ספר מורה נבוכים-פרק לד -
זה הכתוב אשר בא ב'תורה', והוא - אמרו: "הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו'", ענינו הוא מה שהתבאר ב'משנה תורה', שהאלוה אמר למשה ב'מעמד הר סיני': "נביא אקים להם וגו'". והראיה על זה - אמרו בזה ה'מלאך': "השמר מפניו ושמע בקולו וגו'" - ואין ספק שזאת הצואה אמנם היא להמון בני האדם, והמון בני האדם לא יראה להם ה'מלאך' ולא יצום ולא יזהירם, עד שיצטוו שלא ימרוהו; ואמנם ענין זה המאמר - שהוא ית' הודיעם, שיקום נביא להם, שיבואהו 'מלאך', ידבר עמו ויצוהו ויזהירהו; והזהירנו האלוה ממרוד ב'מלאך' ההוא אשר יגיע לנו הנביא דברו - כמו שבאר ב'משנה תורה' ואמר: "אליו תשמעון" ואמר: "והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי וגו'", והוא באור אמרו: "כי שמי בקרבו":
ואמנם זה כולו - להודיע להם שזה המראה הגדול אשר ראיתם אותו - רצוני לומר:
'מעמד הר סיני' - אינו ענין מתמיד עמכם, ולא יהיה בעתיד כמותו, ולא יהיה תמיד לא 'אש' ולא 'ענן', כמו שהוא עתה, 'על המשכן תמיד'; ואמנם יכבוש לכם הערים ויזמן להם הארץ ויודיעכם מה שתעשוהו - 'מלאך' שאשלחהו לנביאכם, וילמדכם מה שצריך לעשות ומה שראוי להשמר ממנו:
ובזה ניתן היסוד אשר לא סרתי לבארו תמיד, והוא - שכל נביא בלתי 'משה רבינו' תבואהו הנבואה על ידי 'מלאך'. ודעהו: