעמוד לו בעת הרעב כמ''ש חז''ל בעובדא דנחוניא חופר שיחין אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק וכו' :

אל עובדיהו . ללכת עמו כמו שנאמר למטה בענין : על הבית . ממונה היה על בית המלך :

ויהי בהכרית איזבל . להגיד בא איך היה עובדיהו ירא את ה' : חמשים איש במערה אחת . וחמשים איש במערה אחרת :

חמשים איש . רוצה לומר : חמשים לבד , וחמשים לבד :

ויחביאם . הטמינם במחבואה :

ויחביאם חמשים איש במערה . ר''ל כי ליראתו שתמצאם איזבל חלקם לשני מחנות ולזה שם חמשים איש במערה אחת וחמשים במערה אחרת :

ולוא נכרית מהבהמה . לא תכרת כל בהמתנו ממנו :

לא נכרית . ולא נהיה נכרתים מן הבהמות :

חציר . דשא : ונחיה . ונזון , וכן ( שם מה ה ) למחיה שלחני :

חציר . עשב להאכיל הבהמות : ולא נכרית מהבהמה . רצה לומר שלא נכרית עצמנו מהבהמה שלא תשאר ממנו לנו קצת :

ויאמר לכן צוה לו לבקש מזון לבהמותיו, ועל צד הצורה אמר אליו שיבקש מזון להבהמות. ע''פ שאמרו במדרש כשאין בני אדם ראוים לגשמים יורד המטר בשביל בהמה, כי האדם הבחיריי ניתן לגמול ועונש, לא כן הבע''ח שלהם ברית כרותה, ברית הטבעי שלא יכרתו מיניהם, וע''י הברית הזאת יורד המטר גם על האדם הגם שהוא נידון לפי המעשים, וז''ש אולי נמצא חציר ונחיה סוס ופרד ועי''כ ולא נכרית מהבהמה, לא נגרע מהבהמה וע''י הבהמה לא יכרתו גם בני אדם :

ויחלקו ובכ''ז אחאב בפ''ע לא עזב דרכו, וכ''א פנה לדרכו זה לה' וזה לעזאזל, וז''ש אחאב הלך וכו' ועובדיה הלך וכו' :

ויפול על פניו . להשתחות לאליהו :

להמיתני . כמו שמפרש ואומר : ורוח ה' ישאך על אשר לא אדע :

כי אתה נותן . רצה לומר : אתה תהיה סיבה שאמות ביד אחאב :

כי לא ימצאכה . שאין העם יכול למצוא אותך :

כי לא ימצאכה . אם לא מצאו אותך :

אין . איננו פה :

אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדני שם לבקשך . הנה אף ע''פ שלא יהיה אחאב מולך עליהם היה חוקר עמהם אם ברח שם אליהו גם היה משביע הגוי והממלכה באלהיה' שיאמרו לו האמת כמו שנהוג שישביע האדם חברו במה שישאל ממנו שיגיד לו האמת אך לא מלך אחאב בכלל העולם כי הי' רשע מאד ולא היה ראוי שייטיב לו הש''י זאת הטובה הלא תרא' כי כששלח אליו בן הדד כספך וזהבך לי הוא שלח לו כדברך אדני המלך :

(י-טו) השאלות: למה הקדים מה ששלח לבקשו בכ''מ וזה אינו מחייב שימיתהו אם יאמר אליו הנה אליהו, ולמה האריך בלשונו וכפל ב''פ ועתה אתה אומר לך אמור לאדניך הנה אליהו והרגני, ולמה הזכיר מה שהחביא מאה נביאים :

חי ה' ר''ל שאם אתה רוצה להתראות אליו מדוע נסתרת עד עתה כ''כ עד שלא מצאוך בשום מקום שע''כ ישבת בסתר, ואם שלא רצית להראות עד שיבקש לראותך הלא כבר בקש אותך, וא''ת שלא ידעת מזה הלא אם יש גוי וממלכה וכו' ובודאי ידעת מזה :

ועתה איך יצוייר שתעשה עתה בהפך שלא די שלא תסתר מן המבקשים אותך רק אתה אומר לך אמור הנה אליהו ואתה רוצה להמציא את עצמך אליו, וזה אי אפשר :

ורוח ה' ישאך . כאשר היה למוד בכך כפעם בפעם : על אשר . על מקום אשר לא אדע אנה הוא , לבקשך שמה : ולא ימצאך . בהמקום הזה : והרגני . בחושבו שהתלתי בו , כאומר דרך לעג , הנה שלחתי לבקשו ולא מצאתו , והנה הוא עומד פה : ועבדך ירא וכו' . ולמה אם כן תהיה אתה סיבה על מיתתי :

ורוח ה' ישאך על אשר לא אדע . הנה היה אליהו מורגל בכך כי כאשר היה במקום אחד היה רוח ה' נושאו אל מקום אחר כמו שזכרנו ולזה ירא עובדיה מזה :

והיה, וע''כ כי באמת אינך רוצה להתראות אליו, רק אתה רוצה להראות שמבקש אותך בחנם בארצות אחרות כי אתה מצוי פה, ובכ''ז והיה אני אלך וכו' ורוח ה' ישאך על אשר לא אדע, וזה מגמתך להראותו, אבל הלא בזה תגרום לי סכנה כי ובאתי להגיד וכו' ולא ימצאך והרגני, ועבדך ירא את ה' ולמה תסבב הריגתי :

וא''ת כי לא יהרגני בעבור זה כי לא יתלה בי האשם במה שאתה יכול להתעלם מן העינים כרגע, ז''א הלא הוגד לאדוני את אשר עשיתי וכו' וזה נודע אח''כ לאחאב (כי הריגת נביאי ה' נעשה ע''י איזבל לא ע''י אחאב) ועי''כ אני נחשד בעיניו כי ידי עם נביאי ה' להחיותם ולהצילם ובזה :

ועתה וגו' . והרגני , ואם כן מי יכלכל הנביאים מעתה , חמול נא עליהם :

ועתה אתה אומר ר''ל עתה אחרי החשד הזה שעוד לא נקיתי ממנו, אם אומר הנה אליהו והרגני כי יחשוד אותי שאני הסתרתי גם אותך במערה :

עוכר ישראל . כי עכרת אותם , במה שנשבעת לעצור המטר :

עוכר . משחית ומחבל , וכן ( שם לד ל ) עכרתם אותי :

לא עכרתי . רצה לומר : אין אני תחלת הסיבה , כי אם אתה , במה שעזבת את ה' :

לא עכרתי כי בעברם על מצות ה' לעבוד אלהים אחרים אינם ישראל רק כגויי הארצות, ולא עכרתי את ישראל, אבל אתה ובית אביך בעזבכם את מצות ה' עכרתם את ישראל, כי בזה היו כגוים, וכן הפסקת הטל ומטר גזרתי בחטאם כי כן ראוי להם ואתה הגורם :

ועתה . רצה לומר : אם תבקש על המטר , שלח קבוץ אלי כו' , וזה יהיה סיבה שיבוא המטר : אוכלי וכו' . על נביאי האשרה יאמר :

ועתה למען אשיב אותם בתשובה ואברר מי אלהים אמת שלח קבץ אלי את כל ישראל :

ויקבוץ וכו' . כי כל ישראל באו מאליהם כאשר שלח אחריהם , אבל הנביאים לא באו עד אשר קבצם המלך שלא בטובתם , ולזה לא קבץ כי אם נביאי הבעל , ולא נביאי האשרה , כי איזבל לא הניחתם ללכת שמה , על כי היו מאוכלי שולחנה :

שתי הסעפים . שתי המחשבות , שאינכם מבינים להכריע מי האלהים : ואם הבעל . האלהים , לכו אחריו : ולא ענו העם אותו דבר . שלא היו יודעין להבחין :

אתם פוסחים . רצה לומר : כחגר הזה אשר פעם ינטה על צד ימין , ופעם על צד השמאל , וכן אתם , עד מתי תהיו נוטים במחשבותיכם , פעם אחרי ה' , ופעם אחרי הבעל : האלהים . רצה לומר : בעל היכולת ומנהיג העולם :

פוסחים . מדלגים , ויקרא כן החגר , כי בעת הלוכו נראה כדולג : הסעיפים . המחשבות , כמו ( תהלים קיט קיג ) סעפים שנאתי . והוא לשון מושאל מסעיף אילן , כי המחשבות המה ללב כסעיף לאילן :

עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעפים . הנה הפסח יטה פעם אל רגלו האחד ופעם אל רגלו השני וכן היו ישראל נוטי' על שתי המחשבות פעם יאמינו כי ה' לבדו הוא האלהים ופעם יאמינו כי הבעל הוא האלהים , והנה ענין הבעל היה לפי מה שאחשוב שהיו עושים צורה יורידו בה לפי מחשבתם כח המשרת העליון השליט על האומה ההיא ועל האקלים ההוא והיו נביאי הבעל עושים מינים מהפעלות יגיע בהם להם מין מה מהקסם תשפע להם ההודעה לפי מחשבתם מהשליט ההוא אשר ירדו כחותיו בסבת הבעל אשר עשו לפי מחשבתם וככה היו נביאי האשרה חושבים שישפעו הכחות ההם באילן האשרה אשר נטעוהו בעת מוגבל והיו מגיעים להם מין מהקסם מאותן הפעלות המגונות וכבר בארנו החסרון המגיע להודעת הקסם בשני מספר מלחמות ה' , והנה ספר שנביאי האשרה היו אוכלי שלחן איזבל והנה לא באו שם כאשר קרא להם אחאב כי שמעו כי לבחון כח האשרה נקראו והם בעצמם ידעו כי שקר נסכם הבל ואין מועיל בם ומלטה אותם איזבל שלא הוכרחו ללכת שם במצות המלך אך נביאי הבעל הוכרחו ללכת שם במצות המלך : ולא ענו העם אותו דבר . יתכן שכבר היו נבוכים בזה ולא היו יודעים לאי זה צד יפנו כי מפני מה שראו שנעצר הטל והמטר מהם בסבת הרעות שעשו ללכת אחרי אלהים אחרים היתה נוטה מחשבתם כי ה' הוא האלהים ולרוב הסתות נביאי הבעל והאשרה היתה מחשבתם נוטה כי הבעל הוא האלהים , וידמה כי היה הבעל לפי אמונתם מאדים במזל טלה שהוא ביתו והוא ממזלות האש ולזה רצה לבחון זה במה שהם אומרים שהוא מיוחס אל הבעל והוא האש ומפני זה נתרצו בו העם ונביאי הבעל וממה שיורה שהם חשבו שיהיה הבעל מאדים התגודדם כמשפטם עד שפוך דם עליהם כי שפיכת הדם הוא מהדברים המיוחסים למאדים ולזה אמר להם דרך התול שיקראו בקול גדול כי אלהים הוא מי שיוריד כחו על זה הבעל והוא המשרת העליון ולזה הוא רחוק מאד מכם ועוד סבה אחרת תסבב שלא ישמע אתכם והוא כי שיח וכי שיג לו והנה שיח שרשו נשח כמו פיח שרשו נפח והרצון בו שהעקר כחו כמו ונסחתם מעל פני האדמה כי הסמ''ך והשי''ן ישתתפו מאד בהוראות התיבה אשר הם בהם והנה עקירת כחו תהיה בהיותו בבית מלחמתו או בבית נופל או מה שידמה לזה , או ירצה בשיח עקיר' התנועה והוא בהיותו עומד בין היושר והנזורות ושיג כן שרשו נסג בסמ''ך והוא מענין נזורות כי אז יחלש כחו להתנועע ביושר ולפי שיש בו אלוה השנויים בתנועתו אולי ישן הוא עתה שאין לו כח ויקץ עם מה שתעירו כחו כשתקראו לו בקול גדול , או ירצה בו כי שיח לו והוא הדבור עם זולתו וזה משל למבטים אשר יהיו ממנו למשרתים ואז יתערב כחו בכחם , וכי שיג לו והוא השגת משרת אחר בדרך שידבקו יחד ויתן האחד הכח לשני : וכי דרך לו . ר''ל שיפרד מהמבט או מהדיבוק או מביתו או מבית כבודו או שלישותו או זולת זה ממה שידמה לו : אולי ישן הוא עתה . שאין לו כח מפני היותו בבית נופל וייקץ אם תקראו בקול גדול ולזה האמינו לו נביאי הבעל וקראו בקול גדול כי כן היה דרכם לאלו הסבות אשר זכר להם אליהו וזה היה בתכלית השגעון והשטות , הנה זה הוא הבאור הנאו' מאד בזה , ואפשר שנאמר עוד שהרצון בזה הוא שאמר להם על צד ההתול קראו בקול גדול אחר שהוא אלהים לפי מחשבתכם ויש לו שיח ותפלה ר''ל שיקבל התפלה וכי שיג לו וכי דרך לו ר''ל שיש לו השגת דבר מבוקש ולו דרך יתנועע בו להשיגו ובהיו' הענין כן אולי עתה ישן הוא ר''ל אחר שיש לו הפעלות התנועה שמא יש לו גם כן הפעלו' השינה אחרי טרחו בתנועה וייקץ אם תקראו בקול גדול וזה אמר להם על צד הלעג , ואמנם הם קראו בקול גדול להיות זה מנהגם כשיבקשו דבר מהבעל וכדי שתשלם הבחינה נתן להם הבחירה שיבחרו הפר האחד , והנה אחר שבחרוהו נתנו להם שינתחוהו וישימו על העצים ואש לא ישימו , וידמה שהיה היום ההוא יום מאדים ולזה רצה שיעשו זה בבקר כי בשעה הראשונה הוא מושל יותר ולזה המשיכו זה עד שעברה השעה השמינית כי אז תשוב הממשלה לו עד שהוא משתתף גם כן בממשלה בשאר השעות , ואפשר שנאמר כי הבחינה לא היתה באש מפני היותו משפע הבעל כמו שהנחנו אבל רצה לבחון מי הוא האלהים בדברים היוצאים מהטבע כי זה ממה שלא יוכל זולתי השם יתברך לבדו :

עד מתי ר''ל אתם עובדים את הבעל, ובזמן רעתכם תצעקו אל ה', כמ''ש ובעת רעתם יאמרו קומה והושיענו, כי אתם פוסחים בין שני הרעיונות ואינכם יודעים את מי תעבודון, וזה לא יתכן, כי אין בין שני ההפכים אמצעי, ואם ה' הוא האלהים, אין ממש בבעל אשר צוה להכריתו ולשקצו, ואם יש ממש בבעל אין לכם חלק בה', ולא ענו כי העם היו מסתפקים :

ויאמר ר''ל כי בבחינה הזאת, לא יהיה להם תירוץ, לאמר שהבעל יש לו יכולת כמו האל, רק שהיה איזה חסרון בעבודתה ומעלה בעבודת אליהו שלכן הוריד הוא את האש ולא המה, כי לכם יתרון, {{{א}}} מצד שנביאי הבעל רבים ואני יחיד, ועז''א אני נותרתי נביא לה' לבדי וכו' {{{ב}}} :

אני נותרתי . כי מאה הנביאים אשר החביאם עובדיה , לא היו ידועים להם : ונביאי וכו' . רצה לומר : עם שאני יחידי והמה מרובים , עם כל זאת נראה עתה תפלת מי תקובל :

וינתחוהו . יחתכוהו לאברים , כמו ( ויקרא א ו ) ונתח אותה :

ויתנו מצד הקרבן, בל יחשבו שאני בחרתי קרבן שיש בו איזה יתרון יתנו לנו שנים פרים (הגם שיהיו שנים בלתי שוים) ויבחרו להם את המובחר, {{{ג}}} י''ל מעלה מצד רב העובדים והמתעסקים, וז''ש וינתחוהו וישימו שיהיו המתעסקים רבים, ואצלי יהיו שני חסרונות, {{{א}}} שאני אעשה הפר האחד הנשאר הגרוע. {{{ב}}} שאני לבדי :

אשר יענה באש . רצה לומר : התשובה תהיה בדבר הורדת האש :

וקראתם, וכן לא יהיה הבדל בין הפעולות שנעשה כי וקראתם ואני אקרא, וגם בזה אתם תקראו ראשונה, ולפ''ז יתברר כי האלהים אשר יענה באש הוא האלהים כי לא יהיה במה לתלות לא בחסרון הקרבן ולא במקריבים וזמן ההקרבה, שבכולם לכם משפט הקדימה, רק יהיה החסרון מצד שהבעל אינו אלהים, ויען כל העם כי הם היו מסתפקים באמת ורצו לעמוד על הבירור :

כי אתם הרבים . והוא דרך המוסר , אשר הרבים יבחרו לעצמם ויעשו ראשונה :

ויאמר, {{{א}}} בחרו המובחר, {{{ב}}} עשו ראשונה, {{{ג}}} כי אתם הרבים כנ''ל :

אשר נתן להם . שהיה נשמט מהם , שלא יקרב לעבודה זרה , וברח לו תחת כנפיו של אליהו אמר לו : לך , בשניכם יתקדש המקום ( במדבר רבה כג ט , ילקוט שמעוני כאן רמז ריד ) : ויפסחו על המזבח אשר עשה . תרגם יונתן : ואשתטו , היו מרקדין כמשפטן על מזבחותם : ויפסחו . כמו ויפסעו :

אשר נתן להם . אמרו רבותינו ז''ל ( בבמדבר רבה כג ט ) : אחר שבחרו הפר , לא רצה ללכת אחריהם , עד שאליהו מסרו בידם : ויפסחו . דלגו על המזבח אשר עשה אחאב או זולתו , והדלוג הזה היתה מדרך עבודתם :

ויפסחו . ודלגו :

ויפסחו על המזבח . ר''ל שהיו הולכים ושבים אצל המזבח אשר עשה אחאב בעת קראם הבעל עננו : ויתגודדו . ר''ל חתכו בשרם בחרבות וברמחים עד שישפך הדם עליהם :

השאלות: למה אמר אשר נתן להם והם בחרוהו, ולמה פסחו על המזבח, והיה צ''ל אשר עשו בלשון רבים :

ויקחו וכו' אשר נתן להם לפי הפשט אחר שהפרים לא היו שוים כמ''ש שנים פרים, [שכבר בארנו (בס' התוה''מ אחרי סי' י''ז) ששני מורה השיווי, ושנים מורה שהם בלתי שוים] והיה אחד גרוע ואחד מובחר והוא אמר בחרו, הרי כאילו נתן להם את המובחר, וחז''ל דרשו שלא יכלו להזיז את הפר ממקומו עד שאליהו נתנו להם בידיו, ויקראו עד הצהרים הבעל היה עבודת השמש, והיה תוקפה מהבקר עד הצהרים שאז השמש בגבורתה, ואין קול ר''ל כי הסימן שקרבנם נרצה יהיה, או ע''י קול של נבואה, או ע''י ענין של אש כמ''ש אשר יענה באש, כי על האש שאלו ואם היה יורד אש היו נענים על שאלתם, ושניהם לא היה, ויפסחו כפי הפשט אליהו עשה ג''כ מזבח תיכף, והם בראותם שלא נענו חשבו כי ע''י מזבח של אליהו העומד בצדו נפסד עבודתם, ויפסחו על המזבח אשר עשה אליהו להרסו ולבטלו וז''ש אח''כ וירפא את מזבח ה' ההרוס :

כי אלהים הוא . ( תרגום : ) ארי אתון אמרין דחלא הוא : כי שיח וכי שיג לו . שמא יש לו דבר עם יועציו עכשיו , או משיג ורודף הוא עכשיו במלחמה : וכי דרך לו . לבית הכסא :

כי אלהים הוא . אמר בדרך התול הלא אלהים הוא , ויכול הוא לענות כשישמע , אבל עדיין לא שמע , כי מדבר הוא כעת עם מי , או הוא משיג השגות ומעיין בחכמות , ועל כי הוא טרוד בדבר מה , נבטל ממנו חוש השמע בקצת , או אולי הוא בדרך , ולמרחק המקום לא ישמע , ולזה קראו בקול גדול , ואז עם כל טרדתו יתעורר , ואף אם הוא בדרך מרחוק ישמע בקול גדול : אולי ישן . או שמא ישן הוא , וכאשר תקראו בקול גדול ייקץ משנתו :

ויהתל . ולעג , כמו ( בראשית לא ז ) ואביכן התל בי : שיח . ענין דבור , כמו ( תהלים סט יג ) ישיחו בי : שיג . רצה לומר : השגת דבר חכמה :

ויהי בצהרים שאז עקר תקותם בעת תגבורת השמש. ויהתל דרך שחוק ולעג אמר דברים הפך כונתו קראו בקול גדול, הנה בתנאי האלהות שלא ימצא במקום עד שלא יצוייר יצטרכו לקרא בקול, לא מצד שהוא ברחוק מקום ולא מצד שיש בו איזה העלמה או עיפות או חסרון ידיעה, והוא אמר אחר שאלהיכם יש לו משיגי הגשם, יוכל להיות שיש לו משיגי הנפש המדברת שתתעלם, או ע''י שהוא מדבר ומשיח מענין אחר, וז''ש כי שיח לו, או מצד המחשבה שחושב ומעיין בענין אחר, וז''ש כי שיג והשגה לו, או שיש לו החסרונות של נפש החיונית שמתנענע ממקום למקום, וז''ש וכי דרך לו, או שיש לו משיגי הנפש הצומחת וחסרונותיה שהיא השינה, שהתחלתה בצמחים ומהם נשתלה באדם מצד שיש בו כח הצומח, וההיתול היה במה שהפך סדר דבריו, שאם היה מדבר עמם שלא לצחוק היה צ''ל בהפך, כי ישן הוא, או דרך לו או שיח לו, שהוא סדר המדרגות ממטה למעלה, והוא שכיון להשפיל עבודתם שאינו אלהים, הורידהו עד חסרון הצומח, ואמר לפ''ז קראו בקול גדול. אולי יתעורר משנתו :

ויתגודדו . לשון שריטה בכלי , וכן היה נימוסיהן :

ויקראו בקול גדול . שמעו לדברי אליהו , עם כי אמר בהתול ולעג : ויתגדדו . שרטו בשרם בחרבות עד כי נשפך דמם כאשר היה מנהגם לעבדו בענין זה :

ויתגודדו . ענין שריטת הבשר , כמו ( דברים יד א ) לא תתגודדו : כמשפטם . כמנהגם : בחרבות . מלשון חרב :

והם קראו בקול, למען ישמע אלהיהם הרחוק מהם, ויתגדדו שאולי ישן הוא וירגיש בצער דקירת הרומח בנביאיו :

ויתנבאו . ( תרגום : ) ואשתטיאו :

ויתנבאו . עשו את עצמם כאלו מדברים בנבואה שתרד האש , ולא חדלו מלהתנבאות עד בוא עת העלאת מנחת הערב , הוא תמיד של בין הערבים , כי אז נלאו ולא התנבאו עוד : ואין קול . אבל אין קול וכו' : ואין קשב . רצה לומר : וזה לפי שאין מי יקשיב , להם כי אינו אלוה :

ויתנבאו . עשו עצמם כמתנבאים : קשב . האזנה , כמו ( ישעיהו כא ז ) והקשיב קשב :

ויתנבאו עד לעלות המנחה . ר''ל וידברו אלה הדברים ודומיהם : ואין קול ואין עונה ואין קשב . ר''ל שלא בא שום קול מהבעל ולא ענה אותם בזולת קול לעשות בקשתם ולא שפע ממנו דבר יתבאר שיש שם מקשיב לקולם : וירפא את מזבח ה' ההרוס . ר''ל שבזה הפעל העלה רפואה אל מזבח ה' ההרוס בישראל עד שלא היו זובחים לו יתברך כי אם לע''ג או אפשר שהיה שם מזבח בנוי לה' להיותו במת יחיד והרסו אותו בעבד' ע''ג ואז הרסו כל המזבחות שהיו שם לשם ית' כאמרו את מזבחותיך הרסו :

ויהי כעבור הצהרים שאז ידעו ששב השמש אחורנית ולא ישיגו מבוקשם התנבאו נביאות שקר, מדוע לא שעה אל מנחתם, ונבאו מזה שאלהיהם כועס על עובדיו וכדומה, ואין קול כנ''ל, ואין קשב שהעם לא הקשיבו אל נבואתם הכוזבת :

וירפא את מזבח ה' ההרוס . בנה מזבח , והזכיר לישראל להיות מזבח ה' עולה על לבם ושגור בפיהם , שהיה הרוס ונפגר ובטל שמו והזכרתו מפי כל עשרת השבטים , כך שמעתי פשוטו . ומדרשו שמעתי , ששאול בנה מזבח בהר הכרמל , וזהו שאמר ( שמואל א טו יב ) : בא שאול הכרמלה והנה מציב לו יד , ולהלן ( בראשית לג כ ) הוא אומר : ויצב שם מזבח , ומלכי ישראל הרסו כל המזבחות והבמות שבארצם שנעשה לשם שמים , ובנה אליהו מזבח זה של שאול , שהיה הרוס :

גשו אלי . לראות שאין הערמה בדבר : וירפא . בא על דרך השאלה , לומר לשון רפואה על תיקון בנין הנהרס , וכן נאמר ( נחמיה ד א ) : כי עלתה ארוכה לחומת ירושלים . וארוכה גם היא מענין רפואה [ ואמרו רבותינו ז''ל שהמזבח הזה בנה שאול , ונהרס ע''י עובדי הבעל ] :

ההרוס . ענין שבירה ונתיצה :

(ל-לא) השאלות: מאין נמצא שם מזבח הרוס, למה אמר אשר אמר ה' אליו ישראל יהיה שמך :

ויאמר הנה נתברר להם כי אין ממש בבעל, ועתה אמר שיגשו אליו, וירפא כבר כתבתי כי אליהו עשה מזבח ה' תיכף ונביאי הבעל הרסוהו ועתה רפא אותו להשיבו לאיתנו :

אשר היה דבר ה' אליו לאמר ישראל יהיה שמך . למה נאמר כאן , לפי שביום שנגלתה שכינה על יעקב בבית אל וקראו ישראל , בו ביום אמר לו : גוי וקהל גוים יהיה ממך , עתידין בניך להקהל כשאר עמים , ולבנות מזבח להקטיר עליו בשעת איסור הבמות , ואני מתרצה בדבר , בבראשית רבה ( פב ה ) :

ישראל יהיה שמך . על שם שנאמר ( בראשית לב כח ) : כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל , וכאלו יתן טעם למה לקח י''ב אבנים , ואמר לפי שהם במספר שבטי בני ישראל , ולהזכיר זכות ישראל אביהם , שגם הוא כמוהו ינצח אלהים אחרים , ואנשי נביאי הבעל :

ויקח מספר בפרטות איך תקן המזבח, שלקח שתים עשרה אבנים ולבל נטעה שהיה מספר י''ב כנגד י''ב מזלות, כמו שהיו גם עובדי המזלות משתמשים במספר י''ב, לזה באר שכוונתו במספר זה כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה' אליו, שיהיה למעלה מן המזלות ומושל אף על המלאכים שמצד זה א''ל ישראל יהיה שמך שהמה גבוהים מן המזלות :

תעלה . פושאד''ו בלעז : כבית סאתים . רחבו בית סאתים , מאה על חמשים , כחצר המשכן :

ויעש תעלה . עשה חפירה סביב המזבח , כשיעור מקום זריעת סאתים זרע , בכדי שילכו בה המים להגדיל הנס , כמו שנאמר בענין :

תעלה . חפירה , וכן ( שם ז ג ) תעלת הבריכה :

ויבנה אמר בפירוש שבונהו לשם ה' לקדשו בקדושת מזבח. ויעש תעלה, היה כדי לעשות נס במים, והיה כבית סאתים כשיעור חצר המשכן שזה הגבול שגבל ה' שתתפשט הקדושה סביב המזבח :

ויערוך . ענין סדור :

כדים מים . להגדיל את הנס : ויצקו . אלישע ( יצק ) על ידיו , ונעשו אצבעותיו כמעיינות ונתמלאה התעלה , הוא שנאמר ( מלכים ב ג יא ) : פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו , ונעשה נס במים על ידיו , ראוי הוא שיעשה הנס במים על ידיו ( אליהו רבה פרק יז ) :

ויצקו . וישפכו , וכן עשו ושפכו , ועם כי לא נזכר , כי מעצמו יובן : שנו . שפכו פעם שנית , ושפכו פעם שנית : שלשו . שפכו פעם שלישית וכו' :

ויעש תעלה . היא חפירה ויעש אותה כבית סאתים זרע כמו שהיה הענין בחצר המשכן שהיה כמו בית סאתים זרע , והנה להפליג המופת רצה אליהו שירבו שם המים על העולה ועל העצים והנה עשה זה אליהו מעצמו לבטחו שהש''י יעשה המופת על ידו כמו שעשה מבן הצרפית כאמרו מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים או אולי צוהו השם ית' על זה להסיר ישראל מהחטא הגדול אשר היו בו :

ויאמר מלאו ארבעה כדים מים הנה היה צריך להוריד שפע המטר מן המקור העליון, שידוע כי ארבע חיות נושאים את המרכבה העליונה והתחתונה שדרך שם תעבור השפע, ולנגדם מלא ארבעה כדים להוריד השפע מארבע כנפות הארץ העליונה שבעולם האצילות אל עולם הכסא, ויאמר שנו להריק השפע מארבעה נושאי הכסא אל עולם המלאכים, ויאמר שלשו להוריד המים מן ארבעה חיות שראה יחזקאל במרכבה התחתונה המלאכיית אל האופנים שהוא העולם השפל :

סביב למזבח . כי בהשפך המים על העולה שעל המזבח , נשפך המים למטה על כל המזבח , סביב מקום המערכה : מלא . או אליהו בעצמו , או על ידי מצותו מלאו גם התעלה :

ובדברך עשיתי . שהקרבתי בבמה בשעת איסור הבמות :

בעלות המנחה . בעת העלאת מנחת הערב , הוא התמיד של בין הערבים : ויגש . אל ה' להתפלל : היום יודע . רצה לומר : כאשר תרד האש , יודע היום וכו' : בישראל . רצה לומר : משרה שכינתך בישראל : ואני עבדך . ובהיות הנס הזה על ידי , ידעו הכל שאני עבדך נביא נאמן לה' , ויאמינו בי לעולם בהנבאי להם : ובדברך וכו' . רצה לומר : מהראוי שתעשה לי הנס הזה , כי הלא כל הדברים האלה שעשיתי להגדיל הנס , הלא כל מחשבותי בעבור ישמרו דברך , ולא למעני עשיתים :

ובדבריך עשיתי את כל הדברים האלה . ר''ל בשליחותך ובמצותך כי ידמה שצוהו על זה כמו שזכרנו ואע''פ שנניח שלא צוהו על זה הנה יתכן שיאמר כי בדברו עשה זה מפני שאמר לו שיראה אל אחאב ויתן מטר על פני האדמ' והיה בלתי נכון שיתן מטר על פני האדמה בעודם מחזיקים ברשעתם כי אז יסור מעצירת המטר התועלת אשר בעבורו היה והוא כדי שישובו מדרכם הרעה אבל אם היה הענין כן יאמר כי מקרה היה זה לא בסבת חטאם הנה מן ההכרח היה שיעשה תחלה מה שיהיה סבה להחזירם למוטב לפי מה שאפשר ואז יכירו כי עונותיהם הטו דבר עצירת הגשמים :

ה' אלהי אברהם שמאז אהל שכן בישראל, היום יודע, {{{א}}} שעוד אלהותך בישראל משגיח עליהם ושוכן אתם בתוך טומאתם, {{{ב}}} שאני עבדך, {{{ג}}} שכ''ז עשיתי בדברך להקריב בבמה ולהוריד האש :

ענני ה' ענני . ענני באש , ( ובמים ) ענני במטר , כך תרגם יונתן . ורבותינו אמרו ( ברכות ט ב ) : ענני באש , ענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם : וידעו העם הזה כי אתה ה' וגו' . וכשתשלחני לבשרם לעתיד לבא , יאמינו בי אם היום תענני : ואתה הסבות את לבם . נתת להם מקום לסור מאחריך , ובידך היה להכין לבבם אליך ( שם לא ב ) . ומדרש אגדה ( במדבר רבה יח יב ) : אם לא תענני , אף אני אהיה כופר ואומר , אתה הסבות את לבם , וכן אמר משה ( במדבר טז כט ) : אם כמות כל האדם ימותון אלה , אף אני כופר ואומר , לא ה' שלחני לדבר את התורה והמצות , וכך אמר מיכיהו ( לקמן כב כח ) : אם שוב תשוב בשלום , לא דבר ה' בי :

ענני ה' . בהורדת האש : ואתה הסבות וכו' . עבר במקום עתיד , ורצה לומר : בהנס הזה תסבב אליך את לבם , אשר היה עד הנה אחורנית , להפנות ממך :

וידעו העם הזה כי אתה ה' הוא האלהים . יכירו בזה כי אתה ה' הוא האלהים לבד ומה שנראה להם לפעמים שיענם הבעל בבא בקשתם הנה זה לא היה מהבעל אבל אותן הפעולות באו מאתך וכאילו הסיבות את לבם אחורנית בהשפע אותם הפעולות מאתך כי הם חשבו שיהיה בסבת הבעל והמשל הנה היתה אמונתם כי בעבדם הבעל תתן הארץ יבולה הנה בתת הארץ יבולה שהיה מגיע מהש''י התחזקו להאמין בבעל לחשבם כי מאתו נהיה זה :

השאלות: מ''ש וידעו כי ה' הוא האלהים הוא כפול עם מ''ש היום יודע כי אתה אלהים בישראל, ומז''ש ואתה הסבות את לבם אחורנית :

ענני באופן שידעו כולם כי ה' הוא האלהים, כי הגם שישיגו כי אתה אלהים ביניהם ואני עבדך, עדיין לא ידעו כי אלהי ישראל הוא הנמצא האחד מחויב המציאות שמהוה כל הוה ומקיים כל המציאות, כי יטעו שכחו כח מקבל מן הסבה העליונה, ועז''א ענני באופן שידעו כי ה' הוא האלהים, וז''ש חז''ל למה אמר ענני ב''פ ענני שתרד אש וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם, ר''ל שלא יאמרו שהורדת האש הוא ע''י כח א' מן השרים התחתונים ושהוא שר ישראל, ולכן מלא את התעלה מים כי הכשפים נבדקים במים כמ''ש חז''ל, ואתה הסבות אמר הטעם שישראל טועים ובלתי משיגים אלהותך הוא מצד שבראת את האדם באופן שלא ישיג שום דבר מן הקודם אל המאוחר ע''י מופת השכל רק מן המאוחר אל הקודם מן המסובב אל הסבה ולכן הוא מוכן אל הטעות והשגיאה בדברים העיונים, ועיין פירושי ישעיה (סי' מ''א כ''ג) :

לחכה . ענין לקיקה , כמו ( שם מט כג ) ועפר רגליך ילחכו , ורוצה לומר : שרפה הכל , כהלוקק בלשון :

ותאכל תחלה את העולה שהוא העקר שבעבורה ירדה האש ואח''כ את העצים שהם מכשירים הקרבן ואח''כ את האבנים ואח''כ את המים :

ה' הוא האלהים . ולא הבעל האלהים :

ויפלו על פניהם . להשתחות לה' : ה' הוא האלהים וכו' . הכפל בא לחזק :

השאלות: למה כפלו ה' הוא האלהים :

ויאמרו ה' וכו' המאמר הראשון משפט מחייב שה' הוא האלהים שזה נודע להם מן ירידת האש, והב' כחו משפט שולל שרק ה' הוא האלהים לא זולתו, וזה נודע להם ממה שראו כי הבעלים אלילים :

תפשו . אחזו לבל יברחו :

ויורידם אליהו אל נחל קישון וישחטם שם . יתכן שצוה העם לשחוט אותם שם , ואפשר שהוא בעצמו שחט אותם בקנאו לש''י כמו שהרג שמואל את אגג בידו והרג פנחס זמרי וכזבי בידו בקנאותו לש''י וזהו היותר נאות :

עלה אכול ושתה . כאומר הואיל ושבו כולם ואמרו ה' הוא האלהים , לזה עלה מעתה ואכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך , כי הנה ישמע קול המיית הגשם :

עלה אכל ושתה כי קול המון הגשם . ר''ל שקודם השלימך לאכול ולשתות תשמע קול המון הגשם והנה אמר לו שיעלה לפי שהעיר ההיא הסמוכה להר הכרמל היתה יותר גבוהה מהמקום שהיו בו אליהו וישראל והנה בטח אליהו בש''י שיעשה זה או ידע זה בנבואה :

השאלות: למה א''ל אכול ושתה, ואיך אמר כי קול המון הגשם ועדן לא היה שום רושם אל הגשם כמ''ש אח''ז :

ויאמר הנה כבר פעל מה שהיה צריך לפעול, {{{א}}} שישראל חזרו והודו באלהים אמת, {{{ב}}} ששחט את נביאי הבעל המדיחים את העם, וכפי הנראה גם אחאב נטה אחרי אליהו בעת הזאת בראותו את מעשה ה' כי נורא הוא, כי לולא זה לא היה מניחו להרוג את נביאיו, ולכן א''ל אכל ושתה כי ביום ההוא בודאי גזרו צום כמו שהיה מנהגם בעת שהיו מתפללים על עצירת גשמים, אמר שיאכל וישתה כי קול המון הגשם, ר''ל כי הקול הזה הנשמע בין מה שצעקו ישראל ה' הוא האלהים בין צוחת החוטאים הנשחטים הוא הוא המון הגשם אשר ירד לקראת קול הזה, ובאמת לפי הדין אם ירדו גשמים אחר חצות צריך להשלים התענית ואז היה אחר חצות, רק שאליהו הודיע שבעת התחילו לשמוע לדברי הנביא שנתאספו שמע קול המון הגשם וכאילו ירדו גשמים קודם חצות שא''צ להשלים :

ויגהר ארצה . ( תרגום : ) וגחין לארעא , להתפלל על הגשמים :

ראש הכרמל . ראש הר הכרמל : ויגהר ארצה . נשתטח לארץ ואחרי זה קם ושם פניו בין ברכיו להתפלל על המטר , ואף שה' אמר לו ואתנה מטר וכו' , מכל מקום התפלל למהר לתתו בעוד אחאב שם , ועל כי היה בטוח שיקובל תפלתו , אמר לאחאב מתחילה כי קול המון הגשם :

ויגהר . ענין השתטחות , כמו ( מלכים ב ד לד ) ויגהר עליו :

ואליהו עלה אל ראש הכרמל . ידמה שכבר עלה שם כדי שיוכלו לראות משם אם עבים עולים מצד המערב או אולי היה אויר המקו' ההוא יותר זך ולזה יתכן שתהיה תפלתו יותר נשמעת מהמקום ההוא כי לזכות האויר יהיה המקום יותר מוכן אל שידבק בו השפע האלהי : ויגהר ארצה . ר''ל שכפף ראשו למטה בדרך ששם פניו בין ברכיו והיה מתפלל לש''י עם זה ההכנעה וההצנעה כדי שתהיה תפלתו נשמעת יותר כי ימהר הש''י להביא המטר להשגחתו על הנביא שלא ישקוד בזה הצער :

ויעלה כי כבר האמין בדבר אליהו שיבא הגשם, ואליהו עלה להתפלל שהגם שא''ל ה' שיתן מטר היינו שלא יעצר המטר הטבעי, אבל הוא התפלל שירד תיכף ע''פ נס :

דרך ים . אם תראה ענן עולה מן הים :

עלה נא . עמי מתחילה אל ראש ההר : הבט דרך ים . ראה לפאת המערב , אם נראה עבים עולים , ובעצמו לא רצה להפנות אנה ואנה , עד עת תקובל תפלתו : שוב שבע פעמים . רוצה לומר : שבעת פעמים אמר לו לשוב ולהביט :

אין מאומה . אין כלום :

עלה נא הבט נא דרך ים . ידמה שלא עלה עמו נערו וקרא לו שיעלה שם להביט דרך ים אם יראה דבר מורה על ירידת המטר כי לא היה מסכי' אליהו להסיר עצמו מהמצב ההוא המצער אותו עד יראה בסימן ששמע השם תפלתו ולזה לא היה אליהו בעצמו יכול להביט זה והנה היה מתפלל אליהו תמיד בהיותו בזה המצב וכאשר היה משלים התפלה הי' קורא לנערו שיבט דרך ים אם יראה שום ענן והיה אומר לו אין מאומה עד הפעם השביעי' שאמר לו שכבר ראה עב קטנ' ככף איש עולה מים , והנה הוצרך אליהו בכל זה לפי שלא היו ישראל ראויים מצד עצמם בשיגיע להם הש''י זה הטוב על דרך המופת ולולי רוב תפלת אליהו והצטערו בזה האופן לא היה מגיע להם מטר בזה הדרך אבל יבא להם כמנהג הטבע בשתסור עצירת המטר שהביא הש''י להם ואמנם רצה אליהו שיגיע להם המטר תכף כדי שיכירו כי עונותיהם היו מסבבים עצירת המטר ולזה בא המטר תכף ששבו אל ה' :

הבט הסוד ידוע כי הים העליון שכל הנחלים הולכים אליו, לו שבעה ימים, ואז עלתה השכינה בעון הדור לרקיע השביעי לכן הוצרך לשוב שבע פעמים, ובשביעית ראה עב קטנה ככף איש, כי לא ירד הגשם רק בשביל איש אחד הוא אליהו, ואז ידע כי על ידו יתפתחו השמים, והודיע לאחאב שירד לביתו :

אסור ורד . אסור מרכבותיך ורד מהר הכרמל לשוב לביתך , פן ידחק אותך הגשם בדרך :

אסור ורד . אסור המרכבה ורד לביתך , לבל יעכב אותך הגשם , כי אם תשהה עוד , תהיה מעוכב מן הגשם :

אסור . קשור הסוסים להמרכבה : יעצרכה . יעכב אותך , כמו ( שופטים יג טז ) אם תעצרני לא אוכל :

אסור ורד ואל יעצרכה הגשם . ר''ל אם תרצה שלא יעצרך הגשם פה לרבוי אסור המרכבה תכף ורד ליזרעאל קודם בא הגשם :

עד כה ועד כה . בתוך שהלך השליח ובתוך שאסר המרכבה , והשמים התקדרו :

עד כה ועד כה . בין כך ובין כך רוצה לומר : בעוד שאסר המרכבה וירד ממקומו , חשכו השמים ברבוי העבים , ונשב הרוח ויהי הגשם : וירכב . עם שהיה הגשם :

התקדרו . נחשכו , כמו ( יואל ב י ) שמש וירח קדרו :

וירכב אחאב וילך יזרעאל . ידמה שבהיותו בדרכו ירד גשם גדול קודם באו ליזרעאל :

ויד ה' . ( תרגום : ) רוח גבורה מן קדם ה' נתלבש כח לרוץ לפני המרכבה ברגליו , שלא ילך אחאב יחידי , שחלק כבוד למלכות ( מכילתא , ילקוט שמעוני רמז ריז ) : וישנס מתניו . כמו ויאזור , ואין לו דמיון , ואף הוא לא בא אלא ללמד לשון זירוז , נזדרז כגבור :

ויד ה' . רוצה לומר : רוח גבורה מה' : וישנס . חגר מתניו , להיות מזורז ביותר ורץ רגלי , לפני מרכבת אחאב , עד המקום אשר יבואו בו ליזרעאל , ועשה זאת לחלוק כבוד למלכות :

וישנס . ענין חגורה , ואין לו דומה : עד באכה . עד אשר תבוא , וכאילו ידבר למול היודע המקום :

ויד ה' היתה אל אליהו . ר''ל שכבר בא אליו דבר ה' שיעשה זה ר''ל לשנס מתניו ולרוץ לפני אחאב עד שבא אחאב ליזרעאל והנה שנוס מתניו הוא שחגר מתניו בדרך שיתכן לו לרוץ בזולת נזק באבריו הפנימיים מפני חוזק התנועה :

וישנס כי מאז נטה לבו אל אליהו ולכן כבדו כמלך כי שב באותו שעה וחשב לקרבו לעבודת ה', ומ''ש ויד ה' היתה אל אליהו הוא כח וגבורה לרוץ לפני מרכבתו :