פרשת משפטים -דף ק''ז ע''אדָּוִד מַלְכָּא אָמַר,
(תהלים נא) לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי וְגוֹ', לְךָ לְבַדְּךָ, מַאי לְךָ לְבַדְּךָ. אֶלָּא, בְּגִין דְּאִית חוֹבִין, דְּחָטֵי בַּר נָשׁ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְלִבְנַי נָשָׁא. וְאִית חוֹבִין דְּחָטָא לִבְנֵי נָשָׁא, וְלָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְאִית חוֹבִין דְּחָטֵי לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי וְלָא לִבְנִי נָשָׁא.
(אחרא) דָּוִד מַלְכָּא, חָב לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי, וְלָא לִבְנֵי נָשָׁא. וְאִי תֵּימָא הָא
(דף ק''ז ע''א) חָב הַהוּא חוֹבָה דְּבַת שֶׁבַע, וְתָנֵינָן, מַאן דְּאָתֵי עַל עֶרְוָה אִתְּתָא בִּרְעוּתָהּ אָסְרָה עַל בַּעְלָהּ, וְחָב לְחַבְרֵיהּ, וְחָב לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לָאו הָכִי הוּא דְּהַהוּא דְּאַתְּ אָמַר. בְּהֶיתֵּרָא הֲוָה, וְדָוִד דִּילֵיהּ נָקַט, וְגֵט הֲוָה לָהּ מִבַּעְלָהּ, עַד לָא יֵהַךְ לִקְרָבָא, דְּהָכִי הֲוָה מִנְהֲגָא דְּכָל יִשְׂרָאֵל, דְּיַהֲבִין גֵּט זְמַן לְאִתְּתֵיהּ, כָּל דְּנָפִיק חֵילָא. וְכֵן עָבֵד אוּרִיָּה לְבַת שֶׁבַע. וּלְבָתַר דְּעָבַר זְמַן וַהֲוַת פְּטוּרָא לְכֹלָּא, נָטַל לָהּ דָּוִד. וּבְהֶיתֵּרָא עָבַד כָּל מַה דְּעָבַד. דְּאִלְמָלֵא לָאו הָכִי, וּבְאִסוּרָא הֲוָה, לָא שַׁבְקָה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגַבֵּיהּ. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב לְסַהֲדוּתָא,
(שמואל ב יב) וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ. סַהֲדוּתָא דְּאִשְׁתּוֹ הִיא, וַדַּאִי אִשְׁתּוֹ, וּבַת זוּגוֹ הֲוַת, דְּאִזְדַּמְּנַת לְגַבֵּיהּ, מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרִי עָלְמָא.
(ורזא דמלתא מלכותא דלעילא דאיהו אתעביד רגלה רביעא למרכבתא עלאה ואתקרי בת שבע על אבן אחת שבע עיניים) הָא סַהֲדוּתָא דְּלָא חָב דָּוִד חוֹבָה דְּבַת שֶׁבַע כִּדְקָאמְרַן. וּמַה הִיא חוֹבָה דְּחָב,
(אלא) לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי, וְלָא לְאַחֲרָא. דְּקָטַל לְאוּרִיָּה בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן, וְלָא קַטְלֵיהּ אִיהוּ בְּשַׁעֲתָא דְּאָמַר לֵיהּ וַאֲדֹנִי יוֹאָב, דְּהָא דָּוִד הֲוָה רִבּוֹן עָלֵיהּ,
(ועל יואב) וְקָרָא אוֹכַח, דִּכְתִּיב,
(שמואל בכג) אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לְדָוִד, וְלא אֲשֶׁר לְיוֹאָב, וְלֹא קַטְלֵיהּ הַהִיא שַׁעֲתָא, וְקַטְלֵיהּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן. וְקָרָא אָמַר, וְלא נִמְצָא אִתּוֹ דָּבָר,
(מלכים א טו) רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי. רַק לְמָעוּטֵי קָא אָתֵי, בִּדְבַר אוּרִיָּה, וְלָא בְּאוּרִיָּה. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר, וְאוֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן, וְכָל חֶרֶב בְּנִי עַמּוֹן, הֲוָה חָקִיק בֵּיהּ חִוְיָא עָקִים, דִּיּוּקְנָא דְּדַרְקוֹן, וְאִיהוּ עֲבוֹדָה זָרָה דִּלְהוֹן. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יָהָבַת חֵילָא לְהַהוּא שִׁקּוּץ.
(ד''א דכיון דחרב בני עמון אתגבר ההיא שעתא על אוריה כמה תוקפא תקיף ההוא חויא עקימא) בְּגִין דִּבְשַׁעֲתָא דְּקָטְלוּ בְּנֵי עַמּוֹן לְאוּרִיָּה, וְסַגִּיאִין מִבְּנִי יִשְׂרָאֵל עִמֵּיהּ, וְאִתְגַּבַּר בְּהַהִיא שַׁעֲתָא חֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן, כַּמָּה תֻּקְפָּא אִתְתָּקַּף הַהִיא עֲבוֹדָה זָרָה שִׁקּוּץ.
דָּוִד הַמֶּלֶךְ אָמַר, {{תהלים נא}} לְךְ לְבַדְּךְ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךְ עָשִׂיתִי וְגוֹ'. לְךְ לְבַדְּךְ, מַה זֶּה לְךְ לְבַדְּךְ? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ חֲטָאִים שֶׁחוֹטֵא אָדָם לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וְלִבְנֵי אָדָם, וְיֵשׁ חֲטָאִים שֶׁחָטָא לִבְנֵי אָדָם וְלֹא לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא, וְיֵשׁ חֲטָאִים שֶׁחוֹטֵא לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְבַדּוֹ וְלֹא לִבְנֵי אָדָם {{אחרים}}. דָּוִד הַמֶּלֶךְ חָטָא לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַדּוֹ וְלֹא לִבְנֵי אָדָם. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי חָטָא אוֹתוֹ הַחֵטְא שֶׁל בַּת שֶׁבַע, וְשָׁנִינוּ, מִי שֶׁבָּא עַל אִשָּׁה עֶרְוָה בִּרְצוֹנָה אָסַר אוֹתָהּ עַל בַּעְלָהּ, וְחָטָא לַחֲבֵרוֹ, וְחָטָא לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא - לֹא כָּךְ הוּא. שֶׁהַהוּא שֶׁאַתָּה אוֹמֵר בְּהֶתֵּר הָיָה, וְדָוִד לָקַח אֶת שֶׁלּוֹ, וְגֵט הָיָה לָהּ מִבַּעְלָהּ טֶרֶם שֶׁיָּצָא לַקְּרָב, שֶׁכָּךְ הָיָה מִנְהָג שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁנּוֹתְנִים גֵּט זְמַן לְאִשְׁתּוֹ כָּל שֶׁיּוֹצֵא לַחַיִל, וְכָךְ עָשָׂה אוּרִיָּה לְבַת שֶׁבַע, וְאַחַר שֶׁעָבַר זְמַן וְהָיְתָה פְּטוּרָה לַכֹּל, לָקַח אוֹתָהּ דָּוִד, וּבְהֶתֵּר עָשָׂה כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה. שֶׁאִלְמָלֵא לֹא כָּךְ וְזֶה הָיָה בְּאִסּוּר, לֹא הָיָה מַשְׁאִיר אוֹתָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיָדוֹ. וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב לְעֵדוּת, {{שמואל ב יב}} וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ. עֵדוּת שֶׁאִשְׁתּוֹ הִיא, וַדַּאי אִשְׁתּוֹ, וּבַת זוּגוֹ הָיְתָה שֶׁהִזְדַּמְּנָה אֵלָיו מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם. {{וסוד הדבר מלכות של מעלה שהוא נעשה רגל רביעית למרכבה העליונה, ונקראבתשבע, עלאבןאחתשבעהעינים}} הֲרֵי עֵדוּת שֶׁלֹּא חָטָא דָוִד אֶת חֵטְא בַּת שֶׁבַע כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וּמָה הַחֵטְא שֶׁחָטָא? {{אלא}} לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְבַדּוֹ וְלֹא לְאַחֵר. שֶׁהָרַג אֶת אוּרִיָּה בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן וְלֹא הָרַג אוֹתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ וַאדנִי יוֹאָב, שֶׁהֲרֵי דָּוִד הָיָה רִבּוֹן עָלָיו {{ועל יואב}}, וְהַכָּתוּב מוֹכִיחַ, שֶׁכָּתוּב {{שם כג}} אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִד, וְלֹא אֲשֶׁר לְיוֹאָב. וְלֹא הָרַג אוֹתוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְהָרַג אוֹתוֹ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן. וְהַכָּתוּב אוֹמֵר וְלֹא נִמְצָא אִתּוֹ דָּבָר, רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי. רַק לְמַעֵט הוּא בָּא. בִּדְבַר אוּרִיָּה, וְלֹא בְּאוּרִיָּה. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר, וְאוֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן. וְכָל חֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן הָיָה חָקוּק בּוֹ נָחָשׁ עָקֹם, דְּיוֹקָן שֶׁל דַּרְקוֹן, וְהוּא עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נָתַתָּ כֹּחַ לְאוֹתוֹ שִׁקּוּץ. {{שכיון שחרב בני עמון התגברה אותה שעה על אוריה, כמה חזק התחזק אותו נחש עקם}} מִשּׁוּם שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָרְגוּ בְּנֵי עַמּוֹן אֶת אוּרִיָּה, וְעִמּוֹ רַבִּים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהִתְגַּבְּרָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה חֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן, כַּמָּה חֹזֶק הִתְחַזְּקָה אוֹתָהּ עֲבוֹדָה זָרָה שִׁקּוּץ.
וְאִי תֵּימָא, אוּרִיָּה לָא הֲוָה זַכָּאי, כֵּיוָן דִּכְתִּיב עָלֵיהּ אוּרִיָּה הַחִתִּי. לָאו הָכִי, זַכָּאָה הֲוָה, אֶלָּא דִּשְׁמָא דְּאַתְרֵיהּ הֲוָה חִתִּי. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר
(שופטים יא) וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי, עַל שׁוּם אַתְרֵיהּ אִתְקְרֵי הָכִי.
וְאִם תֹּאמַר שֶׁאוּרִיָּה לֹא הָיָה צַדִּיק, כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב עָלָיו אוּרִיָּה הַחִתִּי - לֹא כָּךְ! צַדִּיק הוּא הָיָה, אֶלָּא שֶׁשֵּׁם מְקוֹמוֹ הָיָה חִתִּי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי, עַל שֵׁם מְקוֹמוֹ נִקְרָא כָּךְ.
וְעַל דָּא בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי, דְּשִׁקּוּץ בְּנֵי עַמּוֹן אִתְגַּבָּר עַל מַחֲנִה אֱלֹהִים, דְּמַשִּׁרְיָתָא דְּדָוִד, דִּיּוּקְנָא מַמָּשׁ דִּלְעֵילָּא הֲווֹ. וּבְהַהוּא שַׁעֲתָא דְּפָגִים דָּוִד מַשִּׁרְיָתָא דָּא, פָּגִים לְעֵילָּא מַשִּׁרְיָתָא אַחֲרָא. וְעַל דָּא אָמַר דָּוִד,
(תהלים נא) לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי. לְבַדְּךָ, וְלָא לְאַחֲרָא. דָּא הֲוָה הַהוּא חוֹבָה דְּחָב לְגַבֵּיהּ. וְדָא הוּא בִּדְבַר אוּרִיָּה. וְדָא הוּא בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן.
וְעַל זֶה בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי, שֶׁשִּׁקּוּץ בְּנֵי עַמּוֹן הִתְגַּבֵּר עַל מַחֲנֵה אֱלֹהִים, שֶׁמַּחֲנוֹת דָּוִד הָיוּ מַמָּשׁ דְּיוֹקָן שֶׁלְּמַעְלָה, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁפָּגַם דָּוִד מַחֲנֶה זֶה, פָּגַם לְמַעְלָה מַחֲנֶה אַחֵר. וְעַל זֶה אָמַר דָּוִד, לְךְ לְבַדְּךְ חָטָאתִי. לְבַדְּךְ וְלֹא לְאַחֵר. שֶׁהוּא הָיָה אוֹתוֹ הַחֵטְא שֶׁחָטָא אֵלָיו. וְזֶהוּ בִּדְבַר אוּרִיָּה, וְזֶהוּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן.
כְּתִיב,
(דברי הימים ב טז) כִּי יְיָ' עֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ, אִלֵּין
(ויחי רמ''ח ע''א) נוּקְבִין. וּכְתִיב
(זכריה ד) עֵינִי יְיָ' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים, אִלֵּין דְּכוּרִין, וְהָא יְדִיעָן אִינּוּן. דָּוִד אֲמַר
(תהלים נא) וְהָרַע בְּעֵינְיךָ עָשִׂיתִי. בְּעֵינֶיךָ, לִפְנֵי עֵינֶיךָ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא מַאי בְּעֵינֶיךָ, אָמַר דָּוִד, בְּהַהוּא אֲתָר דְּחַבְנָא, בְּעֵינֶיךָ הֲוָה. דַּהֲוֵינָא יָדַע, דְּהָא עֵינְיךָ הֲווֹ זְמִינִין, וְקַיְּימִין קָמָאי, וְלָא חַשַׁבְּנָא לוֹן, הֲרֵי חוֹבָא דְּחַבְנָא, וְעַבַדְנָא, בְּאָן אֲתָר הֲוָה, בְּעֵינֶיךָ.
כָּתוּב, כִּי ה' עֵינָיו מְשּטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ, אֵלּוּ הַנְּקֵבוֹת. וְכָתוּב, {{זכריה ד}} עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים, אֵלּוּ הַזְּכָרִים. וַהֲרֵי הֵם יְדוּעִים. דָּוִד אָמַר {{תהלים נא}} וְהָרַע בְּעֵינֶיךְ עָשִׂיתִי. בְּעֵינֶיךְ? לִפְנֵי עֵינֶיךְ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא מַה זֶּה בְּעֵינֶיךְ? אָמַר דָּוִד, בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁחָטָאתִי, בְּעֵינֶיךְ הָיָה. שֶׁהָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהֲרֵי עֵינֶיךְ הָיוּ זְמִינִים וְעוֹמְדִים לְפָנַי וְלֹא הֶחְשַׁבְתִּי אוֹתָם, הֲרֵי הַחֵטְא שֶׁחָטָאתִי וְעָשִׂיתִי, בְּאֵיזֶה מָקוֹם הָיָה? בְּעֵינֶיךְ.
לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ, וְלֹא יְהֵא לִי פִּתְחוֹן פֶּה לְמֵימָר קַמָּךְ. תָּא חֲזֵי, כָּל אוּמָנָא, כַּד מַלִּיל, בְּאוּמָנֻתֵיהּ מַלִּיל. דָּוִד בְּדִיחָא דְּמַלְכָּא הֲוָה, וְאַף עַל גַּב דְּהֲוָה בְּצַעֲרָא, כֵּיוָן דְּהֲוָה קַמֵּי מַלְכָּא, תָּב לִבְדִיחוּתֵיהּ, כְּמָה דְּהֲוָה, בְּגִין לְבַדְּחָא לְמַלְכָּא.
לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךְ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךְ, וְלֹא יִהְיֶה לִי פִּתְחוֹן פֶּה לוֹמַר לְפָנֶיךְ. בֹּא וּרְאֵה, כָּל אֻמָּן כְּשֶׁמְּדַבֵּר, הוּא מְדַבֵּר בְּאֻמָּנוּתוֹ. דָּוִד הָיָה בַּדְּחַן הַמֶּלֶךְ, וְאַף עַל גַּב שֶׁהָיָה בְצַעַר, כֵּיוָן שֶׁהָיָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, שָׁב לְבַדְּחָנוּתוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיָה כְּדֵי לְבַדֵּחַ אֶת הַמֶּלֶךְ.
אָמַר, מָארֵי דְּעָלְמָא, אֲנָא אֲמֵינָא,
(תהלים כו) בְּחָנֵנִי יְיָ' וְנַסֵּנִי, וְאַתְּ אָמַרְתְּ דְּלָא אִיכוּל לְקַיְּימָא בְּנִסְיוֹנָךְ. הָא חָבְנָא, לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ, וִיהֵא מִילָּךְ קְשׁוֹט, דְּאִלְמָלֵא לָא חָבְנָא, יְהֵא מִלָּה דִּילִי קְשׁוֹט, וִיהֵא מִילָּךְ בְּרֵיקַנְיָּא, הַשְׁתָּא דְּחַבְנָא, בְּגִין דְּלֶהֱוֵי מִילָּךְ קְשׁוֹט, יָהִיבְנָא אֲתָר לְצַדְּקָא מִילָּךְ, בְּגִין כַּךְ עֲבִידְנָא, לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ. אַהְדָּר דָּוִד לְאוּמָנוּתֵיהּ, וְאָמַר גּוֹ צַעֲרֵיהּ מִלִּין דִּבְדִיחוּתָא לְמַלְכָּא.
אָמַר, רִבּוֹן הָעוֹלָם, אֲנִי אָמַרְתִּי {{שם כז}} בְּחָנֵנִי ה' וְנַסֵּנִי, וְאַתָּה אָמַרְתָּ שֶׁלֹּא אוּכַל לַעֲמֹד בְּנִסְיוֹנְךְ. הֲרֵי חָטָאתִי לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךְ וְיִהְיֶה דְבָרְךְ אֱמֶת, שֶׁאִלְמָלֵא לֹא חָטָאתִי, יִהְיֶה דְבָרִי אֱמֶת, וְיִהְיֶה דְבָרְךְ בְּרֵיקָנוּת. עַכְשָׁו שֶׁחָטָאתִי, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה דְבָרְךְ אֱמֶת, נָתַתִּי מָקוֹם לְצַדֵּק דְּבָרֶיךְ, לָכֵן עָשִׂיתִי, לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךְ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךְ. חָזַר דָּוִד לְאֻמָּנוּתוֹ וְאָמַר תּוֹךְ צַעֲרוֹ דִּבְרֵי בַּדְּחָנוּת לַמֶּלֶךְ.