[לשון החברים] ואתחנן אל ה בעת ההיא לאמר (דברים ג) דהנה האדם צריך להתפלל בדבקות גדול להשם יתברך אך אם לפעמים יש עת, שאינו יכול להתפלל בדבקות אל יאמר איני מתפלל כלל מאחר שאינו יכול לכון כראוי ולהתפלל בדבקות, והתפלה אינה מקבלת וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות לד:) : על רבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל וכו אמרו לו וכו אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקבל ואם לאו יודע וכו וזהו על דרך שאמרנו אם בדבקות שאזי התפלה שגורה ומרצה בפיו, מקבלת ואם לאו, חס ושלום, להפך אף על פי כן אל יאמר האדם כן אלא יתפלל תמיד ואם לא יוכל להתפלל בדבקות כראוי יתפלל בכל כחו כי בעת שיתפלל בדבקות כראוי אזי יעלה כל התפלות עם התפלה ההיא שהתפלל כראוי וזה ואתחנן אל ה תמיד בין בדבקות בין שלא בדבקות בעת ההיא לאמר הינו בעת שאזכה להתפלל בדבקות שהוא בחינת שגורה תפלתי בפי והינו בעת ההיא לאמר שהדברים נאמרים ומרצים בפיו מחמת שמתפלל בדבקות אז יעלה כל התפלות שהתפלל עד עתה כנ"ל.