והנה איש אלהים . זה היה עדו :

בדבר ה' . רצה לומר : בשליחות ה' :

והנה איש אלהים. היה זה בהשגחה שהאיש האלהים בא מיהודה לבית אל באותו שעה שירבעם עומד על המזבח להקטיר את הקטרת, ולא בא קודם שאז היו נזהרים ממנו ולא היו מניחים אותו לעלות אל המזבח, ולא בא אח''כ כי בא בדבר ה' ובהשגחתו ברגע ההוא :

מזבח מזבח . שבבית אל ושבדן ( מדרש תנחומא תולדות יב ) : ועצמות אדם . של ירבעם זה , אלא שחלק לו כבוד ( שם ) :

מזבח מזבח . כאילו ידבר אל המזבח , ומדרך הקריאה לכפול שם הנקרא , וכן ( בראשית כב יא ) : אברהם אברהם : נולד . יהיה נולד : ועצמות אדם . כאומר הנה עתה שורפים עליך עצמות בהמה , אבל אז ישרפו עליך עצמות אדם , כמו שנאמר ( מלכים ב כג טז ) : ויקח את העצמות מן הקברים וישרוף על המזבח :

הנה בן נולד לבית דוד . הרצון בו יהיה נולד אך הנביאים רואים הדברים העתידים כאילו הם הווים :

ויקרא זאת שנית שהנביא עלה על המזבח שלא הניחו לשום אדם לעלות שם אל המלך, ואיש לא ראהו, ויקרא על המזבח בדבר ה' ויאמר מזבח מזבח כתב רי''א שמזה נלמד שהנביא היה רואה הדבר בכל פרטיו עד שהשיב ששם המלך שיעשה זאת יהיה יאשיהו, וכן שהשיג הדבר כאילו כבר יצא אל המציאות שעז''א הנה בן נולד לבית דוד שכבר נולד, ולא כהאומרים שהנביא לא היה משיג רק הכללות, וניבא שיאשיהו יזבח עליו את כהני הבמות שיהיו אז בחיים, וישרוף עליו עצמות הכהנים המתים, ואמר עצמות אדם, לכלול גם ירבעם שהיה מכהני הבמות ונשרפו עצמותיו, וכסה הדבר מפני כבוד המלכות :

ונתן ביום ההוא . הנביא מופת לדבריו ביום שנתנבא , זה לכם האות , המזבח נקרע היום מאליו , ונשפך הדשן לארץ :

ונתן ביום ההוא . איש האלהים נתן מופת בעת ההיא , לאמת דבריו :

מופת . אות :

(ג-ה) השאלות: מ''ש ונתן ביום ההוא מופת, מלת ביום ההוא מיותר, מ''ש והמזבח נקרע וכו' כמופת אשר נתן הם דברים מיותרים הלא נדע זאת שהיה כמופת וכו' :

ונתן ביום ההוא מופת ר''ל הגם שהקריאה היתה לעתים רחוקות, אבל המופת נתן ביום ההוא שזה יהיה תיכף, שיקרע המזבח לאות שיוחרב ויבוטל בעתיד, וישפך הדשן אשר עליו לאות שכן ישפכו דשן עצמות הכהנים הנשרפים עליו לא יאספו ולא יקברו, וכבר בארנו פעמים רבות שהנבואה שתבא עמה פעולה ובפרט דבר היוצא מהטבע תתקיים בכל פנים וא''א שתתבטל :

ותיבש ידו . נקם הקדוש ברוך הוא על כבודו של צדיק יותר מכבודו , עומד ומקטיר לעבודת כוכבים לא יבשה ידו , ובשביל לעז הצדיק יבשה ידו ( שם ) :

וישלח . הושיט ידו על הנביא , לרמז לעבדיו לתפשו :

ויהי כשמוע המלך אז נפקחו עיניו וראה אותו ושלח ידו עליו, ותיבש ידו אשר שלח עליו ר''ל שהיה הבדל בין המופת של יבושת ידו ובין המופת השני של קריעת המזבח, שמה שיבשה ידו לא היה בדבר ה' רק בעבור אשר שלח עליו, שהיה עונש מיוחד בשביל כבוד הנביא (כמ''ש חז''ל שהחמיר הקב''ה בכבודו של צדיק יותר מכבודו) אבל :

והמזבח נקרע וישפך הדשן זה היה כמופת אשר נתן איש האלהים בדבר ה', ולכן היה יכול להתפלל על שיתרפא ידו כי זה לא היה מן המופת :

אלהיך . ולא אלהי , עדיין עומד במרדו : ותהי כבראשונה . עומד ומקטיר לעבודת כוכבים :

ותשוב . רצה לומר : שאוכל להשיב ידי : ותשב . היה משיבה אליו , ונתרפאת מעתה והיתה כבראשונה :

חל . ענין בקשה , כמו ( שמות לב יא ) ויחל משה :

חל נא את פני ה' אלהיך והתפלל בעדי . זה פלא כ''א רב חטאי ירבעם הסכים הש''י לשמוע תפלת הנביא לרפאו ואפשר כי עשה זה כדי שישוב בתשובה בראותו אלו המופתים ועם כל זה לא שב ירבעם מדרכו הרעה כמו שספר אחד זה :

ויען המלך ויאמר ירבעם א''ל זה כדמות תשובה, ענה ואמר המופת שנתת וכן יבושת היד אינו מכריע עדיין, עד שתראה שתוכל לעשות דבר והפוכו שתתרפא היד, וגם שרצה לראות אם יש לו תקנה בתשובה שאם יוכל לרפאות בתפלתו חולי גופו יאמין שתועיל תפלת הנביא לרפאות גם חולי נפשו ולהחזירו בתשובה :

וסעדה . אכול :

וסעדה . אכול סעודה : מתת . מתנה , כמו ( קהלת ה יח ) מתת אלהים היא :

השאלות: מ''ש לא אבא עמך משמע שאף בלא שיאכל רק שיבא לביתו אסור לו :

לא אבא עמך ר''ל יש לי שני מניעות למלאות מבוקשך, {{{א}}} שלא אוכל לבא עמך לביתך, כי דרך הנביא מיהודה לבית אל היה דרך שכם או תרצה ששם היה בית ירבעם, שהנביא חשב תחלה שירבעם בביתו והלך לשם, ומשם (שנודע לו שירבעם בבית אל) הלך לבית אל. וא''כ לא יוכל לשוב בדרך הזה שכבר הלך בו, {{{ב}}} אף שתרצה שאסעוד אצלך פה בעיר לא אוכל לחם וכו' במקום הזה :

צוה אותי . המלאך הדובר בי צוני בדבר ה' וכו' : ולא תשוב בדרך . לא תשוב למקומך בזה הדרך אשר הלכת הנה , וכאילו לא יחפוץ לדעת מבוא העיר , לשוב ולבוא בה :

לא תאכל לחם ולא תשתה מים . ידמה שצוהו השם יתברך בזה להעיר שאין בהם תועלת והנאה כי כלם יאבדו בסוף בעבור זה החטא , וצוהו שלא ישוב בדרך אשר בא בה אל בית אל כאילו יעיר כי דרכו אשר דרך בה ללכת לבית אל לאמר אלו הדברים אשר אמר שם אין בה תועלת כי לא הועילו שם דבריו כלום לעוצם מרי ירבעם :

ונביא אחד . נביא השקר : יושב בבית אל . ואינו משם , אלא משומרון בא , וכן הוא אומר בפרשת יאשיהו ( מלכים ב כג יח ) : וימלטו עצמותיו את עצמות הנביא אשר בא משומרון :

ויספרום . מתחלה בא האחד וספר ואחר כך באו יתר בניו וספרו גם המה :

ויבא בנו ויספר לו . הנה בנו האחד התחיל הספור במה שעשה איש האלהים בבית אל ובנו אחר ספר הדברים אשר דבר אל המלך באופן שבניו ספרו לו אלו הספורים לאביהם :

השאלות: מז''ש ויספר ויספרום, את המעשה את הדברים :

ויספר לו את כל המעשה אשר עשה איש האלהים מקריעת המזבח ויבושת היד ורפואתה, את הדברים אשר דבר הנבואה העתידה שנבא על המזבח, ודבר ה' שלא ישוב בדרך אשר בא וכו', ויספרום לאביהם ר''ל ואח''כ באו יתר בניו וכולם ספרו לו המעשה :

ויראו . כמו ויראו בפת''ח ורוצה לומר : שהראו לאביהם :

השאלות: מ''ש אשר בא מיהודה מיותר :

אשר הלך איש האלהים אשר בא מיהודה ר''ל ע''י שידעו הדרך שבא בו מיהודה ידעו את הדרך ששב בו, כי מיהודה לבית אל היה רק שתי דרכים וידעו ששב בדרך השניה :

חבשו . ענין תקון האוכף :

האלה . שם אילן מה : האתה . בה''א השאלה :

תחת האלה . אלמי בלע''ז והיה יושב שם להיות לו לצל :

(טו-יז) השאלות: הלא יפלא מאד על הנביא איך נתפתה לדברי הזקן שא''ל שישוב אתו הביתה ושבאתהו זאת בנבואה, והלא הוא שמע מפי ה' האזהרה ולא היה לו לשעות בדברי שקר, ואין לנביא לשנות נבואתו אם לא כששמע בעצמו שנית מפי ה', לא שיאמין לדברי אחרים. בפסוק ט' אמר כי כן צוה אותי בדבר ה', ובפסוק י''ז אמר כי דבר אלי בדבר ה'. והוסיף מלת שם, לא תשתה שם מים, ומלת ללכת ומלת בה :

לך אתי הביתה הנה בשני הציויים שצוהו ה' נוכל לספק בפירושם, {{{א}}} במה שא''ל שלא ישוב בדרך אשר הלך יש להסתפק אם צוהו שלא ישוב ללכת על שום מקום שכבר צעד עליו עד שכולל באיסורו אם ישכח איזה חפץ בלכתו או בשובו ויצטרך לשוב לקחתו צריך לבחור דרך חדשה ולא ילך בדרך שהלך, ולפ''ז אסור לו עתה לחזור מן האלה אשר ישב בה לבית אל, כי כבר הלך בדרך זה, או י''ל שהיה הכוונה רק על שובו מבית אל ליהודה שאז צריך לשוב בדרך אחרת אבל באמצע דרכו יוכל לשוב לאחור אל דרך שבא בה וא''כ יוכל לשוב מן האלה לבית אל, וכן במה שצוהו ה' שלא יאכל לחם במקום הזה יש להסתפק אם צוהו שלא יאכל שם לחם כל ימי חייו אף שיצא משם וחזר לשם, או י''ל שצוהו רק על עת שבא לשם לנבאות אבל אם יצא משם וחזר מותר לאכל לחם, כי בצאתו משם פסקה האזהרה, ובא הנביא שקר לפתור לו שניהם לקולא שיוכל לשוב לביתו וגם לאכל לחם, כי אחרי צאתו פסק האיסור :

ויאמר לא אוכל מצד שתי אזהרות, {{{א}}} לשוב אתך ולבא אתך שא''א לבא אתך לביתך רק ע''י שאשוב אתך בדרך שהלכתי, {{{ב}}} ולא אוכל לחם במקום הזה לעולם :

כי דבר אלי . רצה לומר : דבר בא אלי על ידי המלאך , שאמר בדבר ה' וכו' :

כי דבר אלי בדבר ה' פה לא אמר כי צוה אותי בדבר ה' כמ''ש למעלה (פסוק ט') כי לא ידע בבירור שצוהו ע''ז והיה מסתפק בדבר, רק אמר דבר אלי, ר''ל שבא דבור סתם לא תאכל לחם ולא תשתה שם מים הוסיף מלת שם, ר''ל שיל''פ שהיתה האזהרה על שם היינו על המקום ששם לא אשתה, וממילא האיסור קיים לעולם כ''ז שלא בא דבור המתיר, כמו שבמ''ש אל תגשו אל אשה נאסרו בתשמיש לעולם עד שאמר שובו לכם לאהליכם כמ''ש חז''ל, וכן אמר לא תשוב ללכת בדרך אשר הלכת בה, הוסיף מלת ללכת ומלת בה, ור''ל שיש לפרש שהיתה הכוונה שלא ילך שום הליכה על דרך שכבר הלך בה בין לפנים ובין לאחור :

כחש לו . אלה דברי כותב הספר , שאמר הנה הנביא הזקן היה משקר לו כי לא , בא אליו הנבואה להשיבו :

כחש לו . ראוי שיפול ספק איך לא נענש זה הנביא אשר השיבו שאמר לו בשם ה' אשר לא צוהו לדבר וכבר נתבאר בתורה שהעושה זה חייב מיתה בידי שמים , ועוד יפול ספק למה נענש הנביא אשר בא מיהודה והנה חשב כי דבר ה' אליו שישוב בבית אל ויאכל שם לחם כי כן מצאנו באברהם שצוהו הש''י שיעלה את בנו לעולה ואחר כן צוהו שנית שלא ישלח ידו אל הנער , ואולם התשובה בזה הספק השני לא תקשה מאד לפי מה שביארנו אנחנו בענין עקדת יצחק וזה שהש''י לא שכ מצוויו הראשון אבל באר לו שרצונו היה באומרו והעלהו שם לעולה שיעלהו שם בעבור העולה כדי שיתחנך יצחק בעבודת הש''י כמו שבארנו שם ואמנם בזה המקום היה שב הש''י מצוויו הראשון וזה לא יתכן שיהיה ומפני זה היה ראוי שיתן אל לבו הנביא אשר מיהודה כי נביא שקר הוא ולא יאמין לדבריו , וכאן הותר זה הספק , ואולם הספק הראשון יש בהתרו מהקושי וידמ' כי לרוב עונותיה' שם הסתיר הש''י פניו מהם ולא ענשם על חטאיהם כדרך אמרו לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה וגו' , הלא תראה כי לאהבת הש''י יהודה וירוש' ענש את רחבעם והעלה עליו מלך מצרים בשנה החמישית למלכות ולא התחיל לחטוא עד השנה הרביעית כמו שנזכר בס' דברי הימים ואולם ירבעם לא שמע קול נוגש והנה נעשה בזה הענין פלא אחר והוא שהשרה השם נבואתו לנביא השקר ויותר נפלא מזה שכבר הגיע לו הנבואה בהקיץ לפי הנראה ואע''פ שאפשר שנא' שהנביא' אשר מיהודה ובני הנביא הזקן היו יושבים אל השולחן ובא דבר ה' אל הנביא הזקן בחלום וידמה שכמו שהשרה הש''י השכינה על בלעם בעבור יש' ואע''פ שלא היה נביא כ''א קוסם כן שפך רוחו על זה הנביא הזקן בעבור חטא איש האלהים והיה זה מדה כנגד מדה הוא האמין נביא השקר במה שלא היה ראוי להאמינו ואפילו אם היה נביא אמת והוצרך מפיו לשמוע דבר ה' על דבר ענשו וחטאו אשר חטא :

ויאמר לו גם אני נביא כמוך אחר שספרו לו בניו הלשון שאמר הנביא לירבעם, שאז לא אמר מלת שם, רק לא תשתה מים ויל''פ שלא יאכל לחם ומים בעת השליחות אבל אח''כ מותר, וכן לא אמר ולא תשוב בדרך אשר הלכת בה רק ולא תשוב בדרך אשר הלכת, שמשמע רק על עת שישוב מבית אל ליהודה לא על לעולם, וידע שהנביא מחמיר על עצמו לחומרא לכן אמר גם אני נביא כמוך והמלאך דבר אלי השיבהו אל ביתך ויאכל לחם, ר''ל הגם שתחילה טרם יצאת מבית אל היה אסור לך לאכול בבית אל, אחר שיצא פסק האיסור ויוכל לשוב ולאכול, ובזה כחש לו ר''ל הכחיש מ''ש שנאסר לו גם באופנים אלה, ואחר שהנביא ידע שלא נאסר לו זה בבאור האמין לדברי הזקן שא''ל בנבואה שאין הפירוש כמחשבתו לכן וישב אתו וכו' :

אל הנביא . נביא השקר : אשר השיבו . לאיש האלהים , מכאן אמרו ( סנהדרין קד א ) : גדולה לגימא שמשרה שכינה על נביאי הבעל :

אשר השיבו . הוא הנביא הזקן :

אל הנביא אשר השיבו לא הודיע זאת אל הנביא עצמו שאז לא היו יודעים למה נענש, והיו חושבים שהיה נביא שקר ושלכן אכלו האריה לכן הוכרח לדבר אל הזקן למען יספר אח''כ אמיתת הדברים :

ויקרא . הנביא הזקן , אל איש האלהים :

מרית . מלשון מרי ומרד :

יען אשר מרית ולא שמרת את המצוה ר''ל כי כל ספק שיסתפק בציוי ה' צריך ליזהר בו לחומרא, כי במקום שסתם דבריו ולא באר ההיתר בפירוש רצה שנחמיר בו, וזה כלל גדול בהלכות התורה כמש''פ בכ''מ, וזה ענין המשמרת שצריכים לשמור המצוה עם כל תנאיה וחומרותיה וסייגיה לא שנקל בה, וכן אין לך תירוץ שסמכת על דברי הנביא שבבית אל, עז''א אשר צוך ה' אלהיך שהציוי ששמע בעצמו מפי ה' א''א לבטלה רק אם ישמע שנית מפי ה' בעצמו שיאמר לו ההפך, לא אם ישמע מפי שליח, שלכן בע''ז אין להאמין לנביא המתיר אפי' בהוראת שעה מפני שאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, וכמ''ש בפ' וירא בפ' בי נשבעתי נאום ה' :

נבלתך . אף גוף מת צדיק נקרא נבלה , וכן ( ישעיהו כו יט ) נבלתי יקומון :

ותשב ותאכל לחם מבואר מזה שעל מה ששב בדרך הקודמת לא נענש, כי לא נאסר לו רק לשוב מבית אל ליהודה לא אם ישוב לאחור באמצע הדרך, אבל האכילה היתה נגד צווי ה' וז''ש ותאכל לחם במקום אשר דבר אליך אל תאכל, שהיתה האזהרה על המקום ונאסר לאכול שם לעולם, לא תבא נבלתך העונש הזה היה מדה כנגד מדה, כי באמת גם בשובו ליהודה היה שליח מצוה ששלוחי מצוה אין ניזקין לא בהליכתן ולא בחזירתן כמ''ש בפ''ק דפסחים, רק כפי דעתו שבשובו נפסק השליחות ולכן אכל לחם לא היה עוד שליח מצוה ולכן ניזוק :

לנביא אשר השיבו . שם זה לרכוב עליו איש האלהים :

ויחבש לו . הנביא הזקן , חבש את החמור להנביא אשר בא מיהודה :

ויהי אחרי אכלו עבירה גוררת עבירה שאחר שנכשל ואכל לא נמנע מלאכול עד גמרו, וגם לקח ממנו חמור, שהיה לו לדון שכמו שהזהירו מלאכול שם כ''ש שלא יקח מהם מתן, ומ''ש ויחבש לו החמור לנביא אשר השיבו, פי' החמור שהיה שייך לנביא אשר השיבו, כי האיש האלהים לא היה לו חמור ובא ברגליו :

והנה זה היה פלא גדול שהאריה המיתו ולא שבר את החמור ולא אכל את הנבלה כי מה' היה למען יודע ענשו זה ויקחו מוסר היודעים עם שאולי יהיה זה סבה להשי' ירבעם מדרכו הרעה בראותו כי על חטא זה נענש הנביא זה העונש הנפלא :

ואת האריה עומד אצל הנבלה וזה היה חידוש בעיניהם כי הארי לא יטרוף ויניח, ואת החמור לא ראו שעמד מן הצד, כמו שת''י והחמור עומד אצלה קאים לקבלה, וידברו בעיר אשר הנביא הזקן יושב בה וזה היה בהשגחה שלא ספרו זאת במקום אחר רק בעיר הזאת, יען שהנביא הזקן בה, כדי שיקבר בכבוד ושיהיה קברו למזכרת באחרית הימים כמ''ש לקמן (ב' כ''ג י''ז) :

אשר דבר לו . אשר דבר עליו :

וישמע הנביא והוא הכיר שהוא האיש האלהים יען אשר השיבו מן הדרך וידע דרכו כי גם עתה טרפו האריה בדרך הזאת, ויתנהו ר''ל ולכן לא אכלו כי לא טרפו לרעבון רק בדבר ה' :

לא אכל ר''ל שאם טרף לרעבון הי''ל לאכול את הנבלה, ואם מתוך כעס הי''ל לשבור את החמור, וגם ראה שעמד כשומר אצל הגויה עד תובל לקבורה והחמור לא ברח מפחד האריה למען ישא עליו גויית הנביא, וגם רמז שגם האריה שהוא בע''ח סכל שמר מצות ה' ולא אכל נגד רצונו וכ''ש שהאיש האלהים הי''ל לשית לב :

אל החמור . על החמור :

בקברו . בבית קבורה שהיה לנביא השקר הזה בעיר :

בקברו . בהקבר אשר כרה נביא הזקן לעצמו : ויספדו . הנביא הזקן ובניו : הוי אחי . רצה לומר : צר לי עליך רעי :

הוי . הוא ענין לשון יללה :

ויספדו עליו הוי אחי . יתכן שספדו עליו כל העיר שידעו מה עשה בבית אל ואת הדברים אשר דבר לירבעם או ספדו הנבי' הזקן ובניו עליו :

עצמותיו . זכר העצמות במקום הגוף , כי הם מוסדי הגוף :

אצל עצמותיו הניחו את עצמותי . צוה זה כי ידע שעצמות איש האלהים ימלטו שלא ישרפם יאשיהו ולמלט עצמותיו עשה זה וכן כתיב וימלטו עצמותיו את עצמות הנביא אשר בא משמרון וזה ראיה שזה הנביא הזקן בא משמרון :

אצל עצמותיו כי היה דרכם ללקט העצמות אחר שנתבלה הבשר ולקברם שנית וצוה שבין בעת הקבורה בין בעת לקוט עצמות יהיה אצל הנביא :

כי היה יהיה וגו' . אולי ימלטו עצמותיו את עצמותי :

ועל כל בתי הבמות . אף שהנביא הבא מיהודה לא ניבא כי אם על המזבח אשר בבית אל , הוסיף הוא להנבאות על כל בתי הבמות וכו' : בערי שומרון . אמר על שם סופו , כי עמרי בנאה לאחר זמן :

ועל כל בתי הבמות אשר בערי שמרון . ידמה שאף על פי שלא עשה ירבע' כי אם שני עגלי זהב הנה היו במלכותו בתי במות רבי' אך במקום העגלים היו הבמות הגדולות , והנה לא נבנה שומרון בימי ירבעם כי עמרי בנה אותו והוא היה בית המלכות בסוף הענין והנה נתנב' זה הנביא הזקן שזה המעש' גם כן יעשה יאשיה על כל בתי הבמות אשר בערי שמרון וכן היה הענין כמו שנזכר בסוף זה הספר :

כי היה יהיה שהנבואה תתקיים בכל אופן ואחר שאין לה זמן מוגבל לא תניחו עצמותי אף זמן קצר לבד, וממ''ש ועל כל בתי הבמות אשר בערי שומרון הוכיח הרי''א שהיה נביא אמת, כי אז לא נבנה שומרון, ומאין ידע זאת, אולם יתבאר אצלי לקמן (ב' כ''ג) שזאת שמע הנביא שבבית אל מן איש האלהים שפי' דבריו עיי''ש, והעקר כדברי חז''ל שהיה נביא שקר, וע''כ כתב לקמן (שם) וימלטו עצמותיו את עצמות הנביא אשר בא משומרון, מבואר שלא היה לו זכות מצד עצמו כי נביא שקר היה :

אחר הדבר הזה . שראה את המופת הזה , ושמע את דברי הנביא , ואף על פי כן לא שב . ורבותינו דרשו ( שם קב א ) : אחר שתפסו הקב''ה בבגדו , ואמר לו : חזור בך , ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן :

אחר הדבר הזה . אף כי ראה נפלאות ה' , ביבושת ידו , וקריעת המזבח , ומיתת הנביא על אשר עבר מצות ה' , עם כל זאת לא שב מדרכו : וישב ויעש . רצה לומר : פעם אחר פעם : החפץ . כל הרוצה היה מחנך עצמו , והיה מכהני במות :

ימלא את ידו . הוא ענין חנוך , כמו ( שמות כט ט ) ומלאת יד אהרן :

אחר הדבר הזה . ר''ל דברי הנביא הזה שהיה ראוי שיקח ירבעם מוסר עליהם מפני ראותו מופת המזבח שנקרע ונשפך הדשן וידו שיבשה ושבה לקדמותה מפני תפלת הנביא והמתת האריה איש האלהים על אשר מרה את פי ה' לאכול ולשתות במקום ההוא והפלא שהיה בזה שלא שבר האריה את החמור ולא אכל את הנבלה : החפץ ימלא את ידו . ר''ל להקריב הקרבנות :

אחר הדבר הזה הגם ששלח ה' נביא להחזירו בתשובה ומופת נתן לו בכ''ז לא שב מדרכו הרעה. וחז''ל במליצתם אמרו אחר שתפס הקב''ה לירבעם בבגדו וא''ל חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן, א''ל מי בראש, א''ל בן ישי בראש א''ל אי הכי לא בעינא, ר''ל שמה שבא אליו איש האלהים בעת עמדו על המזבח תפסו בבגדו לעכב בגידתו ומעשיו הרעים, ובמה שרפא את ידו שהיה אות שיקבלהו בתשובה כנ''ל רמז לו שיטייל בגן עדן עם בן ישי, והטעם שלא שב היה מפני הכבוד המדומה שירא שבן ישי יהיה בראש אם יעלה לירושלים והוא יהיה במדרגה אחריו, וישב ויעש ר''ל שנעשו כהני במות, או ע''י המלך שעשה מקצות העם כהני במות או ע''י העם עצמם החפץ ימלא את ידו בעצמו ע''י קרבנות, ועי''כ ויהי כהני במות ור''ל שהגם ששמעו נבואת הנביא ששרף ישרפו עצמותיהם לא חשו לזה :

בדבר הזה . בעבור עבודת הבמות היה הגמול , להיות בית ירבעם חסר מן העולם :

לחטאת . ענין חסרון , כמו ( לעיל א כא ) והייתי אני ובני שלמה חטאים : ולהכחיד . להכרית , כמו ( שמות ט טו ) ותכחד מן הארץ : ולהשמיד . ענין כליון :

ויהי בדבר הזה לחטאת בית ירבעם . הנה בזה החטא היה לעונש נפלא בית ירבעם ולהכחיד ולהשמיד מעל פני האדמה , ר''ל כי זה החטא סבב שלא ישאר לירבעם נין ונכד ועליו ועל חביריו אמרה התורה פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום וגו' כמו שביארנו שם :

ויהי בדבר הזה עי''כ ע''י הדבר שדבר הנביא והראה אותותיו ולא שב חשב ה' זה לחטאת בית ירבעם, לא עליו לבדו רק על כל ביתו כמ''ש ואני אתן את פני באיש הזה ובמשפחתו ויצא הגז''ד להכחיד ולהשמיד מעל פני האדמה את כל ביתו ותורף הגז''ד יבאר בסימן הבא :