שבחי הבעש''ט-[הבעש''ט והסוחר חסוך הבנים]
שמענו בשם הרב הקדוש מ' מנחם נחום מטשערנאבל ז"ל, כי באיזו קהילה הסמוכה לקהילת קודש מעזיבוז היה איש אחד מופלג ועשיר גדול, והיה סוחר לליפסק, והיה חשוך בנים זה כמה שנים, ולא רצה ליסע להבעש''ט בשום אופן.
פעם אחת נסע לאיזה עניין לקהילת קודש מעזיבוז, ונתאכסן שם אצל איש אחד שהיה לו אוהב נאמן עד מאוד. וישאלו איש לרעהו לשלום, ויאמר לו כל עניינו.
ויאמר לו האיש, הלא כל העולם נוסעים להבעש''ט, ולמה אתה מתרשל מלילך אליו, אולי יהיה עת רצון שתפקד לבנים?
ולא יכול להעיז לו, והלכו שניהם יחדיו להבעש''ט.
ויאמר אליו: עצתי שתניח המסחר שלך ללייפסק, ותמכור כל הסחורות ובריקעס (עגלות משא), ותיקח הארענדי (חכירה) אצל השר שלך, ובתוך שנה זו תלד אשתך בן זכר למז"ט, וכאשר תלד אז תודיעני.
ויפג לבו כי לא האמין לו, ובפרט שהשר הנ"ל היה שונא ישראל, אשר זה ט"ו שנה לא רצה שידור שום בר ישראל בכפרים שלו.
וכשבא לביתו לא רצה לילך להשר, כי סבור שבוודאי פטומי מילין הם.
ואחר שני ימים שלח השר בעצמו אחריו, ונתן לו הארענדע כדבר הבעש''ט. והיה סבור אולי השר נצרך היום למעות, והיה מוכרח לעבור על דעתו.
ובתוך שנה ילדה אשתו בן זכר, אבל לא עלה על דעתו להודיע להבעש''ט, כי אמר מקרה הוא. ויגדל הילד הלוך וגדול, ונעשה פרא אדם ממש, ידו בכל ויד כל בו, ואי אפשר להוליכו לבית הספר.
ויקץ בחייו ממש, ונתחרט מאוד על תחילתו שהיה מתאוה לבנים, כי טוב היה יותר אם לא היו לו בנים כלל, כי באמת טוב מותו מחייו.
והנה בהמשך הזמן אירע שנסע למעזיבוז, ונתאכסן אצל אוהבו הנ"ל, ויספר לו על צרת לבו. ויאמר לו: הנה הסכלת עשו, לא הודעת להבעש''ט תיכף כשילדה אשתך כאשר נצטווית מפיו הקדוש. אבל על כל זה נלך עתה אליו ונשאל את פיו.
ויהי כאשר באו לפניו, התחיל האיש להתנצל לפניו על שלא הודיעו אז.
ויאמר הבעש''ט: עצתי שתניח את הארענדע, ותמכור את כל התבואות ושאר הדברים במזומן, ותסע ללייפסק, ותתעכב בדרך משך שנה, וכשתבא לביתך תמצא את בנך נהפך לאיש אחר ממש, ויהיה מופלג בתורה.
ויעש כדבריו, וימכור כל אשר לו במעות מזומן, ונסע ללייפסק ועשה מלאכתו לאט, וקנה יד על יד עד שקנה כל הסחורה שלו בטוב.
והנה כל הסוחרים נסעו איש איש למקומו, והוא לבדו נשאר, ואמר בלבו מה אעשה כאן עוד לבדי, וגם אפס כסף, כי לא עברו עדיין כי אם ארבעה חודשים. על כל זה הניח כל הסחורה בבריקע (עגלת משא), ונסע לדרכו עם בעל העגלה שלו.
והנה בנסיעתם ביום עש"ק תעו בדרך, ונסעו כל היום ולא מצאו מקום ללון. ולפנות ערב הסכימו שהעגלה תעמוד בדרך, וזה יפנה ימין והשני יפנה לשמאל לחפש, אולי ימצאו להם מנוח אשר יטיב להם.
ויהי כאשר הלך מן הדרך מאה אמה ויותר, וירא והנה עומד בוער בית קטן, ונרות דולקים. ויתאפק וילך לשם. וכשנכנס לשם, ראה והנה איש אחד עומד ומתפלל, ואיש אחד עומד ומשרת. ובהיות שלא לקח אתו כלום מן העגלה, מיד הלך המשרת והביא לו כתונת ובגדים לשבת, ועמד והתפלל גם כן. ואחר קבלת שבת ומעריב אמר האיש בעל הבית, 'שבתא טבא' בשמחה גדולה, והביאו להם יין לקידוש ומעדני מלכים לא יחסר כל בו.
ואחר זה הביא לו מיטה כבודה, וישכימו בבוקר ויתפללו גם שחרית ומוסף כדין תורה, ויאכלו וישתו ויטיבו לבם, וישנו שינת צהרים. ומפני ששתה יין הרבה, ישן עד המנחה, והתפללו מנחה ואכלו סעודה שלישית, ויטיבו את לבם עד הערב, והתפללו מעריב. ועשה בעה"ב הבדלה, ואחרי ההבדלה נתן שלום לאיש האורח. כי אין בשבת נותנים שלום.
וידאג האורח מאוד על שאינו יודע מן בעל העגלה וסחורה שלו.
ויאמר לו בעל הבית: אם רצונך, תמכור לי הסחורה שלך באופן זה שאסלק מחצית הסחורה במזומן, ומחצית באמונה עד יריד לייפסק ואשלם שם. והגם כי היה קשה עליו הדבר מאוד ליתן הקפה לאיש שאינו יודע מי הוא, אבל על כל זה היה מוכרח. ועשו ביניהם השוואה על המקח. אחרי זה השקיף בעד החלון, וירא והנה העגלה שלו עומדת עם בעל העגלה וכל הסחורה אצל הבית. ויצא אליו וירגז מאוד עליו, אבל לא יוכל לשנות את הדבר. והיה חושב בלבו, באיזה מקום יניח את הסחורה, כי לא היה שם שום בנין כי אם הבית לבד.
ויאמר בעל הבית תן לי את הסחורה. והתחילו לפרק הסחורה, והם פתחו דלת למרתף, והניחו שם כל הסחורה, ויעשו חשבון ביניהם ועלה לסך רב. וסילק לו החצי במזומן בערך פ' אלפים אדומים, ועל מחצית השני נתן לו צעטיל (פתק).
ויהי בנסיעתם משם אמר בלבו: הנה הבעש''ט צווה לי להתעכב משך שנה בדרך, ובלאוו הכי הנה מכרתי כל הסחורה, מה אעשה בביתי, מוטב לי ליסע עוד הפעם ללייפסק, ואקנה לאט לאט כל הסחורה שאצטרך לה.
ובנסיעתו לקח הצעטיל שלו, וראה שבא על החתתום 'נאום יונה'. והתחיל לחקור ולדרוש אחריו, ואין מכיר אותו. וגם בלייפסק אחרי שנתעכב כל משך היריד, וקנה כל הסחורה, התחיל לחקור אחר האיש, ויהי לחוכא ואיטלולא לעיני כל רואיו, האיך נותנים הקפה סך גדול כזה לאיש שלא נודע מקומו ומעשיו.
וכאשר התחילו כל הסוחרים לחזור איש איש למקומו, הניח הוא גם כן כל הסחורות שלו עגלות ונסע לדרכו. ויהי כאשר בא לשער העיר, וירא והנה האיש עומד נגדו. ויפג לבו, כי לא הכירו. ויאמר האיש אליו: הנה ישנו בידי מעלתו עלי צעטיל על סך פ' אלפים אדומים, יתן לי מעלתו הצעטיל, ואני אסלק לו במזומן.
וישאלהו ויאמר: אמור נא לי מי אתה?
וישיבו ויאמר: מה לך לידע מי אני, הלא אני מסלק במזומן.
על כל זה היה רצונו מאוד לעמוד על אמיתותו.
ויאמר לו האיש: אם תתן לי את הצעטיל שלי אסלק לך, ואם לא, בוודאי לא אסלק, וכטוב בעיניך עשה.
ונתן לו את הצעטיל, וסילק לו המעות עד פרוטה אחרונה.
ואחרי זה אמר לו: תפרוש בשבילי בשלום הבעש''ט שיחיה.
ושאל אותו: האיך אומר לו בשמך?
ויאמר לו: תאמר לו יונה פרוס בשלומך.
ונסע לדרכו בשמחה ובטוב לבב לביתו, ומצא את בנו שנהפך לאיש אחר ומתמיד בלמודו.
ותיכף נסע להבעש''ט וסיפר לו כל המאורע. ושאל הבעש''ט על יונה האיך הוא שלומו, ואמר כי הוא צווה עלי לפרוש בשלום אדוני בגינו. ויאמר: תדע שזהו יונה בן אמתי. עד כאן.