[לשון רבנו, זכרונו לברכה] איתא בעשרה מאמרות: "אלה מסעי בני ישראל בשביל שחטאו באלה אלקיך ישראל בשביל זה יסעו בני ישראל" נמצא כל הנסיעות של אדם, הוא בשביל קלקול האמונה הינו בחינת עבודת אלילים כי אם היה מאמין באמונה שלמה שיכול הקדוש ברוך הוא להזמין לו כל צרכו לא היה נוסע שום נסיעה נמצא כי הנסיעה היא קלקול אמונה, הינו בחינת עבודת אלילים וזה שכתוב בעבודת אלילים (ישעיה ל) : "צא תאמר לו" צא, זה בחינת נסיעה וטלטול. גם על ידי טלטול מתקן את הטלטול שגרם כביכול למעלה (שם כ"ח) "והמסכה צרה כהתכנס" גם על ידי עבודת אלילים, נמנע המטר כמו שכתוב (דברים י"א) "ועבדתם אלהים אחרים וכו ולא יהיה מטר" וכשאין מטר, אין שבע (תהלים ע"ב) "ישאו הרים שלום לעם", כמו שפרש רש"י אזי אין איש עוזר לחברו וכל אחד צריך לנסע ולטלטל ממקום למקום, בשביל פרנסתו גם הגלות בא על בטול תורה, כמו שכתוב (ישעיה ה) : "גלה עמי מבלי דעת" ועל ידי עבודת אלילים, בא עצירת גשמים וכשאין קמח, אין תורה (אבות פרק ג)