פעם אחת ישב הבעש''ט בסעודה שלישית, והיה טרוד מאוד בעמקות המחשבה, ולא אמר תורה בסעודה שלישית כלל, מה שהיה נפלא בעיני התלמידים. ויהי אחרי שבירך ברכת הבדלה, היה מנהגו בכל מוש"ק לנסוע לחוץ לעיר ערך חצי פרסה, והיה חוזר לעיר. ובאותו מוצאי שבת אמר גם כן להכין העגלה עם הסוסים לנסוע, ושיסעו אתו מקצת מן התלמידים. וצווה להכין צדה לדרך, ולקחת הסעפט =(מזוודה) עם כל הבגדים, מה שהיה לפלא בעיני כל בני ביתו, ולא אמר כלל להיכן הוא נוסע. ויהי בנסעם משער העיר, צווה לתלמידיו שיחזירו פניהם אליו, וגם לבעל עגלה צווה שיחזיר פניו אליו, ושיקשור המוסרות והסוסים ילכו מעצמם, וכן היה. וראו התלמידים והנה הם נוסעים מעיר לעיר, בכל רבע שעה ממש נכנסים בעיר אחת, ונסעו כך כל הלילה עד שהאיר היום. ונסעו מהלך רב מאוד באותו הלילה ע"י קפיצת הדרך. ויבואו לעיר אחת גדולה, ועמדו הסוסים אצל בית אחד גדול ומהודר. ואמר הבעש''ט להעגלון שיסע להחצר עם הסוסים. ויקם בעל הבית משנתו, ונתן להם שלום. וישאל אותם: מאין אתם? אמר לו: מוואלין. וישאל אותם: אם הם סוחרים, היה להם להתאכסן בבתי אכסניות המיוחדים לכך; ואם מוכיחים ודרשנים, היה להם להתאכסן בבית הפרנס חודש. והשיב לו הבעש''ט: מה איכפת לך אני לא אתעכב כי אם איזה שעות. והלך לו בעל הבית, והבעש''ט קם מן העגלה שלו ולקח המעלה עשן שלו, ונכנס לבית המבשלות ליקח משם גחלת לשאוף את עשן הטיטון (טבק). והנה אישה אחת בחורה בשנים עמדה ממיטתה, באה גם כן לבית המבשלות, לבושה במקצת בגדיה. ואמר לה הבעש''ט שתקח גחלת אחת ותניח אותו בתוך המעלה עשן שלו ועשתה כן. ויאמר לה הבעש''ט: מכירה את אותי? ותאמר: לא. ויאמר לה: הלא אנכי דודך, ואני דר במעזיבוז. ומה טיבך בכאן. ותאמר האישה: אני הייתי אשת בנו של בעה"ב, ומת אישי, וחמי הנ"ל רוצה שאקח את בן אחיו לאיש, והוא עדיין נער, ואני איני יכולה להעיז פני נגדו, אבל זהו שלא ברצוני. ויאמר לה הבעש''ט: אל תדאגי אני אהיה לך לאב. אם תרצי תיסעי עמי היום למקומי ושם אתן לך איש טוב לבעל כפי רצונך. ותאמר האישה: הן, אני אסע. ויאמר לה: אם כן, לכי הכיני עצמך, כי לא נתעכב בכאן. ותלך האישה ותיקח את בגדיה ותכשיטיה ותשימם בתיבה אחת. ויהי כראות חמה את מעשיה, וישאל אותה: להיכן את נוסעת שאת מכינה את עצמך? ותאמר לו: זה האיש הוא דודי, ורוצה לקחת אותי למדינתו, וייתן לי שם איש. וייחר אף בעל הבית על הבעש''ט, וירץ אליו בחמתו, ויאמר אליו: מה זה אתה עושה לי ליקח את כלתי בלי ידיעתי, עם כל הבגדים והתכשיטים. ויקח אותו הבעש''ט לחדר אחד סגור ויאמר לו: להוי ידוע לך שאני בעש"ט. ואתמול יצאתי מביתי והלכתי כל הדרך הרב הזה ע"י קפיצת הדרך. והעניין הוא שכלתך אחרי מות אישה נתפקרה וזנתה עם כמה פריצים. ובקיצור, זה מקרוב הבטיחה לשר אחד להמיר דתה ולהינשא לו. והנה ביום אתמול בשעת סעודה שלישית בא אלי מעולם העליון אביה זקנה, שהיה צדיק מפורסם וגדול הדור, וביקש אותי לתקן את נכדתו, האישה הנ"ל, שיש לה נשמה גבוהה, ונפלה בעמקי הקליפות, ושלא תשאר שם ח"ו, והבטחתי לו. והנה האישה הנ"ל הגבילה הזמן על יום זה, ובוודאי אחרי שתי שעות יבוא השר עם אנשי חיל וייקח האישה עם כל הבגדים ותכשיטים ביד חזקה, ותמיר דתה. לזאת איעצך, ויהי אלקים עמך, ולמצווה רבה יחשב לך והצלת נפשות. ונכנסו דבריו בלב בעל הבית, והאמין לו, והבטיח לו הבעש''ט שיחזירו לו כל החפצים שלקחה האישה שאין מגיע לה. והבעש''ט לקח האישה והוליכה עמו בחזרה. והתלמידים שלא ידעו מאומה מזה, נשתוממו על המראה. ובכל הדרך קירב אותה הבעש''ט, והיא קראה אותו דודי. ויהי בבואם לקהילת קודש מעזיבוז, שידך אותה הבעש''ט עם איש נכבד מאוד ונגיד מפורסם. ויהיה בעת החתונה קודם החופה באה האישה לחדר הרב, להתוודות לפניו ולבקש תשובה על חטאיה, כי בהיותה בבית הרב משך זמן נעקר מלבה הרע שהיה בה. וכאשר ראה הבעש''ט שמקירות לבה היא מדברת, אז אמר הרב: האיך תעלה על דעתך שאני דודך, תדעי שלהד"ם, רק שמחמת שקבעת זמן להמיר דתך, וביקש אותי אביך זקנך להציל אותך. ואם לא תעשי תשובה כראוי בוודאי תמותי מיד. ובכתה בכיה גדולה עד מאוד, וביקשה ממנו שיתן לה תשובה. והשיב הרב שזו היא תשובתה: השידוך הזה יתבטל, כי אינה כדאית שתינשא לאדם כזה, אחרי שהיא יודעת מרת נפשה. רק שתינשא לאופה, והיא תשב בשוק עם בייגל, וכל החפצים שנתן לה חותנה תשלח לו בחזרה, כי מה פשעו ומה חטאתו, והוא לא נתן רק על אמונתו בכדי להציל את נפשה משחת. וכן עשתה, וקיבלה התשובה בלב שלם, ונעשית צדיקת גמורה. אחר זה בא אביה זקנה להבעש''ט בחלום, ואמר תנוח דעתך שהנחת את דעתי.