דע מי שצריך לדון לפני דינים בדין תורה זה לו ענש ונקמה שהתורה נוקמת בו כי באמת כל המשּׂא ומתן הוא תורה כי למשל הדין המחליף פרה בחמור הוא תורה ומכל שכן כשעושין הדבר בעצמו הוא בודאי תורה [וכמו שמספרין כל זה בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה] ועל כן כשעושין משּׂא ומתן צריך שיקשר מחשבתו רק בהתורה והדינים המלבשים שם ומי שעוקר המשּׂא ומתן מן התורה, ונופל אל המשּׂא ומתן בעצמו ואינו מקשר מחשבתו אל התורה המלבש שם אזי ענשו, שאחר כך הוא צריך לדון בדין תורה ואזי צריך לחזר ולהביא כל הדברים וכל המחשבות וכל העסקים שהיה לו בשעת המשּׂא ומתן מתחלתו ועד סופו צריך להביא הכל אל התורה דהינו שצריך לחזר ולספר הכל לפני הדינים והם פוסקים על זה דין תורה נמצא שחזר ונעשה מכל דברי המשּׂא ומתן תורה והוא לו נקמה שהתורה נוקמת בו על אשר עקר הדינים המלבשים בהמשּׂא ומתן מן התורה ונפל אל המשּׂא ומתן בעצמו כאלו אין שום תורה בהמשּׂא ומתן על כן ענשו שצריך לבוא לפני דין תורה ואזי צריך להביא כל דברי המשּׂא ומתן ולעשות מהם תורה ואזי מראים לו שכל המשּׂא ומתן הוא תורה כי עכשו נעשה מהכל דין תורה כנ"ל כי בודאי הוא צריך להביא כל הדברים אפלו כל המחשבות לפני הדינים כי אם חסר איזה דבור או איזה מחשבה יתקלקל הדין תורה וצריך דוקא להביא הכל כל מה שעבר בשעת המשּׂא ומתן לפני הדינים והם עושין מזה דין תורה נמצא שחזר ונעשה מהמשּׂא ומתן תורה ומראין לו שאין הדבר כמו שהוא סבר מתחלה שאין בהמשּׂא ומתן תורה כי הלא ראה בעיניך שכל דברי המשּׂא ומתן כלם הם תורה כי עכשו נעשה מהכל דין תורה כנ"ל והכל לפי הפגם כי יש אחד שאין ענשו רק שצריך לדון, אבל זוכה בדין רק שמראין לו שפגם כנ"ל אבל יש אחד שעקר יותר המשּׂא ומתן מן התורה אזי ענשו יותר, שגם אינו זוכה בדין כי באמת כשעושין משּׂא ומתן צריך שיהיה רק חיצונית המחשבה בתוך המשּׂא ומתן אבל פנימיות מחשבתו צריך לקשר אל התורה כנ"ל גם צריך אמונה בהמשּׂא ומתן דהינו שישּׂא ויתן באמונה, ויהיה הדבור דבור אמת כמה שאמרו (שבת לא) : נשאת ונתת באמונה כי משּׂא ומתן הוא בחינות שמנשּׂאין ומרימין הדבר ונותנין ומשיבין אותו למקומו כי יש קדשות נפולות הינו בחינות ניצוצות שנפלו ועל ידי משּׂא ומתן מנשּׂאין ומרימין אותן, ונותנין אותן למקומן וזה בחינות משּׂא ומתן כנ"ל ועקר ברור הניצוצות מן הקלפות הוא על ידי אמונה כי דרך האמונה לשכן תמיד אצל אלו הקדשות הנפולות בבחינות (יחזקאל ה) : "זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות" ירושלים היא קריה נאמנה, בחינות אמונה היא שוכנת בתוך הגויים וסביבותיה וכו כי היא ביניהם תמיד כנ"ל ועל כן אלו הניצוצות שנפלו הם נדבקים ונתאחזין סביבות האמונה והיא מעלה אותם משם ועל כן צריך לעשות משּׂא ומתן באמונה שעל ידי האמונה מעלין הניצוצות כנ"ל שזה עקר בחינות משּׂא ומתן, להעלות הניצוצות כנ"ל וזה בחינות פנימיות חב"ד [חכמה בינה דעת] דעשיה שעולה אל היצירה ומלכות דעשיה עולה מן הקלפות יצירה היא בחינת וא"ו, שהיא בחינת התורה (כמובא בזהר הקדוש) ועל ידי שמקשר פנימיות מחשבתו בשעת עשית המשּׂא ומתן אל התורה כנ"ל זהו בחינת פנימיות המחין דעשיה הינו של המשּׂא ומתן, שהוא בחינות עשיה שעולה אל היצירה, דהינו התורה כנ"ל ומלכות דעשיה, הינו בחינות האמונה שבמשּׂא ומתן כנ"ל עולה מן הקלפות, כי היא מבררת הניצוצות מהם ועולה מהם. ועל ידי שעלה חב"ד דעשיה ליצירה על ידי זה יש מקום למלכות לעלות לעשיה גם על ידי זה שעולה חב"ד ליצירה דהינו על ידי שמקשר מחשבתו אל התורה על ידי זה מקבלת האמונה כח לברר הניצוצות מן הקלפות ולעלות מהם כי בלא זה הכח, היה אפשר שיתאחזו גם הם בעצמן בהאמונה, חס ושלום אך על ידי שמקשרין פנימיות המחשבה אל התורה מקבלת כח לעלות כנ"ל ואזי נעשית מלחמה כי צריך ללחם עמהם להוציא הניצוצות מהם וזה פרוש (דברים כ"א) : "כי תצא למלחמה" וכו כי תצא, זה בחינות משּׂא ומתן, בחינת (דברים ל"ג) : "שמח זבולון בצאתך" וכו כי משּׂא ומתן נקרא בחינת צאתך כי אף על פי שזבולון וישּׂשכר שוים מחמת שזבולון היה מספיק לישּׂשכר, ונאמר עליו שמח זבולון על כל זה נקרא צאתך וישּׂשכר אהליך כי אף על פי כן, עבודת התורה היא פנימיות יותר והיא למעלה מעבודת המשּׂא ומתן אף על פי שגם המשּׂא ומתן היא עבודה גדולה כי הוא מספיק את התלמידי חכמים, ונאמר עליו שמח זבולון על כל זה נקרא צאתך נגד עבודת התורה שהיא בחינות ישּׂשכר באהליך כי אף על פי כן עבודת התורה למעלה יותר וכן כל מדרגה ומדרגה נגד המדרגה שלמעלה ממנה נקראת המדרגה שלמטה צאתך נגד המדרגה שלמעלה, שהיא נקראת אהליך ואפלו מי שעובד השם יתברך בדבקות עם כל זה נגד המדרגה שלמעלה ממנה עוד נקרא אפלו דבקות בחינת צאתך וזהו כי תצא הינו בחינת משּׂא ומתן כנ"ל וזהו למלחמה על איביך כי אז הוא שעת מלחמה עם האויבים כנ"ל כי צריך לברר ולהעלות הניצוצות מהם כנ"ל וזהו ונתנו ה אלהיך בידיך, זה בחינת אמונה (שמות י"ז). "ויהי ידיו אמונה" כי על ידי אמונה מעלין הניצוצות כנ"ל ושבית שביו זה בחינות התורה כמו שכתוב (תהלים ס"ח) : "עלית למרום שבית שבי" כנ"ל