ויאמר אליהו התשבי . מארץ ( ספרים אחרים שם העיר ) ששמה תושב : חי ה' . למה סמכו כאן , אלא שהלכו אליהו ואחאב לנחם את חיאל באבלו , אמר אחאב לאליהו : אפשר שקללת התלמיד נתקיימה , וקללת משה רבינו לא נתקיימה , שנאמר ( דברים יא יז ) : וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם , וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים , והרי כל ישראל עובדין עבודה זרה , ואין גשמים נעצרים , מיד ויאמר אליהו וגו' ( ירושלמי סנהדרין י ב ) :

ויאמר אליהו וכו' . אמרו רבותינו ז''ל ( ירושלמי סנהדרין י ב ) : כאשר מתו בני חיאל בית האלי , הלכו אחאב ואליהו לנחמו , ואמר אליהו לחיאל שמתו בניו בדבר קללת יהושע , והשיב אחאב ומדוע לא יקוים קללת משה רבו , שאמר ( דברים יא טז ) : ועבדתם אלהים אחרים וכו' ועצר את השמים . והלא כולם עובדי כוכבים , ואין הגשמים נעצרים . מיד קפץ אליהו ונשבע שיעצר טל ומטר : חי ה' . הוא ענין שבועה , לומר כשם שה' חי וכו' : אשר עמדתי לפניו . אשר אני רגיל לעמוד לפניו בתפלה : כי אם לפי דברי . כי אם לשעור הזמן שאדבר [ בתחלה ] ( בתפלה ) שיהיה :

התשבי . מעיר ששמה תושב : מתושבי . מלשון ישב , ורוצה לומר : שישב בגלעד זמן רב : לפי . לשעור , כמו ( בראשית מז יב ) לחם לפי הטף :

ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד . הנה זכר זה לעוצם הפלגת חטאת אחאב שאע''פ שראה קיום מה שייעד הנביא לו מן הרע על חטאתיו לא שב מפני זה אל ה' , וראוי שתדע שכבר הסכימו קצת רז''ל כי פנחס זה אליהו מפני מה שמצאו ביניהם מן ההתיחסות והנה נזכר בתורה שהשם יתברך נתן לו את בריתו שלום ואמר הנביא בריתי היתה אתו החיים והשלום ולזה ידמה שכבר נתן השם לפנחס אורך ימים נפלא והנה מצאנו שהיה כהן בימי פילגש בגבעה ובימי דוד מצאנו כתוב ופנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים וה' עמו וכבר בארנו בספר שפטים כי הוא היה מלאך ה' שנראה אל גדעון ואל יפתח והיה נושא אותו רוח ה' כמו מלאך ה' כמו שמצאנו גם כן באליהו ולזה אמר ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא ולזאת הסבה אמר לפנים וה' עמו והנה מצאנו באליהו שאמר לש''י קח את נפשי כי לא טוב אנכי מאבותי ר''ל שאין לו לחיות תמיד בזה העולם אבל ימות כדרך כל הארץ כי לא טוב מאבותיו ומצאנו גם כן שלא מת בעת אשר לוקח מעל ראש אלישע וזה כי אחר זה בא מכתב אליהו אל יהורם בן יהושפט כמו שנזכר בספר ד''ה והנה יתבאר כי זה היה אחר זה לפי שאלישע לא היה נביא כי אם אחר שלוקח אליהו מאתו כאמרו נחה רוח אליהו על אלישע והנה מצאנו כי אלישע נבא בימי יהושפט כאומרו חי ה' אשר עמדתי לפניו כי לולא פני יהושפט אני נושא וגו' וזה לאות כי אליהו הי' חי אחר זה ואם אמר אומר כי כבר כתב זה אליהו קודם מותו ובא המכתב ליורם אחר מות אליהו אמרנו לו בלתי אפשר הוא זה כי כבר נכללו בדברים ההם ענינים לא יתכן שיאמרם הנביא קודם היותם והוא מה שגנהו על שלא הלך בדרכי אבותיו הטובים והלך בדרכי מלכי ישראל והרג את אחיו בית אביו הטובים ממנו ויעד אותו שישיגהו עונש נפלא על זה כמו שנז' שם וזה לא יתכן שיעיד בו הנביא קודם העשות החטאים כי אעפ''י שיראה הנביא באיש אחד שכבר יחטא חטא מה הנה האיש ההוא יוכל להשמר שלא יחטא כי השם ית' לא יכריח האדם שיחטא ושמהו בעל בחירה כדי שימלט מהרעות הנפשיות והגופיות כמו שבארנו בשלישי מספר מלחמות ה' והנה אם לא היה יכול להמלט מזה לא היה ראוי שיענש עליו כי הוא אנוס בעשיית החטא ההוא וזה מבואר מאד ולזה הוא מבואר כי לא מת אז אליהו ולא נעשית בקשתו במה שאמר קח נא את נפשי ולזה תמצא שאמ' מלאכי הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא עם ה''א הידיעה ולפי שמצאנו זה הארך הנפלא מן החיים לאליהו והנה מצאנוהו ג''כ לפנחס כמו שזכרנו ומצאנו בשניהם נשיאות רוח ה' אותם כאילו הם מלאכי ה' ומצאנו ברית החיים לפנחס כמו שזכרנו הנה מן הראוי שנא' כי פנחס זה אליהו כי יותר ראוי שיונח זרות אחד משיונחו שני זריות והנה אמר שהוא מתושבי גלעד כי שם נתיישב בימים ההם והנה היה דרך פנחס שיהיה נעלם זמן ארוך מהאנשים ואח''כ היה נראה כמו שיראה במה שזכרנו בספר שפטים : אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי . הנה מדרגת הטל בתקופת היום כמדרגת המטר בתקופות השנה כי כמו שהמטר עתו בתקופת הקרה ולזה כן הענין בטל ולזה הוא יורד אצל סוף החלק השני מהלילה והפליג אליהו בשליחות השם למנוע מהם טל ומטר בכללות כל השנים ההם אלא בעת שיאמר אליהו בשליחות הש''י כי הטל לא יעצר אפי' עם היובש :

(א-טז) השאלות: למה גזר אליהו כן, ולמה עתה דוקא אחר מעשה דחיאל האלי, ומז''ש כי אם לפי דברי, והלא לא בא לפי דבריו רק בציווי ה', ולמה צוהו תחלה לישב בנחל כרית ולא צוהו תיכף לצאת לצידון, או למקום אחר בח''ל, ולמה לא שלח ברכה בלחם ומים של אליהו והוצרך לשלוח ברכה בכד וצפחת של האלמנה, ולמה צוה שתעשה עוגה קטנה לו תחלה ואח''כ לה ולבנה, ומז''ש ותאכל היא והוא וביתה, למה אמר כד הקמח לא תכלה וראוי לאמר הקמח בכד לא יכלה והשמן בצפחת לא יחסר :

ויאמר אליהו התשבי אין ספק כי המעשה הזה עשה רושם גדול וכל העם שמעו וייראו ואחאב התאמץ להכחיש זאת ולתלות במקרה, וכן אמרו חז''ל שאחאב אמר לאליהו אפשר שקללת הרב לא נתקיימה וקללת התלמיד נתקיימה, התוכח עמו שאיך אפשר שלא תתקיים קללת משה שאמר פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים ועצר את השמים ולא יהיה מטר ותתקיים קללת יהושע. אולם התשובה לזה כי עונשי התורה הם רק בעת שישראל תחת ההשגחה האלהית, שאז המטר הוא השגחיי כמ''ש והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו, אז בעת יעזבו את ה' תסור מהם ההשגחה ולא יהיה מטר ההשגחיי, אמנם אחר שברוב גלוליהם נעשו כגויי הארצות וסרה מהם ההשגחה לגמרי, והארץ נמסרה בימי אחאב אל הטבע והמערכה, לא יחויב שיפסק המטר הטבעי בעבדם גלולים, כי הטבע תעשה כמנהגה ואין לה קשר עם מעשי בני אדם, שזה רק אצל ההשגחה לא אצל הטבע, וזה רק על עונשי התורה, אולם קללת יהושע שקלל מדעת עצמו, הלא כבוד יהושע ודבורו וגזרתו מקושרת עם ההשגחה האלהית, שה' ישגיח על כבוד צדיקיו לקיים גזרתם, הגם שסרה ההשגחה מן הדור ההוא הרשעים לא סרה מיהושע הצדיק ומגזרתו וכבודו, ולכן נתקיימה קללתו, ובא אליהו לברר לו זה במופת, שכן תתקיים גם גזרתו גם עתה, אם יגזור על הטל והמטר, וזה מצד שההשגחה דבוקה בו לקיים מוצא שפתיו, מצד שהוא עומד לפני ה' והשגחתו, וז''ש חי ה' אשר עמדתי לפניו, ומצד זה אני גוזר אם יהיה השנים האלה טל ומטר, ובל תחשוב שזה יהיה מצד העונש על רוע מעשיכם כי אינכם ראוים לעונש השגחיי, כי סרה ההשגחה מאתכם רק כי אם לפי דברי שה' יקיים גזרתי מצד שאני דברתי כן וה' יקיים גזרתי, ולכן הוסיף גם טל שזה אינו נכלל בעונש התורה שכתוב ולא יהיה מטר למען ידעו שהוא רק ע''פ דברו וגזרתו, ובזה יתברר שכן חל העונש מפני גזרת יהושע ודברו :

ונסתרת . מפני אחאב ואיזבל :

לך מזה . שלא יהרגך אחאב : קדמה . למזרח : בנחל כרית . אצל הנחל העומד למזרח הירדן :

ופנית . תפנה ותסבב עצמך :

ונסתרת בנחל כרית . הנה זה עדות כי הש''י יעשה מה שיעשה בסבות הנאותות ולא יחדש דבר כנגד הטבע אם לא בעת הצורך ולזה רצה השם ית' שיסתר שם מפני אחאב וסבב הש''י שיגיע לו שם מזונו על יד העורבים והם עופות טמאי' כדי שלא ידעהו אדם שם ואין לשאל איך היה יודע אליהו כי הבשר ההוא כשר כי הש''י רצה שיאכל מה שיביאו לו העורבים עם שכבר היה אפשר שסבב הש''י להאכילו ע''י העורבים דבר טהור וכשר ואיך שהיה הנה לא היה בזה חטא כי לפי שעשה יתכן לעבור על קצת המצו' באמצעות הנבואה כמו שנתבאר בתורה :

לך מזה צוהו להתרחק משם, אם מפני הסכנה ואם מפני שאחר שהוא עצר את השפע מאתם וסתם את הצינורות העליונים מהריק עליהם מים, אם ימצא ביניהם ואם תריק ההשגחה האלהית שפעה על אליהו (שהוא עדן דבוק באלהים וברכת ה' תרד עליו) אז הלא תעבור מעברה גם על העם והמקום אשר ישכן שמה, ולכן היה מוכרח לצאת משם, ובכ''ז צוהו שלא לצאת לח''ל רק שיסתר בנחל כרית אשר על פני הירדן שהוא על המצר של א''י, כי היה הבדל בין כל עת שיסתיר ה' פניו והשגחתו מישראל ובין העת הזאת, שבעת שיסתיר ה' פניו מישראל ע''י רוע מעשיהם אז הם נעזבים אל הטבע והמקרה, ובאשר המערכה והטבע מתנגד לישראל תמיד ימצאו אותם רעות רבות וצרות לרוב מעצמם, כמ''ש והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות, ובכ''ז בעת שהמערכה טובה ולא יחוייב להם רע מצד הטבע יתקיימו עפ''י הטבע, אבל בעת הזאת שמצד הטבע היה ראוי שירדו גשמים טבעיים ולא היה ראוי שתהיה שנת בצורת, ובזה לא היה די בהסתרת פנים לבד שאז היו הגשמים יורדים כדרכם, והיה צריך השגחה שישגיח ה' על הטבע בל תוריד את הגשמים המחוייבים לרדת כפי הטבע, ובזה היה צריך השגחה והסתרת פנים, היינו שישגיח על הטבע בל תוריד את גשמיה, ויסתיר פנים מן העם בל ישפיע להם תמורתו מטר השגחיי, ובאשר אליהו היה השליח והפועל כל המעשים האלה בכחו, צוה לו לישב על הגבול והמצר שזה הציון שאליהו עם ה' השוכן עליו למלאת גזרתו, יושב על הגבול לשמור ולעצור בל יעלו האדים מן האדמה אל האויר אשר הם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו, וכן בל יבאו עבים וגשם אל הארץ, כשומר את הגבול בל יבא טוב ושפע לשם, וצוהו לישב בצד מזרח כמ''ש ופנית לך קדמה שמשם השמש זורחת ומחייבת פעלים בשפלים לפי המערכה, לעצור בעד השפע בל תרד אל הארץ ההיא :

והיה מהנחל . רצה לומר : והיה לרוות צמאונך , כי מהנחל תשתה : ואת העורבים וכו' . בכדי להעיר רוחו לבל יתאכזר על ישראל , בראותו כי העורבים האכזרים יחמלו עליו לכלכלו , ואיך לא יחמול הוא על ישראל : צויתי . רצה לומר : נתתי בלבם :

העורבים . הם העופות השחורות : לכלכלך . ענין סיפוק המזון :

והיה מהנחל תשתה שפע ההשגחיית תרד אל האדם כפי הכנתו, ואחר שאליהו הכין א''ע במעשה זה לעצור בעד הברכה העליונה מרדת למטה כן לא היה אפשר שתרד גם עליו, ולכן לא היה אפשר לפרנסו ע''י שימצא ברכה בלחמו כמו שהיה אח''כ בכד הקמח ולא שיתברכו המים ששותה מהם כי זה נגד הכנתו לכן אמר כי מן הנחל ישתה והעורבים יכלכלוהו במה שיביאו לו מלחם ובשר הנמצא, והראה לו שא''א שישאב שפע חדשה ממקור מים חיים רק שישתה מנחל שכבר מימיו בתוכו אשר סופו ליבש וליחרב כמו שעצר בעד העם שלא יתפרנסו רק מהמזון והמים הנמצא לפני קללתו, וכן הזמין פרנסתו ע''י עורבים שהם אכזרים בטבעם למען יזכור כי כן התאכזר על העם להמיתם ברעב אשר זה מטבע העורב הנטוע במדות האדם הכלול מכל מדות בע''ח כמו שהארכתי בדרושים :

וילך ויעש כדבר ה' הנה בהליכתו היה פעל נגלה במה שנעתק ממקומו אל הירדן, ופעל נעלם במה שגרם שכן תעתק ההשגחה העליונה לעומתו אל מצר הארץ לעצור בעד השמים, על פעל הנעלם אמר ויעש כדבר ה', שעשה רושם בעליונים כפי דבור ה', ועל פעל הנגלה אמר וילך וישב בנחל כרית :

ובשר . ועל כי ה' אמר לו לאכלו , ידע שבשר כשר הוא :

ויבש הנחל . כדי שידע צורך הגשמים ויטריח לגלות , שהיה קשה בעיני הקב''ה שישראל שרויין מתים ברעב :

וייבש הנחל הנה יש מטר השגחיי ומטר טבעי, כמו שבארנו במק''א, המטר הטבעי בא ע''י עליות האדים מן הארץ למעלה אשר אם ימלאו העבים אדים על הארץ יריקו בהכרח, והנה כל עוד שהנחלים לא התיבשו בארץ היו האדים עולים מן הנחלים והצמחים וכל מוצא מים, והיה הגשם מחויב מצד הטבע ולכן הוצרך אליהו לשבת שם על המשמר, אצל הגבול, להכניע את הטבע אל פקודתו בל תריק את אשר בה, אולם אחר יבושת הנחל הגדול הזה אז בודאי יבשו כל מוצא מים וכן תמו הלחות בין בארץ בין באויר הנשימה, כי יבשו ע''י החום ונדו להם, ולא היה עוד הגשם מחויב מן הטבע כאשר הוא בעת יבושת ימים רבים, אז לא היה צריך עוד שמירה לזה. והיה יכול להתרחק מן א''י ולצאת לצידון, וזה רמז במ''ש כי לא היה גשם שכבר לא היה מוכן במציאות מצד הטבע, עד ירד מטר השגחיי :

צרפתה . שם העיר : צויתי שם . בפמליא שלי , שתכלכלך שם אשה אלמנה :

צרפתה . שם עיר בארץ צידון : הנה צויתי . רצה לומר : זמנתי שם אשה אלמנה לכלכלך :

קום לך צרפתה אשר לצידון . לפי שהיה שם צרפת אחרת באמרו וגלות החל הזה לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת אמר צרפתה אשר לצידון : הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך . ר''ל ע''י מופת כי לא היה לה דבר תכלכלהו בו כמו שנתבאר אחר זה ולפי שאמר לו הש''י שהיא תכלכלהו רצה אליהו לקחת המים והלחם מיד האלמנה :

הנה צויתי שם, כבר כתבתי כי לא היה אפשר להריק ברכה על לחמו של אליהו, באשר היה זה נגד הכנתו, רק האשה האלמנה היתה צדקת וראויה להריק הברכה בשבילה להחיות נפשה, והיא כלכלה את אליהו מן הברכה שהושפע עליה :

קחי נא לי מעט מים . הוא לא היה מכיר באלמנה שאמר לו הקב''ה , ולמד מאליעזר עבד אברהם , ואמר : אותה שתתן לי מים לשתות , היא האלמנה :

קחי נא לי . קחי מביתך והביאי לי :

מקששת . לקיטת דברים הדקים קרוי קושש , וכן ( שמות ה יב ) לקושש קש :

והנה שם אשה אין המשמעות שהיה דירתה בפתח העיר, רק נזדמנה עתה לפתח העיר לקושש עצים, כי הזמינה ה' לקראת אליהו שימצאה בבואו בפתח העיר, וז''ש והנה שם וגו' מקוששת עצים ובאשר הכיר הנביא כי זאת האשה שהוכיח ה' לקראתו, רצה לדעת מה חסר לה, אם מים או לחם, והתחיל במים, כי בעבורם הניעו ה' ממקומו, וראה כי הלכה לביתה לקחת ולהביא ומעתה ידע כי לא חסר לה מים אמר :

פת . חתיכה , כמו ( ויקרא ב ו ) פתות אותה :

לקחי פת לחם :

מעוג . כמו עוגה : מלא כף . תרגם יונתן : מלי פיסת ידא : בצפחת . ביטויל''א בלע''ז , כמו שנאמר בשאול ( שמואל א כו יב ) : צפחת המים אשר מראשותיו : ומתנו . משם ולהלן נמות ברעב :

מלא כף קמח . יש לי בכד , קמח שעור מלא הכף : שנים עצים . לאפות בו : ומתנו . ואחרי זה נמות ברעב , כי אין לי עוד מאומה :

מעוג . עוגה , וכן ( תהלים לה טז ) בחנפי לעגי מעוג : כף . פס היד : בכד . שם כלי : בצפחת . צלוחית , וכן ( שמואל א כו יא ) צפחת המים :

אם יש מעוג . הוא מענין עוגה ואמרה שאין לה שום דבר עוגה אך יש לה מעט קמח בכד ומעט שמן בצפחת : ואכלנוהו ומתנו . ר''ל שאחר זה ימותו כי אין לה מה לאכול מפני חוזק הרעב :

כי אם ה' לא יעשה נס אם לא לצורך גדול, וכל עוד היה לה מזון סעודה אחת לא היה מתנוסס שירבה הקמח והשמן בדרך נסיי, ולכן הזמין את אליהו בעת שלא היה לה רק סעודה אחת בענין שאח''כ תמות ברעב ובזה היתה ראויה לנס כדי שלא תמות, וז''ש ואכלנוהו ומתנו :

עוגה קטנה בראשונה . מדרש אגדה יש בבראשית רבה ( למה בראשונה ) בותאמר לאה בגד :

אל תיראי . כי לא תמותו ברעב : עשי כדברך . ללוש הקמח ולעשות עוגות : משם . מהקמח ההוא : והוצאת לי . להאכילני מקודם ואחרי זה תעשי לך ולבנך :

אך עשי לי משם עוגה קטנה בראשונה . הנה צוה לה אליהו זה כי מפני כלכלה אותו יביא השם ית' הברכה בקמח ההוא ובשמן ואם תעשה לה ולבנה תחלה וכלה הקמח והשמן בו :

אך עשי לי, כבר כתבתי כי לא היה אפשר שיתרבה הקמח לצורך אליהו, שהיה הפך הכנתו, ואם היתה עושה לה ולבנה תחלה שזה היה מן הקמח הנמצא היה מוכרח שהעוגה אשר לצורך אליהו תהיה מן הברכה, כי כל עוד היה נמצא קמח לצורך חיותה וחיות בנה לא יעשה נס לבטלה ולא התרבה, ובהכרח היתה התחלת הברכה לצורך אליהו, וזה לא היה אפשר, כנ''ל, לכן צוה שעוגתו תעשה בראשונה מן הקמח הנמצא, ועי''ז בקמח הנשאר לא יהיה די שפע למזון סעודתה וסעודת בנה, ובהכרח תבא בו הברכה בשבילה, ואז אחר שימצא בו הברכה יוזן ממנה גם אליהו, כי אם נפתח הצינור לא יסתם עוד :

לא תכלה . מלשפוך הקמח : עד יום וכו' . כי אז אין צורך אל הנס :

תכלה . מלשון כליון :

כי כה באר שאין פעולת הברכה הזאת עפ''י דבורו, כפי פעולת אלישע בברכת השמן (מ''ב ד) שהיה עפ''י כחו שיש בכח הנביא להריק ברכה ותוספת שפע, כי לא היה זה עתה בכחו של אליהו, רק כי כה אמר ה', ויש הבדל בין הברכה הנעשה ע''י נביא בכחו ובין הנעשה ע''י רצון ה' וגזרתו, כי הנביא אין בכחו רק להשפיע ברכה על מעט הנמצא שיתוסף, כמ''ש אלישע מה יש לך בבית שנתרבה השמן, והיה הברכה על מעט השמן שיתרבה, שזה המצאת יש מיש, לא כן ברכת ה', תוכל לשרות גם על דבר ריקן, כי פה אמר כד הקמח לא תכלה. באר שלא לבד שהקמח לא יכלה שהוא ברכת הקמח והשמן, כי אין זה תנאי בברכת ה' רק כד הקמח לא תכלה מלהקרא כד הקמח, בענין שהברכה שורה על הכד והצפחת, שהוא על הכלי, בין שיהיה בה דבר או לא יהיה :

ימים . אמרו רבותינו ז''ל : שנה :

ותאכל הוא והי' וביתה ימים . הקדים הוא תחלה כמו שאמר לה אליהו :

(טו-טז) ותלך, באר כי עשתה כדבר אליהו, שעשתה העוגה לו תחלה ואח''כ לה, והטעם בזה כי עקר הברכה היה בשבילה לא בשביל אליהו, ולפ''ז ותאכל היא והוא. היא היתה האוכלת בעצם וראשונה והוא היה טפל אליה בזה ואוכל בזכותה, כמ''ש הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך. ובאר שכד הקמח לא כלתה ששרה הברכה על הכד, וזה כדבר ה', לא עפ''י דבר אליהו וכחו :

לא חסר . השמן שבצפחת :

וזכר ששנה אחת אכלו מזה ולא כלתה כד הקמח וצפחת השמן לא חסר והנה היה זה המופת כשנשתנ' האויר אשר בכד לקמח והאויר אשר בצפחת לשמן כמו הענין בההפך המטה לנחש :

חלה בן האשה . כדי שיצטרך למפתח של תחיית המתים , כדאיתא בשילהי אגדתא דחלק ( סנהדרין קיג א ) :

עד אשר וכו' . רוצה לומר : כל כך חזקה עליו החולי , עד שמת מחולי זה :

בעלת הבית . אדונת הבית :

ויהי חליו חזק מאד עד אשר לא נותרה בו נשמה . ר''ל שהשיגהו מות מפני החלי לחזקו :

(יז-כד) השאלות: למה אמר בן האשה בעלת הבית ולא אמר בן האשה האלמנה כמ''ש עד הנה, ולמה אמרה אליו שבא להזכיר עונה וכי לא יוכל להיות שמת כדרך כל הארץ, ולמה אמרה עתה ידעתי כי איש אלהים אתה והלא כבר ראתה שנשלח ברכה על ידו בדבר ה' :

ויהי, זה הוצעה למ''ש אח''ז שאמרה באת להזכיר את עוני, כי אחר שנעשה הנס בעבורה כדי שלא תמות היא ובנה, איך יצוייר שעתה ימות בנה בחליו, וכבר אמרו שבסוריא היה דבר ורעב ואמרו שיתפללו על הרעב ומאן דיהיב מזוני לחיי יהיב, וא''כ הכי בעבור זה עשה נס מהמזונות כדי שימות בחוליו, ועז''א {{{א}}} חלה בן האשה בעלת הבית, שהיא היתה בעלת הבית ר''ל העקר בבית כי הנס נעשה בזכותה כנ''ל. {{{ב}}} שלא חלה כדרך החולים הטבעיים שתחלה יחלה מעט ואח''כ החולי מתגבר רק, תיכף היה חליו חזק מאד עד שלא נותרה בו נשמה בענין שראתה כי מת בדרך עונש, וזה סותר לדבר אליהו שאמר שנעשה הנס בשביל ביתה :

להזכיר את עוני . עד שלא באת אלי , היו שוקלין מעשי ומעשה עירי , והייתי ראוי לנס , משבאת לכאן , לא נחשבתי לכלום , ואין צדקתי ניכרת ( ספרים אחרים נזכרת ) , וכן בלוט הוא אומר ( בראשית יט יט ) : ואנכי לא אוכל להמלט ההרה , אצל אברהם , שלא תהא זכותי נזכרת אצלו ( בראשית רבה נ יא ) :

מה לי ולך . רוצה לומר : מה האיבה והשנאה אשר בינינו , מה עשית לי , ומה עשיתי לך , ומדוע באת אלי להזכיר את עוני , כי עד לא באת הנה , הייתי נחשבת לצדקת מול אנשי מקומי אבל למולך אני רשעה , ונזכרה עוני , ועל ידי זה מת בני , וחשבה כאשר תתרעם על הנביא , יעתיר לה' בעבור בנה :

באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני . אמרה זה כי מפני היות אליהו נקי מן החטאים הנה בהיותו עמה יוכר עונה לפי שאינה צדקת כמוהו ואפשר שאמרה זה מפני שהאיש השלם ידקדק עמו הש''י מאד ויענישהו יותר על חטאו ממה שיעניש איש אחר כמו שזכרנו בדבר הנביא הזקן אשר בבית אל ולזה יתכן שאם לא היה שם אליהו יהיה הש''י מעלים עיניו מחטאיה אך מפני היותו שם ידקדק הש''י בכל הנעשה בבית אשר הוא שם ויהיה זה סבה להגיע עליה העונש :

וע''כ חשדה אותו שמ''ש בשם ה' כד הקמח לא תכלה אינו אמתי, רק הוא עשה הנס הזה מכחו ע''י שמות או סגולות ששנה הטבע, וחשבה שלכן מת בנה, כי אחר שנהנו מדבר הנעשה בלט או ע''י דברים היוצאים מן הטבע, זה נחשב לעון ונתחייב במיתה כמ''ש דאשתמש בתגא חלף, ועז''א באת אלי להזכיר את עוני וכו', וגם כי כבר אמרו העושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, כי אם צריך שתשתנה המציאות בעבורו שקלו זכיותיו ועונותיו בפלס אם ראוי לכך, ואחר שחשבה שזה נעשה בדרך נס עפ''י אליהו (לא עפ''י רצון ה' אשר יצוה כן מצד רצונו בלי השקף על זכות וחובה) עי''ז נזכרו עונותיה ומת בנה :

ויאמר, וישכיבהו טרם החייהו הורה כי מיתתו צער גדול הוא לו, וכאילו שוכב הוא עצמו מת על מטתו [בשגם שמטת אליהו היה מורה חיים כי לא טעם טעם מיתה] :

הגם על האלמנה . רצה לומר : לא די שהרעות לי ללכת נע ונד משוטט בארץ , על שהעצרתי את המטר , ובי גם על האלמנה יחרה לך על אשר הכניסה אותי בביתה , והרעות לה להמית את בנה בעבור זה , וכי כל כך גדלה אשמתי , עד שלא אמצא מי יכניס אותי :

מתגורר . מלשון גרות ומדור , וכן ( בראשית לב ד ) עם לבן גרתי :

מתגורר . מענין גר ר''ל דר :

הגם ר''ל וכי בעבור שאתה כועס עלי ורוצה להרע לי, גדלה כעסך עד שתריע גם להאלמנה בעבור שאני מתגורר עמה, כאילו חמתך עלי נתהפכה לעברה המעניש גם אשר בשכונתי, וז''ש אשר אני מתגורר עמה שלכן גם עליה הרעות להמית את בנה :

ויתמודד . מלשון מדה , נשתטח עליו :

ויתמודד . רוצה לומר : שם פיו על פיו , ועיניו על עיניו וכו' , כמה שעשה אלישע בבן השונמית , וכאילו מדד עצמו למדת הילד , ולהשפיע החיות מאיבריו אל אברי הילד : על קרבו . אל קרבו :

ויתמודד . מלשון מדידה : קרבו . תוך גופו :

ויתמודד על הילד שלש פעמים . ר''ל שנשתטח אצלו ועשה עצמו מדה לו בששם עיניו אצל עיניו ופיו אצל פיו וכפיו אל כפיו וכן בזה הדרך כמו שעשה אלישע בבן השונמית כאילו ירצה בזה שתבא הרוח מאברי הנביא אל אברי הילד : תשב נא נפש הילד הזה על קרבו . לפי שבאברים הפנימיים כמו הלב והכבד והאצטומכא נראה כח הנפש יותר התפלל שתשוב הנפש שם וביחוד אל הלב כי משם תתפשט לכל הגוף :

ויתמודד להחיותו היה צריך, {{{א}}} שיכין הגוף שכבר שלט בו ההפסד אל שיקבל התחיה, {{{ב}}} להפיח נשמה לפגרים, הנה אל שיוכן הגוף התמודד עליו ג' פעמים, להכין ג' הכלים שהם משכן אל הנפש הטבעית והחיונית והמדברת שכ''א יש לו כלים מיוחדים כמ''ש במק''א. ולהשיב הרוח זה אין ביכולת יד אדם רק ביד הנותן נשמות לבדו, וע''ז קרא אל ה' שתשב נפש הילד על קרבו :

עתה זה ידעתי . אף כי מאז קראתו איש האלהים , מכל מקום היתה מסופקת בלבה , כי חשבה אולי מפי נביא שמע מה שאמר לה , כד הקמח לא תכלה וכו' : ודבר ה' בפיך אמת . רוצה לומר : אמת הדבר שגם בראשונה היה דבר ה' בפיך , אשר דבר בך ולא שמעת מפי נביא זולתך , כאשר חשבתי מאז :

עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר ה' בפיך אמת . ידמה שחשבה אותו בדבר כד הקמח וצפחת השמן ששמע זה אליהו מנביא אחר אך הוא לא היה נביא אך כאשר ראתה שהחיה את המת אז נתברר לה כי הוא בעצמו הוא איש אלהים ואמת הוא דבר ה' בפיו :

עתה זה ידעתי כי תחלה הסתפקה עמ''ש לה בשם ה' כד הקמח לא תכלה, שאינו דבר ה' כנ''ל פסוק י''ח, ומצד זה נפל לה ספק גם באליהו אם עשהו בכחו מצד שהוא איש אלהים, או ע''י לאט וכישוף, ועתה ידעתי, {{{א}}} כי איש אלהים אתה, {{{ב}}} כי דבר ה' בפיך אמת :