ושם נקרא . נזדמן , לשון ( צפניה א ז ) : הקדיש קרואיו ; ( לעיל יג כג ) : ויקרא אבשלום לכל בני המלך , לשון זימון :

ויתקע . להיות סימן על המרד : אין לנו חלק . כלפי שהיו בני יהודה וישראל מתוכחים למי יש חלק יותר בדוד אמר הוא : למה תריבו כולכם , אנו אין לנו חלק כלל , ולכו איש לאהליו :

נקרא . מלשון מקרה : בליעל . בלי עול שמים , רוצה לומר רשע : נחלה . הוא חלק , וכפל הדבר במלות שונות :

ושם נקרא. במעמד הויכוח הנ''ל שהתוכחו יהודה עם ישראל, ולאמר כי הם העקר במלכות מצד שהם שבט המלך, נמצא במקרה איש בליעל, שעורר מדנים וחרחר ריב, ויאמר אין לנו חלק בדוד, רצה לומר מה לכם במלכות בית דוד, אם מצד דוד הלא הוא שייך למשפחתו לשבט יהודה ואין ליתר השבטים חלק בו, כי על מ''ש ישראל עשר ידות לי במלך, נצחו יהודה שאין מגיע להם חלק כחלק, ולא נחלה בבן ישי, רצה לומר כי יחזיקו במלכות, או מצד שכולם רוצים ויש להם חלק בו או מצד שהוא מלך בן מלך שהמלכות נחלה מדור דור, וזה לא נמצא בו גם כן, כי מצד שהוא בן ישי שהיה הדיוט אין המלכות נחלה גם כן, ואם כן איש לאהליו ישראל :

דבקו במלכם . הלכו עמו , מהירדן עד בואו לירושלים :

ויעל . ענין סלוק , כמו ( במדבר ט כא ) : ונעלה הענן :

בית משמרת . במקום משומר , לבל יבוא מי עליהן , כי אסורות לכל אדם , על היותן פילגשי המלך : ואליהם לא בא . רבותינו ז''ל ( ירושלמי סנהדרין ב ג ) נחלקו בדבר , מהם אמרו : שהיה אסור בהן , על שבא אבשלום עליהן , ומהם אמרו : שמעצמו מנע מהן , לא בעבור איסור : צרורות . קשורות מבלי היתר להנשא לאיש : עד יום מותן וגו' . כתרגומו : ומתקרין עד יום מותהן ארמלן דבעליהן קיים :

ויכלכלם . הספיק מזונם : צרורות . קשורות , כמו ( בראשית מב לה ) : צרורות כספיהם :

ויתנם בית משמרת . ר''ל בבית שתהיינה נשמרות שם ויכלכלם שם ולא בא אליהם לפי שכבר בא אליהם אבשלום בנו : ותהיינה צרורות עד יום מותן אלמנות חיות . הנה זה קרא להן בעבור היותן פילגשי המלך ואין ראוי לאחר להשתמש בהן :

ויקח המלך את עשר נשים, בארו חכמינו ז''ל מפני שהשתמש בהם הדיוט ואסורים למלך, ולכן הקדים לעשות דבר זה תיכף בבואו, להראות שאבשלום (הגם שבחרוהו ומשחוהו כל ישראל) היה לו דין הדיוט, כי אין להם כח למרוד במלכותו, ולהמליך איש אחר, וזה יהיה האות כי כן ינהג עם שבע בן בכרי ועם המורדים בו עתה, להענישם כמורדים והעם ישמעו וייראו :

הזעק לי את איש יהודה . שיהו כאן עד שלשה ימים : ואתה פה עמוד . לסוף שלשת ימים הוי זהיר להיות עומד כאן לפני , כי חפץ היה לרדוף אחרי שבע בן בכרי :

שלשה ימים . עד שלשת ימים : ואתה פה עמוד . שוב עמהם לעמוד פה , כי רצה להעמידו לשר הצבא תחת יואב :

הזעק . אסוף בקול זעקה :

שלשה ימים ואתה פה עמוד . ר''ל שאחר שלשת ימים ישוב שם :

ויוחר מן המועד . אשכחינהו לרבנן דפתחו במסכתא , כדאיתא בסנהדרין ( מט א ) :

ויוחר . נתאחר יותר מהזמן שקבע לו :

ויחר . מלשון איחור ועכוב : המועד . הזמן : יעדו . ענין קביעות , כמו ( מיכה ו ט ) : שמעו מטה ומי יעדה :

ויוחר מן המועד אשר יעדו . ר''ל שנתאחר שלא שב אל המלך לשלשת הימים :

אתה קח את עבדי אדוניך . אחרי אשר איחר עמשא שר הצבא , ולא הביא את צבא יהודה , קח אתה מן הנמצאים סביבי , ורדוף אחריו : והציל עינינו . והציל עצמו מעינינו , והרי זה מקרא קצר :

אל אבישי . לא רצה מעתה לצוות ליואב , כי היה כועס עליו , על הרגו את אבשלום : ירע לנו . יעשה לנו רעה יותר מן אבשלום : עבדי אדוניך . רצה לומר : עבדי המלך , ולא אמר עבדי , כי כן דרך המקרא , וכן ( בראשית ד כג ) : נשי למך , עם כי למך עצמו אמר : פן מצא . כמו פן ימצא , עבר במקום עתיד : והציל עיננו . יציל עצמו מעינינו . או יפריש עינינו ממנו :

והציל . מלשון הצלה . או הוא מענין הפרשה , כמו ( בראשית לא טז ) : אשר הציל אלהים :

ויאמר דוד אל אבישי . לא רצה לומר זה ליואב לפי שכבר העבירו מהיות לו שר צבא : פן מצא ערים בצורות והציל עיננו . הוא מענין אמרו ויצל אלהים את מקנה אביכן והרצון בו שאם מצא לו ערים כצורות להמלט שם יכדיל ויפריש מהם שעינינו אליו והוא להשיב אלינו כל מלכות ישראל והוא ימשך לבבם אליו וימנעו מהשיב לנו כל הממלכה :

אנשי יואב . הגבורים אשר היו סרים למשמעתו , והלכו עמו מאז אל המלחמה :

והכרתי והפלתי . תרגם יונתן : קשתיא וקלעיא :

והכרתי והפלתי . הם שני משפחות שזכרנו שהיו מהם הסנהדרין בימי דוד וזכר שכל שתי המשפחות האלו יצאו אחרי אבישי להשיב המלוכה לדוד :

ויצאו כו' מירושלים לרדוף, רצה לומר לא יצאו לפגוע בעמשא וחילו וללכת עמו רק לרדוף תיכף בהחיל אשר עמהם, באופן שפגעו את עמשא במקרה :

מצומדת על מתניו . סמוכה מאוד לגופו לרוחב מתניו , שלא כדרך חוגרי חרב , כדי שתהא נוחה ליפול , ולא יצטרך להוציאה מתערה : והוא יצא . כנגד עמשא : ותפול . החרב מתערה , לפי שהיתה חלקה ולטושה , ואינה תלויה לצד ירכו אלא לרוחב מתניו , וכמעט ששח עצמו לצד הארץ , נפלה מתערה ואחזה בימינו , ולא הכיר עמשא בדבר : כאשר ראה כל הבא עליו ועמד . כאשר ראה האיש , שכל הבא עליו היה עומד :

הם עם האבן וגו' . כשבאו הם סמוך להאבן וגו' : ועליו . על הלבוש היה חגור חרב מצומדת על מתניו לרוחב , לא תלויה על הירך כדרכה , וכוונתו היתה , שתפול מתערה בשחיה מועטת , לבל ירגיש בה עמשא : והוא יצא . מהאבן הנזכר , ונפלה מתערה בשחיה מועטת , אשר שחה לתקן מנעלו , כמו שכתוב במלכים א ( ב ה ) ולקחה מהארץ בשמאלו :

עם האבן . סמוך להאבן : מדו לבושו . היא היא , וכפל המלה בשמות נרדפים , כמו ( דניאל יב ב ) : אדמת עפר : מצומדת . מחוברת , כמו ( במדבר יט ט ) : צמיד פתיל : בתערה . היא תיק החרב :

חגור מדו לבושו . הוא כמו אדמת עפר : ועליו חגור חרב מצומדת על מתניו בתערה . הנה הערים יואב שלא שם תער החרב תלוי כמשפט אבל חבר אותה על מתניו בדרך שיפול החרב בקלות וזה היה סבה אל שלא נשמר עמשא מן החרב אשר ביד יואב כי ראה שנפלה לו מעל מתניו :

חגור מדו לבושו, היה לשר צבא לבוש מיוסד, שבו הכירו כולם כי הוא בראש ובו היה יואב לבוש. כי עדן לא הסירו דוד משררתו (וכבר בארנו ששם לבוש בא על לבוש המיוחד לאיזה דבר כמו לבוש מלכות, הוציא לבוש לכל עובדי הבעל) ועליו חגור חרב מצמדת על מתניו בתערה, רצה לומר שיש תער שהוא מצומצם כמדת החרב ודבוק לה, ואז תולים החרב על מתניו, והתער לא יפול מעצמו, ויש תער שרחב מן המדה, ויפול מעצמו, ואז תולים התער על מתניו, וכן היה פה שהתער היתה מצומדת אל מתניו, לא החרב, ובזה כשנפל התער יצא החרב מעצמו, ועמשא לא הרגיש בזה :

ותוחז . מלשון אחוזה :

לא נשמר . לא היה נשמר מהחרב וגו' , כי ראה אשר מעצמה נפלה מתערה , ולקחה בשמאלו : אל החומש . אל צלע החמישית מקום שכבד ומרה תלוין ( סנהדרין מט א ) : מעיו . בני מעיו : ולא שנה לו . לא הוצרך להכותו שנית , כי בראשונה הומת : רדף . כל אחד רדף :

אל החומש . אמרו צלע חמישית שמרה וכבד תלויין בה וידמה שקרא חומש מענין חמושים והוא המקום אשר חזקו הטבע יותר מכל המקומות הוא אשר שם משכן החיים והחום הטבעי אשר ישולח ממנו אל כל הגוף והנה זה המקום הוא מקום הלב :

עליו . אצל החלל : אשר לדוד . אשר אוהב לדוד : אחרי יואב . ילך אחרי יואב , ולא יעמוד פה על החלל :

מתגולל . היה מתגלגל בדמו , באמצע המסילה : וירא האיש . העומד על החלל , ראה אשר כל מי שבא למקום החלל , היה נשאר עומד , ולא הועילה אזהרתו : השדה . גררו השדה מרוחק מהמסילה , וכסהו בבגד , בראותו שעומד עליו כל הבא :

המסלה . דרך הכבושה :

מתגולל בדם בתוך המסלה . ר''ל שהיה מתגלגל ומתגאל בדם שיצא ממנו בתוך הדרך :

(יב-יג) השאלות: למה כפל למה תהיו אחרונים, ותחלה אמר להשיב את המלך אל ביתו ואחר כך אמר להשיב את המלך, ואיך אמר ודבר כל ישראל בא, מה שלא היה האמת כן :

וירא האיש כי עמד כל העם, רצה לומר שתחלה עמדו כל העם שהיו במעמד ולא רצו לעבור על פגר עמשא שהיה מוטל בדרך והסב אותו אל השדה. ואחר כך ראה שעדיין עמד כל הבא עליו, רצה לומר אלה שבאו מחדש ולא היו במעמד עמדו לשאול ולדרוש, ואז וישלך עליו בגד לכסות אותו :

כאשר הוגה . כאשר הומשך , כמו ( משלי כה ד ) : הגו סיגים מכסף ; וכמו ( שם פסוק ה ) : הגו רשע לפני מלך :

כאשר הוגה . אחר שהוסר מן המסלה , עברו כולם אחרי יואב :

הוגה . הוסר , כמו ( ישעיהו כז ח ) : הגה ברוחו הקשה :

כאשר הוגה מן המסלה . כאשר הוסר מן הדרך :

כאשר, ומפרש שאלה שהיו במעמד עברו תיכף כאשר הוגה מן המסלה :

ויעבר בכל שבטי ישראל . שבע בן בכרי , לפתותם שימליכוהו עליהם : וכל הברים . לא ידעתי מהו :

ויעבור . יואב עבר בכל שבטי ישראל , ללכת עמו אבלה ובית מעכה , והיא אבלה ובית מעכה שנסגר בה שבע בן בכרי : וכל הברים . גם עבר יואב כל הברים , והוא שם מחוז , ובה מקומות רבות ואנשים מרובים : ויקהלו . משבטי ישראל ואנשי הברים , נקהלו ויבואו אחרי יואב :

ויעבר בכל שבטי ישראל אבלה ובית מעכה . ר''ל כי עבר שבע בן בכרי אל אבל ובית מעכה מדי עברו בכל שבטי ישראל למשוך אליו כל שבטי ישראל והנה שם המקום נקרא אבל וקראו גם כן בית המעכה : וכל הברים ויקהלו ויבאו אף אחריו . וכל הברים אחשוב שהם אנשי בארות כי בארות היה מבנימן וספר כי כל אנשי המקום ההוא נקהלו עם שבע בן בכרי לעזרו וגם באו אחריו :

ויעבר פי' מהרי''א שמוסב על שבע בן בכרי שהוא כבר עבר בכל שבטי ישראל עד אבלה ובית מעכה והם נקהלו אף אחריו כמו שנקהלו אחר אבשלום :

ותעמוד בחל . ( תרגום : ) ואקיפו משריין . ויש פותרים , ותעמוד בחל , לשון ( איכה ב ח ) : חיל וחומה , הפילו החומה החיצונה , ונתחזקה לעמוד על ידי הפנימית :

עליו . על שבע בן בכרי : וישפכו סוללה . דרך כובשי עיר , לשפוך עפר מול החומה , לעשות תל גבוה , ועולים עליה להלחם עם העיר , ועל שם שכובשים אותה במקלות וברגלי בני אדם , קרויה סוללה , מלשון מסילה : ותעמוד בחל . אחרי זה קרבה עדת המלחמה אל העיר , ועמדה על החל , והיא החומה הנמוכה שאצל הגבוה , כמו ( איכה ב ח ) : חל וחומה : משחיתים . התחילו להשחית החומה , כי קרבו אליה לעמוד על החל :

ויצורו . מלשון מצור :

ויבאו ויצורו עליו . הנה שמו עיר אבל במצור בעבור שבע בן בכרי שהיה מורד במלכות : וישפכו סוללה ותעמוד בחיל . הנה החיל הוא החומה הפנימית וזכר כי עם הסוללה הרסו החומה החיצונה והיו משתדלים להשחית גם כן החומה הפנימית :

ויבואו אנשי יואב ויצורו עליו באבלה וכו' וישפכו סוללה אבל העיר עמדה על ידי החל שלפני החומה. ולא הועילו בסוללה ששפכו ולכן רצו להפיל החומה :

שמעו שמעו . כפלה דבריה , כדרך הצועק בבהלה , וקראה לאנשי המלחמה שהם ישמעו לה , אשר אמריה תאמר : אמרו ליואב שיקרב אלי , ואדברה אליו :

האתה יואב . שנאמר בך ( לקמן כג ח ) : יושב בשבת תחכמוני :

דבר ידברו בראשונה לאמר . היה לך לדבר לשלום בראשונה , אם שלום יענוך ויפתחו לך , לא היה לך להלחם עליהם : שאול ישאלו באבל . אם שאלו בני חילך בשלום העיר הזאת , ששמה אבל : וכן התמו . מיד היו בני העיר משלימים עמכם :

ותאמר לאמר . רוצה לומר : אמרה ושאלה להשיב על דבריה : דבר וגו' . רוצה לומר : היה לכם לדבר בראשונה לשלום , לשמוע מה יאמרו הם , כמו שכתוב בתורה ( דברים כ י ) : וקראת אליה לשלום : שאול ישאלו באבל . רוצה לומר : דע לך שאם ישאלו שאלת מה באנשי אבל , והיא אבלה : וכן התמו . רוצה לומר , כאשר שאלו , כן היו משלימים השאלה , מבלי שנוי כלל :

התמו . מלשון תם והשלמה :

דבר ידברו בראשונה לאמר וגו' . ר''ל הנה ידברו בראשונה הבאים עם שבע בן בכרי למשוך לב העם אליו והוא שישאלו באבל אם יסכימו אליהם בזה ומפני דבריהם אלה האם השלימו אחריהם אנשי אבל שאתה רוצה להשחית כל העיר כאילו היו כלם מורדים במלכות :

דבר ידברו בראשונה המפרשים נדחקו מאד. ויש בזה פירושים שונים. והקרוב אלי, שהיא בחכמתה אמרה, כי בעיר אבל שם שואלים ומתפלאים מדוע בא אליהם, וכולם שואלים הלא ראוי שידבר אליהם ויודיעם מה חטאו ומה רוצה מהם, ושעורו שאול ישאלו באבל (שם שואלים לאמר) הלא דבר ידברו בראשונה לאמר, ראוי שידבר תחלה מה שמבקש מהם. וכן התמו רצה לומר כן ישאלו באבל וכן התמו לשאול, כי אין משיב על שאלתם ופליאתם והם אין יודעים מאומה, מדוע שופך עליהם כאש חמתו :

אנכי שלומי אמוני ישראל . אני מבני העיר , ששלמים ונאמנים לישראל ולמלך . ומדרש אגדה ( בראשית רבה צד ט , ובילקוט שמעוני כא ) : סרח בת אשר היתה , אני השלמתי נאמן לנאמן , על ידי נגלה ארונו של יוסף למשה , אני הגדתי ליעקב כי יוסף חי :

אנכי שלומי אמוני ישראל . אמרה בשם כל בני העיר , הן אנכי מעולם מבעלי השלום והנאמנים שבישראל , ולא נמצא בי מעולם מרד לשקר במלך : אתה מבקש . למה אתה מבקש להמית וגו' , כי תמאן לשאול שאלתך , הלא שאל ונתנה לך : ואם . רוצה לומר : עיר גדולה , אשר קטנות סביב לה וניזונות ממנה , כי כמו שהעיירות הקטנות נקראות בנות הגדולה , כמו שכתוב ( יהושע טו מה ) : עקרון ובנותיה , כן נקראה הגדולה אם הקטנות : נחלת ה' . היא העיר שהנחיל להם המקום בנחלתם :

תבלע . תשחית , כמו ( שם כה ז ) : ובלע בהר הזה :

אנכי שלומי אמוני ישראל . הלא אנכי אבל שכנו בי השלמים לשמור אמונה שבישראל ולזה לא הסכימו בני אבל לשבע בן בכרי כי הם שומרים אמונים ובהיות הענין כן לאי זה סבה תשחית עיר לא קטנה אבל היא אם רוצה לומר שיש לה בנות והם הכפרים אשר סביבותיה ועוד למה תשחית את נחלת ה' מזולת סבה תביאך אל זה :

(יט-כג) השאלות: מה שכפל לא איש בשורה אתה היום הזה, והיום הזה לא תבשר, ואיך אמר ובשרת ביום אחר, מה יבשר, ולשון כי על כן בן המלך מת אין לו מובן, ולמה הוסיף אחימעץ שירוץ אחרי הכושי וכבר הודיע לו שלא איש בשורה הוא, ומה חדש יואב שנית, ולמה אמר שלישית ויהי מה ארוצה ויואב הסכים עמו :

אנכי שלמי אמוני ישראל, רצה לומר כי ילכו להשחית עיר, אם מפני שמרדו במלכם, או מפני שפרצו באמונתם לאלהים כעיר הנדחת, ואנכי (כן דברה בשם עיר אבל) שלומי ישראל שלמים למלכם ואמוני ישראל, מאמינים באלהיהם, ואתה מבקש להמית עיר ואם בישראל, שלא חטאו למלכם, ולמה תבלע נחלת ה' המאמינים באלהיהם :

חלילה חלילה לי . חלילה לי , חלילה למלך :

אם אבלע וגו' . רוצה לומר : גם העיר גם אנשיה :

חלילה . חולין וגנאי , וכפל המלה לרוב הזרות אצלו :

(כ-כא) השאלות: דברי שמעי כפולים, אמר אל יחשב לי עון, שהוא בל יחשבהו לעון כלל, ואמר שנית ואל תזכור, שהוא שהגם שיחשבהו לעון בל יזכרהו, ומז''ש לשום המלך אל לבו :

ויען יואב ויאמר חלילה אם אבלע ואף אם אשחית השחתה קלה להשחית חומותיה ובניניה :

נשא ידו במלך בדוד . במלך אפילו אינו דוד , חייב מיתה , ובדוד אפילו אינו מלך , חייב מיתה , וכל שכן במלך בדוד , כך נדרש במדרש קהלת ( ט יח ) :

לא כן הדבר . שאני בוחר ומבקש להמית ולהשחית , אלא פה נמצא איש וגו' : נשא ידו . רוצה לומר : מרד במלך : בעד החומה . דרך החומה ממעל לה :

לא כן הדבר אין האמת כן שאתם שלומי אמוני ישראל, כי בכם נמצא ראש המורדים, אשר נשא ידו במלך ואינם שלמים למלכם, ונשא ידו בדוד שהוא צדיק מושל ביראת אלהים, ואם כן אינם שלמים באמונתם תנו אותו לבדו ואדע כי כנים דבריך שאתם שלומי אמוני ישראל ואלכה מעל העיר :

ותבא האשה אל כל העם בחכמתה . שנינו בתוספתא ( תרומות סוף פרק ז ) : אמרה להם : הואיל והוא נהרג והם נהרגין , תנוהו להם , אם היה יכול להנצל , כגון שהוא מבפנים ואתם מבחוץ , ואתם בסכנה והוא יכול להמלט , אין דוחין נפש מפני נפש להורגו בשביל הצלתכם , אבל עכשיו שגם הוא יהרג עמכם , הואיל ונהרסו החומות ואין כח להמלט , מוטב ימות לבדו ואל תמותו עמו . רבי שמעון אומר , כך אמרה להם : המורד במלכות בית דוד חייב מיתה :

בחכמתה . באמרה : אם יכבשו את העיר , יהרגו את כולם , בעבור החזיקו בידי המורד : ויכרתו . ולא מסרוהו חי , כי פחדו שלא יגלה לדוד ואנשיו , שגם הם היו בקשר המרד : ויתקע . לסימן שילכו מן העיר :

ויפצו . ענין פזור :

ויואב אל כל הצבא . אף על פי שאמר דוד על עמשא ( לעיל יט יד ) : כי שר צבא אשימך תחת יואב , עכשיו שמת עמשא , לא זז יואב ממקומו , ועל ידי יואב הוזקק למנות את חביריו :

אל כל הצבא . לפי שרצה דוד להעמיד את עמשא תחתיו להיות שר הצבא , ולזה אמר כאשר הומת עמשא , נשאר יואב בשררותו על כל הצבא , כמו שהיה : ובניה . אף שכבר חשבו למעלה , חשבו כאן , על כי חשב שאר השרים :

ויואב אל כל הצבא ישראל . ר''ל אל כל הצבא צבא ישראל כי היה שר צבא : ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי . ר''ל שהיה מופלא שבב''ד והיה ראש לסנהדרי גדולה והוא היה כהן כאמ' בניהו בן יהוידע הכהן וזה כבר ראוי שיהיה הגדול שבסנהדרין כהן כאמרו בתורה ובאת אל הכהן והטעם כי לא תאבד תורה מכהן והוא מבואר שאין הרצון בכרתי צבא גבורים כי כבר היה יואב שר צבא לכל ישראל :

(כג-כה) השאלות: למה חשב השרים אלה פה שנית וכבר נזכר למעלה סוף סי' ח'? למה חשב שם בניהו בן יהוידע לבסוף ופה הזכירו אחר יואב, ולמה הוסיף פה אדורם ועירא היאירי, ולמה לא הזכיר בני דוד שהיו כהנים כמש''ש :

ויואב, כבר חשבם למעלה סוף סימן ח', רק שפה חשבם בשינוי סדר, למען נבין את המבוקש, כי דוד הסכים להעביר את יואב ולשום את עמשא במקומו על הצבא, מפני שהרג את אבשלום כנ''ל, ולכן הרג יואב את עמשא, וכאשר נודע זה לדוד, היה במחשבתו לשים את בניהו בן יהוידע במקומו, כמו שנעשה אחר כך בימי שלמה, רק כאשר שב יואב והצליח להרוג את שבע בן בכרי, ראה דוד כי לא יוכל לו, כי ישראל נוטים אחריו כמ''ש (למעלה ג' ל''ט) והאנשים בני צרויה קשים ממני, נשאר הדבר כמקדם ויואב נשאר אל כל הצבא ישראל, רצה לומר מפני שישראל נמשכו אחריו, וכן בניהו נשאר כמקדם על הכרתי :

על המס . לגבות המס מישראל , ועל שמרדו בו בעצת אבשלום , ראה להטיל עליהם מס : המזכיר . היה ממונה על ספר הזכרונות :

ואדורם על המס . הוא היה ממונה לגבות המס מהגוים אשר היו למס ומישראל : ויהושפט בן אחילוד המזכיר . הוא היה מזכיר לאדורם את דבר המס ושולח אותו לגבותו :

(כד-כו) השאלות: מ''ש וילך הצופה וכו' אין לו באור, ולמה קרא תחלה אל המלך ואחר כך אל השוער :

ומפני שישראל מרדו בו התחיל לגבות מהם מס מה שלא גבה מקדם, כמ''ש מהרי''א ומינה את אדורם על המס, ויען שהמרד נצמח על ידי שגנב אבשלום את לב העם לאמר שהמלך לא יעשה משפט ורבתה אז התלונה על המזכיר והסופר שלא באמנה הם עושים להזכיר ולכתוב כל הבאים אל המלך למשפט, והיה איזה מחשבה להעבירם, יאמר כי גם אלה נשארו על משמרתם, כי ראה שאבשלום התעולל בעלילות רשע :

כהנים . רוצה לומר : שרי הכהנים , צדוק היה ממונה לכהן גדול לשמש בימי שלמה , ואביתר היה סגן , במקום בנו אחימלך הנזכר למעלה :

ושוא סופר . לכתוב החשבונות האלו : וצדוק ואביתר כהנים . הנה ידמה שהעיקר היה צדוק הכהן ואף על פי ששניהם היו משמשין בכהונה גדולה :

השאלות: למה הודיע שלא עשה רגליו וכו', ומה שאמר כי בא ירושלים לא יצדק כי בירושלים ישב עד עתה, ועתה יצא מירושלים לקראת המלך, ומז''ש ועשה הטוב בעניך וכו', שסוף דבריו כולם דברי מותר : כ (א) למה התעורר שבע בן בכרי, והוא ראה שכל ישראל נהו אחרי מלכם, ואיך אחרי שהיה העם נדון בכל שבטי ישראל להשיב את המלך, הפך לבם פתאום אל קול איש בליעל, ומהו הכפל אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי, ולמה הקדים המלך לכלוא פלגשיו בית משמרת טרם צוה לרדוף אחרי שבע בן בכרי :

והנה בסי' ח' חשב צדוק בן אחיטוב ואחימלך בן אביתר כהנים ולא חשב אביתר שהיה כהן הגדול, אולם אחרי מעשה אבשלום שלא נענה אביתר באורים ותומים (כנ''ל ט''ו כ''ד), נסתלק אביתר והיה במדרגה שוה עם צדוק, לכן אמר פה שצדוק ואביתר כהנים, ולמעלה אמר שבני דוד כהנים היו, ומפ' בד''ה שהיו הראשונים ליד המלך, ואחר מעשה אבשלום נסתלקו משררותם, כי היה בדעתו אז להמליך את שלמה וירא פן יצמח מבניו ראש ולענה שנית, אם יהיו יושבים ראשונה במלכות וכל אחד יתנשא לאמר אני אמלוך, ומינה במקומם את עירא היאירי רבו, להיות שורר בביתו ובעל עצתו :

עירא היארי . תרגם יונתן : עירא יאיראה דמן תקוע . וכן הוא קרוי בספר הזה ( לקמן כג כו ) : עירא בן עיקש התקועי . ו'יאירי' נקרא , על שם ששנינו במנחות ( פה ב ) : תקוע אלפא לשמן , ששמן זית מצוי לשם , שממנו מדליקין הנרות : היה כהן לדוד . לו היה נותן כל מתנות כהונה שלו , כך אמרו רבותינו ( עירובין סג א ) . ופשוטו של מקרא , שעשאו שר ושופט :

וגם עירא וגו' . גם הוא היה שר לדוד ובעל עצתו , נוסף על האמורים למעלה , כמו ( לעיל ח יח ) : ובני דוד כהנים היו . או שהעמידו למשוח מלחמה במקום צדוק , כשישמש בכהונה גדולה בימי שלמה . ובדברי רבותינו ז''ל ( עירובין סג א ) : שהיה משגר לו מתנותיו :

וגם עירא היארי היה כהן לדוד . ידמה ששמהו דוד בממשלה מה לא נזכרה והוא לפי מה שאחשוב עירא היתרי אשר נזכר בגבורי דוד והוא מבני יתר הישראלי לפי מה שאחשוב או יהיה אחד מהכהנים ובחרו דוד לתת לו כל מתנותיו :