בני בני . שמנה פעמים , אמרו רבותינו ( סוטה י ב ) : שבעה דאסקיה משבעה מדורי גיהנם , וחד דאייתיה לעלמא דאתי :

בני אבשלום וגו' . אמרו רבותינו ז''ל ( סוטה יב ) שאמר שמונה פעמים בני , שבעה להעלותו משבעה מדורי גיהנם , והשמיני להביאו לגן עדן . ולפי פשוטו : כן דרך המיללים לכפול דבריהם , כמו ( ירמיהו ד יט ) : מעי מעי אוחילה : מי יתן וגו' . הלואי והייתי אני מת במקומך :

וירגז . ויחרד : עלית . מלשון עלה : וכה . וכן :

ויבך . והנה בכה דוד בזה האופן הנפלא על מיתת אבשלום לפי שהיה יודע כי עונותיו סבבו זה :

וכה אמר בלכתו בני אבשלום, רצה לומר שהגם שמרד ומרה, הוא בוכה עליו משתי טעמים, {{{א}}} מפני שלא היה בדעתו להרוג את אביו, רק למלוך תחתיו, ועל זה אמר בני אבשלום בני בני אבשלום, רצה לומר היית בני לא כאכזר וזר להרגני, והיית בני בני, רצה לומר בני העקרי הראוי למלוך תחתי, {{{ב}}} מפני שידע שמעשה זו נסבב על ידי חטאו ועל ידי יעוד הנביא, ועל זה אמר מי יתן מותי אני תחתיך לא אתה תחתי, ובזה החליט לאמר אבשלום בני בני הקדים שמו העצמי, כאילו היה צדיק מצד עצמו ונענש בעון אביו, וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שאמר שמונה פעמים בני, להעלותו מז' מדורי גיהנם ולהביאו לגן עדן, ועל זה רמז במ''ש ויעל (פועל יוצא כמו מוריד שאול ויעל) שהעלהו משערי גיהנם בבכייתו :

ויגד ליואב, היה הבדל בין יואב ובין יתר העם, יואב כבר ידע שיתעצב המלך על בנו וכמ''ש כן לאחימעץ (י''ח כ') רק חשב שהגם שיעצב כטבע האב, לא יתאבל עליו, כי נהרג כדין, והרוגי בית דין אין מתאבלים עליהם, והורע בעינו על שאמרו לו שמתאבל על אבשלום, שזה לא יעשה מצד שהוא בנו רק מצד שחושב שנהרג שלא כדין ולפי זה רצח אותו יואב שלא כמשפט :

לאבל . נהפך לאבל :

ותהי התשועה אמנם יתר העם שלא נגעו במיתתו רק הם חשבו שישמח המלך בהתשועה ולא יתעצב על מות אבשלום, כמו שחשב אחימעץ גם כן, הם התאבלו על ששמעו ביום ההוא דייקא, שהיה ראוי שיראה המלך להם פנים שוחקות, שמעו ההפך כי נעצב על בנו :

ויתגנב . לא באו לעיר ביד רמה ובשמחה כדרך המנצחים , כי אם בהסתר כגנב , וכדרך ביאת הנסים מן המלחמה , הנכלמים לבוא בפרסום :

(ד-ה) וכאשר ראה יואב כל הנעשה בין מצד העם שהתגנב לבא העיר וכן מצד המלך שלאט פניו כאבל ויזעק קול גדול, לכן בא להוכיחו ע''ז, ובפרט שהוא היה נוגע בדבר כנ''ל :

לאט את פניו . ( תרגום : ) כריך ית צזפוהי , כמשפט האבלים : לאט . כמו ( מלכים-א יט יג ) : וילט פניו באדרתו ; ( שמואל-א כא י ) : הנה היא לוטה בשמלה :

לאט את פניו . דרך צער ואבל :

לאט . עטף וכסה , כמו ( מלכים א יט יג ) : וילט פניו באדרתו :

לאט את פניו . כסה את פניו כי היה בוש מהתפעל כמו זה ההתפעלות החזק כי אין זה מחק המלכים :

הובשת היום . במעשיך ביישת את עבדיך אשר מלטו אותך ובניך וגו' , והוא במה שהיה מתאבל על אבשלום :

הובשת היום אמר לו שהוביש היום פני עבדיו הלוחמים בעדו מארבעה צדדים, {{{א}}} שבאמת היה אבשלום מבקש את נפשו ונפש בניו ונשיו, שהיה הורג את אביו ואת אחיו ומענה את נשיו, כדי שיקום במלכותו, כמו שהחל ועינה פלגשי אביו, ואם כן עבדיך הם הממלטים את נפשך היום ואת נפש בניך וכו', ואיך תעצב על מיתתו, שאם היה חי היית אתה וכל ביתך תמיד בסכנה, והרגוהו להציל אותך כדין רודף :

לאהבה . להיות אוהב את שונאיך להתאבל על מותו וממילא שנואים לך אוהביך הממלטים נפשך , על כי רע בעיניך הריגתם אותו : כי הגדת היום . רצה לומר : באבלך זה , כאלו תגיד שאין לך שרים ועבדים , רצה לומר : שאינם חשובים לכלום , כמוהם כאין , ואין לך ביוש גדול מזה : כי ידעתי היום . בצערך זה , יודע אני שהיה ישר בעיניך שאבשלום ישאר חי , וכולנו נמות , כי הלא אי אפשר אשר שנינו נגבר במלחמה , כי אם האחד יפול , והואיל ואתה מיצר בנפילת בנך , יורה שהיה ישר בעיניך בהפכו , ונראה מזה שאין אנו חשובים בעיניך לכלום , ולכלימה תחשב לנו :

לו אבשלום . אם אבשלום , כמו ( שופטים ח יט ) : לוא החייתם :

{{{ב}}} שאף אם תאמר שלא רצה להרגך רק לתפוש מלכות לבד, הלא עשה זה בעזרת אויביך, ואם היה נשאר בחיים ותמלא רצונו היה נסבה לאהבה את שונאיך ולשנא את אוהביך, כי אז היה נוקם באוהבי המלך שלחמו אתו, ומגדיל את אויביו, {{{ג}}} שהגם אם זה טוב בעיניך מצד אהבתך לבנך, המלך ראוי להשקיף בענין כזה על שריו ועבדיו שהם עמודי מלכותו, ולא יחוס על אהבת בניו, כי עניני המלוכה והכלל יקר בעיני המלכים יותר מעניני ביתם ועניניהם הפרטים, ואם כן הגדת היום כי אין לך שרים ועבדים, עד שתביט על עניני בנך יותר מעניני הכלל, {{{ד}}} הלא אם היה חי היתה המלחמה נמשכת עד שאחד ינצח בהכרח, ואם כן גלית דעתך כי טוב יותר בעיניך, שיהיה הוא חי ואנחנו מתים, אחר שרע בעיניך מה שנצחנו אנחנו, וכולנו חיים והוא מת תחתינו :

כי אינך יוצא . אם אינך יוצא :

על לב עבדיך . רצה לומר : דברים טובים המקובלים על הלב , בעבור נצחון המלחמה : כי אינך . תחסר מלת אם , ומשפטו : כי אם אינך יוצא , אזי נשבעתי אם ילין איש אתך הלילה , רצה לומר : לא ילין מי אתך , כי כולם ימאסו בך וילכו להם : ורעה לך . הדבר הזה יגרום לך רעה , יותר מכל הרעה וגו' :

וישראל נס . אותם שהיו עם אבשלום :

הגידו . הרואים אותו יושב בשער : ויבא כל העם . בא לראות פניו : וישראל . אותם שהיו עם אבשלום :

ילין . מלשון לינה :

וישראל נס איש לאהליו אמר זה שנית כהוצעה אל מה שיספר אחר זה שהיה כל העם נדון להשיב את המלך, רק על ידי שנסו איש לאהליו היו כצאן מפוזרות ואין מקבץ אותם :

כל העם נדון . מתווכחים זה עם זה :

כל העם נדון . היו מתוכחים זה עם זה , ולתוספת ביאור אמר שהויכוח היה בכל שבטי ישראל : ועתה . רצה לומר : עם היות ידיו רב לו מול אויבינו , עם כל זה ברח מעל אבשלום , וזה יורה לשלמותו , שלא נתן מקום לבנו לחטוא נגדו ביותר :

נדון . מלשון דין וויכוח :

ויהי כל העם נדון בכל שבטי ישראל . ר''ל שהיו מריבים קצתם עם קצתם לאמר שראוי להם להשיב את המלך שהציל אותם מכף אויביהם ומלטם מיד פלשתים אחר שכבר מת אבשלום שמשחו עליהם למלך :

ויהי כל העם נדון רצה לומר שכן אמרו כולם איש לרעהו, המלך הצילנו אמרו הגם אם היה אבשלום חי היה זה תשלומי רע תחת טוב שהוא הצילנו מיד אויבנו, וגם סכלות גדולה אחר שע''י נושע לנו, לא על ידי אבשלום, ואיך יברח הוא מפניו :

מת במלחמה . ומזה נראה שעדיין דוד בהצלחתו עומד :

מחרישים . שותקים :

בפרט עתה אשר ואבשלום מת במלחמה, אין אחר טוב ממנו ואם כן ועתה למה אתם מחרישים :

ודבר כל ישראל בא אל המלך . כל זה מדברי שליחותו :

למה תהיו אחרונים . רצה לומר : הלא סוף הדבר יהיה שגם אתם תחזירו אותו , ואם כן למה יקדימו ישראל ואתם אחריהם , הלא דבר ישראל כבר בא אל המלך לשוב אל ביתו , כמו שכתוב למעלה ויהי כל העם נדון וגו' , ושלחו מיד אחריו ואף כי לא נזכר , וכן נאמר למטה שאמרו ישראל : ולא היה דברי ראשון וגו' :

ודבר כל ישראל בא אל המלך אל ביתו . ר''ל שכל ישראל הסכימו שישוב המלך אל ביתו :

והמלך רצה לומר הגם שכן דברו כל ישראל ודוד ידע כל זאת כי כולם שלמים אתו, לא היה מי שיוציא זה אל הפועל אחר שנסו איש לאהליו נדחים ומפוזרים וראה דוד שצריך שהזקנים הם יעשו זאת, וזקני יהודה בראש, ואחריהם כל אדם ימשך, ולכן שלח אל זקני יהודה לאמר למה תהיו אחרונים, רצה לומר כי היה צריך, {{{א}}} להשיב את המלך, היינו להשיבו למלכותו, {{{ב}}} להשיב את המלך אל ביתו לירושלים. ותחלה יאמרו כאילו יחלטו שדעת זקני יהודה שוה עם דעת כל ישראל להשיב את המלך למלכותו, ויתוכחו עמם על שלא יהיו ראשונים בענין זה להשיב את המלך אל ביתו, שבזה צריך שיצאו זקני יהודה לקראתו, ודבר כל ישראל בא אל המלך שכבר נודע לו דבר כל ישראל כולם פה אחד שישוב למלכותו ואם כן לכם המשפט להשיבו אל ביתו :

אחי אתם . במקום דוד יאמרו , שהמה לו לאחים מבני שבט אחד , ובהיות כן הראוי להם להקדים , ולא להתאחר :

ואם תשיבו כי אתם אינכם מסכימים גם ע''ז שישוב למלכותו, באשר תיראו שיעניש זקני יהודה שמרדו בו, ע''ז השיב אחי אתם עצמי ובשרי אתם, לא תיראו מעונש כי אתם אחי המלך ובני שבטו, ולמה תהיו אחרונים להשיב את המלך, רצה לומר למה תהיה הסכמתכם על השבת המלכות אחרונה, והיה מחכמתו שהתחיל לדבר עמם על השבת המלך אל ביתו שמחליט שאין ספק בעיניו שרוצים במלכותו, והצד השני שלא ירצו להשיבו למלכותו, אמרו בסוף דבריו, כאילו הוא דבר רחוק בעיניו :

ולעמשא . שהוא שר צבא , תאמרו ; הלא בן אחותי אתה :

עצמי ובשרי . בן אביגיל אחותי : כה יעשה וגו' . הוא ענין שבועה , וגזם ולא אמר , וכמוהו רבים במקרא : תחת יואב . כי על שהרג לאבשלום , רצה להעבירו :

תמרו . כמו תאמרו באל''ף :

אם לא שר צבא תהיה לפני כל הימים תחת יואב . ידמה שעשה זה דוד כדי שלא יירא ממנו עמשא פן יניא את לב איש יהודה מעל דוד או אולי התפעל על זה קצת התפעלות כנגד יואב בעבור הדברים הקשים שאמר לו על בכותו על אבשלום או אפשר גם כן שסופר לו כי יואב עבר על מצותו להרוג את אבשלום :

ולעמשא באשר הוא שר הצבא, הבטיח לו שיהיה תחת יואב שרצה להעבירו על שהרג את אבשלום :

ויט . בהדברים האלה הטה דוד את לבב כולם , כאשר יטו בנקל לבב איש אחד :

בא הגלגלה . התקבצו לגלגל , והיא בעבר הירדן המערבי :

וימהר שמעי . מיהר לבוא מכל בית יוסף :

וצלחו הירדן . ( תרגום : ) בקעוהו בתריסהון . ( יט ) ועברה העברה . ספינת המעברה שעוברים בה את עבר רוחב הנחל :

וצלחו הירדן . עברו הירדן לפניו , כעבדים לפני האדון :

וצלחו . ועברו , ודוגמתו ( שם יד ו ) : ותצלח עליו רוח ה' :

וצלחו הירדן לפני המלך . כאלו בקעוהו מרוב עברם שם :

וצלחו הירדן לפ''מ שיתבאר בפסוק י''ז י''ח, אחר שבאו יהודה ובני בנימין לקראת המלך בעבר הירדן המזרחי, אז עבר יהודה תחלה, שלז''א שצלחו הירדן רצה לומר בקעוהו לפני המלך פי' קודם העברתו, ואחר כך :

ועברה העברה . רצה לומר : ועוד עשתה העדה ההיא , שעברה הספינה להעביר בה את בית המלך , והם הנשים והטף , וזהו לעשות הטוב בעיניו , להחניפו שימחול לשמעי את מעלו : בעברו בירדן . בעת עברו בירדן :

העברה . רוצה לומר ספינה שעוברים בה רוחב המים : לעביר . כמו להעביר :

ועברה העברה . היא הספינה קטנה אשר יעברו בה הנהר : נפל לפני המלך . התנפל ונכנע לפניו לבקש ממנו מחילה על אשר העוה כנגדו בצאתו :

ועברה העברה (פי' ספינת הירדן) להעביר את בית המלך, שהמלך וביתו עבר אחריהם. כמ''ש בפי''ז ויעבר כל העם והמלך עבר, (ומ''ש ולעשות הטוב בעיניו רצה לומר שלא התנו עמו תנאים. שמשיבים אותו בתנאים מיוחדים, ועל מנת שימחל לכל מי שפשע כנגדו, כמו שהוא לרוב אחרי המרד, רק השתעבדו אליו בכל אופן שיעשה כאשר ייטב בעיניו לסלוח או להעניש, וזה גם כן עורר את שמעי לבקש על נפשו). ושמעי וכו' כי שמעי ובני בנימין נשארו באחרונה כמו שיתבאר בפסוק י''ח, ועברו הירדן אחרי המלך, ולכן בעת רצה המלך לעבור נפל לפניו, כי אחרי עברו הירדן יתפוש מלכות, ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, לא כן טרם עבר עודנו דינו כהדיוט ויוכל למחול :

אל יחשב לי אדוני עון . במה שהייתי בקושרים לנטות אחרי אבשלום , וכאומר הלא כמעט כולם נטו אחריו , ולמה יחשב לי לעון יותר מכולם : ואל תזכור . אף בדבר הקללה אשר העויתי אני לבדי , שאלתי לבל יזכרם לשומם על לבו :

העוה . מלשון עון :

אל יחשב רצה לומר כי הוא חטא בשתים, {{{א}}} העון הכולל שהיה בין הקושרים והמורד במלכות חייב מיתה, ועל זה אמר שאל יחשב לו עון זה כלל, כי בהכרח יעבור על פשע המרידה שפשעו בו כל העם, {{{ב}}} מה שחטא הוא ביחוד במה שקללו, שעל זה אמר ואל תזכר את אשר העוה עבדך, שחטא זה גדול מצד ג' בחינות, {{{א}}} מצד המעשה עצמו, שעל זה אמר אשר העוה, {{{ב}}} מצד הזמן ביום אשר יצא אדני המלך מירושלים עיף ויגע, כענין כי אתה אשר הכית רדפו, {{{ג}}} מצד הכונה, כי המורד במלכות כונתו לפרוק עול, לא כן מה שקלל וסקל אחרי שברח המלך היתה הכוונה רעה לשום המלך אל לבו, להעציב ולהכאות לב המלך ולצערו :

ראשון לכל בית יוסף . כל ישראל חטאו לך , ואני יותר מכולם , והנני באתי לבקש מחילה , אם תקבלני , בטוחים כל ישראל שתקבלם , ואם לאו , יהיו יראים לשוב אליך עוד :

כי ידע . יודע אני בעצמי שחטאתי , ומתחרט אני עליו : ראשון . להראות הכנעה גדולה : לכל בית יוסף . כל ישראל קרואים בית יוסף , כמו שכתוב ( עמוס ה טו ) : אולי יחנן וגו' שארית יוסף , ועל שכלכלם במצרים , נקראו על שמו :

לכל בית יוסף . קרא כלל ישראל יוסף לרב בני יוסף עם שמבני יוסף היו רוב המושלים בישראל :

כי ידע אמר די לי עונש במה שידעתי והכרתי גודל חטאי, וכפי שהכרתי בחטאי הגדול כן קדמתי להיות כמופת לרבים במה שבאתי ראשון לכל בית יוסף, שממני ילמדו כולם קל וחומר לשוב אליך :

התחת זאת . וכי בעבור הכנעה קטנה כזאת , לא יומת על אשר קלל משיח ה' :

התחת . האם במקום : קלל . מלשון קלות ובזיון :

התחת זאת רצה לומר הגם שעל המרד תמחול בהכרח כי לכל העם בשגגה, ולא תענישהו, אבל תחת זאת שקלל הלא יומת שהוא חטא גדול פרטי שחטא הוא לבדו :

היום יומת איש . בתמיה , כי היום אני מלך , עד עכשיו הייתי סבור , לא זלזל בי אדם גדול כזה אלא אם כן נפסקה מלכותי מאת המקום והוא אמר לו קלל את דוד , אבל עכשיו שהוא מתחרט , ידעתי כי מלך אני :

מה לי ולכם . רצה לומר : מה האיבה אשר בינינו , מה עשיתם לי , ומה עשיתי לכם , אשר תהיו לי היום לשטן ולמקטרג לאבד המלוכה על ידי זה , וכי מהראוי שהיום יומת איש בישראל , הלא מכיר אני בדבר , שהוא כאלו היום היתה התחלת מלכותי , ואם אנקום בו , הלא כולם יחשבו שאקח מהם נקם על אשר מרדו בי , ותהיה סיבה לשלא ימליכוני מעתה :

לשטן . למקטרג :

מה לי ולכם השיב שאין להמיתו משני פנים {{{א}}} שבקל יצמח מזה נזק שכאשר יראו שנוקם במכעיסיו יאמרו שכן יטור חמה לאויביו ושיעניש כל הקושרים ולא ישובו אליו, וזה שכתוב כי תהיו לי היום לשטן, {{{ב}}} שאחר שמחשיב היום ההוא כאילו מלך מחדש, כי היום קבלוהו עליהם, מנהג המלכים שביום מלכם יעשו חסד ויפטרו כל אסירי המלך ממות, ואף כי שאין לגזור מיתה באותו היום, וזה שכתוב היום יומת איש בישראל, ובאר הטעם לשני אלה, הלא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל אין ראוי להמיתו משני הטעמים הנאמרים, אם מצד שהמלוכה רפויה עדיין בידי יהיה זה לשטן, ואם מצד הטעם השני :

לא תמות . בעבור העון הזה :

ולא עשה רגליו . לשון תקון הוא , העברת שער שבין הרגלים : שפמו . גרנו''ן בלע''ז :

ולא עשה רגליו . לא רחץ רגליו ולא תקן שער שעל השפה וגו' , כי נתעצב בצרת דוד :

בן שאול . אף בן הבן יקרא בן : עשה . תקן , וכן ( בראשית יח ז ) : וימהר לעשות אותו : שפמו . שער שעל השפה , וכן ( ויקרא יג מה ) : ועל שפם יעטה :

ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו . ר''ל שלא הסיר צפרני רגליו ולא גלח השער אשר בזקנו בשפמו :

ומפיבושת, כבר בארתי (למעלה טז יג) שמה שקבל דוד דברי ציבא היה מצד שני ענינים, {{{א}}} שהיה נראה כדבריו ממה שלא הלך מפיבושת עם המלך להצטער בצרתו, {{{ב}}} ממה שלא התירא לשבת בירושלים והוא מאוהבי דוד, וספר פה כי בבואו לפני דוד, ניכר היטב כי עבדו דבר עליו לשון שקר, כי הראיה ממה שלא הצטער בצרתו, נראה שקרותה ממה שלא עשה שער רגליו ושפמו ולא כבס בגדיו מיום לכת המלך עד שובו, כי התאבל ונצטער על צרת אדוניו, וכן הראיה השנית ממה שישב בירושלים בלא פחד גם כן שקר. כי :

למה לא הלכת עמי . לצאת מירושלים כשיצאתי :

כי בא ירושלים . רוצה לומר : כאשר בא דוד לירושלים , יצא מפיבושת לקראת המלך : למה לא הלכת עמי . כאשר הלכו שאר אוהבי :

ויהי כי בא ירושלים לקראת המלך רצה לומר שבאמת ישב מפיבושת עד עתה חוץ לעיר נחבא ונסתר, וכי בא עתה ירושלים בעת שבא דוד ושם קבל פניו, וכאשר כבר נראה צדקתו ושאל לו המלך למה לא הלך עמו, השיב :

כי פסח עבדך . ואיני יכול לילך ברגלי :

רמני . רימה אותי , כי אמרתי אחבשה החמור לרכוב בה , כי פסח אני ולא אוכל ללכת ברגלי , ובתוך כך , הלך הוא לבדו , ולא יכולתי ללכת יחידי :

רמני . מלשון רמאות : אחבשה . ענין תקון האוכף : לי . לצרכי : פסח . חגר :

(כז-כח) עבדי רמני שלא די שלא חבש לי החמור עוד רגל בעבדך, ואין אני צריך להתנצל על שקריו כי אדוני המלך כמלאך האלהים שידע הכל מעצמו בחכמתו, ועוד שההתנצלות תהיה כדי להשיב לי השדה ושיחזור המלך מדברו, ואיני רוצה בזה רק ועשה הטוב בעיניך :

וירגל . והן ידעתי שאמר עלי דברי רכיל : כמלאך אלהים . לדעת האמת והשקר , ולזה עשה כאשר טוב בעיניך , כי ודאי לא תטה מן האמת :

וירגל . ענין רכילות ולשון הרע , כמו ( תהלים טו ג ) : לא רגל על לשונו :

אנשי מות . על ששאול בקש נפשך , ועם כל זאת עשית עמי צדקה להיות מאוכלי שלחנך , בעבור צדקת אבי יהונתן : ומה יש לי . זולת זה מה יש לי עוד צדקה ולזעוק עוד בעבורה , להטיב עמי בדבר הנחלה :

אנשי מות . רצה לומר חייבי מיתה : ותשת . ותשם :

כי לא היה כל בית אבי כי אם אנשי מות לאדוני המלך . הנה אמר זה על רוב הרדיפות שרדף שאול את דוד :

כי רצה לומר אחר שהשדה שנתת לי הוא צדקה, וכן הוספת צדקה וחסד אחר מה ששמתני מאוכלי שולחנך (תחת שכל אנשי שאול היו ראוים למות) איך אבקש צדקה אחרת שהיא השדה, וכ''ש איך אזעוק כאילו לקחת ממני את שלי :

למה תדבר וגו' . למה תרבה דברים , הן אמרתי וגזרתי , שיחולק בין שניכם :

השדה . הוא כולל כל הנחלה :

ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך . לפי שקבל דוד זה הלשון הרע מציבא לא יכול לצאת מהאמנתו לגמרי בדברי מפיבשת ולזה שם הענין ממוצע בין האמנה ובין בלתי האמנה ואמר שהוא וציבא יחלקו את השדה :

אמרתי דוד הכיר כי הלשין עליו רק שדבר המלך אין להשיב, רק פירש דבריו שהיתה כונתו שיחלקו שניהם בשדה, וזה שכתוב אמרתי רצה לומר כן היה דעתי. ובזה לא חזר מדבריו, וגם לא היה בזה עול נגד מפיבושת אחר שציבא ובניו עובדים את השדה מגיע להם החצי כאריס היורד למחצה :

גם את הכל יקה . אף אם ציבא יקח הכל אינני חושש , אחרי שבא אדוני בשלום , כי בזה אני שמח יותר מבנחלה :

אחרי . הוא כענין הואיל , כמו ( יחזקאל כ לט ) : ואחר אם אינכם שומעים :

ומפיבשת השיב שכל כך ישמח לבו על ביאת מלכו עד שלא ירע בעיניו גם אם יקח את הכל, וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שנענש דוד על זה שקבל לשון הרע, ועל ידי זה נחלקה מלכות בית דוד, ולכן נסמך ענין מפיבושת לענין שמעי, כי שם נשא פשע המורד ומקלל מלכו, ופה האשים לאיש שלומו ובריתו שלא כמשפט :

לשלחו . ללותו :

לשלחו . ללותו את הירדן :

את המלך . עם המלך : לשלחו . ענין לויה :

כי איש גדול הוא . בעושר :

בשיבתו . בעת אשר ישב במחנים : איש גדול . בעושר רב :

כלכל . ענין ספוק המזון , כמו ( בראשית מה יא ) : וכלכלתי אותך :

בשיבתו במחנים . ר''ל בישיבתו במחנים או ירצה בזה שהוא כלכל אותו בשובו במחנים :

וברזלי רצה לומר שנהג עמו כבוד מג' טעמים, {{{א}}} מצד זקנותו, {{{ב}}} והוא כלכל וכו' להשיב טובה, {{{ג}}} כי איש גדול הוא :

אתה עבור אתי א''ל שני דברים, {{{א}}} שאחר שהמנהג שבענין כזה יעבור איש היותר גדול בעם את המלך לכבודו, אם כן אתה עבור אתי כי אין גדול ממך, {{{ב}}} וכלכלתי אותך והגם שאין אתה צריך לזה, יהיה זה {{{א}}} עמדי שתהיה מאוכלי שולחני לכבוד, {{{ב}}} בירושלים בעיר המלוכה ולא תשב בעיר קטנה ברוגלים :

כמה ימי שני חיי . אשר יש לי לחיות : כי אעלה וגו' . הלא מעט הם , ומה הנייה יש לי בכלכולך :

כמה ימי שני חיי . אשר יש לי לחיות עוד , וכי רבים המה לשאעלה עם המלך להתענג בהם :

כמה . מהו המספר :

ויאמר ברזלי, השיב, {{{א}}} אם היה לכתי לצורך ותועלת הלא לא ימשך תועלת זה זמן רב כי כמה ימי שני חיי, ואין ראוי הטורח הזה בעבורו כי אעלה את המלך ירושלים :

האדע בין טוב לרע . בין מאכל טוב למאכל רע . ואמרו רבותינו ז''ל ( שבת קנב א ) : שטוף בזמה היה , לפיכך קפצה עליו זקנה :

בן שמנים וגו' . ואם כן עוד מעט יש לי לחיות : האדע . ועוד מה תועלת שבתי עמו , אם לחלוק לי כבוד להיות מאנשי עצתו , וכי אדע בין טוב לרע לגודל זקנתי , ואם להאכילני מעדנים , וכי אטעם טעם מאכל ומשקה להיות מתהנה במאכל ומשקה משובח , ואם לשמח לבבי בקול שרים ושרות , האם אשמע עוד , הלא אזני כבדה משמוע מתשות הזקנה : עוד למשא . לא די שלא יתענג להתעלס בי , כי עוד למשא אחשב לו :

שרים ושרות . משוררים ומשוררות :

(זאת שנית) שלא ימשך תועלת מהליכתי כלל, כי אם רוצה בי בעבור צורך המלך לדרוש ממני עצה ותושיה, האדע היום בין טוב לרע, ואם לתועלתי, אם יטעם עבדך וכו' ורצה לומר שלא אהנה עוד לא מחוש הטעם, ולא מיתר החושים שעל זה אמר אם אשמע עוד בקול שרים ושרות, ולא לבד שהוא לא להועיל, אהיה עוד למשא :

כמעט יעבר עבדך . הלויה מועטת יעבור עבדך ללותך , אחר שתעבור את הירדן : הגמולה הזאת . שאינה טובה לי :

כמעט . דרך מועט יעבר עבדך עמך מן הירדן ואילך , ואחרי זה אשוב לביתי : הגמולה הזאת . כאומר אם חפצו לגמול עמי חסד , למה יעשה הגמולה הזאת שאינה טובה לי :

יגמלני . ענין השבת הטובה :

כמעט יעבר עבדך את הירדן את המלך . רוצה לומר מעט הוא מה שעבר עבדך את הירדן אל המלך ובהיות הענין כן למה יגמלני המלך הגמולה הזאת בעבור מעט שהטיבותי לו :

(זאת שלישית) כמעט יעבר רצה לומר למה יגמלני כ''ז (אף אם הייתי נהנה מזה) וכי בעבור המעט מה שאני עברתי להעביר את המלך את הירדן, כי מה עשיתי יותר מזה, הלא מעט עשיתי ואין זה ראוי לגמול :

עבדך כמהם . בנו היה :

ישב . לזאת אשוב ואמות בעירי , ואקבר עם קבר אבי : והנה עבדך כמהם . בנו היה , ואמר לו הלא כמהם עמנו , ויעבור הוא עמך , ובזה ישולם הגמול , בעשות עמו החסד שתרצה :

(זאת רביעית) שאם בכ''ז רוצה המלך להיטיב עמי, ישב נא עבדך ואמות בעירי, כי הגיע עתי, וממילא בני עומד תחתי לירשני, והוא יעבור כי לו משפט הירושה תחת אביו :

אתי יעבור כמהם . כאומר : אף אם לא שאלת , יעבור עמי מרצון עצמי , ואף אעשה עמו הטוב בעיניך , ועם כל זה לא יחשב לתשלום גמול , כי אם כל אשר תבחר לצוות עלי , אעשה לך :

ויאמר המלך אתי יעבר כמהם, גם בל''ז יעבור אתי כי רציתי להיטיב עמו ביחוד מצד עצמו, ולא אעשה עמו הטוב בעיני רק הטוב בעיניך, ובלעדי זה כל אשר תבחר עלי אעשה לך ביחוד :

ויעבר אחר הדבור הזה שהיה במעמד כולם עבר עם יהודה תחלה, והמלך (עם ברזילי) עבר אחריהם ואז וישק המלך וכו' :

העבירו . את הירדן : חצי עם ישראל . רצה לומר : מקצת מעם ישראל , שהרי נאמר אחרי זה וכל איש ישראל באים וגו' , כי לפעמים יאמר חצי , על חלק הנחלק אם מעט ואם הרבה , כמו ( בראשית לג א ) : ויחץ את הילדים :

ויעבירו את המלך שהעבירוהו לגלגל, וגם חצי עם ישראל היינו החצי מן אלף איש שבאו מישראל, כי החצי השני נתאחרו כי עברו את הירדן באחרונה (כנ''ל) (מב) והנה ואז נודע הדבר בישראל והתאספו והתרעמו על שלא הודיעו להם, וזה משני פנים, אם מצד כבוד המלך, שהיו כל ישראל באים לקראתו, אם מצד כבודם כמו שית', וזה שכתוב מדוע גנבוך וכו', והנה לא היה בזה מהתרעומת אם היה המלך עובר לבדו, שהיה מראה שבטוח לבו שכל ישראל מרוצים בו, ועקר תרעומתם מצד ן שהעבירו את המלך וכל אנשי דוד אתו, שהגבורים והצבא עוברים אתו, כאילו הוא מלך נושע ברב חיל, ובוטח על חילו ועל אנשי יהודה שהשלימו אתו, וכאילו ישתרר בחזקה על ישראל, וזה גנבת דעת אחר שהם התרצו גם כן להשיב את מלכם :

באים . לגלגל : מדוע גנבוך . רוצה לומר : מדוע בני יהודה הביאוך בהסתר ובחשאי , והעבירו את הירדן , גם את המלך , גם ביתו ואנשיו אשר עמו . ( ואף שדברו עם המלך , אמרו וכל אנשי דוד , ולא אמרו ואנשיך , כי הסבו פניהם גם מול בני יהודה ) :

כי קרוב המלך אלי . משבטי הוא : אם נשאת . כמו ( בראשית מג לד ) : משאת , פרס מבית המלך :

כי קרוב וגו' . כי הוא מבני שבט יהודה : ולמה זה חרה לך . רוצה לומר : ועוד מה מזיקך שבאתי ראשון , וכי אכלנו משל המלך , וכי קבלנו ממנו תשורה ומתן לשתאמרו לא השארתם לנו מאומה :

על איש ישראל . אל איש ישראל : נשאת נשא . ענין תשורה ומתן , כמו ( אסתר ב י ) : ויתן משאת כיד המלך :

אם נשאת נשא לנו . ר''ל אם נשא משאת המלך מאת פניו אלינו להאכילנו :

ויען כל איש יהודה, השיבו להם שלש טענות, {{{א}}} מה שהקדמנו הוא כי לי משפט הקדימה מצד שהמלך קרוב אלי, אם בשאני משבטו, אם יען ששוכן ביהודה, {{{ב}}} ולמה זה חרה לך על הדבר הזה, שאין זה פוגם כבודך ומה לך אם ברב עם הדרת מלך, הלא הוא מוחל על כבודו, {{{ג}}} האכול אכלנו רצה לומר שבסעודה יש נ''מ להבא ראשון שאוכל את הטוב והמובחר, וכן בעת שחולקים משאת ומתנות שהבא אחרון לא ישיג משאת, אבל פה וכי אכלנו או נשאנו משאת, רצה לומר הנה המלך שלם לפניכם, אנחנו העברנוהו את הירדן ואתם תעבירוהו מפה והלאה, והוא מלככם כמו שהוא מלכנו :

עשר ידות לי במלך . שאנו עשרה שבטים : וגם בדוד . אף על פי שהוא קרוב לכם , אני משוך בו יותר ממך , שאני עשר ידות : ומדוע הקלותני . להיות אתה קודם , וכי לא היה דברי ראשון להשיב את מלכי , וקודם לכן בא דברינו אליו להשיבו , כמו שכתוב למעלה ( פסוק יב ) : ודבר כל ישראל בא אל המלך : ויקש דבר איש יהודה . לשון ( צפניה ב א ) , התקוששו . נראה והושוה דבר איש יהודה , שהראם אגרת ששלח להם דוד , 'למה תהיו אחרונים להשיב את המלך' וגו' , כך מפרש באגדה . ויש לפרש , 'ויקש' , לשון 'קושי וחוזק' , וכן תרגם יונתן : ותקיף :

עשר ידות וגו' . הלא יש לי עשר חלקים במלך , כי אנחנו עשרה שבטים . ( אבל מבנימין באו מקצתם , והם האלף שעם שמעי , ולא יוחשבו , לא לאלה ולא לאלה ) : וגם בדוד . אף שהוא מבני שבטך , מכל מקום רוצה אני בו יותר ממך : ומדוע הקלתני . בזית אותי , כאלו אין ממש בנו והכל ממך : ולא היה דברי ראשון . וכי לא בא אליו דברי בתחילה שישוב אל ביתו , כמו שכתוב למעלה ( פסוק יב ) : ודבר כל ישראל בא וגו' : לי להשיב . רצה לומר : אם כן מהראוי לי להשיב את מלכי , ולא לכם , שאתם המעט ואיחרתם עד כה : ויקש . אנשי יהודה דברו קשות לישראל , יותר מישראל ליהודה :

ידות . חלקים : הקלתני . מלשון קלות ובזיון : ויקש . מלשון קשה :

עשר ידות לי במלך . רוצה לומר באי זה מלך שיהיה וגם בדוד יש לי חלק גדול ממך ואף על פי שהוא קרובך : ולא היה דברי ראשון לי להשיב את מלכי . רוצה לומר שכבר היה ראוי לאיש יהודה שימתינו דבר איש ישראל להיותם הרוב בדרך שיהיה דבריהם ראשון להשיב את המלך : ויקש דבר איש יהודה מדבר איש ישראל . וזה כי המלך היה קרוב להם להיות משבט יהודה והיה גם כן קרוב להם מצד אחר כי ישיבתו היתה בתוך ארץ יהודה ואשר היתה ישיבתו ביניהם היה ראוי שיהיו קודמים להשיבו שם :

ויען איש ישראל, השיבו על שלש טענותיהם, (על הא') מ''ש שאתם לכם משפט הקדימה מצד הקורבה, עשר ידות לי במלך, לנו משפט הקדימה מצד שאנחנו הרוב, אנחנו עשרה שבטים ואתה שבט אחד, ולי עשרה חלקים במלכות, וגם בדוד אני ממך שעורו וגם בדוד עשר ידות אני ממך, הגם שהוא דוד ממשפחת יהודה בכ''ז אני עשר ידות ממך, והמלך לא יביט על שאר ומשפחה רק על עמו ומלכותו, (על הב') מ''ש ולמה זה חרה לך, השיבו ומדוע הקלותני, (על הג') מ''ש האכול אכלנו, השיבו ולא היה דברי ראשון לי להשיב את מלכי, כי מהראוי שאנחנו שאנו רוב ישראל, נשיב את מלכנו על פי הסכמתנו, לא על פי דבר שבט אחד, כאילו הדבר הראשון הדובר אלי להשיב את מלכי אינו דברי רק דבר יהודה, הוא הדובר בראשונה ואנו אחריו, וכדי לנו בזיון וקצף, ויקש דבר איש יהודה כי על ידי זה נתהוה ויכוח ומדנים, ובני יהודה הקישו דברים נגד ישראל, ועל ידי זה התעורר שבע בן בכרי למרוד :