שבחי הבעש''ט-[ללמוד חכמות שיחת בהמות ועופות]
מעשה היה, שהרב המוכיח מו"ה אריה ליב מפלנאה, חשקה נפשו מאוד ללמוד חכמות שיחת בהמות ועופות ושיחת דקלים, מצד שנצרך לו זה לתוכחה. ואמר שהיה כוונתו לשם שמים. נגמר בדעתו ליסע להבעש''ט ולבקש ממנו שילמד אותו חכמת הנ"ל. והנה בדעתו שבוודאי ימלא הבעש''ט רצונו בזה, מאחד שכוותנו לשם שמים.
והנה בבואו להבעש''ט לחדר שלו, והיו שם הרבה אנשים, לא פנה הבעש''ט אליו כלל וכלל. ואחר זה כשעמד שם הרבה, נתן לו הבעש''ט שלום בשפה רפה וכלאחר יד. והמוכיח הנ"ל נשתומם על המראה, כי היה מקורב אצלו, והבעש''ט היה מחבבו. והנה על כל זה מגודל תשוקתו ללמוד חכמות הנ"ל לא נפל מתשוקתו, ונתעכב עוד אצלו, כי אמר אולי מקרה הוא ואמצא שעת הכושר וישב אצלו.
ויהי היום נזדמנה נסיעה להבעש''ט ליסע לקהילת קודש קאמינקע ומריאמופליע, ואמר הבעש''ט להמוכיח שיסע עמו. ונתמלא שמחה, שבדרך בוודאי ישיג מבוקשו. ונסעו יחד עוד עם כמה אנשים. ויהי בדרך במלון, וילך הבעש''ט לישון בחדר מיוחד בעליה, והמתין המוכיח עד עת הקיצו משנתו, והלך על הסולם להעליה אשר שם הבעש''ט. ובבואו על המדרגה העליונה ראה את הבעש''ט יושב ומייחד ייחודים, ופניו בוערות כלפידים, ויחרד מאוד עד שמגודל הפחד כמעט שנפל מהמדריגה, עד שגער בו הבעש''ט ואמר לו: עמוד אל תירא, מה אתה מבקש. ומחמת הפחד נשתתק ולא ענה.
ויהי בנסעם מהמלון אמר הבעש''ט להמוכיח שישב עמו בעגלה שלו. וישב עמו. ויאמר לו הבעש''ט, הלא ידוע לי שכל עיקר בואך אלי היה רק למען תלמד חכמת שיחת עופות וכו', בוא ואלמדך באר היטב.
והפתיחה היה:
הנה ידוע שבמרכבה העליונה הוא פני שור פני אדם פני נשר פני אריה. והנה המובחר שבמרכבה הוא פני אדם, וממנה נמשך החיות לאדם התחתון. ומפני שור של מעלה בהשתלשלות המדרגות דרך מטילה וטלול וצמצומים רבים, נמשך החיות לכל הבהמות של מטה. ומפני אריה נמשך החיות לכל החיות שלמטה, ומפני נשר לעופות שלמטה. וזה סוד פרק שירה, כי כפי הדיבור במרכבה העליונה בכל בעל חי ובעל חי, כן משתלשל למטה מטה בבהמות חיות ועופות. והנה מי שהוא חכם ומבין מדעתו ומסתכל בכל דבר על שורשו של מעלה במרכבה העליונה, יוכל לדעת ממילא כל פרטי אופני הדיבור בבהמות חיות ועופות. זהו כללו של דבר.
ופרטי הדברים בזה אמר לו סודות נוראים ונפלאים, עד שהמוכיח ידע הדבר על בוריו.
והנה הבעש''ט מאחרי שגילה לו עיקר עומק סוד חכמה זו, היה מבאר לו אגב גררא מאמרים בזוהר ותיקונים, והיה שומעם באזנו אחת ובאזנו השניה היה שומע האיך העופות משיחים והאיך הבהמות וחיות משיחות, וכל אלו הסודות היה מבארם לו בנסיעה זו עד קרוב לעיר.
ובבואם קרוב לעיר אמר לו הבעש''ט: הבנת היטב חכמה זו? ואמר לו הן. והעביר הבעש''ט ידיו על פניו של המוכיח, ונשכחו ממנו כל פרטי הסודות שבחכמה זו, ולא נשאר לו לזכרון כי אם ההקדמה.
ושחק הבעש''ט ואמר, וכי אם היה נצרך לך לידע חכמה זו, והיה תועלת לך מזה לעבודת הבורא, מעצמי הייתי מזדרז ללמדך. לזאת למדתיך החכמה הזאת לרוות צמאונך, ונשכחה ממך כי אין זה מעבודתך, ותמים תהיה וכו' וד"ל.