כבר קדם לנו במקומות רבים מזה המאמר, כי כל מה שמחיב גשמות ראוי בהכרח להרחיקו ממנו, וכן כל הפעלות ירוחק ממנו, כי כל ההפעלויות יחיבו שינוי, ושהפועל להפעלויות ההם - בלתי המתפעל, בלא ספק; ואילו היה הוא ית' מתפעל בשום פנים מאפני ההפעלות, היה זולתו עושה בו ומשנה אותו. וכן ראוי בהכרח שיורחק ממנו כל העדר, ושלא יהיה שום שלמות נעדר ממנו פעם אחת ונמצא פעם אחרת; שאם הונח זה, היה שלם בכח, וכל כח יחובר אליו העדר בהכרח, וכל מה שיצא מן הכח אל הפועל - אי אפשר לו מבלתי מוציא זולתו נמצא בפועל שיוציאהו; ולזה יתחיב שיהיו שלמויותיו כולם נמצאות בפועל ולא יהיה לו דבר בכוח בשום צד. וממה שראוי בהכרח שיורחק ממנו גם כן הדימוי לשום דבר מן הנמצאות; וזה דבר, כבר הרגיש בו כל אדם, וכבר גולה בספרי הנביאים בהרחקת הדימוי, ואמר: "ואל מי תדמיוני ואשוה?, ואמר: "ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו?", ואמר: "מאין כמוך, יי" - וזה הרבה: כללו של דבר - כי כל דבר מביא לאחד מאלו המינים הארבעה ראוי בהכרח להרחיקו ממנו במופת המבואר - והוא: כל מה שיביא לגשמות, או מה שיביא להפעלות ושינוי, או מה שיביא להעדר - כמו: שלא יהיה לו דבר בפועל ואחר כן ישוב בפועל - או מה שיביא לדמיון דבר מבריאותיו. ואלו מכלל תועלות חכמת הטבע בידיעת האלוה - כי כל מי שלא ידע החכמות ההם לא ידע בחסרון ההפעלויות, ולא יבין ענין מה שבכח ומה שבפועל, ולא ידע התחיב ההעדר לכל מה שבכח, ושאשר בכח יותר חסר מן המתנועע ליציאת הכח ההוא לפועל, והמתנועע חסר גם כן בהצטרפו למה שבעבורו התנועע עד שיגיע בפועל. ואם ידע אלו הדברים ולא ידעם במופתיהם, לא ידע הפרטים המתחיבים מאלו ההקדמות הכלליות חיוב הכרחי; ולזה לא יהיה אצלו מופת במציאות האלוה ולא בהתחיב הרחקת אלו המינים ממנו: ואחר הקדימי זאת ההצעה, אתחיל בפרק אחר, אבאר בו שקרות מה שיחשבוהו מאמיני התארים העצמיים לו. ואמנם יבינהו מי שקדמה לו הידיעה במלאכת ההגיון ובטבע המציאות: