היה מחזק את אנשיו שקבלו לפניו בקבלנא גדולה, על שהם רחוקים מתפלה מאד וקשה עליהם מאד להתפלל והיה מחזק אותם ומנחם אותם בכמה לשונות שלא יפלו בדעתיהן בשביל זה ואמר הלא אצל הגר שנתגיר כמה זכיה הוא אצלו כשזוכה לידע אמירת התבות לבד עד ברוך שאמר! על כן ראוי לאדם לנחם את עצמו ולשמח את עצמו על אשר על כל פנים הוא זוכה לומר התבות של התפלה ושמעתי שהיה מדבר עם איש פשוט אחד מענין תפלה שקשה מאד להתפלל ונתן לו עצה ואמר לו שיחשב בלבו, שאינו צריך להתפלל כי אם עד ברוך שאמר כי אולי הוא צריך בגלגול זה לתקן רק חלק זה מהתפלה כי אולי בגלגול הראשון כבר התפלל בכונה שאר חלקי התפלה רק חלק זה עד ברוך שאמר הוא צריך עכשו בגלגול זה להתפלל בכונה ועל כן יכניס כל כחו בזה המעט להתפלל בכונה עד ברוך שאמר ברוך שאמר יחשב: אולי צריך לתקן חלק זה כגון מברוך שאמר עד ויברך דוד ויתפלל עוד אותו החלק בכונה וכן להלן והכלל שלא יבלבל דעתו בתחלה בכל התפלה כי יהיה קשה וכבד עליו רק יתאמץ בכל פעם לומר מעט מעט בכונה כי מעט יכולין להתפלל בכונה, ואחר כך עוד מעט וכו כנ"ל. גם כבר מבאר שבאמת על פי הרב אין יכולין להתפלל כל התפלה בכונה רק מעט כי כל אחד מתפלל איזה חלק מהתפלה לפי בחינתו כי אית מארי דידין ומארי דרגלין וכו כמבאר במקום אחר