[לשון רבנו, זכרונו לברכה] דע כי הדבורים של הרשע שהוא בר דעת, מולידים נאוף בהשומע כי הזווגים נמשכים מהדעת כמו שכתוב (בראשית ד) : "והאדם ידע את חוה אשתו" וכתיב (במדבר ל"א) "כל אשה ידעת איש" אך יש שני מיני זווגים הינו זווג דקדשה, הוא התקשרות לצדיקים, ואל התורה, ואל השם יתברך, זה נמשך מדעת דקדשה ו זווגים של עברה, נמשכים מדעת דקלפה ו הדבור הוא התגלות הדעת כי אין יודעים מה שבדעת, אלא על ידי הדבור כמו שכתוב (תהלים י"ט) "ולילה ללילה יחוה דעת" יחוה מלשון דבור ש הדבור מדבר מה שבדעת ו כשרשע מדבר ומוציא מפיו הבלים מוליד אוירים ארסיים של נאוף והשומע ממנו הדבורים, ונושם נשימות מכניס בגופו אלו האוירים ולפיכך ב בלעם שהוא בחינות דעת דקלפה כמו שדרשו חכמינו, זכרונם לברכה (ספרי פרשת וזאת הברכה, ובזהר שמות כ"א:, בלק קצ"ג:) : על פסוק "לא קם כמשה" וכו בישראל לא קם, אבל באמות קם, ומנו בלעם (ויקרא רבה פ"ט) ולכך כשנטלו מואב עצה ממדין, אמרו להם : אין כחו אלא בפה כי הפה הוא התגלות הדעת אמר מואב אף אנו נבוא עליהם באדם שכחו בפה (כמובא בפרש"י בפ בלק) כי הוא גם כן דעת דקלפה, כמו שכתוב (קהלת ז) : "את זה לעמת זה עשה אלקים" (במדבר כ"ד) : "ויודע דעת עליון" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ז) : שידע מתי הקדוש ברוך הוא כועס כי כשהדעת אינו בישוב, אזי יש כעס כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (פסחים ס"ו:) : כל הכועס חכמתו מסתלקת ממנו ולפיכך כשכעס משה רבנו, עליו השלום, על אנשי הצבא כשבאו ממדין נסתלק ממנו הדעת והצרך אלעזר לומר הלכות טבילות כלים ו כשהדעת שלם, אזי אין כעס, כמו שכתוב (ישעיה י"א) : "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה" ובלעם היה מסתכל ב דעת דקלפה, שהוא מותרות של דעת עליון ו כשמשתנה ידע שהקדוש ברוך הוא בכעס נמצא שבלעם הוא דעת דקלפה ועל ידי דבוריו הוליד אוירים ארסיים של נאוף לזה כשבאו ממלחמת מדין, נאמר (במדבר ל"א) : "ויקצף משה על פקודי החיל, ויאמר החייתם כל נקבה, הן הנה היו בדבר בלעם" בדבר דיקא, כי על ידי דבריו, שהוא התגלות הדעת שלו, הוליד נאוף במדין ולפיכך כשבאו ממלחמות מדין, כתיב (שם) : "ויקרבו אל משה ראשי הפקדים וכו ויאמרו ונקרב את קרבן ה וכו, לכפר על נפשותינו לפני ה" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת ס"ד) : שכך אמרו אף על פי שמידי עברה יצאנו, מידי הרהור לא יצאנו