בעת ההיא עתה יספר איך נגזר עליו הגזר דין על ידי אחיה השילוני עצמו אשר משחו למלך, ואיך כבר הוחל העונש לבא בימיו במות בנו אשר היה נכבד מכל בית אביו :

והשתנית . שני כסותך למען לא ידעו הרואים אשר את אשתי , כי חשב פן כשידעו אשר היא הולכת אל הנביא , יחקרו לדעת מה דבר עמה , ויהיה לו למוקש : למלך . שאהיה למלך , ונראה אם כן בזה שדבר ה' בפיו אמת :

והשתנית . מלשון שנוי :

ולא ידעו כי את אשת ירבעם . אמר זה כי נתבאר לו שאחיהו שנאהו על שסר לבו מאחרי ה' :

השאלות: למה צוה שתשנה א''ע ל ל ל והלא הנביא ידע שהיא אשת ירבעם ברוח ה', ומה בכך שיכיר אותה, ומ''ש הוא דבר אלי למלך וכי לא הוחזק אחיה לנביא לה' רק בדבר זה :

קומי נא והשתנית אם בפני העם שלא יכירוך כמ''ש ולא ידעו כי את אשת ירבעם כי חשש שיאמרו שהוא מאמין בנביאי ה' לא בנביאי העגלים, ואם בפני הנביא כמ''ש (פסוק ה') ויהי כבואה והיא מתנכרה, כי הנביא כשהיה צופה במחזה לדעת ענין פרטי לא השיג רק הענין הפרטי שרצה לדעתו כמו שהיה בשאלת האו''ת, ולכן אם לא ידע שהיא אשת ירבעם לא ידרוש רק לדעת אם יחי החולה בן האשה הנצבת לפניו, או יתפלל עליו, אבל אם ידע שהיא אשת ירבעם אז יכין עצמו לדעת ולהשקיף על כל עניני בית ירבעם שזה ענין נוגע להכלל, ופן יודיעו לו עליו נבואה לרעה והתירא מאד מזה מטעם שאמר הוא דבר עלי למלך על העם הזה שכמו שבאה גדולתו ע''י נבואתו, כן יוכל לרדת אם ינבא עליו רעה כמו שהיה בשמואל עם שאול :

ונקודים . מין קליות , מייבשין בתנור ועושין אותן קמח לעשות ממנו מאכל , שקורין לו שתיתא בלשון גמרא :

בידך . עמך וברשותך : ונקודים . פת יבש מתובל בתבלין , על כי המה מנוקדים ומנומרים ממראה התבלין : ובקבוק . כלי שפיו צר , וכן ( ירמיהו יט א ) וקנית בקבוק :

עשרה לחם ונקודים ובקבוק דבש . אמר זה להביאו תשורה לאיש האלהים כי כן היה מנהג' כמו שנזכר בענין שאול , והנה נקודים הוא פת יבש מתובל בתבלין ובקבוק הוא פייאשקו בלע''ז :

ולקחת בידך עשרה לחם גם זה היה עצה שלא יכירה כי לחם ונקודים אינו מתת מלך וידמה לו שהיא אשה מבנות הכפרים, והיה מוכרח להביא איזה תשורה בבואם לאיש האלהים (כמ''ש בש''א ט' ז') למען יניחה משרתו ליכנס אליו, וז''ש ובאת אליו :

קמו עיניו משיבו . לפי שדרך העין להתנענע בעת הראות , אבל כשנעדר הראות מן העין , תקום ותעמוד במקום אחד :

כי קמו עיניו משיבו . ר''ל שפסק ראות עיניו מרוב שיבתו :

והיא מתנכרה . כאלו אינה זאת :

כזה וכזה . הדברים שאמר לה : והיא מתנכרה . עושה עצמה כנכרית , כאלו אינה אשת ירבעם :

שלוח אליך . מאת הקב''ה בשליחות קשה :

למה וכו' . רצה לומר : למה לך להתנכר לבל יכירך מי , הלא אנכי שלוח בחזות קשה רק אליך , לא יודע לאיש , ואין לך צורך להתנכר :

למה זה את מתנכרה שהוא כדי שלא אכין א''ע לנבאת על בית ירבעם, וזה בחנם כי גם בלא הכנתי אנכי שלוח אליך בנבואה קשה :

הרמותיך . מלשון תרומה , ורצה לומר : הפרשתיך :

יען אשר הרמתיך, {{{א}}} היה לך לזכור הטוב שעשיתי עמך שהרמתיך מתוך העם שהיית הדיוט ואתנך נגיד והיה לך לזכור זאת ולעבדני ביתר שאת :

{{{ב}}} ואקרע את הממלכה מבית דוד ואתנה לך שלפ''ז היה לך להיות צדיק יותר מבית דוד, ואתה לא די שלא היית כעבדי דוד אשר שמר מצותי בפועל ואשר הלך אחרי בכל לבבו, במחשבה ובכונת הלב, הנה חוץ מזה עוד :

מכל אשר היו לפניך . רמז בזה לשלמה ולרחבעם : אחרי גוך . כהמשליך דבר מה לאחוריו , לבל יראהו :

ומסכות . עבודות זרות העשויים בהתכת המתכת , וכן ( שמות לד וז ) אלהי מסכה : גוך . גופך , כמו ( משלי כו ג ) ושבט לגו כסילים :

ותרע לעשות מכל אשר היו לפניך . זה לאות כי לא חטא שלמה כי אם על שהעלים עיניו מנשותיו שעשו אלהים אחרים כי אם עשה שלמה זה לא יצדק מה שאמר הנביא בזה המקו' : ואותי השלכת אחרי גוך . ר''ל שהשלכת אותי לאחוריך לבלתי פנות אל דבר ממצותי :

ותרע לעשות מכל אשר היו לפניך ר''ל משלמה שלקחתי המלוכה ממנו בעבור חטאו כי הוא בנה במות בעבור נשיו ואתה ותעשה לך אלהים לעצמך, הוא לא מיחה בנשיו מתוך שאהב אותן ואתה לא עשית זאת מאהבת נשים רק להכעיסני, שלמה לא עזב את ה' ועבודתו ואתה אותי השלכת אחרי גוך :

משתין בקיר . תרגם יונתן : ידע מדע , משית בקירות לבו : עצור ועזוב . עצור שיש לו מחזיק יד , כמו ( שמואל א ט יז ) : זה יעצור בעמי , ועזוב , שאין לו מחזיק ביד : כאשר יבער . המבער את המאכל בפיו , לעשות גלל , כך אבער אחריו עד תומו :

משתין בקיר . הוא הזכר , כי עושה קלוח ומשתין בקיר ולא כן הנקבה : עצור . העושר , שהוא עצור ומעוכב בתוך הבית : ועזוב . המקנה , שהוא עזוב בשדה : בישראל . רצה לומר : בפרסום רב , למען יוסרו : כאשר יבער . רצה לומר : כאשר המבער יבער את הצואה מבלי ישאיר שארית , כן אבערו עד תומו :

ובערתי . ענין הפנוי מהמקום , כמו ( דברים כו יג ) בערתי הקדש : הגלל . הצואה , כמו ( יחזקאל ד טו ) גללי האדם : תמו . מלשון תם והשלמה :

והכרתי לירבעם משתין בקיר . שלא ישאר לו שום זכר כי הזכר לבדו יוכל להיות משתין בקיר : עצור ועזוב בישראל . רוצה לומר שיכרית לו עצור ועזוב והנה העצור הוא מה שהוא בידו והעזוב הוא מה שהפקיר ועזב ביד זולתו : כאשר יבער הגלל עד תומו . אמרו רבותינו ז''ל כי הגלל הוא השן והרצון בו כי השן האוכלת תבער המאכל עד תומו ולפי דעתי שהרצון בו כאשר יבער הרוח המגלגל שיבער כל מה שיפגוש במקום שהוא סובב ועולה משם כן יבער השם ית' אחרי ירבעם עד תומו :

(י-יא) לכן וכו' משתין בקיר עצור ועזוב יל''פ שלא יהיה לו משתין בקיר של עצור ועזוב, שאף העצור באסורים והעזוב והעני לא יניח לאחד מבית ירבעם שישתין בקיר ביתו, אבל לקמן (כ''א כ''א ב' י''ד כ''ו) לא משמע כן, ורי''א פי' שלא ישאר לו ממון האצור באוצרות ולא מקנה העזובים בשדה וגם אחרי בית ירבעם אבער כאשר מבערים הגלל ר''ל דברים מגוללים גללים וצואים, וגם המתים לא ינתנו לקבורה :

לירבעם . מבית ירבעם : כי ה' דבר . ובידו לקיים :

בבאה רגליך העירה . הוא כמו בבוא רגלך והרצון בזה בבא רגלך העיר אשר הנער בה והעיר היא תרצה תקומי ותלכי לביתך ותמצאי אז הילד מת והנה זה אות חזק על אמתות הנשאר מהנבואה הזאת כי כבר יתחלף עת באה העיר בבחירתה כי תוכל ללכת במהירות או במתון או תוכל להתעכב בדרך אך על כל פנים רצה לאמת זה האות שבבואה לתרצה תקום תכף ותלך לבית' ואז תמצא העניין כמו שאמר הנביא כי אם תאמר לא אשוב לביתי עוד לא ימשך מזה שלא ימות בנה אך ימות אחר העת שתוכל ללכת בו בביתה מעת בא רגליה העיר ההיא :

(יב-יג) ומת הילד וספדו לכן ימות עתה כדי שיספדו לו ושיקברו אותו מה שלא יהיה אח''כ כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר ר''ל בקבר שחצב ירבעם למשפחתו, לא יבא אליו שום אחד מבניו להקבר עמו רק זה לבדו, ובזה הודיעו שגם ירבעם יבא לקבורה, יען נמצא בו דבר טוב בבית ירבעם ר''ל שהגם שגם הוא אינו צדיק מ''מ הדבר טוב שנמצא בו הוא גדול יען שהוא בבית ירבעם שהיו מסיתים אותו ומעכבים על ידו מלעשות טוב והוא עמד בפניהם, וחז''ל אמרו שבטל משמרתו ועלה לרגל :

דבר טוב . שבטל משמרתו , שהושיבו אביו שומר שלא יעלה איש לרגל , ובטל משמרתו ועלה :

דבר טוב . לא פירש מהו הדבר הטוב , ורבותינו ז''ל אמרו , שבטל משמרתו ועלה לרגל : בבית ירבעם . בכל בית ירבעם , נמצא רק בו דבר טוב :

יען נמצא בו דבר טוב אל ה' אלהי ישראל . רוצה לומר שאין בבית ירבעם שנמצא' בו דבר טוב לה' זולת זה ולזה רצה הש''י לעשות לו טוב קצת והוא שיבא אל קבר וספדו לו כל ישראל אך מהשאר לא יבא אחד אל קבר והנה לא פירש אי זה דבר טוב נמצ' בו לה' וראוי שתדע שנמצאו בו דברים רעים רבים שלולי זה לא היה זה הגמול לבד ראוי לו אך יהיה ראוי שימשוך אחרי אביו ומה שידמ' לזה מהטובות :

אשר יכרית את בית ירבעם זה היום ומה גם עתה . הנולדים לו היום , ואשר עתידין להולד לו מעתה , כך תרגם יונתן :

זה היום . רצה לומר : האנשים אשר הם זה היום בעולם , שכבר נולדו : ומה גם עתה . רצה לומר : גם מה אשר יולדו מעתה :

עתה . כמו מעתה :

אשר יכרית את בית ירבעם זה היום . ר''ל שהמלך ההוא יכרית את זרע ירבעם זה הנמצא לו היום שלא תחשבו שיאריך לו השם הרע' עד עבור הדור הנמצ' לו בביתו : ומה גם עתה . רוצה לומר ויכרית גם כן מה שיולד לו עוד מהבנים גם עתה : והכה ה' את ישראל וגו' . הגיד כי בעבור חטאת ירבעם אשר חטא ואשר החטיא את ישראל יענש ישראל בכללו ויהיה קיומם על אדמתם חלוש מאד כקיום הקנ' במי' שינוד במעט מהסבות כן תנידם סבה חלושה עד שבסוף הענין יעקור הש''י ישראל מעל אדמתם ויפיצם מעבר לנהר הוא נהר גוזן לפי מה שאחשוב וזה היה על יד מלך אשור בשני פעמים בפעם הראשונה הגלה מה שהיה מהם מעבר לירדן כמו שנתבאר בספר דברי הימים והם שני השבטים וחצי השבט והשאר הגלה שם גם כן בימי הושע בן אלה :

והקים באר לו מי יהיה המכרית בית ירבעם לא יהיה זה אחד ממלכי יהודה רק מלך שיקום אחריו על ישראל, וה' יקימהו לתכלית זה שיכרית את בית ירבעם זה היום ר''ל כל הבית הנמצא היום שכולם נהרגו ומה גם עתה פי' וכן יכרית מה שיולד גם עתה מהיום ואילך עד זמן הזה כולם יכרתון :

כאשר ינוד הקנה . אשר לרוב רכותו , יתנודד במעט רוח , ויכה את עצמו בהעומד אצלו : מעבר לנהר . הוא נהר גוזן , כי לשם גלו כמו שנאמר במלכים ב ( יז ו , יח א ) ובדברי הימים ( א ה כו ) : מכעיסים . המכעיסים :

ונתש . ענין עקירה , כמו ( ירמיהו א י ) לנתוש ולנתוץ : וזרם . יפזרם , כמו ( שם טו ז ) ואזרם במזרה : אשריהם . הוא אילן הנעבד :

(טו-טז) השאלות: תחלה אמר שיעניש ישראל בעבור האשרים שעשו, ואח''ז אמר בגלל חטאת ירבעם וירבעם לא עשה אשרות רק עגלים :

והכה ה' אחר שהודיע עונש ירבעם שזה יהיה עתה, הודיע עונש ישראל שיהיה אחר זמן רב, תחלה יכה אותם בימי חזאל (לקמן ב' י''ג ז') אח''כ ונתש את ישראל יעקרם מעל אדמתם ע''י מלך אשור בימי פקח, ואח''כ זרם מעבר לנהר בימי הושע שהגלם סנחריב לעבר הנהר, יען אשר עשו את אשריהם והיו מכעיסים את ה' ר''ל כי על חטא העגלים לא היה מעניש אותם כי הם כמפותים או אנוסים מירבעם, אבל במה שהוסיפו לעשות אשרות שזה לא היה ע''פ ירבעם רק הם עצמם עשאום להכעיס וע''כ ייחס אליהם גם חטא העגלים, וע''כ :

ויתן את ישראל . לדבר העונש הנזכר : אשר חטא . הוא עצמו : ואשר וגו' . בעשות להם עגלי הזהב :

בגלל . בעבור , כמו ( בראשית לט ה ) בגלל יוסף :

ויתן את ישראל יתן להם עונש גם בגלל חטאת ירבעם אשר חטא ואשר החטיא שהגם שהוא החטיא אותם, ע''י שהוסיפו לעשות אשרים גלו אדעתייהו דניחא להו ואינם אנוסים :

תרצתה . אל תרצה , והיא היתה עיר המלוכה , עד עמרי שבנה את שומרון : בסף הבית . יתכן שעמד הבית בקצה העיר , כי הנביא אמר לה בבואה רגליך העירה :

בסף . האסקופה נקראה גם היא סף , כמו המזוזות , וכן ( שופטים יט כז ) וידיה על הסף :

היא באה בסף הבית והנער מת . רוצה לומר תוך מזוזת ביתה אז מת הנער כמו שאמר לה אחיה והגיד שלא נתעכבה בהיותה בתרצה אך בבואה שם באה אל ביתה כמאמר הנביא :

היא באה בסף הבית והנער מת פי' שכבר מת ברגע שבאה לשער העיר כמ''ש בפסוק י''ב, ובבואה בסף הבית נודע לה שמת :

אשר נלחם . מהמלחמות אשר נלחם : ואשר מלך . מענין המלוכה אשר מלך : על ספר וכו' . ספר מיוחד היה להם , כתבו בו כל הקורות והספורים :

הנם . הנה הם :

העיר אשר בחר ה' . ואף על פי כן :

ושם אמו . בא לומר , שהנה נדמה להמקור אשר חוצב ממנה , כי אמו היתה בת עובדי כוכבים ומזלות :

ושם אמו נעמה העמונית . כתב זה בספור דברי רחבעם שני פעמים להודיע כי היות אמו עמונית היה סבת חטאו כי גדל על מנהגיה והיא הית' עובדת ע''ג לעת זקנת שלמה כמו שקדם בסוף ספר ד''ה :

השאלות: למה אמר שתי פעמים ששם אמו נעמה העמונית כאן ובפסוק ל''ב :

(כא-כב) העיר אשר בחר ר''ל והיה ראוי שלא יטה מדרך ה', רק ושם אמו נעמה העמונית שעבדה ע''ז לעת זקנת שלמה והיא יעצה אותו להרשיע, ולכן ויעש יהודה הרע בעיני ה' וזה היה ג' שנים אחר שמלך ירבעם כנזכר בד''ה, מכל אשר עשו אבותם בימי שפוט השופטים :

ויעש יהודה הרע . ולא נתנו זה על לבם : ויקנאו . לשון קניטה :

מכל אשר עשו . יותר ממה שהכעיסו אבותם בימי השופטים :

ויקנאו . הרגיזו , כמו ( דברים לב טז ) יקניאהו בזרים :

ויקנאו אותו . רוצה לומר ויכעיסו אותו בעבד' ע''ג :

גם המה . כשאר השבטים :

גם המה . כמו שבנו בני עשרת השבטים : להם . לעצמם : ותחת כל עץ רענן . חוזר הוא על הבמות והמצבות :

במות . בנין גבוה לעבודה זרה , מקום יעמדו בו המזבחות : ומצבות . מזבחות מאבן אחת : רענן . ענין לחות ורטיבות , כמו ( תהלים צב יא ) בשמן רענן , כי על ידי זה הוא מרבה בענפים :

ויבנו גם המה להם במות . הנה אמר זה כי כבר נאסרו הבמות מעת שנבנה בית המקדש ולזה חטאו בזה אף על פי שיזבחו להם לה' : ומצבות . הנה הזהירה התורה גם כן שלא להקים מצבה אפילו לשם ית' שנאמר לא תקים לך מצבה : ואשרים . הנה דבר האשרה ידוע וידמה כי אשרים הם אלילים בעלי אשרה והנה עשו הבמות על כל גבעה גבוהה ללכת בחקות הגוים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל והאשרים הניחו תחת כל עץ כי עשו אשרה מהעץ ההוא :

על כל גבעה מוסב על אשרים, ותחת כל עץ מוסב על במות ומצבות :

קדש . ניאוף :

קדש . ניאוף , כמו ( בראשית לח כא ) איה הקדשה : הוריש . גירש , כמו ( שופטים יא כג ) הוריש את האמורי : והפקיד . מלשון פקדון והנחה : על יד . כמו ביד :

וגם קדש היה בארץ . אחשוב כי קדש הוא בזה המקום המוכן למשכב ולזה אמר עשו ככל תועבת הגוים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל :

וגם קדש היה יל''פ שהכנענים היה ביניהם קדש, ומפרש עשו ככל התועבות מי עשה, הגוים אשר הוריש עשו ככל התועבות האלה, וישראל לא מיחו בידם, ולכן לא נזכר בד''ה שהיה ביניהם קדש, ולפי פשוט התועבות הגוים, חסר הנסמך התועבות תועבות של הגוים, וכמו שפי' במ''ש הארון הברית :

שישק . מצינו במדרש שיר השירים ( אסתר רבה א יב ) הוא פרעה נכה , ונקרא שישק , על שהיה שוקק ומתאוה כל ימיו לכסא השן שהיה לשלמה חתנו , ועכשיו עלה ולקחו :

ואת הכל לקח . את הכסא , החביב מן הכל :

ואת הכל . ולא השאיר מהם כלום :

ויעש המלך וכו' בארתי בד''ה שעשה זה לתשובה ולזכר עונותיו עי''ש :

ישאום הרצים . לפניו לכבוד , ואחר כך ישיבום אל תא שהרצים עומדים שם תמיד :

ישאום הרצים . להגן עליו מהאויב הבא פתאום : והשיבום . אחרי בוא לבית המלך :

מדי . מתי , רוצה לומר : בכל זמן , כמו ( שמואל א א ז ) מדי עלותה : תא . ענין חדר מה , כמו ( יחזקאל מ יג ) מגג התא :

והשיבום אל תא הרצים . הנה הרצון בתא מבוא פורט''ני בלע''ז והנה היה מביא אותם לשם כדי שיהי' יותר נשמר :

ומלחמה היתה . עם כי שב מלהלחם בדבר הנביא כמו שנאמר למעלה מכל מקום לאחר זמן חזר ונלחם עמו כל הימים עד מותו :

ושם אמו . חזר וכתבו , לומר שעד יום מותו נדמה במעשיו למעשה אמו :

ושם אמו הזכיר זה שנית כי היא הסיתה אותו לרוע עד סוף ימיו :