לְבַד כָּל הַלָּאוִין וְהָעְשִׂין הַנַּ''ל, עוֹבֵר ((א)) עַל {דברים כ''ז כ"ד}: , שֶׁהוּא קָאֵי עַל לָשׁוֹן הָרָע, כְּמוֹ דְּאִיתָא בְּסִפְרִי וּבְפֵרוּשׁ רַשִּׁ''י בַּחֻמָּשׁ. היינו בד' אופנים הראשונים ובפניו ושלא בפניו ורק להמרגל לבד.

עובר גם כן ((ב)) על {דברים כ''ז י''ח}: , דידוע דכונת הַכָּתוּב לְאָרֵר, עַל מִי שֶׁנּוֹתֵן מִכְשׁוֹל לִפְנִי אַחֵר שֶׁיַּעֲשֶׂה עַל יָדוֹ אִסוּר, דּוּמְיָא דְּלָאו {ויקרא י''ט י''ד} דְּ''לִפְנִי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל'', וּכְבָר בֵּאַרְנוּ לְעֵיל בְּלָאוִין אוֹת ד''שֶׁהוּא גַּם כֵּן בִּכְלָל זֶה, עַיֵּן שָׁם. ועיין לעיל בלאוין אות ד' בבאר מים חיים באותן האופנים המבואר שם דעובר בלאו דלפני עור באלו אופנים גופא עובר גם כן על ארור זה. ודע דמשגה עור בדרך כולל גם כן מי שמייעץ לחבירו בעצה שאינה הוגנת לו והמייעץ מכוין רק לטובת עצמו כמבואר בלאו דלפני עור. והרבד מהשדכנים והסרסורים עוברים על לאו זה בעוונותינו הרבים ואינם חוששים להלאו דלפני עור, ולאלות הר עיבל, השם ישמרנו מענשם, והארכנו בזה במקום אחף

וְאִם, חַס וְשָׁלוֹם, נַעֲשָׂה הַדָּבָר אֶצְּלוֹ כְּמוֹ הֶפְקֵר, שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עַל עַצְּמוֹ לְהִשָּׁמֵּר מִמֶּנּוּ, ((ג)) עוֹבֵר עוֹד עַל אָרוּר שְׁלִישִׁי וְהוּא {דברים כ''ז כ''ו}: , שֶׁפֵּרוּשׁוֹ אֲשֶׁר לֹא יְקַבֵּל עַל עַצְּמוֹ לְקַיֵּם אֶת כָּל התּוֹרָה, וְהוּא נִקְרָא מוּמָר ((ד)) לְדָבָר אֶחָד עַל יְדֵי זֶה, כֵּיוָן שֶׁבִּשְׁאָט נֶפֶשׁ עוֹבֵר עַל אִסוּר הֶחָמוּר הַזֶּה, וְהוּא מַחֲזִיק דָּבָר זֶה שֶׁל תּוֹרַת ה' אֶצְּלוֹ לְהֶפְקֵר, כְּמוֹ שְׁאָר מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְעַל כֵּן גָּדוֹל עֲוֹנוֹ מִנְּשֹא. הֲרֵי חִשַּׁבְנוּ ג' אֲרוּרִין הַמְּצּוּיִין לָבוֹא עַל יְדֵי מִדָּה רָעָה הַזּוֹ. (וְאִם, חַס וְחָלִילָה, הַלָשׁוֹן הָרָע הָיָה עַל אָבִיו וְאִמּוֹ, עוֹבֵר עוֹד עַל אָרוּר רְבִיעִי, וְהוּא {דברים כ''ז ט''ז}: , וּכְמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְעֵיל בָּעֲשִׂין אוֹת יוֹ''ד בִּמְקוֹר הַחַיִּים וּבִבְאֵר מַיִם חַיִּים, עַיֵּן שָׁם). וְיָדוּעַ מַאֲמַר הַגְּמָרָא בִּשְׁבוּעוֹת {דף ל''ו} ''דְּאָרוּר, בּוֹ קְלָלָה, בּוֹ נִדּוּי'' וְכוּ'. לָכֵן כָּל אִישׁ, שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְּמּוֹ שֶׁלֹּא נִזְהַר מֵּעָוֹן הַמַּר הַזֶּה, צָרִיךְ לִהְיוֹת חָרֵד בְּנַפְשׁוֹ אוּלַי, חַס וְשָׁלוֹם, נִדּוּהוּ בַּשָּׁמַיִם עַל זֶה, וּכְעֵין מַה שֶּׁכָּתַב בְּסֵפֶר ''חֲרֵדִים'' לְעִנְיַן מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ, עַיֵּן שָׁם. וְעוֹד כַּמָּה עִנְיָנִים רָעִים נִסְבָּב עַל יְדֵי חֵטְא הַמַּר שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע, כְּגוֹן, מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת הַגְּרוּעָה וּמִדּת הַכַּעַס, שֶׁהוּא עָוֹן חָמוּר, כְּמוֹ שֶׁהִפְלִיגוּ חֲזַ''ל בְּשַׁבָּת {דף ק''ה}, וְגַם כַּמָּה פְּעָמִים בָּא עַל יְדֵי זֶה לְלֵיצָּנוּת וְלִשְׁאָרֵי מִדּוֹת רָעוֹת כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. עַל כֵּן, עַל כָּל דִּבְרֵי הַפְּתִיחָה הַזֹּאת, שֶׁמִּמֶּנָּה נוּכַל לְהָבִין אֶת גֹּדֶל הקִּלְקוּל הַבָּא עַל יְדֵי לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, בֵּאֲרָה לָנוּ הַתּוֹרָה בְּפֵרוּשׁ אִסוּר זֶה, וְכָתְבָה עָלֶיהָ לָאו מְיֻחָד וְהוּא {ויקרא י''ט ט''ז}: ''לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ'' יוֹתֵר מֵעַל כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בִּתְחִלַּת הַפְּתִיחָה, וּבָזוֹ נִשְׁלָם הַפְּתִיחָה. ואֲבַקֵּשׁ לִידִידִי הקּוֹרֵא, שֶׁזֹּאת הַפְּתִיחָה יִקְרָא וְיַחֲזֹר וְיִקְרָא, כִּי הִיא בְּוַדַּאי מוֹעִילָה לְעִנְיָן זֶה עַל לְהַבָּא יוֹתֵר מִן הַכֹּל, כִּי הִיא מְלֻקֶּטֶת מֵאֵת הָרִאשׁוֹנִים, אֲשֶׁר דִּבְרֵיהֶם קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים, בּוֹעֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּידִים, וּבְוַדַּאי שָׁמְרוּ אֶת עַצְּמָן מִמִּדָּה גְּרוּעָה הַזּוֹ עַד תַּכְלִיתָה, עַל כֵּן דִּבְרֵיהֶן פּוֹעֲלִין מְאֹד בְּלֵב קוֹרְאֵיהֶן, וְגַם יֵדַע הַקּוֹרֵא שֶׁלֹּא לָקַחְתִּי אֶת הַלָּאוִין וְהָעֲשִׂין כְּפִי הַהִזְדַּמֵּן, רַק חָקַרְתִּי וְדָרַשְׁתִּי הֵיטֵב אֶת הַתַּרְיָ''ג מִצְוֹת, וְהַרְבֵּה יְגִיעוֹת יָגַעְתִּי עַד שֶׁעֲזָרַנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁמָּצָּאתִי אֶת אֵלּוּ הַנְּאוֹתִים לְעִנְיָנֵנוּ. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִפָּלֵא בְּעֵינִי הַקּוֹרֵא, כֵּיוָן שֶׁגָּדוֹל כָּל כָּךְ כֹּחַ הָאִסוּר שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע וְכֵן שֶׁל אוֹנָאַת דְּבָרִים, לָמָּה מָצִּינוּ בַּגְּמָרָא כַּמָּה פְּעָמִים, שֶׁיֵּרָאֶה לִכְאוֹרָה שֶׁאָמוֹרָא אֶחָד מְקַנְטֵר לַחֲבֵרוֹ, גַּם עַל זֶה פָּקַחְתִּי עֵינַי וְהֶעְתַּקְתִּי מֵחֲמַת זֶה תְּשׁוּבַת ''חַוּוֹת יָאִיר'' בְּסוֹף הַסֵפֶר, וְגַם הַרְבֵּה מַאֲמָרִים תֵּרַצְּתִּי בְּעַצְּמִי בְּתוֹךְ הַסֵפֶר זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם. והוא בכל ח' אופנים בפשיטות. שלא יפלא בעיני המעיין כי קראתי את הרגיל במדה הרעה הזו בשם מומר אעתיק לך דברי רבותינו נוחי עדן, כי אפילו חטא קל מי שמרגיל עצמו בתמידות בשאט נפש לעבור עליו נקרא בשם גנאי זה ועל אחת כמה וכמה בחטא חמור כזה שחמור מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים כמבואר במסכת ערכין (ט''ו ע''ב) וז''ל רר' יונה בשערי תשובה במאמר ו' ועתה בינה שמעה זאת כי הוא עיקר גדול אמת כי יש מן הצדיקים שנכשלים בחטא לפעמים כענין שנאמר כי אדם אין צדיק בארץ וגו' אכן כובשים את יצרם מאת פניהם ואם יפלו פעם אחת בחטא לא ישנו לו ונקוטו בפניהם וחוזרים בתשובה אך כל אשר אינו נזהר מחטא ידוע ואינו מקבל על נפשו להשמר ממנו גם אם הוא מעונות הקלים אף על פי שהוא נזהר מכל עונות שבתורה קראוהו חכמי ישראל מומר לדבר אחד ועם פושעים נמנה וגדול עונו מנשוא, כי אם אמור יאמר העבד לרבו כל אשר תאמר אלי אעשה זולת בדבר אחד כבר שבר עול אדוניו מעליו והישר בעיניו יעשה. ועל ענין הזה נאמר ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם, וביאורו אשר לא יקבל על נפשו לקיים כל דברי התורה מראש ועד סוף, ויורה על זה אשר לא יקים לעשות ולא אמר אשר לא יעשה אותם (והמקיים יתברך) עכ''ל. וע''ש במאמר ז'.