"והלוחות - מעשה אלוהים המה" - רוצה: שמציאותם טבעית, לא מלאכותית. כי כל הדברים הטבעיים יקראו 'מעשה יי': "המה ראו מעשי יי"; וכאשר זכר הדברים הטבעיים כולם, מצמח ובעל חיים ורוחות ומטר וכיוצא בהם, אמר: "מה רבו מעשיך, יי"; ויותר מופלג מזה אמרו: "ארזי לבנון אשר נטע" - בעבור היות מציאותם טבעית, לא מלאכותית, אמר שהאלוה נטעם: וכן אמרו: "מהתב אלוהים", כבר באר יחס המכתב ההוא לאלוה, איך הוא, באמרו: כתובים באצבע אלוהים". ואמנם אמרו: באצבע אלוהים' הוא כמו שאמר על השמים: "מעשה אצבעותיך" - אשר התבאר שהם נעשו ב'אמירה': "בדבר יי שמים נעשו"; הנה כבר התבאר לך, כי הכתוב ישאיל למציאות הדבר לשון 'אמירה' ו'דיבור', ושהדבר ההוא בעצמו אשר נאמר עליו ש'נעשה בדיבור' - נאמר עליו: 'מעשה אצבע'. כן אמרו: 'כתובים באצבע אלוהים' דומה לאמרו: 'בדבר אלוהים', ואילו אמר: 'בדבר אלוהים' היה דומה לאמרו: 'כתובים בחפץ אלוהים' - כלומר: ברצונו וחפצו: אמנם אונקלוס נטה בזה הענין אל פרוש זר ואמר: 'כתיבין באצבעא דיי' - שהוא שם 'אצבע' דבר אחד מצטרף לאלוה, ופרש 'אצבע יי' כמו 'הר יי' ו'מטה יי' - רוצה בזה: שהוא כלי נברא, חקק הלוחות ברצון האלוה. ואינו יודע, מה הביאו לזה; והיה יותר קרוב מזה: 'כתיבין במימרא דיי', כמו שאמר: "בדבר יי שמים נעשו" - התראה מציאות הכתב בלוחות יותר מופלא ממציאות הכוכבים בגלגלים? - כמו שזה ברצון ראשון, לא בכלי עשאם, כך יהיה זה הכתב הכתוב - ברצון ראשון, לא בכלי. וכבר ידעת דבר ה'משנה' ב"עשרה דברים נבראו בין השמשות", ומכללם - 'הכתב והמכתב' - מורה על היות הענין המוסכם עליו אצל המון העם, ש'המכתב הלוחות' כשאר 'מעשה בראשית' כולו, כמו שבארנו בפרוש ה'משנה':