[לשון רבנו, זכרונו לברכה] רבי יוחנן משתעי: זמנא חדא הוה קאזלינן בספינתא, וחזינא האי כורא דאפיק רישה ממיא, ודמיא עינה כתרי סהרי, ונפיץ מיא מתרתי אוסיא כתרי מברי דסורא (בבא בתרא עד) רשב"ם: ונפיץ ושפך. אוסיא נחיריו. מברי דסורא נהרות שבסורא וחזינא האי כורא שהוא הצדיק, המכנה בשם דג, כידוע (עיין מאורי אור ערך דג) דאפיק רישה ממיא, ודמיא עינה כתרי סהרי, ונפיץ מיא מתרי אוסיא כתרי מברי דסורא כי אי אפשר לצדיק להיות מחשבתו משוטט תמיד בחכמות עליונות כי לפעמים צריך לצאת לחוץ לעסק בדברי העולם כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (מנחות צט:) פעמים בטולה של תורה זו היא קיומה וכד אפיק רישא ממיא הינו כד מפיק את עצמו מחכמות עליונות אזי: ודמיא עינה כתרי סהרי כי פקיחת עינים מכנים על שם החכמה כמו שכתוב (בראשית ג) : "ותפקחנה עיני שניהם" ו כשעוסק בחכמתו אזי עיניו בבחינת שמש וכשמסלק את עצמו מחכמה עליונה הוה זה כמו ביאת שמש וכשבא השמש אזי נשתארים עיניו בבחינת סהרי כי סהרא אין מאירה אלא כד נסתלק השמש וזה בחינת: ועינינו מאירות כשמש וכירח לפעמים מאירות כשמש כד אנחנו דבקים בחכמה ולפעמים מאירות כירח כד מסלקין את עצמנו מלשוטט בחכמה ונפיץ מיא מתרי אוסיא הם בחינת תרין משיחין (עיין זוהר פנחס רמ"ו: רנ"ב:) שאליהם העכו"ם ידרשו וימשכו את עצמם אליהם כמו שכתוב (ישעיהו ב) : "ונהרו אליו כל הגויים" וזה: תרי נהרות דסורא סורא זה בחינות עכו"ם על שם עבודה זרה כמו שכתוב (שמות ל"ב) : "סרו מהר מן הדרך" והם נכללים בשתי אמות: עשו וישמעאל ועל ידי אלו תרין משיחין שהם תרי אוסיא בחינת (איכה ד) "רוח אפינו משיח ה" על ידם יגאלו וימשכו כנהרות אצלם ללמד דבר ה ו תרין אמין עשו וישמעאל אנון תרין עננין דמכסין על העינין שאין יכולין להאיר תמיד בבחינת שמש ו בשביל זה צריך הצדיק לבטל את דבקותו כדי שלא יתגברו האמין עשו וישמעאל על עיניו ויתבטל, חס ושלום, חכמתו לגמרי אבל על ידי תרין משיחין שיפוצו מעינותיהם חוצה ויהפך לכלם שפה ברורה אז יתקים (ישעיהו ל) : "והיה אור הלבנה כאור החמה" ואז לא יצטרך לבטל מדבקותו [מסימן טו עד כאן לשון רבנו, זכרונם לברכה]