כבר בארנו בחיבורינו שהנביאים פעמים יתנבאו במשלים - וזה: שהוא יראה דבר על צד המשל ויפורש לו ענין המשל ההוא ב'מראה הנבואה' ההוא בעצמו. כמו שיראה האדם חלום, וידמה בחלומו ההוא שהוא נעור וסיפר החלום לזולתו ופרש לו ענינו - והכל חלום; וזהו אשר קראוהו: 'חלום שנפתר בתוך חלום'. ומן החלומות גם כן מה שיודע ענינם אחר ההערה; כן משלי הנבואה - יש מהם יפורשו עניניהם 'במראה הנבואה'. כמו שהתבאר בזכריה, באמרו, אחר אשר הקדים המשלים ההם: "וישב המלאך הדובר בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו ויאמר אלי: מה אתה רואה? וגו'" - ואחר כן פרש לו המשל. וכמו שהתבאר בדניאל באמרו: "דניאל חלם חזה וחזוי ראשה על משכבה" - ואחר כן זכר המשלים כולם, וזכר האנחו לחסרון ידיעת פרושם, עד ששאל ה'מלאך' והודיעו פרושו ב'במראה' ההיא עצמה - והוא אמרו: "קרבת חד על מן קאמיא ויציבא אבעא מנה על כל דנה ואמר לי ופשר מליא יהודענני"; וקרא כל הענין: 'חזון', אחר שזכר שהוא 'חלם חזה', מפני שפרשו לו 'מלאך', כמו שזכר, ב'חלום של נבואה' - והוא אמרו אחר זה: "חזון נראה אלי, אני דניאל, אחרי הנראה אלי בתחילה". וזה מבואר: כי 'חזון' נגזר מן 'חזה', ו'מראה' נגזר מן 'ראה', ו'חזה' ו'ראה' - בענין אחד, ואין הפרש בין אמרך: 'במראה', או: 'במחזה', או: 'בחזון' - אין שם דרך שלישי, אלא שני הדרכים אשר ספרה ה'תורה' בהם: "במראה אליו אתודע, בחלום אדבר בו"; אלא שיש בהם מדרגות, כמו שיתבאר. וממשלי הנבואה - משלים רבים שלא פורש ענינם ב'מראה הנבואה', אלא אחר היקיצה ידע הנביא מה היתה הכונה - כ'מקלות' אשר לקח זכריה 'במראה הנבואה': ודע כי כמו שיראו הנביאים דברים שהרצון בהם - משל, כ'נרות זכריה', וה'סוסים' וה'הרים', ו'מגילת יחזקאל', ו'חומת אנך' אשר ראה עמוס, וה'חיות' אשר ראה דניאל, ו'סיר נפוח' אשר ראה ירמיה, ומה שדומה לזה מן המשלים אשר הנרצה בהם - לחקות ענין, כן יראו עוד דברים, הנרצה בהם - מה שיעיר עליו שם הדבר ההוא הנראה, מצד הגיזרה או השיתוף בשם; וכאילו פועל הכח המדמה הוא - להראות דבר, יש לו שם משותף, יורה אחד מעניניו על ענין אחר, שזה גם כן מין מן ההמשל - כמאמר ירמיה: 'מקל שקד', והיתה הכונה להורות משיתוף 'שקד', ואמר: "כי שוקד אני וגו'" - לא מענין המקל ולא מענין השקדים; וכן ראית עמוס 'כלוב קיץ' - להורות ממנו על תום מדת הזמן, ואמר: "בא הקץ": ויותר נפלא מזה - שתהיה ההערה בשם אחד, אותיות השם ההוא הם אותיות שם אחר בשינוי סדרם, ואף על פי שאין שם גזרה בין שני השמות ההם ולא שיתוף ענין ביניהם בשום פנים - כמו שתמצא במשלי זכריה בלקחו שני המקלות לרעות הצאן 'במראה הנבואה' וקראו האחד: 'נעם', והאחר: 'חובלים'; והיתה הכונה בזה המשל - שהאומה בתחילת ענינה היתה ב'נועם יי', והוא אשר הנהיגה והישירה, והיתה שמחה בעבודת האלוה, מאושרת לזה, והאלוה רוצה אותה, אוהבה, כמו שאמר: "את יי האמרת היום וגו', ויי האמירך היום וגו'" - ומנהיגה ומישירה אז משה ומי שאחריו מן הנביאים; ואחר כן נעתק ענינה עד שמאסה עבודת האלוה, ומאסה האלוה ושם מנהיגיה 'חובלים', כירבעם ומנשה. הנה זאת המילה לפי הגיזרה - כי 'חובלים' מן 'מחבלים כרמים'; ואחר כן למד ממנו גם כן - רצוני לומר: מקרוא שמו: 'חובלים' - על מאסם בתורה ומאוס האלוה אותם - וזה הענין לא יגזר מ'חובלים' אלא בהחליף סדר החי"ת והבי"ת והלמ"ד - ואמר בענין המיאוס והגעילה מזה המשל: "ותקצר נפשי בהם, וגם נפשם בחלה בי" - והפך אותיות 'חבול' ושמהו 'בחול': ובאו לפי זה הדרך ענינים זרים מאד, הם גם כן 'סודות', באמרו 'במרכבה': 'נחושת וקלל ורגל ועגל וחשמל', ובמקומות זולת זה - כשתחפשם בשכלך בכל מקום, יתבארו לך מכח אלו הדברים, אחר זאת ההערה: