לענין התבודדות ושיחה בינו לבין קונו ואמירת תהלים ותחינות ובקשות טוב מאד כשזוכין לאמרם בלב שלם באמת עד שיזכה לבכות לפני השם יתברך כבן הבוכה לפני אביו אבל אמר: שכשהאדם אומר תחנות ובקשות וחושב בלבו ומצפה שיבכה זאת המחשבה אינהּ טובה, והיא מבלבלת גם כן את דעתו כי מחמת זה אינו יכול לומר הבקשות בלב שלם בשלמות כי צריכין בשעת אמירת תחנות ובקשות להרחיק מעצמו כל מיני מחשבות חוץ שבעולם רק לכון דעתו אל הדבורים, שהוא מדבר לפני השם יתברך כאשר ידבר איש אל רעהו ואז ממילא בקל יתעורר לבו עד שיבוא לבכיה גדולה באמת אבל כשחושב ומצפה על זה שיבכה אזי זה וזה אינו עולה בידו כי האמירה בעצמהּ נתבלבלה על ידי זה כנ"ל כי זה שחושב ומצפה שיבכה הוא גם כן בחינת מחשבה זרה שמבלבלת, הכונה שאינו יכול לשמע היטב מה שהוא מדבר על ידי זה כי העקר לדבר הדבור באמת לפני השם יתברך בלי שום מחשבות אחרות כלל כנ"ל ואם יזכה לבכיה באמת מה טוב ואם לאו לאו ולא יבלבל אמירתו בשביל זה כנ"ל.