מעלת המקבל עצה מחכמי הדור, כי הוא המתקת הדינים כי כשצריך לעצה, ואינו יודע איך לעשות, היא בחינת צמצום כי נתצמצם שכלו ואינו יודע איך לעשות והוא בחינת דינים כידוע ועל ידי שהחכם נותן לו עצה, הוא מרחיב לו, ומאיר בו חכמתו וזה בחינת חסדים כי חסד הוא נהירו דחכמתא, כמו שכתוב בזהר הקדוש (לך לך דף צ"ד) אל נהירו דחכמתא וכתיב (תהלים נ"ב) : "חסד אל כל היום". גם כתיב (משלי י"א) : "תשועה ברב יועץ" והצדיק נקרא רב, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (תענית ט) : משה אידי דנפיש זכותה כרבים דמי גם אם מקבל עצת הצדיק, אף שאחר כך לא עלתה לו יפה מעצתו אזי יודע שהיה רק מהשם יתברך אך אם לא היה מקבל עצת הצדיק היה אפשר שתגיע לו רעה בלי גזר דין של מעלה רק שהוא בעצמו משך על עצמו כמו שכתוב (משלי י"ט) "אולת אדם תסלף דרכו ועל ה יזעף לבו" אך אם קבל עצת הצדיק יודע שהוא רק על פי משפט שלמעלה