ומה שעלתה ברצונו ית''ש. להרכיב את האדם התחתון לראשי העולמות עליונים. שיתנהגו ע''י. כי ידוע בזוהר וכתבי האר''י ז''ל בסדר השתלשלו' והתקשרות העולמות שכל עולם הוא מתנהג בסידור מצבו וכ''ל פרטי ענייניו כפי נטיית כח העולם שעליו. שמנהיגו כנשמה את הגוף. וכן הולך ע''ז הסדר גבוה מעל גבוה. עד הוא ית''ש נשמת כולם. ע' זוהר בראשית ך' ע''א וכל עלמא כו' עילא ותתא מריש רזא דנקודה עלאה עד סופא דכל דרגין כלא איהי דא לבושא לדא ודא לדא כו' דא לגו מן דא ודא לגו מן דא כו' ובא''ז רצ''א ב' וכלהו נהורין אחידן נהורא דא בנהורא דא ונהורא דא בנהורא דא ונהרין דא בדא כו'. נהורא דאתגליא אקרי לבושא דמלכא נהורא דלגו לגו כו' ע''ש. ופרטות הענין מבואר בע''ח שער פנימיות וחיצוניות דרוש ב' ובפע''ח בהקדמת שער השבת פ''ז ופ''ח ובשער השבת פכ''ד. שחיצוניות של כל פרצוף ועולם מתפשט ומתלבש בהפרצוף והעולם שתחתיו ונעשה לו לפנימיות ונשמה. וכל העולמות נכללים ונחלקים לד' כידוע. שהן האופנים והחיות. וכסא כבודו. ואצילות קדשו יתב'. ונשמת כל אחד הוא העולם שעליו. כמ''ש ובהנשא החיות גו' ינשאו האופנים לעומתם כי רוח החיה באופנים. בלכתם ילכו ובעמדם יעמודו וגו'. והחיות ג''כ מתנהגים ע''י עולם הכסא שעליהם כמשארז''ל שהכסא נושא את נושאיו. ובז''ח יתרו מעשה מרכבה ל''ג א' דחיות נטלין לדנטלין לון כו' כרסייא קדישא נטול לחיו'. ונשמת החיים של הכסא. הוא סוד שרש העליון של כללות נשמות ישראל יחד שהוא יותר גבוה ומאד נעלה גם מהכסא. שהוא האדם שעל הכסא כמ''ש שם ועל דמות הכסא וגו'. וז''ש בזוהר יתרו ע' ע''ב בענין הפסוק אחור וקדם צרתני אחור לעובדא דבראשית וקדם לעובדא דמרכבה. שמצד הגוף הוא אחור למע''ב ומצד שרש העליון של הנשמת חיים שלו הוא קדם לעובדא דמרכבה גם מעולם הכסא. וגם כי הנשמת חיים היא סוד נשימת פיו ית''ש כביכול כמשי''ת אי''ה להלן פ' ט''ו ע''ש. לכן העולמות מתנהגים ע''י מעשי האדם כי המה כפי נטייתם מעוררים שרש נשמתו העליונה שמעליהם שהיא הנפש חיה שלהם בהתנועעו ינועו ובעמדם תרפינה. ז''ש כאשר נופח באפיו הנשמת חיים שהיא גבוה מהעול'. מות ופנימיותם. אז ויהי האדם לנפש חיה להעולמות. וכ''כ רח''ו ז''ל בשער: הקדושה ח''ג ש''ב שנשמת האדם היא הפנימי שבכולם: