[לשון החברים] הנה הצדיקים אשר בכל דור ודור כלם קדושים ובתוכם ה ו מדוע אנו רואין בחוש הראות שיש בהם צדיקים אשר מזגם וטבעם טובה מאד, וטובים המה לכל ויש אשר הוא צדיק אמת ואין מזגו וטבעו נוחה עם המון עם ולפעמים נראה ממנו כעס וקפידה הנה ידוע ש כל צדקת הצדיקים הוא לוקח מאור התורה כי היא המורה דרך וממנה לקחה צדקתו ו הנה הצדיק אשר השּׂיג מאור גדול ממאור התורה ומעשיו גם כן בשוים לפי השּׂגתו בתורה אזי צדקתו ותורתו שניהם מתישבים בשובה ונחת לפיכך דעתו נוחה עם הבריות והצדיק אשר אור חכמת התורה שהשּׂיג גדלה מאד ממעשיו אזי התורה מרתחת בו האש הקדושה של התורה ואי אפשר שתהא דעתו נוחה עם הבריות, ומעורבת עם המון עם כמו הצדיק הנ"ל וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (תענית ד) : האי צורבא מרבנן דרתח אוריתא דקא מרתחא בה לפי שגדלה תורתו מאד כנ"ל