אחות . מן האב ומן האם כי , מעכה בת מלך גשור היתה יפת תואר ולקחה דוד במלחמה , ובא עליה קודם שנתגיירה ונתעברה וילדה את תמר , ואת אבשלום ילדה אחר שנתגיירה ( סנהדרין כא א ) :

השאלות: מהו זה שאמר ויהי אחרי כן, ובענין תמר אם היתה אחות אמנון או לא, שיש בזה מבוכה כמ''ש בפנים :

ויהי אחרי כן ספר איך נתקיימו יעודי העונשים שהגיד נתן לדוד אחד אחד, שאחרי מת הילד היה מעשה של תמר שסבב הריגת אמנון ואחריו מעשה דאבשלום, וזה שכתוב ויהי אחרי כן ולאבשלום בן דוד אחות יפה מלשון זה משמע שתמר לא היתה אחות אמנון, וכן בפסוק ד', וכן נראה ממ''ש (פסוק י''ג) דבר אל המלך כי לא ימנעני ממך, מבואר שלא היתה אחותו, אמנם בכל הפרשה קראה אחותי, ובזה אנו מוכרחים אל קבלת חכמינו זכרונם לברכה, שמעכה אם תמר היתה יפת תואר ובא עליה דוד ביאה ראשונה במלחמה ונתעברה מתמר בנכריותה, ומדין תורה היא מותרת לאמנון כי בנך הבא מן העכו''ם אינו קרוי בנך, וזה שכתוב ולאבשלום בן דוד אחות יפה שבאמת בדין תורה רק אבשלום שנולד אחר שנתגיירה קרוי בן דוד, וכן דייק ויאהבה אמנון בן דוד :

להתחלות . עד שנחלה : כי בתולה היא . צנועה בבית ואינה יוצאת לחוץ , לפיכך ויפלא בעיני אמנון וגו' , נכסה ונעלם ממנו מה תואנה יכול לבקש וישכב עמה , כמו ( דברים יז ח ) : כי יפלא ממך , ארי יתכסי ממך :

ויצר לאמנון . היה מיצר ודואג עד שהיה נראה כחולה מרוב חשקו בה : אחותו . מן האב : כי בתולה היא . ומדרך הבתולות לשבת בית ולזה היה מהנמנע העיני אמנון לעשות לה מאומה ולמלאות תאותו ולכן נעצב הרבה :

ויצר . מלשון צרה ודאוה : להתחלות . מלשון חולי : ויפלא . ענין מכוסה ומניעה , וכן ( דברים יז ח ) : כי יפלא ממך דבר : מאומה . שום דבר :

ויצר לאמנון להתחלות, ומפרש שלא היה לו תקוה לישא אותה לאשה בעבור תמר אחתו, כי היתה גדלה כבת בין הבנים, שמה שנתעברה במלחמה לא השפיל כבודה בעיני בית דוד לשלא תהיה נחשבת כבתו, הגם שעל פי דין תורה היא כן, וידע שלא תתרצה היא ואחיה להשיאה לאמנון ולהכריז על ידי זה שהיא כאסופי מן השוק ושלא תחשב מזרע המלך, וגם לא לבא עליה באונס או על ידי פתוי כי בתולה היא והבתולות היו צנועות בהיכל ואי אפשר שתזדמן לפניו, ולכן ויפלא בעיני אמנון לעשות לה מאומה :

איש חכם . לרשעה :

איש חכם מאד . חכם להרע :

רע . חבר ואוהב :

ויונדב איש חכם מאד . ר''ל למצוא תחבולות לעשות רע והנה השיאהו לעשות מה שהיה קשה בעיניו עשייתו אך כאשר ראה שהסכימה עצת יונדב בזה התיר לעצמו עשייתה :

השאלות: ברוב המקומות שנזכר שם חכם סתם הוא לטוב ויונדב יעץ לרע :

ויונדב איש חכם מאד באמת תואר חכם הנמצא בכתבי הקדש סתם, יבא על המשתמש בדרך החכמה לטוב לא לרע, וכן בא פה על צד זה, וספר חכמת יונדב משני פנים :

דל . כחוש , כמו ( בראשית מא יט ) : דלות ורעות תואר :

בבקר , בבקר . בכל בוקר נראה פניך דל וכחוש , כאלו בלילה לא שכב לבך : אחות אבשלום . כאומר הלא היא לבד אחות אבשלום , ומן האם , אבל לא תחשב לאחות מן האב , לא לי ולא לו , על כי נתעברה אמה ממנה בגיותה , ולא תחשב לאבי לבת , ומותרת היא לי , ואני אוהב אותה ובה אני חושב בלילה ונגזלה שנתי :

דל . כחוש ורזה , כמו ( בראשית מא יט ) : דלות ורעות :

{{{א}}} ויאמר לו מדוע אתה ככה דל בבקר בבקר, שמחכמתו הכיר בו כי חולה אהבה הוא, וזה ממה שראה שהוא דל ורזה בכל בקר בקומו ממטתו שכן יהיה לחולי חלי החשק, והוכרח לגלות לו מצפוניו, {{{ב}}} מצד עצתו שהיתה בשכל ואך לטוב :

את הבריה . את הסעודה :

והתחל . עשה עצמך כחולה : ותברני לחם . היא תאכיל אותי , כי תעשה את המאכל לעיני , וכשאראה בתיקונו אהיה תאב להמאכל ואכלתי מידה , וכאומר וכאשר תבוא לביתך עשה כאשר תמצא ידך :

והתחל . מלשון חולי : לראותך . לבקר אותך , כמו ( שמואל א יט טו ) : לראות את דוד : ותברני הבריה . ענין אכילה מועטת , כמו ( לעיל יב יז ) : ולא ברה אתם :

(ה-ז) השאלות: למה האריך ולא אמר בקיצור ועשתה לעיני את הבריה ואכלתי מידה כמ''ש אמנון, ומ''ש ותברני לחם ועשתה לעיני את הבריה הוא הפך הסדר, ודוד אמר עשי לו הבריה ולא אמר שתברהו בידה, ואיך לא השכיל דוד כי רעה זה מבקש, ואיך לא ירא יונדב שדוד יבין זאת, כי למה רוצה שתברהו בידה :

ואמרת אליו תבא נא תמר אחותי באמת לא עלה ע''ד יונדב שיעשה הנבלה הזאת, רק שם בפיו דבריו שמתוכם יכיר המלך שהוא חושק בתמר אחותו וחולה עבורה עד מות, ובזה ידע שיתננה לו לאשה אחר שמותרת לו מן הדין, וגם שעל ידי שישלחנה אליו בהכרח, יוכל לגלות לה את כל לבו, ותתרצה גם היא בהרגישה אהבתו אליה וחליה בעבורה, וא''ל שיאמר למלך שרפואתו היא בשתים, {{{א}}} שתמר אחותו תברהו לחם, רצה לומר שיאכל מידה, {{{ב}}} שהיא תעשה לעיניו את המאכל, ומפרש מ''ש ועשתה לעיני את הבריה הוא למען אשר אראה, ומ''ש ותברני לחם, הוא למען ואכלתי מידה, והקדים בסדר דבריו בתנאי שתאכילהו בידה קודם התנאי שתעש הבריה לעיניו, הפך הסדר שתחלה תעשה המאכל ואחר כך תאכילהו, כדי שירגיש בו המלך, כי למה תאכילהו בידה דוקא, אין זאת כי אוהב אותה :

ותלבב לעיני . תעשה לפני שתי לביבות :

ותלבב לביבות . תרגם יונתן : ותחלוט חליטתא . בדברי רבותינו ז''ל ( פסחים ו ) : חלוט של בעלי בתים והמה נקראים על שם המעשה ששולקין אותם ברותחין : ואברה . ואוכל מעט :

ותלבב לעיני שתי לביבות . הוא מעשה מרחשת קישפי''ל בלע''ז : ואברה . ואוכל :

ויאמר אמנון, אמנון שלא הבין עצת יונדב, והיה בדעתו לעשות רעה, קצר הדברים, ואמר על הסדר שתלבב לעיניו שתי לביבות ואחר כך יברה מידה, ובזה השקיף דוד רק על תחלת דבריו שתלבב לעיניו שתי לביבות, וחשב שיען שכל אוכל תתעב נפשו יתאוה למין מאכל של לביבות שתמר לבדה יודעת לעשותו היטב, ורוצה שתעשהו לעיניו למען יבטח שהמה הלביבות אשר יאהב, וע''כ :

הבריה . המאכל :

וישלח דוד וכו' ועשי לו הבריה ולא הזהיר שיברה מידה, כי לא חשב שאמנון מקפיד דוקא לאכול מידה שאז היה שם על לבו ולא היה משלחה אליו :

ותלבב . ותחלוט , סולת מורבכת במים רותחין תחלה , ואחר כך בשמן :

ותבשל . עוד פעם על המחבת בשמן :

הבצק . העיסה , ואמר כן על שם סופו , כי אחר הלישה נקרא בצק , וכן ( ישעיהו מד יט ) : אפיתי על גחליו לחם : ותלבב . וחלטה :

ותבשל את הלביבות . בשלה אותן בשמן באלפס והנה אמר בשול גם על הצלי אמר ויבשלו את הפסח :

ותקח את הבצק והנה היא עשתה כדבר אביה, לעשות הלביבות לעיניו ואחר שלשו הבצק עד שיעור ידוע לקחה היא ולשה שנית לצורך הלביבות ותלבב לעיניו :

את המשרת . תרגום של מחבת , מסריתא :

ותצק . יצקה על הקערה הלביבות עם השמן :

המשרת . תרגום של מחבת , היא מסריתא : ותצוק . מלשון יציקה : מעלי . מאצלי :

המשרת . אלפס : ותצוק לפניו . שפכה לפניו הלביבות עם השמן בכלי אשר הביאה בו לפניו את הבריה והנה עשתה זה לפניו בעבור שכבר דקדק אמנון שתלבב לעיניו את הלביבות והנה השתדל אמנון להביאה החדר כדי שיוכל להשיג שם מבוקשו ממנה פן יהיה לבוז אם ישמע בחוץ קולה בענותו אותה :

ותצוק לפניו ולא נתנה לו בידיה וע''כ וימאן לאכל ויאמר הוציאו וכו' שאיני רוצה לאכול על ידי משרתי רק על ידה :

החדר . לחדר משכבו : ותבא . את הלביבות :

ועל זה אמר הביאו הבריה החדר, המיוחד לאכול שמה, ואברה מידך דוקא :

ותגש . הגישה אליו את הלביבות לאכול :

אל אחי . אל תעשה כזאת , אתה אחי : אל תענני . אל תאנס אותי : כי לא יעשה וגו' . לאנס את הבתולות , ולזה לא תעשה גם אתה את הנבלה הזאת :

תענני . מלשון עינוי : הנבלה . דבר גנאי וכעור :

כי לא יעשה כן בישראל . לא אמרה משום שאין ראוי לשכב עם אחותו משום גלוי ערוה שאם היה זה כן איך יודה לו המלך אך אמרה שלא יעשה כן בישראל לבא על אשה דרך זנות אם לא יהיה דרך אישות ומזה יתבאר שלא היתה תמר אחותו על דרך האמת ולזה אמרו רז''ל שתמר היתה בת יפת תואר שנבעלה בגיותה ונתעברה מדוד אחר כן נתגיירה ונשאה דוד ולפי שאמה לא היתה גיורת בעת שנתעברה ממנה הנה לא היתה הבת בת דוד כי אין הבן הבא לישראל מן השפחה קרוי בן לישראל ההוא ולזה אמר בפרשת ואלה המשפטים בבנים שיולדו לישראל מן השפחה כנענית אשר הם עבדים כמוה לא ישראלים :

אל אחי אל תענני. ובארה דבריה משלשה טעמים. אם מצד המעשה עצמה אמרה כי לא יעשה כן בישראל אל תעשה את הנבלה הזאת (ורמזה גם כן אל מעשה שכם בן חמור שאמר שם, כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה), ואם מצד כבודה, אמרה :

כי לא ימנעני ממך . שמותרת אני לך , לפי שנתעברה בי אמי כשהיא נכרית יפת תואר , שלקחה דוד במלחמה , ומי שיש לו בן או בת מן שפחה , אינו בנו לכל דבר :

ואני וגו' . עם שיהיה באונס , מכל מקום לחרפה תחשב לי , ואנה אוליכה להסתירה מבני אדם : ואתה . ואף אתה תהיה נחשב כאחד הנבלים : ועתה . הואיל ותחפוץ בי , דבר נא וגו' , כי לא ימנעני מלהיות לך לאשה :

אנה . להיכן : הנבלים . הפחותים ושפלים :

ואני אנה אוליך את חרפתי, ואם מצד כבודו אמרה ואתה תהיה כאחד הנבלים, (ובראשית דבריו כללה כל זאת במ''ש אל אחי, רצה לומר הלא אחי אתה וצריך שנחוס כ''א על כבוד אחיו, ועל גוף המעשה אמרה אל תענני) , והוסיפה לאמר, ועתה דבר אל המלך כי לא ימנעני ממך, ותוכל לישא אותי בדרך היתר כנ''ל :

ויחזק . נתגבר עליה ואנסה :

ויענה תחלה עינה אותה שלא כדרכה, לבל תאבד בתוליה וכשלא שקט רוחו שכב אותה כדרכה :

וישנאה אמנון . אמרו רבותינו ( סנהדרין כא א ) : נימא נקשרה לו , ועשאתו כרות שפכה :

וישנאה . אולי גדפתו בדברים , ומה' היתה זאת לגלות חרפתו בקהל רב : כי גדולה וכו' . השנאה היתה בערכה יותר גדולה מערך האהבה הקדומה : קומי לכי . ולא רצה שתשב עוד זמן מה בביתו :

וישנאה אמנון שנאה גדולה . ידמה שנתעצמה כפי יכלתה לחלוק על רצונו ואולי הכאיבה אותו בזה ההתעצמות שהיה ביניהם או אמרה לו דברי חרפות ולזה שנאה כי כבר אמרה לו ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל או אולי אמרה לו דברים יותר קשים מאלו , והנה מרוב השנאה שלחה אמנון מביתו דרך בוז למדנו מזה שגדר השנאה הוא שלא ידבר עמו למרע ועד טוב ולפי שאמרו והוא שונא לו מתמול שלשום למדנו שאם לא דבר עמו שלשה ימים אינו גולה :

וישנאה אחר שהיה תאוה כלביית מיד שנכבה רשף התאוה חלפה האהבה שלא היתה אהבה עצמיית, ואז בהכירו תועבת הנבלה הזאת שב לשנוא את הנושא שעל ידו נסבב לו זאת, וזה שכתוב גדולה השנאה מהאהבה שהאהבה בעצמה סבבה את השנאה שכשזכר תועבת האהבה הזאת, אשר היתה עתה לזרה בעיניו, נהפך לבו בקרבו לשנאה גדולה :

אל אודות . אל תעשה אודות הרעה הזאת של שילוח , הגדולה מן האחרת שעשית עמי ועניתני , ועוד תוסיף רעה ממנה לשלחני :

אל אודות הרעה וגו' . רוצה לומר : אל תעשה עסק הרעה הגדולה הזאת , אשר היא יותר גדולה מהאחרת : אשר עשית . רוצה לומר : ומה היא הרעה הגדולה , ואמרה אשר אתה עושה עמי לגרשני מביתך , כי מעתה חפצה להנשא לו , לכסות קלונה :

אודות . עסק :

השאלות: כתוב זה מוקשה ולא מצאו המפרשים פירושו :

אל אודות, כי היא נשארה בביתו להכריחו שישאנה, כדין מאנס את הבתולה, שלו תהיה לאשה לא יוכל שלחה כל ימיו, השיבה לו כי אל אודת הרעה הגדולה הזאת פי' שהרעה הגדולה הזאת לשלחני אל אודותיו, רצה לומר שאי אפשר שתהיה נסבבת מאחרת אשר עשית עמי, כי אודות הרעה הקודמת היה ראוי שלא תוכל לשלחני לעולם, ולא בהפך שעל ידי שאנסת אותי תשלחני, וכוונה גם כן שעל ידי הרעה האחרת שעשית עמי שאנסתני, הרעה הזאת שעשית לשלחני גדולה יותר שהוא הפך הנמוס ומצות התורה, ולא אבה לשמוע לה תחלה (פי''ד) אמר ולא אבה לשמוע בקולה, בעוד אהבה שמע לה, רק לא שמע בקולה רצה לומר לא קבל דבריה, ועתה על ידי ששנאה לא רצה לשמוע דבריה כלל :

ונעול . סגור במנעול :

כי כן תלבשנה . כן היה מנהג מלבושיהן : מעילים . היא כתונת פסים , וענינם אחד :

פסים . מרוקמת ברוחב פס יד , וכן ( בראשית לז ג ) : ועשה לו כתונת פסים :

כתנת פסים . לכוש מצבעים מתחלפים היה דרך משל כשיעור פסת יד מצבע אחד וכן תמשך להיות מצבעים רבים :

השאלות: הלא ידוע שיש הבדל בין כתונת למעיל, ואיך פתח בכתונת וסיים במעיל, וחזר לומר ואת כתונת הפסים :

ועליה כתנת פסים יש הבדל בין כתונת ובין מעיל, שהכתונת הוא התחתון והמעיל יעטפו בו מלמעלה על כל הבגדים, ודרך בנות המלך הבתולות לעטוף מעיל על כתונת הפסים שלמטה, ובשעת מעשה הסיר מעליה המעיל העליון ולא לבשה רק כתונת הפסים, וכשהוציאה לא עטפה המעיל, רק ועליה כתונת פסים שהוציאה בבגד התחתון, הגם שכן תלבשנה בנות המלך הבתולת מעילים ואין דרכם לצאת בכתונת, בכ''ז ויוצא אותה משרתו החוץ. מופשטת ממעיל ובזויה מכבודה, ודחופה כאחת הקדשות :

על ראשה . רוצה לומר : וזרקה ממעל לראשה דרך צער , ולהודיע לרבים שאנוסה היתה : ותשם ידה וגו' . כן הוא דרך המצטער :

היה עמך . רצה לומר : אנס אותך , ובלשון נקיה דבר : ועתה . הואיל וכבר נעשה , החרישי ואל תבזי אותו , כי הלא אחיך הוא , וראוי לך לחוס על כבודו : אל תשיתי וגו' . רוצה לומר : אל תצטערי בעבור זה :

האמינון . דרך המדברים להוסיף אותיות להקטין הדבר , וכן ( דברים לב י ) : יצרנהו כאישון עינו , הנקרא כן על שם האיש הקטן הנראה בעין : החרישי . ענין שתיקה : תשיתי . תשימי : ושוממה . הוי''ו יתירה , וכן ( תהלים עו ז ) : ורכב וסוס :

ועתה אחותי החרישי אחיך הוא . ר''ל ואין ראוי לפרסם גנותו : ותשב תמר שוממה בית אבשלום אחיה . ידמה כי לבשתה ולדאגתה היתה שם בלי חברה כטעם אמרו כל שעריה שוממים כי רבים בני שוממה :

האמינון, א''ל שתשתוק מצד ג' טעמים. (הנזכר בפסוק יב יג), שאם מצד כבודה, לא תהיה לבוז על ידי שהתיחדה עם איש, כי לא היה עם זר רק אחיך היה עמך, ואם מצד כבודו החרישי אחיך הוא. ואם מצד הנבלה בעצמה אל תשיתי את לבך לדבר הזה, טוב שתשכחי זאת מלבך כי מה שהיה היה. ותשב הנה תמר שהיה דרכה לטייל תמיד, ולשמוח ולגיל כבנות המלך הבתולות, עתה ותשב ולא יצאה החוצה ושממה ולא ישבה בסוד משחקים :

והמלך דוד חרה לו מאד, אולם לא הוכיחו ע''ז, וכל זה עורר שנאת אבשלום :

למרע . בין דבר רע , בין דבר טוב : כי שנא וגו' . ושמר האיבה בלבו להנקם בו לעת מצוא , ובכדי שלא ירגיש בדבר , לא דבר עמו מאומה :

כי שנא אבשלום את אמנון . למדנו מזה כי כבר תוסר השנאה כשיעמוד האדם לדבר עם רעהו מפני השנאה למרע ועד טוב :

ולא דבר שיעור הכתוב יען ששנא אבשלום את אמנון לא דבר עמו למרע ועד טוב על דבר אשר ענה את תמר אחותו, מרוב שנאתו לא הוכיחו ע''ז בדברים רעים על העינוי, שאז אם היה מוכיחו והיה מפייסו בדברים היה סופו טוב, וזה שכתוב למרע ועד טוב, (ואצל לבן אמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע, כי שם היה פותח בהטוב שעשה עמו ומסבב אל הרע ששלם לו בברחו), אבל משנאתו לא רצה כלל לדבר מזה רק שמר משטמה בלבו להנקם ממנו לעת מצוא, וזה היה גם כן סבה שלא נזהר אמנון ממנו אחר שאין דובר אליו דבר, לא דוד ולא אבשלום, שכח את אשר עשה :

ויהיו גוזזים . ודרכם היה לעשות משתה בגזוז צאנם :

ויהיו גוזזים . והיה מדרכם לעשות משתה ושמחה וכן בנבל נאמר ( שמואל א כה ח ) : על יום טוב באנו :

לשנתים ימים . לשתי שנים : גוזזים . את הצאן : עם אפרים . סמוך לנחלת אפרים , כמו ( בראשית כה יא ) : עם באר לחי ראי :

עם עבדך . על עצמו אמר :

הנה נא גוזזים לעבדך . כשהיו להם גוזזים היו שמחים על הטובה כמו ששלח דוד לנבל כי על יום טוב באנו , והנה היה מתחבולת אבשלום ששאל מהמלך שילך הוא ועבדיו עמו לשמוח ולאכול ולשתות עמו כי ידע כי זה דבר בלתי ראוי שיתרצה בו המלך גם עשה זה כדי שיתרצה דוד לשלוח אמנון עמו ולא יתן את לבו אל דבר אמנון השנאה הראויה בין אבשלום ובין אמנון על דבר תמר אחותו והנה היה אמנון הבן הבכור לדוד שראוי למלוך שהיה ראוי שימלוך אחריו ולזה נתעצב דוד יותר באמנון מזולתו משאר הבנים :

ולא נכבד עליך . כי כאשר נלך כלנו , יהיה לך לעול כבד וטרחה מרובה : ויברכהו . על נדבת לבו :

ויפרץ . ענין הפתוי ברבוי דברים , והוא הפוך מן ( שם יט ג ) : ויפצר בם :

ויפרץ בו ולא אבה ללכת שתחלה השיב שנמנע מלכת מצד שיכביד עליו, כי אז בהכרח ילכו עמו כל עבדי המלך, ובאשר הפציר בו השיב שאינו רוצה ללכת מצד עצמו :

ולא ילך נא אתנו . ואם לא יכול אתה ללכת , ילך נא עמנו אמנון :

ולא ילך . בשאלה אמר לו , ואם לא , ילך אמנון ( עם שקרא לכל בני המלך , לא היה אמנון נכלל עמהם , לפי שהיה הבכור , ועומד הוא במקום אביו המלך ) : למה ילך . כי יכבד עליך :

ויאמר אבשלום ובזה מצא מקום לומר ולא ילך נא אתנו אמנון אחי אחר שהוא הבכור ועומד במקום המלך :

כטוב וגו' . ואז לא יהיה נשמר : הלא כי אנכי צויתי . ומידי יבוקש : חזקו . אם אולי יעמוד על נפשו :

הלא כי אנכי צויתי אתכם רצה לומר ולא תענשו אתם כי עשיתם ע''פ פקודתי :

פרדו . הוא הבא מן הסוס והחמור :

בדרך . עד לא באו העירה : והשמועה . קול שמועת שקר :

על פי אבשלום היתה שומה . בציויו של אבשלום היתה שימה זו נישומת על עבדיו , להרוג את אמנון :

אל יאמר . אל יחשוב : היתה שומה . הצואה ההיא הושמה על עבדיו מפי אבשלום , מיום ענות אמנון את תמר :

על פי אבשלום היתה שומה . ר''ל שדבר זה היה מסודר בפי אבשלום תמיד מיום ענותו את תמר אחותו כי כאשר תמצא ידו יקח נקמתו ממנו :

(לב-לג) השאלות: יש פה דברים כפולים, ותחלה אמר את כל הנערים בני המלך המיתו ואחר כך אמר כל בני המלך מתו :

אל יאמר אדוני. כי השמועה נסבבה מצד שמי שראה שהרגו את אמנון, חשב שאבשלום הרגו כדי שלא יהיה לו שטן בירושת המלוכה, ודמה שה''ה שלכן יכרית כל זרע המלוכה, והשיב יונדב, אל יאמר אדוני את כל הנערים בני המלך המיתו רצה לומר שלא יאמר שהמיתו כל הנערים מצד שהם בני המלך ושהיה כוונת אבשלום להכרית זרע המלך, לא כן כי רק אמנון לבדו מת ולא מטעם ירושת המלוכה, כי דבר זה היתה שומה בפי אבשלום מכבר מיום ן ענותו את תמר אחותו להנקם בו :

דבר לאמר . השמועה האומרת כל בני וגו' :

ועתה הוסיף לאמר כי עדין יש לחשוב שהגם שאבשלום לא רצה להרוג את אמנון י''ל שבני המלך עמדו בנפשם להציל את אחיהם ועל ידי כן בא לידי מלחמה ומתו כולם, וזה שכתוב ועתה אל ישים אדוני המלך אל לבו דבר שעל ידו יאמר לאמר כל בני המלך מתו מעצמם על ידי מלחמה, לא כן כי אמנון לבדו מת :

מדרך אחריו . כי הצופה היה רואה אל מול הדרך שהלכו בה , והמה נסו בדרך עקלתון , ובאו לעיר מדרך אחורי הצופה :

הצופה . הוא העומד במקום גבוה להביט למרחוק :

ויברח אבשלום רצה לומר על ידי השמועה הזאת שהיה המלך טרוד ומצפה לדעת את שלום בני המלך לא שם על לבו לשלוח לרדוף ולהשיג את אבשלום, ועל ידי כן ברח :

הנה בני המלך . העם הבא בני המלך המה , והיה אם כן כדבר עבדך , שאמנון לבדו מת :

אל תלמי . כי הוא היה אבי אמו : ויתאבל . המלך התאבל על אמנון בנו , כל ימי חייו :

ויתאבל על בנו כל הימים . ר''ל ימים רבים כי אחר שלש שנים נחם על אמנון כי מת כמו שזכר אחר זה ואולי אמר כל הימים להעיר שלא היה יום בימי השנה ואפי' המועדים שלא היה דואג דוד על זה והנה מצאנו בבן הראשון שנולד מבת שבע שתכף שמת רחץ וסך ואכל ושתה ואמר לעבדיו ועתה מאחר שהילד מת למה זה אני צם האוכל להשיבו עוד אני הולך אליו והוא לא ישוב אלי , והנה בזה היה ראוי שנא' למה הוא מתאבל עליו כל כך והוא לא ישוב אליו אלא שהתר זה הספק הוא ממה שיקל כי דוד הרחיק היותו צם בצום אחר מות הילד כי הצום יעשה על דרך התפלה והבקשה מהש''י וזה דבר בלתי ראוי אחר מות הילד אבל יתאבל עליו והדאגה היא דבר יחייב הטבע אהבת הדמיונים ולזה לא הורחק מפני זה התאבל על המות :

(לז-לח) ואבשלום ברח וכו' ואבשלום ברח, פי' מהרי''א תחלה ברח אל תלמי זקנו, והיה הולך עמו בכל אשר התהלך תלמי, אבל על ידי שדוד התאבל על בנו כל הימים האלה שהם השלש שנים, ירא אבשלום פן ישלח אחריו וישיגהו בדרכו, ולכן ברח וילך גשור, נסגר בעיר חומה דלתים ובריח :

ואבשלום ברח וגו' . מתחלה אמר שברח ממקומו ואחר זה אמר שהלך אל תלמי ועתה בא לומר ששהה שם שלש שנים :

ותכל דוד . הרי זה מקרא קצר , ותכל נפש דוד ; וכן תרגם יונתן : וחמידת נפשא דדוד , כמו ( תהלים פד ג ) : נכספה וגם כלתה , לשון תאוה : כי נחם על אמנון . קבל תנחומין :

ותכל דוד . כלתה נפש דוד לצאת בעבור אבשלום , והוא ענין תאוה וחשק אל הדבר , כמו ( תהלים קיט פא ) : כלתה לתשועתך נפשי : כי נחם . אף שהתאבל עליו כל הימים , מכל מקום קבל עליו תנחומין מה , כי מת הוא , ונגזר לקבל תנחומין על המתים ( סוף מסכת סופרים : בראשית רבה פד כא ) :

ותכל דוד . תחסר מלת נפש , ולזה אמר בלשון נקבה , שעל הנפש ידבר , כאלו אמר ותכל נפש דוד :

ותכל דוד המלך . הוא מטעם כסף כטעם נכספה וגם כלתה נפשי והוא חסר המצטרף והרצון בו ותכל נפש דוד המלך לצאת אל אבשלום להביאו אליו כי נחם על אמנון כי מת :

השאלות: מ''ש ותכל דוד, הוא זר בלשון כמבואר :

ותכל דוד פי' האפודי, ששלש שנים הראשונים שהתאבל דוד על בנו רצה דוד תמיד לצאת אל אבשלום, רצה לומר לצאת למלחמה ולקחתו מגשור ולהנקם ממנו, ועתה מעכה אשתו או תמר, כלתה את דוד (מלשון כלא), ותכל פועל יוצא, (היא כלאה ומנעה את דוד) מלצאת אל אבשלום להשיבו ולהמיתו, יען ראתה כי נחם על אמנון, מצאה חיל למנוע את דוד מלרדפו עוד :