כי שכם וכו' . בחשבם אשר בירושלים בהיות מקומו , יתחזק למלוך מבלי למלאות שאלתם :

וילך רחבעם שכם עד וישכב אחאב עם אבותיו . וילך רחבעם שכם יתכן כי מפני שהיה ירבעם מאפרים בחרו ישראל שילך שם להמליכו כדי שיוכל ירבעם לבטוח שלא יהרגהו רחבעם על מה שאמר כנגד אביו וידמה שלזאת הסבה שלחו וקראו לו בני שבטו לחשבם כי עתה בעת המליכם רחבעם יקל להם להשיג עם רחבעם שלא ימית ירבעם והנה היה גדול בעיניהם מפני שכבר היה ממונם בימי שלמה על כל סבל בית יוסף ולזה גם כן שלחו וקראו לו וידמה שהיה מהש''י שיחשיבו אותו ישראל כל כך כדי שיהיה זה כלי לקיום הייעוד שייעד לו השם יתברך מדבר המלוכה :

השאלות: למה התקבצו להמליכו בשכם לא בירושלים עיר המלוכה :

וילך רחבעם ספר הכתוב איך נתקיימה נבואת אחיה השילוני, כי באמת עת מת מלך שלמה זכה רחבעם במלכות ולא היה צריך משיחה והמלכה, שאין מושחין מלך בן מלך כמ''ש חז''ל בהוריות ובכריתות, וכמ''ש וימלוך רחבעם בנו תחתיו, אך ישראל בקשו תואנה ובאו להמליכו, שבזה הודיעו לו שעדן אינו מלך עד ימליכוהו ברצונם ועד יקיים התנאים שיתנו עמו, ולכן באו לשכם לא לירושלים ששם יתחזק ע''י בית יהודה שבטו אבל שכם היתה לראש יוסף ומתנגדת ליהודה כמ''ש וימאס באהל יוסף וכו' ויבחר בדוד עבדו, וזה היה סבה ג''כ שבחרו את ירבעם שהיה משבט יוסף שילך בראשם :

כשמוע . אשר מת שלמה אויבו : והוא עודנו . כשהיה עוד במצרים : וישב . עם כל זאת ישב במצרים , ולא חזר מעצמו :

(ב-ג) השאלות: פה משמע שירבעם נשאר יושב במצרים והם קראו לו ממצרים, ובד''ה אמר ששב ממצרים ואז שלחו וקראו לו :

(ב-ג) וישב ירבעם במצרים ובדה''ב (י' ב') כתוב וישב ירבעם ממצרים וישלחו ויקראו לו, ושניהם מתאימות, תחלה עת שמע הדבר לא חזר ממצרים כי לא ידע תוכן הדברים וחשב שבאו להמליכו ולחזק מלכותו, ונשאר במצרים, ואז שלחו וקראו לו שישוב ממצרים ובודאי הודיעו לו מה שבלבם, וזה הנזכר פה ששלחו וקראו לו ממצרים, ואז וישב ירבעם ממצרים כמ''ש בד''ה (ושם לא הזכיר מה שקראו לו ממצרים כי שם קצר בקורות מלכי ישראל ופה לא הזכיר מה שקראוהו שנית אחר שבא ממצרים שזה נכלל במ''ש ויבא ירבעם וכל זקני ישראל) :

וישלחו . זקני העדה שלחו אחריו ללכת עמהם אל רחבעם , להיות הוא ראש המדברים , על כי ידעו בו שלא ישים למולו יד לפה , וכאשר החל להרים יד בשלמה :

הקשה את עולנו . לכלכל בני ביתו הרב ומרבית הסוסים : ואתה עתה . רצה לומר : אבל אתה הואיל ואינך בגודל מעלת אביך , אשר באו לראות פניו מאפסי ארץ , אם כן מה לך להרבות באנשי בית וסוסים , עזוב אותם והקל עולנו :

עולנו . אמר במשל , מעול ההושם בצואר הבהמה :

אביך הקשה את עלנו . ידוע כי המס שהעמיס שלמה עליהם לכלכל את ביתו ולא יעדרו דבר למצטרך לו עד מאכל סוסיו שהיו רבים מאד עד שהיו לו ארבעים אלף אורוות סוסים היה קשה וכבר מאד ועם כל זה היה טוב בעיני ישראל מרוב השלוה שהיו בה אך עתה החלו לצמוח המלחמות כמו שקדם מדבר בן הדד ורזון בן אלידע ולזה בקשו ישראל שיקל מעליהם מזה המס קצת :

השאלות: למה פתחו בעול לבד וסיימו בעבודה ובעול והיל''ל אביך הקשה את עולנו והכביד עבודתנו, ומז''ש ואתה עתה :

אביך הקשה את עולנו העול הוא המכריח את השור אל העבודה, וזה המשל אל מי שמשתרר ביד חזקה ומעניש בעונשים קשים לממרה מצותיו, וידוע שיש שני מיני ממלכות, {{{א}}} ממלכת מוגבלת, שאין המלך יכול לעשות דבר רק עפ''י הסכמת העם ונבחריהם וע''פ נמוסי המדינה וכן אינו יכול להכביד עליהם עבודה ומסים בלא דעתם, ויש ממלכה בלתי מוגבלת שהמלך משתרר לבדו כחפצו ויכול להעמיס עליהם עבודה ומסים כפי שירצה מבלי לשאול דעתם כי כולם עבדיו, ויכריחם לעבוד עבודתו ע''י שיכביד העול דהיינו שיקצוב עונשים קשים ומרים להבלתי שומע בקולו, ותחלת התהוות מלכות ישראל בימי דוד היתה ממלכה מוגבלת, ושלמה התחזק למלוך בעצמו ממלכה בלתי מוגבלת, ולכן נתן עליהם עול קשה שכל הממרה פיו יומת אף שיצוה דברים הבלתי נאותים לטובת הכלל, ועי''ז היה לו כח להכביד העבודה, וז''ש אביך הקשה את עולנו ר''ל שהקשה מעצמו שלא כמשפטי המלוכה ואחר שהיה שלא כדין, לכן אתה עתה ר''ל הגם שהיינו מוכרחים לשתוק בימי שלמה. {{{א}}} מצד מעלתו שהיה מושל ממשל רב, {{{ב}}} מצד שמלך כבר ולא יכלנו למרוד בו, אבל אתה שאינך שלמה, ועתה שעדיין אינך מלך, צריך אתה להאסר במשפטי התנאים, {{{א}}} הקל מעבודת אביך שהוא רוב המס, שיהיה בינינו תנאים מוגבלים עד כמה תכבד העבודה, {{{ב}}} לבל תשנה אח''כ, הקל ג''כ מעולו הכבד שתהיה ממלכתך מוגבלה תחת נבחרי העם וחוקי המדינה, ונתנו הטעם אשר נתן עלינו אחר שנתנו ביד חזקה ושלא כדין :

לכו עוד . רצה לומר : לכו לאהליכם והתעכבו עוד שלשה ימים , ואחרי זה שובו אלי :

ויאמר אליהם לכו עוד שלשה ימים יש בזה שני ציויים, {{{א}}} שילכו עתה ויניחו בקשתם עד שלשה ימים, {{{ב}}} שאחר שלשה ימים ישובו, שבזה מה שיבואו שנית אינו נגד כבודו אחר שצוה להם לבא, ועז''א ושובו אלי :

את פני . לפני :

בהיותו חי . ר''ל שהיו עומדים את פני המלך שלמה להיות אנשי עצתו כל ימי היותו חי ולזה היה ראוי שילך אחר עצתם אך רוע ענינו היה סבה להפר עצת הזקנים הטובים וללכת בעצת הנערים הרעה למען תת המלוכה לירבעם כמו שייעד הש''י על יד אחיה השילוני :

(ו-יא) השאלות: למה בפסוק ו' אמר איך אתם נועצים, ובפסוק ט' אמר מה אתם נועצים, תחלה אמר להשיב את העם הזה דבר ואח''כ אמר ונשיב דבר את העם, שמשמע שגם הם ישיבו, והקדים מלת דבר, מ''ש ויעזוב וכו' אשר יעצוהו, מלת אשר יעצהו מיותר, ולמה כפל אשר גדלו אתו אשר העומדים לפניו, מ''ש כה תאמר אל העם הזה, כה תדבר אליהם הוא כפל לשון, ואיך יאמר קטני עבה ממתני אבי, שמבזה כבוד אביו, והכל יודעים כי כאין נחשב נגד אביו החכם מכל האדם :

ויועץ המלך עד הנה קראו רחבעם כי העם לא החזיקו אותו למלך, אבל הוא בעצתו החזיק את עצמו כמולך מעצמו, ובלתי צריך להמלכת העם ולמלאות בקשתם, ובהשקפה זאת התיעץ עם הזקנים אשר היו עמדים את פני שלמה אביו שהוא החזיק מלכות בלתי מוגבלת והם היו העומדים לפניו ויועציו וידעו איך התחזק במלכות כזה והתחבולות אשר עשה בזה, וז''ש איך אתם נועצים ולא אמר כמ''ש אח''ז מה אתם נועצים, שמלת מה, היא שאלה על גוף העצה אם למלאת בקשת העם אם לא וע''ז לא התיעץ כלל, כי החליט בדעתו שלא ימלא שאלתם רק ישתרר בממלכה בלתי מוגבלת, רק רצה להתיעץ באיזה אופן ידחם מעל פניו, אם בדברים רכים, אם ברמאות, אם בדברים קשים ומפחידים, וז''ש איך אתם נועצים להשיב לעם הזה דבר ולקמן אומר להשיב דבר לעם הזה כי פה לא היה העצה על הדבר עצמו, שבזה היתה הסכמתו מוחלטת שלא ימלא רצונם, רק איך ישיב לעם הזה שהם מורדים וממרים ובאיזה אופן יסדר דבריו :

תהיה עבד . רצה לומר : תדבר בהכנעה כעבד : ועבדתם ועניתם . תעבוד אותם בדברי הכנעה ותשיב להם על שאלתם דבר הראוי , ועוד תוסף לדבר דברים טובים מאשר לא שאלו הם : והיו לך . ואז יהיו לך לעבדים לעולם , כי תמלוך בכל אשר תאוה נפשך :

ועניתם . מלשון עניה ותשובה :

וידברו אליו לאמר יפה אמרו חז''ל ע''ז סתירת זקנים בנין, הם יעצוהו בהשכל ודעת מאד לסתור ע''מ לבנות, אמרו אליו שאם יסרב מלמלא בקשתם הלא ימרדו בו וימליכו את הטוב בעיניהם, ואם יתחיל להתפשר עמהם עד כמה תהיה תוקף ממשלתו והמסים והעבודה, אז גם הם יעיזו פנים לבקש דברים רבים, ויאסרוהו בשבועת האלה ובחוקים קבועים לא יוכל להפרם, אבל העצה הוא שיבטיח להם יותר מאשר רוצים כי ישיב להם שהעם אינם עבדי המלך רק הוא עבד העם, והוא צריך לעשות רצונם, באופן שישים בקשתם זאת כדבר קטן וכדבר שהשכל מחייבו מעצמו, ובזה ירויח, {{{א}}} שירף רוחם מדבר ומבקש עוד כי יתן להם יותר מאשר שאלו, {{{ב}}} שכאשר יקטין את הדבר ימליכוהו סתם ולא ישביעוהו ולא יעשו ע''ז חוקים קבועים, ואחר שימלוך אז ישתרר כחפצו והם לא יוכלו למרוד כי ייראו מפניו, וז''ש אם היום תהיה עבד לעם הזה ועבדתם ר''ל זאת תהיה התשובה שאתה עבד להם, ובזה לא יעשו עוד תנאים וחוקים, רק ועניתם ודברת אליהם דברים טובים וזה יספיק להם ויניחו מרוגזם, ובד''ה כתוב אם תהיה לטוב להעם הזה ורציתם, שם באר שיאמר להם שהוא רק לטובת העם הזה לא לטובת עצמו ורק למלא רצונם, ורצונו בטל מפני רצונם, ובזה והיו לך עבדים כל הימים כי תשאר מלכותך בלתי מוגבלת, ואמרו בדיוק אם היום תהיה ר''ל שלא תמתין עד ג' ימים רק היום תקרא אותם ותשיב להם שאתה עבד להם, שיהיה נראה להם שהוא דבר פשוט אצלך בלי צורך להתיעץ ולחשוב עליו, ובזה תעור עיניהם פתאום וימליכוך בלא תנאים :

ויעזוב . כי לא ישרו בעיניו : גדלו אתו . יחד מקטנותם : אשר העומדים . ואשר היו העומדים לפניו :

ויעזב ספר שלכן עזב את עצת הזקנים יען אשר יעצהו עצה חדשה על דבר שלא שאל כלל, כי הוא שאל רק איך ישיב להעם, וגלה דעתו שאינו רוצה כלל להסכים שימלוך מלכות מוגבלת, והם יעצוהו שימלא משאלות העם, להיות מלכותו מוגבלת וע''ז לא שאלם כלל, והוא לא הבין כי אך בעצתם יפיק לעשות כפי חפצו, לכן ויועץ את הילדים כי חשב שהזקנים דעתם גסה עליהם לערוך לפניו עצתם נגד רצונו וזה לא יעשו הילדים יען אשר גדלו אתו ולא יערבו לבם לאמר לו שישפיל א''ע לפני העם, {{{ב}}} מצד שהם העומדים לפניו שבחר אותם לשרים ויועצים בהנהגת המלכות ובזה הדבר נוגע גם להם, כי במלכות מוגבלת גם שרי המלוכה מוגבלים ובזה בודאי יחפשו תחבולות שתשאר המלכות בלי הגבלה לטובת עצמם :

ויאמר אליהם מה אתם נועצים ואחר ששמע מהזקנים שלא יוכל להשיב את העם ריקם וצריך למלא בקשתם במקצת, שאל מה נשוב ר''ל עד כמה ימלא בקשתם, ואמר ונשיב בלשון רבים כי בענינים כאלה שהם תנאי הנהגת המלוכה הם משותפים בזה באשר הם שרי העצה, ואמר ונשיב דבר את העם הזה הקדים מלת דבר כי עקר העצה עתה על הדבר עצמו לא על איכות דבריו וסדורם, ואמר אשר דברו אלי לאמר הקל מן העול שעל זה מתיעץ במה שרוצים להקל העול היינו שתהיה המלכות מוגבלת :

קטני עבה . אצבע קטנה שלי :

קטני . אצבעי הקטן , עבה היא משתי מתני אבי , רצה לומר : אהיה עוד במעלה יותר מאבי :

קטני עבה ממתני אבי . ר''ל האצבע הקטנה שיש לי היא יותר גבוה ועבה ממתני אבי והרצון בזה כי בעת שמלך שלמה היה נער קטן כמו שקדם ועם כל זה עבדתם אותו בזאת העבודה ולזה ראוי שתעבדוני עבודה יותר חזקה ויותר קשה כי רחבעם היה בן ארבעים ואחת שנה במלכו :

וידברו אליו הילדים אשר גדלו אתו, ספר כי דבור זה לא היה מצד שהם עומדים לפניו דהיינו שהם שרי העצה, כי כפי שהיו שרי העצה העומדים בראש העם לא היה ראוי שידברו כן והיה להם להשכיל כי מרה תהיה באחרונה, רק דברו כן מצד שהם ילדים אשר גדלו אתו בשטות וידברו כחסרי דעת, כה תאמר אשר דברו אליך ר''ל הנה הם טוענים לאמר אביך הכביד את עולנו והחזיק בזה שלא כדת ולכן אתה הקל מעלינו, אנו יועצים כה תאמר כה תדבר אליהם יש הבדל בין דבור ואמירה, האמירה היא המוחלטת והדבור הוא הצעת הדברים, שמטעים את האמירה ומדבר באורך מדוע אמר כן (כמ''ש בחבורי התו''ה ויקרא סי' ג') ור''ל בין האמירה עצמה שהוא הענין שנדונים עליו ובין הדבור שהוא איכות הדברים והוצעתם יהיה באופן זה, שתאמר להם, אתם טוענים שאבי השתרר בחזקה שלא כדין, הלא קטני עבה יותר יען שבא ממתני אבי ר''ל הלא אבי התחיל בהנהגה זו ובכ''ז הייתם מחוייבים לשמוע לו כ''ש אנכי שיש לי זכות על הנהגה זו שירשתי מאבי :

עקרבים . אשגלנטי''ר בלע''ז , שעוקצין כעקרב :

ועתה . הואיל ותגדל מעלתי , אוסיף עוד עולכם , כי עוד יתרבו אנשי וסוסי , ועליכם לכלכל : יסר אתכם . למלאות די מחסורו : ובעקרבים . המכאיבים עוד יותר :

העמיס . ענין הטענת משא , כמו ( בראשית מד יג ) ויעמוס איש על חמורו : יסר . מלשון יסורין והכאה : בשוטים . הוא כעין שבט , כמו ( משלי כו ג ) שוט לסוס : בעקרבים . מין קוצים , כמו ( יחזקאל ב ו ) ואל עקרבים אתה יושב :

בשוטים . בשבטים : בעקרבים . שבטים אשר בהם קוצים שנוקבים ומכאיבים וירצה בזה שהוא יכביד להעמיס על עולם ויוסיף ליסרם במוסר יותר קשה מהמוסר שיסרם בו שלמה :

ועתה דון בהפך אם אבי העמיס עליכם עול כבד והיה לו כח לחדש העול ולהכריח אתכם עליו, כ''ש אני שיש לי זכות ע''ז ואני אוסיף על עולכם, שזה קל יותר מלהעמיסו בתחלה, ואם אבי היה לו כח להכריח אתכם בשוטים אני אכריח אתכם בעקרבים, כי יש לי זכות וירושה במלכות בלתי מוגבלת :

והנה ביום השלישי שבו אליו העם בשכם וענה להם קשות כעצת הילדים :

ויבא וכו' כאשר דבר המלך ר''ל ובביאתם שנית לא היה ראוי שיחרה אפו ע''ז, כי הוא צוה להם שובו אלי ביום השלישי (כנ''ל ה') :

(יג-טו) השאלות: מ''ש ויען וכו', ויעזב את עצת הזקנים, הלא כבר אמר (פסוק ח') ויעזב את עצת הזקנים ולמה כפל דבריו, ועוד שהיל''ל ויעזב את עצת הזקנים ויען את העם קשה, ומז''ש ולא שמע המלך אל העם שהוא מיותר :

ויען המלך ר''ל באמת עצת הזקנים ועצת הנערים שניהם כוונו לתכלית אחת שימלוך מלכות בלתי מוגבלת, רק היו מחולקים על האמצעיים שיבחר לזה, שהזקנים יעצוהו שזה יהיה ע''י שיענם מענה רך, והנערים יעצוהו שזה ישיג ע''י מענה קשה, שיפיל אימתו עליהם, ולפ''ז בגוף התשובה שהשיב שאינו רוצה להגביל את מלכותו לא עזב את עצת הזקנים כלל, רק במה שענה את העם קשה בזה כבר עזב את עצת הזקנים כי עי''כ חרה אף העם בו, אבל עדיין היה תקנה אם היה ממלא רצונם להגביל את מלכותו באמת ושיאסר במסורת משפטי המלוכה כפי חפץ העם, שאז לא היו מקפידים על דבריו הקשים אחר שהשיגו בקשתם, אבל עם זה :

וידבר אליהם כעצת הילדים שאינו רוצה למלא דבריהם ושהדין עמו ושיכריחם ע''ז :

אל העם . אשר שאלו להקל עולם : כי היתה סבה . רצה לומר : לא בעבור גודל סכלותו השיב מה שהשיב , כי אם מה' היתה : אל ירבעם . אשר הוא ימלוך :

סבה . ענין הקפת הדבר והגורם לה :

ולא שמע אין ספק שעוד התוכחו עמו והראו לו כי לא במקל חובלים ימשול בם נגד רצונם, והיה ראוי שישמע אל העם ויראה אחרית דבר מראשיתו, רק שהיה זה סבה מעם ה' למען הקים את דברו אשר דבר ה' ביד אחיה השילוני אל ירבעם בן נבט, ר''ל שהגם שהנבואה שינבא הנביא לרעת איש אחד תשתנה לפעמים אם ייטיב האיש מעשהו, לא כן אם מעורבת בה טובה לאיש אחר כמו פה שרעת רחבעם היתה הבטחת טובה לירבעם, ועז''א אשר דבר ה' אל ירבעם, שה' הוא מדת הרחמים המורה הבטחת הטוב, ונבואה כזאת לא תשתנה בשום אופן :

ראה ביתך . בית המקדש שבנית , לך לבדך יהיה :

מה לנו . רצה לומר : מהו החלק הניתן לנו בעבור דוד , לשנהיה עבדים לזרעו : ולא נחלה . אבל לא ניתן לנו נחלה בעבור בן ישי : לאהליך ישראל . אתה ישראל לכה לאהליך , ולא תמליכו אותו : עתה . רצה לומר : אתה רחבעם הבא מדוד מעתה ראה בהנהגת ביתך כאחד העם , ואין לך עסק במלוכה :

והשיבו לו כי אין להם חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי שיחושו אם יפרדו ממנו ר''ל מזרעו ואמרו לו ראה ביתך דוד ר''ל ראה הבית שנשאר לך למלך בו מה הוא כי באמת לא תמלוך על ישראל וסרו ממנו והיו הולכים להם אז שלח להם המלך רחבעם את אדורם אשר על המס להשיבם ולדבר אליהם דבריו והם רגמו בו אבן וימת והמלך רחבעם הוצרך להתחזק לעלות במרכבה תכף לנוס לירוש' כדי שלא ימיתוהו :

וירא כל ישראל כי לא שמע המלך אליהם שאם היה משיב להם כעצת הזקנים, הגם שהמשכילים שבעם היו מבינים כי מערים הוא ושישוב אחר כך להשתרר עליהם, לא היו כלל העם מבינים זאת והיו מרוצים בדבריו, לא כן עתה שראו כולם כי לא שמע אליהם, וישיבו העם אין לנו חלק בדוד ר''ל העם יבחרו בית אחד להקים מתוכה מלך מצד שני ענינים, {{{א}}} אם המלכות משתלשלת בבית זה מימות עולם והמלוכה לו אחוזת נחלה, {{{ב}}} אם יש להם תועלת מן האיש שרוצים להמליכו בהיותו משבטם וי''ל חלק במלכותו מצד זה, לעומת זה אמרו אין לנו חלק בדוד עצמו כי אינו משבטנו, ולא נחלה מצד השתלשלות המלכות מימות עולם מצד שהוא בן ישי וישי היה הדיוט, וא''כ מלכותו תלוי בהסכמתנו, לאהליך ישראל ראה ביתך דוד ימליץ שבית דוד נבנה מאהלי ישראל, שהם נטשו אהליהם ובנו את ביתו, וביתו נבנה מן חורבת אהליהם, ואם ישובו אל אהליהם אין לו בית. וילך ישראל לאהליו :

ובני ישראל וכו', ר''ל הגם שנפרדו מאתו בחרי אף לא התקבצו לבחור מלך אחר, כי התפרדו איש לאהלו, לא קבלו את מלכותו ולא בחרו אחר על פניו, רק בני ישראל היושבים בערי יהודה כולל שבט יהודה ובנימין ושאר שבטים הגרים בגלילות האלה עליהם מלך רחבעם תיכף, ויתר השבטים נשארו בלא מלך ועדן לא פשעו בו, ואם היה מניח אותם היה עדיין תקוה, אבל :

אדורם . הוא אדונירם :

וישלח המלך . שלח אל העם להחזירם בדברי רכות : התאמץ וכו' . כי פחד לנפשו :

וירגמו . השלכת האבנים נקראת רגימה : התאמץ . מלשון אומץ , רוצה לומר : התחזק :

וישלח את אדורם, בזה הסכיל עשו ששלח את אדורם שהיה ממונה על המס בימי שלמה ועליו היה משטמת העם על כבד המסים, שלחו לגבות המס להראות שרוצה לקחת מהם המס ביד חזקה כמו מקדם, ובזה התמרמרו מאד ויסקלוהו והמלך הוצרך לברוח, ואז :

ויפשעו . מרדו , כמו ( מלכים ב ח כב ) ויפשע אדום :

ויפשעו ישראל מרדו בהחלט, ועתה היו מוכרחים להקים להם מלך שיעמוד נגד רחבעם שרוצה להכריחם בכח :

כשמוע כל ישראל . כי זקני העדה לבדם שלחו אחריו מאז , וידעו ממנו וראוהו , ולאחר זמן נשמע לכולם כי שב ממצרים : זולתי שבט יהודה . ואף בני בנימין נכללו עמהם , על כי ירושלים עיר המלוכה היתה לנחלה לשניהם , ומפני כבוד שבט יהודה לא הוזכרו , כי אינן רק טפלים להם :

זולתי שבט יהודה לבדו . לרבוי שבט יהודה ביחס אל שבט בנימן לא חשב שבט בנימן מצורף שנחלת בני בנימן היתה תוך נחלת בני יהודה :

השאלות: מ''ש ויהי כשמוע כי שב ירבעם משמע שעתה שמעו וקראו לו, והלא כבר קראו לו בתחלה כמ''ש בפסוק ב' :

ויהי כשמע ר''ל עוד תחלה בעת ששב ירבעם ממצרים אזי שלחו ויקראו אותו, כי כבר בארתי ששתי פעמים קראו אותו, {{{א}}} שישוב ממצרים, וזה היה מקצת אוהביו, {{{ב}}} אחר ששב קראו לו כל העדה שילך בראשם ומאז נתנו עיניהם בו שירים יד לעת מצוא כמו שהרים יד במלך שלמה, לכן עתה וימליכו אתו, ומעתה לא נשאר אחרי בית דוד זולתי שבט יהודה לבדו כי עד עתה היו עדיין פוסחים על שתי הסעיפים :

ואת שבט בנימן . העומדים על הגבול , שיהודה ובנימין היה גבולם סמוך זה לזה :

ואת כל בית יהודה ובנימן ויתר העם . זה לאות שמלך על יהודה ובנימן גם היה עמו משאר השבטים וזה אמרו ויתר העם ואחשוב שהיו יושבים בירושלם מכל השבטים ואותם נשארו לרחבעם גם אפשר כי משבט שמעון נשאר מעט במלכות רחבעם כי נחלת שמעון היתה מפוזרת תוך נחלת בני יהודה כמו שנזכר בספר יהושע :

ויקהל, להלחם, כי חשבו שה' יושיעם אחר שהמלוכה מובטחת לזרע בית דוד, וז''ש להשיב את המלוכה אל רחבעם בן שלמה :

ויתר העם . כי רבים משאר השבטים התגררו בנחלת יהודה ובנימין :

כי מאתי . בהשגחה בא הדבר , ולא במקרה :

שובו איש לביתו כי מאתי נהיה הדבר הזה . מגיד שהחולק על כוונת השם ורצונו לא יצלח :

לא תעלו להלחם עמהם בעריהם, ולא תלחמון שתזמינו אותם למלחמה כמו לכה נתראה פנים, שובו איש לביתו ר''ל וא''צ שתעמדו חלוצים מיראתכם שהם יבואו למלחמה בארצכם, כי מאתי נהיה הדבר הזה שיהיו עשרת השבטים לירבעם ושבט יהודה לבית דוד, וישובו ללכת ובד''ה כתוב וישובו מלכת אל ירבעם, ר''ל כי היה שני צויים, {{{א}}} אל תעלו להלחם עמו וז''ש בד''ה וישובו מלכת, {{{ב}}} שובו איש לביתו ועז''א פה וישובו ללכת פי' איש לביתו :

ויבן . להיות עיר מבצר , להשגב בה :

ויבן ירבעם את שכם בהר אפרים . ר''ל שחזק בנינו והוסיף על העיר בדרך שהיה ראוי להיות עיר מלוכה וכן הרצון באמרו ויבן את פנואל רוצה לומר שחזק בנינו כי כבר היו המקומו' ההם בנויים קודם זה :

ויבן ירבעם לא הוצרך לבנות ערי מצור כמו שעשה רחבעם כנזכר בד''ה, כי בטח ברוב עמו, רק בנה לו עיר מלכות ואת פניאל, ובפי' הושע (ב' י''ב) התבאר מה היה כונתו בבנין שתי הערים האלה דוקא :

עתה תשוב . רצה לומר : מהרה ובזמן קרוב :

ויאמר ירבעם אולם לעומת זה עלה בלבו פחד אחר שאם יעלה העם לרגל אז ישוב לבם אל אדוניהם ויתפייסו עמו והרגוני ושבו אח''כ אל רחבעם בפועל :

אם יעלה העם הזה וגו' . אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד , ויהיה הוא יושב ואני עומד , ובמוצאי שביעית בזמן הקהל , יקרא את פרשת המלך , שהוא ראש במדינתו , ואני כשאר העם , נמצאתי בזוי ( סנהדרין קא ב ) :

אם יעלה . כשיעלה העם הזה וכו' : ושב לב . לאהבו ולחפוץ בו , בראותם כי לו לבדו הרשות לשבת בעזרה , ולא לזולתו : ושבו אל רחבעם . להיות הוא עליהם למלך :

אם יעלה העם הזה . ר''ל אם אניח העם הזה לעלות ולעשות זבחים בבית ה' בירוש' בשלש רגלים כפי מה שתחייבם התורה הנה ישוב לב העם לאדניה' בראות' כבודו בירוש' ואת כבוד בית ה' כי עושר גדול הוריש שלמה לרחבעם :

ויועץ המלך . עם יועציו : רב לכם . רצה לומר : מרחק רב לכם הדבר , מאשר תעלו עד ירושלים : הנה אלהיך ישראל . פיתה אותם לאמר אשר השכינה תשרה על עגלי הזהב , וכאשר טעו מאז בהעגל שעשה אהרן לזה אומר בהלשון הזה עצמו , כמו שנאמר ( שמות לב ח ) : אלה אלהיך ישראל וכו' :

ויועץ המלך . ר''ל שלקח עצה על זה בדרך שלא תסור המלוכה ממנו ועשה לו שני עגלי זהב ומשך לב העם ואמר הנה רב לכם הדרך מעלות כולכם בירושלם כי ישיגכם לאות רב ולזאת הסבה גם כן עשה להם שני עגלים כדי שלא יצטרכו כולם ללכת למקו' אחד כי יכבד עליהם ולזאת הסבה גם כן עשה להם כהנים מאי זה שיהיה מהשבטים לפי שקודם בנין בית המקדש אחר חורבן משכן שילה היתה העבוד' מותרת בזרים וכאילו הטעה אותם ואמר שבזה יוכלו לעשות עתה בזולת בית המקדש ובזה יתרצו יותר כדי שלא יהיה כל הכבוד והגדולה בזה לשבט לוי ומן הפלא איך הסכימו ישראל לעצתו לעבור על דברי התורה בזה להקריב קרבנו' בחוץ אחר אסור הבמות ועל ידי זרים ולהאמין בעגלי הזהב שהם האלהים אשר הוציאו ישראל מארץ מצרים , וידמה כי לא עסקו ישראל בתורה אך היו אוכלים ושותים ושמחים כמו שקדם בתחלת מלכות שלמה וזה היה סבת נפלם באלו החטאים עם שכבר ראו בימי שלמה שנעשו תועבות בירושלם מתועבות הגוים אשר נתחתן בהם שלמה ומזה המקום פרצו החטאים האלו בכל ישראל וידמה שאמר להם מה לכם לעלות לירושלם ובה האלהים אשר עובדים הגוים טוב שנעבו' האלהים שעבדו אבותינו שהיה נעשה ע''י אהרן שהיה נביא להיות לישראל תמורת משה ואמרו בו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים :

השאלות: איך התיעץ לעשות עגלי זהב, וכבר ידעו ישראל הקצף אשר היה בעון העגל והי''ל לעשות מקדש אחר בבית אל כתבנית המקדש בירושלים, ולמה עשה שני עגלים ונתנם בשני מקומות, ומ''ש ויהי הדבר הזה לחטאת היה לו לאמר בסוף הענין, והלא בסוף סימן י''ב אמר שנית ויהי בדבר הזה לחטאת לבית ירבעם, ולמה הלכו לפני האחד עד דן שמשמע לא לפני השני, למה אמר שלש פעמים ויעל על המזבח, ושתי פעמים אמר ויעש חג :

ויועץ המלך הנה להסיר את העם מלכת ירושלים היה יכול לבנות מקדש בבית אל כתבנית המקדש אשר בירושלים ולהעמיד שם העבודה כמו במקדש ה' בירושלים, אבל זה היה קשה בעיניו, אם מצד הבנין עצמו שבנין שלמה נבנה בעושר מופלג מאד, ולא היה יכול לבנות בית כמוהו, ואם יבנהו בלא הדר וכבוד יתמידו העם ללכת אל הבית הגדול, ואם ממה שהמקדש אשר בירושלים נתפרסם כי שם ה' שכן מהאש מהשמים שהיה מתמיד שם, וארון העדות וכלי משה, וכבר ראו כל העם כי מלא כבוד ה' את בית ה' בעת בנינו, וכל הנביאים הגדילו מעלתו, שכל זה יחסר בבית אשר יבנה ולא יתקבל בעיני העם, ולכן היתה עצתו לעשות שני עגלי זהב, ובאמת הרי''א לא אבה לקבל דעת המפרשים שהיו העגלים לשם עבודה, שא''א שיהיו ישראל מסכימים לזה, וכי לא ידעו את מעשה העגל שבמדבר איך התאנף ה' בם ותפרץ בם מגפה, ולדעתו עשאם לזכר מלכותו שהיה משבט יוסף שסימנו שור בכור שורו הדר לו, והיו שנים נגד מנשה ואפרים, אולם הכתוב אומר לזבח לעגלים אשר עשה, ואמר (דב''ה י''ג ח') ועמכם עגלי זהב אשר עשה לכם ירבעם לאלהים, ובאמת ממה שעשה שני עגלים, וממה שעשה החג בחדש השמיני, מבואר נגלה שבהיותו במצרים ראה כן את המצרים עושים שהיו להם שני שורים אשר עבדו אותם האחד בעיר המלוכה מעמפיס (מוף) והשני בעיר העליפאליס (בית שמש), ובחדש השמיני היה חג להעם אל העגל, כי האיש שאליו נעשה העגל (סראפיס או אזירס) שהוא ואשתו למדו דעת מלאכת עבודת האדמה, נהרג בחדש ההוא, יען שאת השור האחד בעיר מוף כבדו מאד ופזרו עליו הון רב, לכן עשה עקר מהעגל בבית אל, ובכ''ז אחר אשר עקר מגמתו היה להניא את העם מעבודת המקדש אין ספק שהראה במעשה זה פנים לכל צד, אל יראי ה' אמר שעשאם לשם האל שכמו שישכון במקדש על שני הכרובים הלקוחים מהמרכבה שהיא צורה אנושית מורה על החכמה, השיא אותם שישכון בבית אל ובדן אל פני שור שבמרכבה שמורה על ריבוי התבואות וכח שור, אולם המבואר בכתוב שתחלה לא עשה כהני במות רק אח''כ, ונראה שחשב שכמו שהעם הסכימו לפרק מעליהם כובד משא מלך ושרים שבשביל זה מרדו בשלמה, ובחרו בו שהוא יקל מעליהם עול מלכות, כן ירצו לפרק מעליהם עול עבודת בית ה' שהיה ג''כ למעמסה עליהם, אם ההליכה לרגל ג' פעמים בשנה למקום רחוק, ואם רוב הקרבנות על כל חטא ואשם ונדבות ותרומות ומעשרות וכדומה, וע''כ עשה להם תבנית העגל שציור העגל מורה החפשיית להגיד להם שהם חפשים מכל עבודה, (ובזה יפטרם בין מעבודת המקדש בין מעול המצות בכלל), ובתחלה לא בנה בית במות כלל וחשב כי ישמחו העם אם יהיו פטורים מהבאת קרבנות וזבחים, ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים ר''ל טורח רב יש לכם בעליה זאת, אם מרחק הדרך ואם העלאת המעשרות והקרבנות, הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים, ר''ל האלהים הלא העלה אתכם מבית עבדים, ואתם חפשים מכל עבודה בין לאלהים בין לאנשים, ולהמעיט טורח הדרך :

והנה עשה האחד בבית אל . להתפרסם הענין שכבר שרת' שם שכינה ליעקב והאחד נתן בדן שהיא בקצה ארץ ישרא' ולזה אמר אבנר לדוד מדן ועד באר שבע :

שם את האחד בבית אל ואת האחד בדן, שכל אחד ילך אל מקום הקרוב אליו :

עד דן . בסוף גבול הארץ :

לחטאת . עם כי מתחלה לא היתה הכוונה לשם עבודת כוכבים ומזלות , אולם בהאריך הזמן חטאו בהם , ועשום לעבודת כוכבים ומזלות ממש : עד דן . הרחיקו ללכת עד דן שהיתה בסוף הגבול , וכאומר הנה מתחילה פיתם בעבור מרחק הדרך לירושלים , ובסוף הרחיקו ללכת אל העגל אשר בדן :

ויהי הדבר הזה לחטאת . ר''ל שכבר היה זה לחטא עצום אף על פי שיעשוהו לעבוד הש''י כל שכן כשעשו מהם ע''ג : וילכו העם לפני האחד עד דן . ספר זה בעבור גנותם שהיו אדוקים כל כך בע''ג עד שכבר היו באים עד קצה הארץ ללכת לעבוד העגל אשר בדן :

ויהי הדבר הזה לחטאת הודיע כי ירבעם טעה בסברתו זאת, שחשב שכמו שרצו להקל מעליהם כובד המסים, יחפצו להקל מעליהם משא העליה לרגל בדרך רחוקה והבאת הקרבנות, ולא כן הדבר, כי טבע האדם להתחייב א''ע באיזה עבודה לה', וכל שהדת תעמוס עליו עבודות קשות ומצות רבות כן יטה יותר אחריה ויעשה ברצון, עד שהדבר הזה מה ששם הא' בבית אל והא' בדן להקל מעליהם טורח הדרך היה בעיניהם לחטאת, שההמון שלא השכילו להבחין בין עבודת מקדש ה' ובין עבודת עגלי בית און, וחשבו שעבודת העגל רצויה היא, היה זה אצלם חטאת מה שרצה להקל בעבודתה, והם עשו בהפך שלא הלכו לבית אל שהוא קרוב רק וילכו לפני האחד עד דן לקבל שכר פסיעות, וגם יכלול בזה שעי''כ גדלה חטאת ישראל שבזה הראו איך עובדים הפסל בכל נפשם ולבבם :

בית במות . עשה בדן בית להעמיד בו מזבחות : מקצות העם . ממקצותם , יהיה מי שיהיה :

ויעש את בית במות . אחשוב שעשה בית שהיו בו במות רבות בהפך מה שהיה בבית המקדש שלא היתה בו כי אם במה אחת : ויעש כהנים מקצות העם אשר לא היו מבני לוי . הנה משך בזה גם כן לב העם כי הוא פטר אותם מהמעשרו' ושאר מתנות כהונה שהיו נותנים לשבט לוי חלף עבודתם גם עשה הערים מהם שהיו להם לשבת מגרשיהם כמו שנזכר בספר דברי הימים כי רצה שיהיה כהן כל מי שירצה ולא יצטרכו ישראל לתת לו מתנות ואפשר גם כן שלא רצו שבט לוי לעבוד כי אם בבית מקדש ולזה גרשם ירבעם מארצו ועשה כהנים מקצות העם אשר לא היו מבני לוי :

ויעש את בית במות אחר שראה כי לא קמו מזימות לבו בדרך זה כי העם רוצים באיזה עבודה לא באין עבודה, הוכרח לשום לפניהם איזה עבודות ומעשים, וראה שאם ישתוו עם עבודת המקדש כמעט קט ישובו אל המקדש ששם שוכן האל האמתי, לכן עשה בית במות שיקריבו שם קרבנות, ועשה כמה שנויים מן עבודת המקדש, {{{א}}} ויעש כהנים מקצות העם, והיה זה אם שלא ידמה לעבודת המקדש, אם לפטור את העם מנתינת התרומות והמעשרות, אם מפני שהכהנים הלכו כולם לירושלים כמ''ש בד''ה, ואם מפני שהתירא שאם ישארו הכהנים בחשיבותם אצל ההמון יפתו את העם ללכת ירושלים :

כחג אשר ביהודה . לעשות בו כמצות חג הסכות הנעשה ביהודה , בט''ו לחודש השביעי : ויעל . העלה עולות על המזבח : כן עשה וכו' . כמו שעשה בדן , כן עשה בבית אל : והעמיד וכו' . לעשות עבודת המזבח : אשר עשה . מקצות העם :

ויעש ירבעם חג בחדש השמיני . אפשר שעשה זה כדי שלא יחלקו עליו הרוצים עבוד את ה' כי יוכלו לעלות בירוש' בחדש השביעי לעבוד את ה' כמו שנזכר בס' דברי הימים : כן עשה בבית אל לזבח לעגלים אשר עשה . ר''ל כי כמו שזכר שהלכו העם לפני האחד עד דן ועשה שם בית במות ועשה כהנים מקצות העם אשר לא היו מבני לוי ועשה חג בחדש השמיני כן עשה בבית אל ג''כ בית במות והעמיד שם גם כן כהני הבמות אשר עשה מקצות העם ולפי שבית אל היה לבית יוסף הנה היה שם ירבעם בחג הזה והוא בעצמו העלה עולות על המזבח להקטיר והנה זכר זה מפני מה שיזכר אחריו מדבר איש אלהים לירבעם :

{{{ב}}} ויעש השינוי השני שעשה החג בחדש השמיני בחמשה עשר יום לחדש, באופן שידמה אל החג התוריי במה שהוא ביום חמשה עשר ויבדל ממנו במה שהוא בחדש השמיני, שדבר כזה ישים פירוד גדול בין הכתות במה שיתדמו להם במקצת כאלו גם הם שומרים מועדי ה', ומובדלים בזמן החג ובאיכות העבודה, וז''ש שמה שהיה בט''ו לחדש היה כדי שיהיה כחג אשר ביהודה שיקראוהו חג הסוכות לנאץ ולהכעיס, {{{ג}}} ויעל על המזבח, מלת ויעל הוא פעל יוצא שהעלו עולות, שפרי החג הנקרבים בחג הסוכות העלו בחג הזה, כן עשה בבית אל באר שכ''ז עשה בבית אל ששם קבע העבודה לזבח לעגלים אשר עשה, שרצה שבבית אל יעבדו גם לעגל שבדן, וגם מי שנדר לעגל שבדן היה מביא לבית אל כדי שהעבודה והקרבנות יהיו במקום אחד, דוגמת ירושלים, וכן העמיד בבית אל את כהני הבמות אשר עשה לא בדן, כדי שתהיה כלל העבודה במקום אחד :

בחודש השמיני . דרש להם הוא חדש האסיף , ובו ראוי החג להיות : בדא מלבו . לשון כזב , קונטרובי''ר בלע''ז :

ויעל . העלה עולות כמו בדן : אשר בדא מלבו . אשר המציא ממחשבות לבו , אשר לא כדת : ויעל וכו' להקטיר . ירבעם בעצמו עלה להקטיר את הקטורת , אבל שאר הקרבנות העלו כהני הבמות במצותו :

בדא . ענין המצאת הכזב , כמו ( נחמיה ו ח ) מלבך אתה בודאם :

ויעל עד עתה דבר איך סדר ענין העבודה לעגלים, ועתה מתחיל לדבר מה שקרה בחג הראשון מענין הנביא שבא, אומר בהגיע החג והעלה עולות על המזבח אשר עשה בבית אל בחמשה עשר לחדש השמיני, ובזה עשה חג לבני ישראל שנעשה החג בפועל כי בא זמנו, ואז ויעל על המזבח להקטיר כי קרבן העולה נעשה ע''י כהני הבמות, אבל להקטיר קטורת עלה ירבעם בעצמו על המזבח, שעשה א''ע דוגמת הכ''ג וכמו שביום הכפורים נכנס הכ''ג לפני ולפנים להקטיר קטורת, עלה הוא על ראש המזבח להקטיר שם קטורת, ואז בהיותו בראש המזבח :