דע ש יש שאומרים תורה מלמטה למעלה והיא מלמטה רחבה מאד שלמטה מרחיבין הדבר ומגדילין אותו מאד ולמעלה הוא קצר, והולך ומקצר ועולה עד שלמעלה מעלה הוא קצר מאד מאד כי למעלה לא נשאר ממנה כלום, רק מעט מעט כי בודאי יש שם איזה ניצוץ הקדוש אבל יש להפך שאומרים תורה מלמעלה למטה ושם למעלה היא רחבה מאד מאד וכל מה שיורדת למטה מתקצרת ויורדת עד שלמטה היא קצרה מאד והיא רק מעט מעט למטה אבל למעלה היא רחבה מאד. וכן בהתעוררות מלמטה צריך שיהיה מלמטה קצר בבחינות (תהלים ס"ו) "ודבר פי בצר לי" בבחינת שופר, שהרחב הוא למעלה והקצר הוא למטה אצל הפה וזה בחינות "ודבר פי בצר לי" הינו שיהיה הצד הצר והקצר אלי, אצל פי, בבחינות שופר כנ"ל וכמו שמצינו אצל דוד בכל תפלותיו שההתחלה היה מן המצר והדחק, שהיה צר לו מאד כגון מחמת שנפל עליו צרות אבשלום או צרת נבל וכדומה ואחר כך בא באותו תפלה לתוך רוח הקדש