חדי רבי שמעון ואמר: "ה שמעתי שמעך יראתי", אמר: התם יאות הוי למדחל וכו (שם באידרא נשא דף קכ"ח) א. על ידי אמונת חכמים, יכולין להוציא משפטנו לאור כי משפט הוא עמודא דאמצעיתא (פתח אליהו) הינו בחינת דרך הממצע, שאינו נוטה לימין ולשמאל וזה זוכין על ידי אמונת חכמים, שהוא בחינת (דברים י"ז) : "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" ועל כן, על ידי זה יוצא המשפט ברור כנ"ל, בבחינת: "משפטי אמת" (תהלים יט) הינו, כי כל הלמודים שהאדם לומד צריך שיקבל ויוציא מהם משפטי אמת, שלא יהיה בבחינת משפט מעקל דהינו, שיקבל וילמד מכל הלמודים שלומד, משפטי הנהגות שידע איך להתנהג, הן לעצמו, הן לאחרים שמתנהגים לפי דעתו כל אחד ואחד כפי בחינתו, כפי הממשלה והרבנות שיש לו, הן לרב או למעט וכל זה זוכין על ידי אמונת חכמים, שהוא בחינת: "לא תסור" וכו בבחינת משפטי אמת, שאינו נוטה לימין ושמאל כנ"ל אבל כשפוגם באמונת חכמים, אזי נדון ביגיעת בשר, הינו במותרות (ערובין כ"א) הלועג על דברי חכמים נדון בצואה רותחת, כמו שכתוב "ולהג הרבה יגיעת בשר" והוא מדה כנגד מדה כי הוא אינו מאמין בדבריהם, ומלעיג עליהם, ודבריהם הם אך למותר אצלו על כן נדון במותרות וכל המשפטים הן מן המח, בבחינת (מלכים א ג) : "וייראו מפני המלך כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט" והמח הוא לפי המזון וכשהגוף נקי, אזי המח ברור ואזי יכול להוציא משפטי אמת, הנהגות ישרות אבל כשנדון במותרות, על ידי פגם אמונת חכמים כנ"ל אזי עולים עשנים סרוחים אל המח, ומערבבים ומבלבלין דעתו ואזי אינו יכול להוציא משפטי אמת, ואזי יוצא משפט מעקל (חבקוק א) "כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעקל" הינו, על ידי שהעשנים סרוחים מסבבין ומקיפין המח ומבלבלין אותו על ידי זה יוצא משפט מעקל, בבחינת (תהלים קמ"ז) : "משפטים בל ידעום", הינו בלבול המוחין ודואג, על ידי שלמודו היה מבחינת אלו המותרות בבחינת הנאמר בדואג (שמואל א כ"א) : "ושם איש מעבדי שאול נעצר לפני ה ושמו דואג" וכו ופרש רש"י: עוצר עצמו וכו לעסק בתורה כי למודו היה מבחינת עצירות, בחינת מותרות על ידי זה, לא היה מוציא מלמודו משפטי אמת, רק משפט מעקל ועל כן היה דן שאין דוד ראוי לבוא בקהל (יבמות ע"ו:) וזה היה, על ידי שלמודו היה ממותרות כנ"ל. ב. ויש מנהיגים שנקראים בשם רבי שלמודם מאלו המותרות ולא די שאינם יכולים אפלו להנהיג את עצמן כנ"ל ומכל שכן שאינם יכולים להנהיג את אחרים והם נוטלים גדלה לעצמן, להנהיג העולם צריך לראות שלא להסמיך אותם שלא לתן להם תקף ועז, שלא יהיו מכנים בשם רבי כי הם עצמן אינם חיבים כל כך כי יש להם יצר הרע גדול להנהיג העולם אך צריך לשמר מאד, שלא לתן להם תקף ועז כי אלו הנותנים להם תקף ועז ונסמכים על ידם שיהיו נקראים בשם רבי הם עתידין לתן דין וחשבון ועל ידי שמסמיכין רבי שאינו הגון על ידי זה נחלש כתב ידנו, ואין לו שום תקף ונותנין כח בכתב ידם ועל ידי זה הם גוזרין שלא יהיה תקף לכתבים שלנו כי אם לכתבים שלהם וישראל יהיו מכרחים ללמד כתב שלהם ועל ידי זה גוזרין גם כן לגרש בני ישראל ממקום הישוב שנתישבו שם ישראל כבר, אל מקומות שלא היו שם ישראל מעולם כי הסמיכה שסומכין את הרב, והכתב, הם מבחינה אחת כי הסמיכה בידים כמו שכתוב (דברים ל"ד) : "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו" והוא בחינת הכתב בחינת יד כותבת כי הכתב הוא גם כן מבחינת חכמה כי אותיות הכתב, בהם נבראו כל העולמות (תהלים ל"ג) : "בדבר ה שמים נעשו" וכו, וכתיב (שם ק"ד) "כלם בחכמה עשית" כי יש בכל אות ואות חכמה שחיבה חכמתו יתברך שהאות הזו יהיה בתמונה זו ועל ידו יהיה נברא זה העולם בזאת התמונה ולהתנהג באותו ההנהגה שיש באותו העולם וכן שאר העולמות בתמונה והנהגה אחרת, על ידי תמונת אות אחר כי כן גזרת חכמתו יתברך וכשהחכם הראוי לסמיכה, נסמך בשם רבי שהנהגתו בבחינת משפטי אמת כנ"ל אזי על ידי הסמיכה, שאזי מקבל חכמתו מבחינת יד ה בבחינת "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה" וכו כנ"ל אזי מביא הארה וכח בכתב ידנו, שהוא גם כן מבחינת חכמה כנ"ל בבחינת (דברי הימים א כ"ח) : "הכל בכתב מיד ה עלי השכיל" שעל ידי השּׂכל שמקבל מיד ה, שזה בחינת סמיכה על ידי זה מביא הארה וכח בכתב כנ"ל (במדבר י"א) :ותנח עליהם הרוח והמה בכתובים שעל ידי שנסמכו אז, וקבלו הרוח חכמה על ידי זה הביאו הארה בכתובים הינו בכתב ידנו כנ"ל ואזי, לא די שאין כתב ידנו נכנע למשפטם אלא אפלו שכל משפטי הנהגות שלהם, כלם על ידי כתב ידנו בבחינת (תהלים קמ"ט) : "לעשות בהם משפט כתוב אבל כשמסמיכין רבי שאינו הגון על ידי זה נחלש כתב ידנו, ונותנין תקף לכתב שלהם וכל המשפטים צריכים להיות על ידי כתבים שלהם דוקא שהוא בחינת "משפטים בל ידעום", בחינת משפט מעקל כנ"ל ועל ידי זה גוזרין לגרש את ישראל ממקום שנתישבו כבר כי במקום שישראל יושבין שם מכבר, אפלו בחוץ לארץ הוא בחינת קדשת ארץ ישראל בחינת (יחזקאל י"א) : "מקדש מעט" כי על ידי שישראל יושבין שם נתקדש האויר בבחינת אוירא דארץ ישראל כי על ידי כתב ידנו נתקדש האויר בבחינת אוירא דארץ ישראל מחכים (בבא בתרא קנ"ח: זהר פינחס רמ"ה ובתקון כ"ב) כי הכתב הוא בחינת אותיות מחכימות ועל ידי תנועות הקלמוס באויר בשעת כתיבה נחקקים בחינת האותיות מחכימות בתוך האויר ועל ידו נתקדש האויר בבחינת אוירא דארץ ישראל מחכים ועל ידי שפוגמין בכתב ידנו על ידי הסמיכה שמסמיכין רבי שאינו הגון כנ"ל על ידי זה מגרשין ישראל מן הישוב ממקום שישבו שם מכבר, שהוא בחינת אוירא דארץ ישראל כנ"ל ומגרשין אותם משם אל מקום מדבר שממה שאין שם שום קדשה כי לא ישבו שם ישראל מעולם כנ"ל. ג. ועל ידי זה, נלקח ממנו חכמת תהלוכי גלגלי הרקיע לידע כל ההשתנות ועתידות הבאין על ידי גלגלי הרקיע ונמסר להם כי מתחלה זאת החכמה נמסרה רק לנו כמו שכתוב (דברים ד) : "כי היא חכמתכם ובנתכם לעיני העמים" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת ע"ה) : איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר: זה חשוב תקופות ומזלות כי יש בזה שכל, שישאר הסוד אצלנו, אף על פי שמודיעין להם החכמה כי בודאי צריך להודיע להם החכמה כדי שידעו מחכמתנו, שאנו יודעין חכמה זו כמו שכתוב "כי היא חכמתכם" וכו ואם כן, מאחר שמודיעין להם, אינו סוד כי הלא גם הם יודעין אך יש בזה שכל, שיכולין להודיע להם החכמה ואף על פי כן ישאר הסוד אצלנו וזה בחינת: "כי היא חכמתכם ובנתכם לעיני העמים" לעיני העמים דיקא דהינו שהיא רק לעיני העמים בשעה שמודיעין להם ותכף אחר כך אינן יודעין כלל, רק יודעין שהסוד אצלנו כי אין אנו מודיעין להם זאת החכמה בעצם שהיא סוד העבור רק שיש בזה שכל שיכולין להראות זאת החכמה לעיניהם לבד למען ידעו שזאת החכמה היא אצלנו אבל עצם סוד החכמה נשאר אצלנו וזהו בחינת סוד העבור שאינו נמסר רק לגדולי הדור, שיש להם נשמות גדולות כי תהלוכות הגלגלים הוא על ידי שכליים, שהם המלאכים וכל גלגל וגלגל יש לו שכל מיחד, דהינו מלאך, שמתנהג על ידו ועל ידי זה הוא השתנות הלוך הגלגלים שזה הגלגל מהלך בחדש, ובזה הסדר וזה הגלגל מהלך בשנה או יותר ויש גלגל שצריך זמן רב כמה אלפים שנים עד שמסבב והכל לפי השתנות השּׂכליים שהם משתנים לפי רחוקם מהעלה וכמו כן מתנהגים הגלגלים וכל אלו השּׂכליים, כלם מקבלים מהמנהיג הכולל שהוא שכל הכולל, שהיא הנשמה שכלם מתנהגים על ידה (איוב ל"ב) : "ונשמת שדי תבינם" שהנשמה שופע השּׂכל בהם ועל כן הנשמה נקראת שמים שהוא כלליות הגלגלים (תהלים נ) "יקרא אל השמים מעל", זו הנשמה (סנהדרין צ"א:) כי הנשמה הוא מנהיג הכולל, של כל הגלגלים כנ"ל ועל כן הנשמה נקראת גלגלתא על שם גלגלי הרקיע שמתנהגים על ידה ועל כן אלו הנשמות הגדולות, בקיאין בסוד העבור כי מי יודע הנהגתם כמו המנהיג ואלו הנשמות הגדולות צריכין שיהיה להם גוף בבחינות (ישעיה ד) : "פרי הארץ", בחינות אוירא דארץ ישראל כי כשהאויר מתקדש בבחינות אוירא דארץ ישראל אזי כל הפרות והתבואה הגדל שם שמהם נזון האדם, ומשם בא הטפה זרעיות הכל הוא בבחינות ארץ ישראל ומשם נרקם הגוף, בבחינות (תהלים קל"ט) : "רקמתי בתחתיות ארץ" בחינת ארץ ישראל ואזי הגוף בבחינת פרי הארץ ואזי ראוי לקבל נשמה גדולה בבחינת: "יקרא אל השמים מעל" זה הנשמה "ואל הארץ" זה הגוף (שם סנהדרין) כי הנשמה לפי הגוף כשהגוף זך ונקי, יכול לקבל נשמה גדולה, וכן להפך ועל כן יש מדינות ששּׂכלם עב ומגשם וכן יש מדינות ששּׂכלם זך וצלול והכל לפי המדינה, לפי המזון היוצא ממנה ועל כן על ידי שנתגרשין מבחינת אוירא דארץ ישראל, על ידי בחינה הנ"ל אזי אין יכולין להתרקם גופים זכים, ואין יכולין לקבל נשמה גדולה ועל ידי זה נלקח סוד העבור מאתנו וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (כתבות קי"ב) "והיתה ידי אל הנביאים החוזים שוא וגו בסוד עמי לא יהיו" זה סוד העבור "ובכתב בית ישראל לא יכתבו" זה סמיכה "ואל אדמת בני ישראל לא יבואו" כמשמעו הינו כנ"ל, בכתב ישראל לא יכתבו זה סמיכה הינו על ידי סמיכה שמסמיכין בשם רבי, את שאינם הגונים על ידי זה מחלישין כתב ישראל כנ"ל וזהו: ואל אדמת ישראל לא יבואו, הינו שנתגרשין מבחינת אוירא דארץ ישראל כנ"ל וזהו בסוד עמי לא יהיו זה סוד העבור שעל ידי זה נלקח מאתנו סוד העבור כנ"ל וכל זה על ידי המותרות הנ"ל ד. ועל ידי זה אין לו עצה שלמה לעולם ותמיד אינו יכול לתת עצה לנפשו, והוא תמיד מספק כי כל עצותיו בבחינת עצות נבערות (ישעיה י"ט) עצת נשים כי הטנפת של המותרות עולה אל הלב בבחינת (יחזקאל י"ד) : "העלו גלוליהם על לבם" ונעשה לבו מטנף כמו בית הכסא, שהוא מקום עצת הנשים כמאמר רב עילש (גטין מ"ה) : נשי כל מלי מסדרין בבית הכסא, ששם כל עצתם. ה. אך מי שכבר נשקע באלו המותרות יש מים שהוא מטהר מזאת הטנפת בבחינת (יחזקאל ל"ו) : "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם" (שם ל"ז) "ולא יחצו לשתי ממלכות עוד, ולא יטמאו עוד בגלוליהם" שעל ידי שנטהרין מהגלולין והטנפת הנ"ל על ידי זה, ולא יחצו לשתי ממלכות, בחינת עצות כמו שכתוב (דניאל ד) : "מלכי ישפר עלך" הינו שזוכה לעצה שלמה כי על ידי המים הנ"ל, נעשים אצלו עצות שלמות, בבחינת (משלי כ) : "מים עמקים עצה בלב איש". ואלו המים, הם בחינת מחלקת, בחינת (במדבר כ) : "מי מריבה" ועל כן מחלקת נקרא פלגתא, בחינת (תהלים ס"ה) : "פלג אלקים מלא מים" כי מכל מחלקת נעשה ספר, בחינת שאלות ותשובות כי המחלקת היא שאלה וקשיא, שמקשין ושואלין עליו והוא שב בתשובה ועל ידי זה הוא משיב ומתרץ השאלה ונעשה מזה בחינת ספר שאלות ותשובות כי על ידי התשובה על ידי זה נתחדשים אצלו כמה ספרים כי יש כמה ספרים עכשו, וגם עתידים להיות עוד כמה ספרים וכלם צריכים להעולם ובתחלה כשלא היה לו אמונת חכמים אזי היו כל הספרים אצלו כלא כי היה מלעיג עליהם, כמו שכתוב (קהלת י"ב) : "עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה" וכו דהינו שמלעיג על רבוי ספריהם ואזי כלם כלא אצלו וכששב בתשובה על זה, אזי נתחדש אצלו בכל פעם ספר כי חוזרים ונחשבים אצלו כל הספרים שבתחלה היו בעיניו כלא ומתבונן בהמחלקת מפני מה הם חולקים כך, באלו הדבורים, ולא באפן אחר ועל ידי זה מתבונן איך לשוב בתשובה, ולתקן האמונת חכמים כי משם נמשך המחלקת על ידי שפגם באמונת חכמים ולפי התשובה, לפי המחלקת, כן הוא חוזר ושב אל אמונת חכמים וכמו כן נתחדש אצלו ספר כי חוזר ונחשב בעיניו מה שהיה בתחלה בעיניו כלא וכן בכל פעם לפי המחלקת, כן התשובה ששב וחוזר אל האמונת חכמים וכמו כן נתחדש אצלו ספר אחר כי חוזר ונחשב בעיניו עוד איזה ספר אחר שבתחלה היה מלעיג עליו, והיה בעיניו כלא כנ"ל ועל כן, על ידי המחלקת נעשה ספר (איוב ל"א) : "וספר כתב איש ריבי" שעל ידי ריב ומחלקת נעשה ספר. ויש צדיקי הדור שאמונתם שלמה בודאי ואף על פי כן יש עליהם מחלקת (ישעיה נ"ג) : "והוא חטא רבים נשא" וכו, (שם) : "ועוונוותם הוא יסבל" הינו שיש לו מחלקת בשביל העולם ועל ידי המחלקת שיש עליו על ידי זה מתקן האמונת חכמים אצל ההמון עם ויש שיש עליהם מחלקת מחמת שאין להם אמונה בעצמן ואינם מאמינים בחדושי תורה שלהם שהם מחדשים ואינם מאמינים שיש להשם יתברך שעשועים גדולים מחדושים שלהם ועל ידי זה שאין להם אמונה בחדושים של עצמן על ידי זה הם מתרשלין בהחדושין שלהם ועל כן בא עליהם מחלקת ועל ידי זה הם שבים בתשובה וחוזרים ונחשבים אצלן חדושין שלהם, וחוזרים ומחדשים ונעשה מזה ספר ולפעמים נעשה מזה ספר למעלה שעל ידי זה שזה שואל ומקשה וזה שב בתשובה ועל ידי זה משיב ומתרץ על ידי זה נעשה ספר למעלה בבחינת (מלאכי ג) : "אז נדברו יראי ה איש אל רעהו ויקשב ה וישמע ויכתב ספר" ו. ועל ידי זה נמתקים כל הצמצומים, שהם הדינים וכל מקום שיש איזה דין וצמצום, נמתק על ידי זה על ידי תקון אמונת חכמים שעל ידי זה נתרבין הספרים של התורה הקדושה כי כל המתקות של כל הצמצומים והדינים, הוא על ידי השּׂכל כי כלם במחשבה אתברירו (עיין זוהר פקודי רנד:) שהשּׂכל הוא שרש הדינים ושם נמתקים הדינים כי אין הדין נמתק אלא בשרשו (עץ חיים שע"ג פי"א) וכל דין וצמצום צריך שיהיה נמתק בשּׂכל השיך לו, ששם שרשו ויש לכל צמצום וצמצום שכל שעל ידו נמתק אך יש חכמה עלאה, שכל החכמות כלולים שם, ומקבלין משם ועל כן שם נמתקים כל הדינים כי בהשּׂכליים פרטיים, אי אפשר להמתיק כי אם בזה השּׂכל דיקא השיך לזה הצמצום, שהוא שרשו אבל על ידי בחינת חכמה עלאה שכלול מכלם שם נמתקים כל הצמצומים, וכל הדינים כלם והתורה שהיא יוצאת מחכמה עלאה, כי אוריתא מחכמה עלאה נפקת (זהר בשלח ס"ב) ואין יכולה לקבל מחכמה עלאה, כי אם כשיש לה שלמות ושלמות התורה, היא על ידי תורה שבעל פה כי תורה שבכתב אין לה שלמות, כי אם על ידי תורה שבעל פה ועל כן על ידי הספרים הנ"ל, שנתחדשים על ידי המחלקת בבחינת: "וספר כתב איש ריבי", בחינת: "עשות ספרים הרבה אין קץ" על ידי זה נשלם התורה (שמות כ"ד) : "לוחות האבן" שמקבלת הארה מבחינת אבן שתיה (עיין זוהר ויחי רל"א:) כי כל דבר שבעולם, יש לו צמצום אחר בכמות ואיכות וכל הצמצומים שבעולם כלם נרשמים באבן שתיה, שממנו השתת העולם וכלם מקבלים ממנו ושם המתקת כל הדינים כי הוא בחינת חכמה עלאה בחינת קדשי קדשים כי השּׂכל נקרא קדש (עיין זוהר אחרי דף סא) וכלם מקבלים ונכללים בבחינת קדשי קדשים שהוא בחינת חכמה עלאה, שכלול מכלם ומשם המתקת כל הדינים, בפרטיות ובכלליות כי גם כשממתיקין הדין בפרט, באיזה שכל של איזה צמצום צריכין גם כן להמשיך כח מהשּׂכל העליון הנ"ל כדי שיהיה כח לזה השּׂכל הפרטי להמתיק הדין וכן בכלליות, להמתיק כל הדינים מאיזה צמצום שיהיה אי אפשר להמתיק כי אם על ידי בחינת השּׂכל העליון בחינת קדשי קדשים, בחינת אבן שתיה (עיין זוהר ויחי רלא) וכשהתורה יש לה שלמות על ידי הספרים כנ"ל אזי מקבלת מחכמה עלאה, בבחינת לוחות האבן, בחינת אבן שתיה ואזי משפעת בכל החכמות, ונמתקים כל הדינים (תהלים כ) : "ישלח עזרך מקדש" שעקר העזר והישועה, שהוא בחינת המתקת הדינים, הוא מקדש הינו על ידי השּׂכל שנקרא קדש כידוע וזה אותיות שתיה ראשי תבות הן תוי שדי יענני (לשון המקרא איוב ל"א: "הן תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי") הן תוי שדי, הינו בחינת הרשימות של כל הצמצומים נמתקין על ידי שבאים בתוך שתיה, בחינת אבן שתיה הנ"ל וזה יענני, בחינת ההמתקה, בבחינת: "ישלח עזרך מקדש" כנ"ל וזה "הן תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי" שעל ידי וספר כתב כנ"ל הינו רבוי הספרים שנעשין על ידי המחלקת כנ"ל שאז יש להתורה שלמות, ומקבלת משּׂכל הכולל, מחכמה עלאה, שהיא בחינת אבן שתיה כנ"ל על ידי זה הן תוי שדי יענני, בחינת ההמתקה על ידי בחינת לוחות האבן, שמקבלין מאבן שתיה כנ"ל ז. וזהו בחינת מה שנוסעין על ראש השנה לצדיקים כי ראש השנה הוא יומא דדינא של כל השנה וכל אחד ואחד בא עם קדשתו וצמצומיו אל הצדיק הדור שהוא בחינת קדשי קדשים, בחינת אבן שתיה (שמואל א ב) : "כי לה מצוקי ארץ וישת עליהם תבל" (עי יומא לח: סנהדרין כו:) שהם הצדיקים שעליהם נשתת העולם ועל ידי זה נמתקים כל הדינים, על ידי בחינת אבן שתיה כנ"ל וזה בחינת אבני יעקב, שנכללו כלם בתוך אבן שתיה (בראשית רבה ויצא פרשה ס"ח, עין זהר נח ע"ב, ויחי רל"א) כי הנפשות הם בחינת אבנים, כמו שכתוב (איכה ד) : "תשתפכנה אבני קדש" ונכללים בתוך הצדיק הדור, שהוא בחינת אבן שתיה ועל ידי זה נמתקים כל הצמצומים כנ"ל ח. ועל ידי זה שנכללים יחד כל הנפשות כנ"ל על ידי זה נעשה שמחה, בבחינת (משלי י"ג) : "אור צדיקים ישמח" כי הנפש הוא בחינת נר, בבחינת (משלי כ) : "נר ה נשמת אדם" וכשנכללין יחד נעשה מהם אור ועל ידי זה נעשה שמחה, בחינת: "אור צדיקים ישמח" וזה חדי רבי שמעון ואמר: "ה שמעתי שמעך יראתי", תמן יאות הוי למדחל כי חבקוק אמר נבואה זו על רבי עקיבא וחבריו שמתו על ידי שלא היה בהם אהבה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (יבמות ס"ב:) כי הם היו בחינת גבורות וצמצומים, ולא נכללו יחד ולא נמתקו ורבי שמעון וחבריו שהיו התקון שלהם על כן אמר אנן בחביבותא תליא הינו בחינת האהבה וכללות שנכללין יחד ועל ידי זה ההמתקה והתקון כנ"ל חדי רבי שמעון, הינו בחינת השּׂמחה שנעשה על ידי הכללות והאהבה, בחינת: "אור צדיקים ישמח" פתח ואמר: "הולך רכיל מגלה סוד" הינו רוח חכמה ולא הוה מהימנא הינו אמונת חכמים כנ"ל כי על ידי שאין בו אמונת חכמים, אין בו רוח חכמה כי נדון במותרות כנ"ל מגלה סוד, זה בחינת בטול כתב ידנו שאין מקבלין אור השּׂכל מידי הסמיכה כנ"ל בבחינת (איוב ל"ו) : "על כפים כסה אור" כי האותיות צריכות לקבל אור השּׂכל, מידי הסמיכה כנ"ל ועל ידי פגם אמונת חכמים, שהוא בחינת הולך רכיל על ידי זה מגלה סוד, שנתגלה ונסתלק אור השּׂכל כנ"ל ועל ידי זה בסוד עמי לא יהיו כנ"ל ונאמן רוח מכסה דבר, דאית בה רוחא דקיומא על ידי בחינת אמונת חכמים על ידי זה, מכסה דבר, בחינת על כפים כסה אור כנ"ל