[לשון רבנו זכרונו לברכה] אמרו לה אמצעותא דעלמא היכא ? זקפא לאצבעתה, אמר להו הכא. אמרו לה, מי יימר אמר, איתו אשלו ומושחו. א. דע, ש יש אור שהוא למעלה מנפשין ורוחין ונשמתין והוא אור אין סוף ואף על פי שאין השּׂכל משּׂיג אותו אף על פי כן רדיפה דמחשבה למרדף אבתרה ועל ידי הרדיפה אז השּׂכל משּׂיג אותו בבחינת מטי ולא מטי כי באמת אי אפשר להשּׂיג אותו כי הוא למעלה מנפש רוח נשמה ב. ודע ש אי אפשר להשּׂיג אותו אפלו בבחינת מטי ולא מטי אלא על ידי עשית המצוות בשמחה כי על ידי שמחת המצוה נשלם הקדשה ו מעלה החיות והקדשה שבקליפות בבחינת אחד עשר סמני הקטרת כי הקלפות הם בחינת מותרות והם בחינת עצבות בבחינת (משלי יד) : בכל עצב יהיה מותר והם תקפא דדינא בבחינת (בראשית ו) : "ויתעצב אל לבו" ועקר השמחה היא בלב כמו שכתוב (תהלים ד) : "נתתה שמחה בלבי" ו גלות השכינה שהוא בחינת לב שהוא שמחתן של ישראל עקר גלותה כשעצבות שהם הקלפות גוברים עליה בבחינת: "ויתעצב אל לבו" וזה הוא כשיצאו ישראל מהגלות כתיב (ישעיה נ"ה) : "כי בשמחה תצאו" ובשביל זה שעל ידי הקטרת מעלין מהקלפות חיותם כתיב בהם (משלי כז) : "קטרת ישמח לב" נמצא כשעושה המצוה בשמחה אזי מעלה השכינה שהיא המצוה שהיא שמחת הלב מבין הקלפות וזהו בחינת מלכות דעשיה העולה מן הקלפות ג. ו כשאדם עושה איזה מצוה יש כח בהמצוה לילך ולעורר כל העולמות לעבודת השם יתברך בבחינת (שמות י) : "בנערינו ובזקנינו נלך, בצאננו ובבקרנו נלך" וזה בחינת מלכות מלביש נצח הוד יסוד שהם כלי ההליכה וזה בחינת (תהלים ל"ז) : "תורת אלקיו בלבו לא תמעד אשוריו", שהיא הולכת לעורר וזה בחינת (שם ס"ח) : "הליכות אלי מלכי בקדש" כשמעלין מלכות לתוך הקדשה היא מלבשת את הליכות אלי את נצח הוד יסוד לילך ולעורר כל הדברים לעבודת השם יתברך ד. ועל ידי ההתעוררות הינו על ידי הליכה נמשך ברכה לכל העולמות וזה בחינת: נצח הוד יסוד מלבישין את חסד גבורה תפארת שהם הידים, שמשם כל הברכות וזה בחינת (בראשית ל) : "ויברך ה אתך לרגלי" נמצא ש עולין הרגלין בבחינת ידים בבחינת (שופטים ד) : "ותלך יד בני ישראל הלוך וקשה" ועקר הברכות מידים, (ויקרא ט) : "וישּׂא אהרן את ידו אל העם ויברכם" וכמו שכתוב (בראשית מ"ט) : "מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל" ה. ו עקר הברכה שנשפעין מהידים הם שכל וכשבאים למטה נעשים לכל אחד ואחד כפי רצונו כמו שכתוב (תהלים קמ"ה) : "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" בכן מי שהוא בעל נפש צריך לכון רצונו שימשיך ברכת שכל בבחינת (בראשית מ"ח) : "שכל את ידיו" ובבחינת (שמות ט"ו) : "מקדש ה כוננו ידיך" וזה בחינת חסד גבורה תפארת, שמלבישין את חכמה בינה דעת ו. ו צריך להמשיך אמונה לתוך ברכת השּׂכל כי אין לסמך על השּׂכל בעצמו כידוע וזה בחינת (משלי כ"ח) : "איש אמונות רב ברכות" ובחינת (שמות י"ז) : "ויהי ידיו אמונה" ובחינת (שמואל א כ"ד) : "וקמה בידך ממלכת ישראל" הינו שימשיך אמונה לתוך ברכת הידים וזהו בחינת (שמואל א ב) : ובניתי לו בית נאמן וזה בחינת (תהלים פ"ט) : "אמונתך בקהל קדושים" קדש זה בחינת מחין וזה בחינת: מלכות דיצירה נעשה ממנה חכמה בינה דעת דעשיה ז. ובפנימיות ברכאן, שהוא דקות הברכאן נתברך מהם המסדר והמישב את השּׂכל שהיא בחינת כתר בחינת (בראשית כ"ו) : "ואהיה עמך ואברכךּ" כתר, הוא לשון המתנה כמו שכתוב (איוב ל"ו) : "כתר לי זעיר" כי כששואלין את האדם איזהו שכל אומר: המתן עד שאתישב וגם שם צריך אמונה, בבחינת אמון מפלא (עיין תיקון ע) וזה בחינת שמפנימיות חסד גבורה תפארת, ומפנימיות מלכות דיצירה, נעשה כתר דעשיה אצילות למעלה למעלה. וזה (יחזקאל ג) : "ברוך כבוד ה ממקומו" ברוך, זה בחינת ידים כבוד ה, זה בחינת אמונה ממקומו, זה בחינת כתר ח. ו כשעושה ומתקן את המישב והמסדר, שהוא הכתר כראוי והמחין רודפין להשּׂיג האור אין סוף והכתר מעכב את השּׂכל כדי לישב את השּׂכל ועל ידי הרדיפה והמעכב אזי מכה המחין בהמישב והמסדר ונעשין היכלין לאור אין סוף ואף על פי כן לא ידיע ולא אתידע כמובא בזהר פרשת נח (ס"ה:) ומגו האי פריסא ברדיפה דהאי מחשבה, מטי ולא מטי ו פריסא, זה המסדר והמישב שהוא בחינת כתר שהוא פרוס בין הנאצלים לבין המאציל ואתעבידו תשע היכלין, דלאו אנון נהורין, ולא רוחין, ולא נשמתין, ולית מאן דקימא בהו, ולא מתדבקין, ולא מתידעין ודע, שזה תכלית הידיעה כי תכלית הידיעה דלא ידע וזה בחינת (ישעיה נ"ח) : "והשביע בצחצחות נפשך" כי אורות אלו הם הצחצחות שהם למעלה מהספירות (עיין פרדס רמונים שער הצחצחות) אשרי מי שזוכה שירדף מחשבתו להשּׂיג השּׂגות אלו אף על פי שאין יכלת ביד השּׂכל להשּׂיג אותם כי לא מתדבקין ולא ידיען. ותשעה היכלין אלו, נעשין על ידי הבטישה ש מבטשין המחין בכתר בשעת רדיפה ו המחין הם תלת וכל אחד כלול מתלת כי נכללין בשעת רדיפה ושלש פעמים שלש, הם תשעה וזהו תשעה היכלין [זה הענין עמק עמק מי ימצאנו, כמובן למשכיל וכאשר רמז לי רבנו ז"ל בעצמו גדל עמקות הסוד הנורא הזה שמגיע למעלה למעלה וכו, וכמבאר בהתורה הזאת למעין וההכרח לבאר הדבר קצת והוא, כי הכתר הוא המישב והמסדר את המחין דהינו הכח שיש בהשּׂכל של אדם לישב ולסדר את המח והדעת לבל יהרס לצאת חוץ מן הגבול זה הכח הוא בחינת כתר כנ"ל וזה הכח הוא כמו מחצה המפסקת בין המחין ובין האור אין סוף כי זה הכח שהוא המישב והמסדר הוא מעכב את המחין בעת מרוצתם ורדיפתם לבל יהרסו לעלות אל ה למעלה ממחצתם כי המחין רודפין להשּׂיג האור אין סוף וזה הכח הנ"ל של השּׂכל שהוא המישב והמסדר, שהוא בחינת כתר הוא עומד בפניהם כמו מחצה ומעכב אותם מרדיפתם כנ"ל ועל ידי הרדיפה והמעכב הינו על ידי הרדיפה שהמחין רודפין להשּׂיג אור האין סוף ועל ידי כח המעכב שהוא כח המישב והמסדר בחינת כתר כנ"ל על ידי שני בחינות אלו על ידי זה מבטשין ומכין המחין בבחינת המחצה הנ"ל שהוא המישב והמסדר ועל ידי זה נעשין היכלין לאור אין סוף דהינו שנעשין בחינת כלים והיכלות ברוחניות עליון להשּׂיג על ידם בבחינת מטי ולא מטי אור האין סוף ברוך הוא כי אם לא היה המעכב הנ"ל כלל ולא היה מי שיעכב את המחין מרדיפתם ומרוצתם היו מתבטלין המחין לגמרי כי היה האדם מתבטל במציאות כי אור האין סוף אי אפשר להשּׂיג אך על ידי שני הבחינות שהם הרדיפה והמעכב על ידי זה נעשין בחינת מחצות והיכלין הנ"ל שעל ידם משּׂיגים אור האין סוף רק בבחינת מטי ולא מטי ופרוש מטי ולא מטי, ידוע למבינים דהינו שמגיע ואינו מגיע שרודף ומגיע להשּׂיג ואף על פי כן אינו מגיע ומשּׂיג שזה נעשה על ידי הרדיפה והמעכב כנ"ל ו אף על פי שנעשין אלו ההיכלין הנ"ל אף על פי כן לא ידיע ולא אתידע ולית מאן דקימא בהו ולא מתדבקין ולא ידעין וכו כנ"ל כי אי אפשר לציר בשּׂכל השּׂגות אלו ההיכלות הנ"ל כי הם למעלה מנפשין רוחין ונשמתין למעלה מכל השּׂכליות כי הם למעלה מהספירות וכו כמבאר לעיל בלשון רבנו ז"ל [עין שם היטב, ותבין שלא הוספתי שום דבר כלל. כי בכלל דבריו דברי. רק חזרתי ובארתי הדברים קצת, לגדל עצם עמקותם עד אין סוף] ובשביל זה נעשין תשעה היכלין דיקא כי המחין הם שלש ומחמת רדיפתם והכאתם בהמעכב הנ"ל הם נכללין זה בזה ונעשה כל אחד כלול משלש ושלש פעמים שלש הם תשעה וזהו בחינת תשעה היכלין הנ"ל אשרי מי שיזכה לילך ולעלות בדרך הקדש הנאמר בהתורה הזאת, עד שיזכה להשּׂגות אלו] וזה ששאלו סבי דבי אתונא: אמצעותא דעלמא היכא. זקפא אצבעתא, אמר הכא. אמרו לה מי יימר, אמר להו איתו אשלי ומושחו. ששאלו אותו: איך משּׂיגין אור אין סוף שהוא אמצעא דעלמא שממנו הכל שואבין חיות ושפע זקפא אצבעתא זה בחינת ברכות כנ"ל בחינת: "וישּׂא אהרן את ידו ויברכם" כנ"ל הינו שעל ידי הברכות מבטשין המחין בכתר ונעשין היכלין כנ"ל ואמרו לה מי יימר מי הוא זה שיכנס בהיכלי התמורות למקום הקלפות להעלות משם הקדשה בבחינת קטרת כנ"ל ושעל ידי עליתו יתעלה הברכות כנ"ל וזה מי יימר, לשון תמורה, לשון (ויקרא כ"ז) : "אם המר ימירנו" והשיב להם, איתו אשלי ומושחו הינו עקר עלית הקדשה, על ידי השּׂמחה ולעתיד בצאת ישראל מהגלות בשמחה כמו שכתוב: כי בשמחה תצאו ואז יכלו הקלפות לגמרי וזה: איתו אשלי הינו על ידיכם ועל כרחכם יתבטלו הקלפות כי אתם בעצמכם תביאו את בית ישראל מ הגלות, הנקראים אשלי הינו חבל נחלתו כמו שכתוב (ישעיה ס"ו) : "והביאו את אחיכם בית ישראל" שכל אחד ואחד מהעכו"ם יביאו בידם את בית ישראל מהגלות על ידי רבוי השּׂמחה שיהיה בעת הזאת כמו שכתוב (תהלים קכ"ו) : "אז יאמרו בגוים הגדיל ה לעשות עם אלה וכו, היינו שמחים" ו על ידי השּׂמחה יתבטלו הקלפות בבחינת (שמואל ב ח) : וימדדם בחבל השכב אותם ארצה (עיין זוהר בלק ק"צ) וזה: מושחו, הינו המדידה לכלות אותם