כבר בארנו כי כל מקום שנזכרה בו ראית 'מלאך' או דבורו, שזה אמנם הוא 'במראה הנבואה' או 'בחלום' - יבואר בהם או לא יבואר, הכל שוה, כמו שקדם. ודע זה והבנהו מאד מאד! ואין הפרש בין שיכתוב תחילה שהוא ראה ה'מלאך' או יהיה הנראה מן המאמר תחילה - שהוא חשבו איש מבני אדם, ואחר כן, בסוף הענין, התבאר לו שהוא 'מלאך' - אחר שתמצא סוף הענין כי זה אשר נראה ודיבר היה מלאך, תדע ותאמת שמתחלת הענין היה 'מראה הנבואה' או 'חלום של נבואה'. וזה: שב'מראה הנבואה' או 'בחלום של נבואה' פעמים יראה הנביא האלוה ידבר עמו, כמו שנבאר, ופעמים יראה מלאך ידבר עמו, ופעמים ישמע מי שידבר עמו ולא יראה איש מדבר, ופעמים יראה איש מבני אדם שידבר עמו, ואחר כן יתבאר לו שזה המדבר - 'מלאך'; ובכמו זה המין מן הנבואה יזכור שהוא ראה איש יעשה או יאמר, ואחר זה ידע שהוא 'מלאך': ולזה העיקר הגדול נטה אחד מן ה'חכמים ז"ל', וגדול מגדוליהם, והוא - ר' חיא הגדול, בלשון ה'תורה': "וירא אליו יי באלוני ממרא וגו'". כי כאשר הקדים כלל - והוא: שהאלוה נראה אליו - התחיל לבאר איך היתה צורת ההראות ההוא ואמר: שתחילה ראה 'שלשה אנשים' ורץ, ואמרו ונאמר אליהם. ואמר זה אשר פרש זה הפרוש, שמאמר אברהם: "ויאמר: אדוני אם נא מצאתי חן בעיניך, אל נא תעבור מעל עבדך" - שהוא גם כן סיפור מה שאמר ב'מראה הנבואה' לאחד מהם - ואמר: "לגדול שבהם אמרו". והבן הענין הזה עוד, כי הוא סוד מן הסודות: וכן אומר עוד בענין יעקב באמרו: "ויאבק איש עמו" - שהוא בצורת הנבואה, אחר שהתבאר באחרונה שהוא 'מלאך'. והוא כענין אברהם בשוה, אשר הקדים ספור כללי: "וירא אליו יי וגו'", אחרי כן התחיל לבאר איך היה זה. וכן ביעקב אמר: "ויפגעו בו מלאכי אלוהים", ואחר כן התחיל לבאר, איך קרה עד ש'פגעו בו' - ואמר: שהוא שלח שלוחים ופעל

ועשה, "ויותר יעקב לבדו וגו'" - וזהו 'מלאכי אלוהים' הנאמר עליהם תחילה: 'ויפגעו בו מלאכי אלוהים'; וזה ההתאבקות והדיבור כולו - 'במראה הנבואה'. וכן ענין בלעם כולו 'בדרך' ודברי ה'אתון' - הכל 'במראה הנבואה', אחר שהתבאר באחרית הענין דיבור 'מלאך יי' לו. וכן אומר במאמר יהושע: "וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו" - שהוא 'במראה הנבואה', אחר שהתבאר באחרית הענין שהוא 'שר צבא יי' אמנם אמרו: "ויעל מלאך יי מן הגלגל וגו', ויהי כדבר מלאך יי את הדברים האלה אל כל בני ישראל" - ה'חכמים' כבר אמרו ש'מלאך יי' הנאמר הנה הוא פינחס, ואמרו: "זה פינחס, שבשעה שהשכינה שורה עליו דומה למלאך יי": הנה כבר בארנו ששם 'מלאך' משותף ושהנביא גם כן יקרא מלאך', כמו שבא הכתוב: "וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים", ואמר: "ויאמר חגי מלאך יי במלאכות יי"; ואמר: "ויהיו מלעיבים במלאכי האלוהים" ומאמר דניאל גם כן: "והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחילה מועף ביעף נוגע אלי כעת מנחת ערב" - כל זה 'במראה הנבואה': לא יעלה בדעתך שיש שם ראית 'מלאך' או שמע דברי 'מלאך', אלא 'במראה הנבואה' או 'בחלום של נבואה', כמו שהושרש: "במראה אליו אתודע, בחלום אדבר בו". וממה שזכרתי תביא ראיה על מה שנשאר ממה שלא אזכרהו: וממה שהקדמנוהו מצורך ההזמנה לנבואה וממה שזכרנו בשתוף שם 'מלאך' תדע ש'הגר המצרית' אינה נביאה, ולא 'מנוח ואשתו' נביאים - כי זה הדיבור אשר שמעוהו או שעלה בדעתם הוא כדמות 'בת קול' אשר יזכרוה ה'חכמים' תמיד, והוא ענין אחד ילוה לאיש שאינו מזומן, ואמנם יטעה בזה שיתוף השם; והוא העיקר הדוחה רוב הספקות אשר ב'תורה': והתבונן אמרו: "וימצאה מלאך יי על עין המים וגו'" - כמו שנאמר ביוסף: "וימצאהו איש והנה תועה בשדה" - ולשון ה'מדרשות כולם שהוא 'מלאך':