שני אנשים . על כי רצה שדוד בעצמו יפסוק הדין על עצמו , לזה אמר לו כאלו קובל לפניו על העול הנעשה בעיר , ושהוא יעשה משפט , וכשיפסוק הדין , אז יאמר לו אתה האיש . ואף כי הרבה בדברים שאין ענין להם עם דבר דוד , אולם כוונתו היתה להעלים ביותר , לבל ירגיש דוד וישמור פיו מלפסוק הדין :

ראש . עני ודל , כמו ( משלי י ד ) : ראש עשה כף רמיה :

וישלח ה' את נתן להוכיחו כי דוד היה בזה צדיק בעיני עצמו אחר שעלה בידו הכל בדרך היתר ואין עונש עליו בדיני בשר ודם כנ''ל, והסביר לו חטאו במשל באופן שהוא עצמו חרץ משפטו. שני אנשים היו בעיר אחת שבזה יגדל העושק יותר, בהיותו עמו בעיר מכיר בענין, ולא די שלא עזרו, לקח את אשר לו :

וספר כי העשיר היה לו צאן ובקר, הרבה מאד בהפלגה יתרה שזה המשל לדוד שהיו לו נשים כל אשר שאלו עיניו :

ויחיה . היה מפרנסה במזון , והיתה חביבה עליו עד שגדלה עמו בחדרו , והוא מדרך מליצה והפלגה . ( ה ) ויחר אפו . כי חשב שאמת הדבר נעשתה התועבה הזאת :

אין כל . לא כלום : ויחיה . ענין הספקת הצורך , כמו ( בראשית מה ה ) : למחיה שלחני :

ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה שזה המשל לאוריה שלא היה לו רק בת שבע שלקחה בקטנותה כמ''ש חכמינו זכרונם לברכה, ועל זה אמר קטנה, אשר קנה על ידי קדושין. ויחיה ותגדל עמו עד שהיתה ראויה לאיש, ועם בניו יחדו כי היו לו בנים מאשה אחרת, מפתו תאכל וכו' וזה המגדיל החטא, כפי גודל העוני וכפי גודל האהבה שהיה לו אל הדבר :

ויבא הלך . דימה את יצר הרע תחלה להלך , שעובר לדרכו , ואחר כך לאורח , שנעשה אכסנאי , ואחר כך לאיש , שהוא בעל הבית :

הלך . ההולך בדרך : לאורח . הוא ההלך שאמר , והוא האיש הבא אליו אשר יאמר , וליופי המליצה אמר במלות שונות :

ויבא הלך לאיש העשיר . הוא הלך הוא אורח נקרא הלך מצד לכתו בדרכים ומפני זה ג''כ נקרא אורח ורבותינו ז''ל דקדקו מזה בענין יצר הרע כי מתחלה נראה כדל הולך לבקש די מחסורו כי ההלך והדל אחים ואחר כן ישוב והוא איש סוחר הולך בדרכים ואחר זה ישוב למדרגת אדון ולזה קראו בסוף הענין איש אמר ויעש לאיש הבא אליו :

ויבא הלך הגדיל החטא משני פנים {{{א}}} מצד שלא לקח מצאנו שהיה לו די והותר, {{{ב}}} מצד מעוט הצורך של העשיר אל המעשה הזאת, כי הוא לא היה כילי רק מצד שבא אליו הלך בלתי חשוב בעיניו שיקח בעבורו מצאנו, רק על ידי שמצא כבשת הרש, חשבו כארח, ואחר כך עשאו כולו לפניו כאילו בא אליו איש נכבד, מה שלא רצה לעשות מבקרו, וכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה היצה''ר תחלה דומה כהלך ואחר כך כארח ואחר כך כבעה''ב, שתחלה ראה דוד אותה, ואחר כך חמדה ונעשה היצה''ר אורח, ואחר כך לקחה לאשה ונעשה בעל הבית :

כי בן מות . הגוזל את העני , כאלו נוטל את נפשו , שנאמר ( משלי א יט ) : את נפש בעליו יקח :

ויחר אף דוד באיש מאד, הנה יש הבדל בין משפט המלך ובין משפט השופטים, שהשופטים לא ישפטו רק כפי התורה אשר תשקיף על הפעולה, ומשפט הגונב שה וטבחו חרוץ שישלם ארבע צאן תחת השה, אבל המלך ישפוט לפי השעה ולפי הפועל, שבנדון זה יחרוץ המשפט לפי האכזריות ורוע הלב שהראה העשיר במעשהו, ולכן הציע במשפט זה לפני דוד שידין אותו במשפט המלכות לצורך שעה ובהשקף על האיש הפועל, ודוד חרה אפו באיש הפועל הזאת, וגמר אומר כי בן מות האיש העושה זאת שמצד האיש הפועל חייב מיתה :

ישלם ארבעתים . כך אירע לו , שלקה בארבעה בנים , הילד ואמנון תמר ואבשלום :

ארבעתים . כמו שכתוב ( שמות כא לז ) : וארבע צאן תחת השה : עקב וגו' . לזה ישלם כדין התורה : ועל אשר לא חמל . רצה לומר : ולזה הוא בן מות , על אשר לא חמל על רוב עניו , ולכן חייב מיתה בחק משפט המלך :

עקב . בעבור , כמו ( דברים ז יב ) : עקב תשמעון :

ואת וחוץ מזה חייב בתשלומי ארבעה כפי משפט התורה הקבוע על הגניבה והטביחה, ופי' דבריו שישלם ארבעתים עקב אשר עשה את הדבר הזה בעד המעשה, והוא בן מות על אשר לא חמל :

אתה האיש . אשר עשה כזאת :

ויאמר נתן אל דוד אתה האיש . אמרו רבותינו ז''ל כי כמו ששפט דוד כן היה כמו שאמר תחת הכבשה ישלם ארבעתים כי הוא המית אוריה ומתו תחתיו ארבעה מבניו והם בן בת שבע אמנון ואבשלום ואדניה , והנראה בעיני כי על מה שאמר ישלם ארבעתים הוא שפטו הש''י שישכב איש עם הרבה מנשיו לעיני השמש והוא היה אבשלום שבא אל עשר פילגשי אביו אלא כי במה שאמר חי ה' כי בן מות האיש העושה זאת לא שפטו הש''י כפיו ולזה אמר לו נתן גם ה' העביר חטאתך לא תמות ובעבור שנעזר בחרב שונאיו להרוג אוריה היה דינו שתמשול חרב שונאיו על ביתו ימים רבים מצורף אל זה מה שעשה כנגד השם י''ת להשתדל בהריגתו כדי שיקח את אשתו לו לאשה ולפי שמאתו היתה ההתחלה בזאת העבירה גם הש''י רצה שתצמח רעה מביתו לשלם לו גמול עליה וכן היה כי מביתו צמחה רעת אמנון ואבשלום ושכב אבשלום את נשיו לעיני השמש :

אתה האיש רצה לומר הגם שעל הפעולה לבדה אין עליו לא עונש רוצח ולא עונש נואף א''א כנ''ל, רק ענין גניבה, מה שלקח כבשת חברו בגניבה, שידמה ענשו שישלם ארבעתים, אמנם בהשקף על האיש הפועל, אשר לפיהו חרצת עליו משפט מות, אתה האיש. ובאר זה משני פנים, אם מצד מעלתו שנמשח למלך, ושדבקה בו ההשגחה הפרטיית, להצילו מכף אויביו, ויכלול בזה גם כן שמצד זה יותר היה לו להשמר אף מחטא קל, בזכרו טובות הבורא עליו, ואם מצד עשרו שהוא דומה בזה כאיש העשיר. ועל זה אמר :

ואסיפה . והייתי מוסיף לך : ואת נשי אדוניך . מיכל בת שאול :

נשי אדוניך . מיכל בת שאול . ובמדרש יש ( ירושלמי יבמות ב ד , סנהדרין ב ג ) שגם נשא רצפה בת איה , פילגש שאול : ואם מעט . ואם עדיין הממשלה והגדולה ההיא מעט בעיניך , שאל ממני ואוסיף לך כהנה וכהנה , רצה לומר : פעמים כמו שיש לך :

כהנה . כמו שיש לך :

ואתנה לך וכו' את נשי אדניך שהם ברשותך וגם את בית ישראל שתקח נשים מאשר תבחר, ואם מעט ואוסיפה וכמ''ש חכמינו זכרונם לברכה שהיה יכול להוסיף נשים עד י''ח, ואם כן :

מדוע בזית . רצה לומר : הלא גמלתיך הטובה , ומדוע בזית את דבר ה' : הכית . רצה לומר : צוית לסבב לו המיתה : בחרב בני עמון . וכפולה חטאתך מאלו הרגתו בחרבך :

מדוע בזית וכו', ובאר שהגם שיצטדק בדיני ב''ו, לא יצטדק בעיני ה', מצד מה ששני העונות שעשה שהם הריגת אוריה ולקיחת בת שבע, היה כ''א סבה לחברו ומפרש שאת אוריה הכית בחרב על ידי מה שאת אשתו לקחת לך לאשה, רצה לומר שהגם שאוריה נתחייב מיתה, בכ''ז אחר שזה נסבב על ידי לקיחת אשתו, שעל ידי מיתתו יכולת לקחת אותה לקוחין גמורין (כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה לקוחין יש לך בה, כי זה ההבדל בין כשיאמר נשא אשה ובין כשיאמר שם לקיחה כמ''ש בפי' רות) ואם כן על ידי כן נחשב כאילו הכית אותו בחרב דרך רצח, וכן נחשב כאילו את אשתו לקחת על ידי מה שאתו הרגת בחרב בני עמון שהגם שהרגת אותו בחרב בני עמון במלחמה ואין אתה נענש כמו שפירשו חכמינו זכרונם לברכה, בכ''ז כיון שזה היה סבה ללקיחת אשתו נחשב כאילו לקחת את אשתו דרך גזלה :

לא תסור חרב וגו' . ורבים מזרעך ימותו בחרב : בזתני . להתחלל שם שמים על ידך :

ועתה גזר עליו שני מיני עונשין שחרץ על האיש העשיר, {{{א}}} עונש מות שנגד זה אמר לא תסור חרב מביתך שיחול עונש זה בבניו, ובאר שזה עקב כי ביזתני וכו' מצד שהיה עם המעשה בזוי דבר ה', שלפי ערכו לא היה לו לעשות זאת :

מביתך . אחד מאנשי ביתך יעשה לך הרעה : לעיניך . על כי ידע מזה ולא היה לאל ידו למחות בדבר , הרי היא כאלו נעשתה לעיניו : לרעיך . כי אבשלום היה אז מלך כמוהו , ולרעהו יחשב : לעיני השמש . רצה לומר : בגלוי ובפרסום רב :

מקים . מעמיד :

(יא-יב) {{{ב}}} כה ונגד עונש הפעולה, ישלם כמדתו במה שיקים עליו רעה מביתו ויקח את נשיו, שהם עשר פילגשיו, אמנם נגד שהוא עשה בסתר יפרע ממנו בגלוי :

בסתר . וחשבת שלא תגלה רעתך : ואני אעשה וגו' . אשלם הגמול בפרסום רב , ובזה ידעו הכל מעשיך , כי מהגמול ישכילו לדעת העון :

חטאתי לה' . כאומר הנה על הריגת אוריה , עונשי אמורה שלא תסור חרב מביתי , אבל עון בת שבע , הלא לה' חטאתי בזה , והוא רחום יכפר עון : גם ה' . רצה לומר : לא תחשוב שגמול העונש האמור , שזה הוא לעון הריגת אוריה , לא כן הוא , כי גמול הראוי הוא להיות נפש תחת נפש , אבל רק על מקצת העון שלם ישלם , וגם העביר מחטאתך וכפר מקצתה להיות לך נפשך לשלל ולא תמות :

העביר . הסיר ומחל :

ויאמר נתן אל דוד, זה היה ההבדל בין דוד ובין שאול, ששאול נתן אמתלאות על חטאו ולכן נגזר עליו עונש כמ''ש ואון ותרפים הפצר, ודוד הודה תיכף, ולא השיב שעשה הכל בהיתר, והודיעו הנביא שהשם קבל תשובתו :

כי נאץ נאצת את אויבי . כנוי הוא זה , דרך כבוד למעלה . ויונתן תרגם : ארי מיפתח פתחתא פומא דסנאי עמא דה' :

אפס וגו' . רצה לומר : אבל בדבר הזה דבת שבע , חללת את השם , וגרמת שאויבי ה' הרשעים ינאצו נאצות גדולות בלמדם ממך , ולזה תקבל עליו גמול משלם , וכן הבן הילוד ימות , כי ראוי הוא לגמול המעשה :

אפס . הוא כענין רק , כמו ( במדבר כג יג ) : אפס קצהו : נאץ נאצת . ענין כעס ובזיון , כמו ( נחמיה ט יח ) : ויעשו נאצות גדולות :

אפס כי נאץ נאצת הוא פועל יוצא מצד שסבב שעל ידי זה ינאצו אויבי ה' ויכעיסוהו ויש חילול ה' בדבר, לכן גם הבן ימות, ומהרי''א פי' שיען שהיה תמיד מנאץ את אויבי ה' ומבזה אותם על דברים כאלה, ועתה עשה כמעשיהם, כענין הנה יסרת רבים וכו' לכן יוסיף לו עוד עונש, וע''ד הדרש יבואר על פי מ''ש חכמינו זכרונם לברכה לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה, רצה לומר לא היה להחמיר עליו ולגלות הדבר באופן שידמה שחטא בא''א ובהריגת אוריה, מה שאינו כן באמת, והיה ראוי לכסות עליו, רק שרצה ה' להורות תשובה, וזה שכתוב כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר נגד כל ישראל, ועל זה אמר דוד חטאתי ובקש שלא יחמיר עליו, והשיב שגם ה' מצד מדת הרחמים העביר חטאתו, והוא כפי' מהרע''פ מל' ויעבירו קול במחנה רצה לומר שפרסם חטאתו, כי על ידי זה נאץ נאצת את אויבי ה' הבלתי רוצים לשוב בתשובה, כי בזה יראו שהשי''ת מקבל שבים :

ויאנש . לשון חולי :

ויגוף . היא מכת החולי : ויאנש . ענין כבדות החולי , כמו ( מיכה א ט ) : אנושה מכותיה :

ויאנש . ר''ל שבא לו חולי אנוש וביום השביעי מת :

אשר ילדה מצד שילדה אשת אוריה, שהיתה נראה בעיני ה' כאילו היתה אשתו כנ''ל :

ובא ולן ושכב ארצה . ובא הבית , ולן בלילה שוכב לארץ :

ובא ולן . בא מבית האלהים מאשר התפלל בה , ולן כל הלילה מושכב בארץ :

ויבקש. הגם שנגזרה גזירה מועלת תפלה. והתפלל בעד הנער, ומה שהיתה הגזרה למרק עונו, חשב למרקו על ידי עינוי וצום, שצם כל היום אצל הארון, ובא לביתו ולן בתענית ושכב ארצה לענות נפשו :

ולא ברה . לשון אכילה , כמו ( לקמן יג ו ) : ואברה מידה :

ברה . היא אכילה מועטת , כמו ( לעיל ג לה ) : להברות את דוד :

ביום השביעי . לימי החולי , או לימי לידתו : כי מת . אשר מת : ולא שמע . בעבור גודל התוגה : ועשה רעה . רוצה לומר : יחבל בעצמו :

ביום השביעי למהרי''א היה שביעי ללידה ולכן לא נהג אבילות :

מתלחשים . מדברים בלחש ובחשאי : ויבן . מלשון הבנה :

ויחלף שמלותיו . כי שכב ארצה , והיו מעופרים בעפר הארץ : וישתחו . לברך על הרעה כמשפט התורה : וישאל . שאל בעבור האוכל , וישימו וגו' :

ויסך . משח בשמן : ויחלף . ענין תמורה :

בעבור הילד חי . רוצה לומר : בעבור הילד כשהיה עדיין חי , צמת וגו' :

בעבור הילד חי צמת ותבך כי חשבו שהיה הצום מחמת צער על חולי הילד, לא דרך תפלה שהיה די בתפלה לבד לא לענות נפשו, ואם כן שאלו מדוע פסק מלהצטער במותו, ובע''י (ובע''כ) פירושו הלא נראה שלא צמת בעבור שהילד חולה רק בעבור שהילד חי כי חפצת במותו כי כאשר מת קמת וכו' :

מי יודע . אם כבר נגזרה עליו המיתה , ואולי עדיין לא , וחנני ה' וחי הילד :

כי אמרתי השיב שמה שצם ובכה היה דרך תפלה ואין להתפלל על הנמנעות רק על האפשריות, וזה שכתוב ועתה מת וכו' :

אליו . רצה לומר : אל הקבר , בעת אמות :

האוכל . מלשון יכולת :

וינחם . על מיתת הילד : שלמה וה' אהבו . רוצה לומר : קראה אותו בשתי השמות , שם שלמה , להורות כי שלום יהיה בימיו , וה' אהבו , כמשמעו :

ויקרא את שמו שלמה מבואר בד''ה שכבר אמר ה' לדוד שבן המולך אחריו יהיה שמו שלמה כי שלום יהיה בימיו, ובאשר רצה להמליך בן זה קרא שמו שלמה והסכים ה' לזה, וה' אהבו, כמ''ש אני אהיה לו לאב כנ''ל :

בעבור ה' . אשר אהבו :

וישלח . אבל ה' שלח ביד נתן , ויקרא את שמו ידידיה בעבור ה' , ורוצה לומר : מה שקראה היא שמו בעבור אהבת ה' 'וה' אהבו' , קרא הוא שמו בעבור אהבת ה' , 'ידידיה' :

ידידיה . רוצה לומר אהוב לה' , כי ידיד הוא ענין אהבה :

ויקרא את שמו ידידיה בעבור ה' . ראוי שיתבאר לך מזה שדוד לא חטא למפרע בענין אשת איש אחר שמת בעלה כי ההולך למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו ואחר שמת במלחמה נתבאר הענין למפרע שלא היתה אשת אוריה כשבא עליה דוד שאם לא היה הענין כן איך לא צוהו הש''י ע''י נביאו שיעזבה והאשה המזנה אסורה לבעל ואסורה לבועל כמו שנתבאר בענין הסוטה ואיך אהב הש''י את הילד ורצה שתהיה ממנו הממלכה אבל על כל פנים ראוי שנאמין כי לא חטא דוד בבעילת בת שבע אחר שכבר נהרג בדבר המלחמה והנה לולי מהר דוד הנה היתה לו בת שבע לאשה אחר שאנחנו רואים שכבר רצה הש''י שתהיה ממנה הממלכה אשר נשבע השם שתהיה לדוד ולזה אמרו רז''ל ראויה היתה בת שבע לדוד אלא שאכלה פגה :

וישלח ביד נתן להודיע לו זה ועל אהבת ה' קרא שמו גם ידידיה :

את עיר המלוכה . שני חיזוקי חומה היו בה , חיצונה ופנימית , עיר החיצונה , עיר מלוכה , והפנימית , למבצר ולחוזק :

עיר המלוכה . מקום היכל מלך הסמוך לרבה , ואליה תחשב :

עיר המלוכה היכל המלך היה במבצר מיוחד חוץ מן העיר כמ''ש מהרי''א ושם היה מוצא המים שממנו הסתפקו כל בני העיר ולכן נקראת גם כן עיר המים, וידע יואב שתנתן העיר בידו בהכרח כי יצמאו למים :

עיר המים . היא עיר המלוכה , והיתה מספקת מים לבני רבה :

על העיר . היא רבה : פן אלכוד אני . כי היה קרוב הדבר , הואיל ולכד את המים , ורצה לומר : כשאלכוד אני , פן יקרא שמי עלי , ודוגמתו ( דברים ח יב ) : פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך וגו' , ומשפטו : כשתאכל ושבעת , פן יהיה רם לבבך : ונקרא שמי עליה . לאמר יואב כבשה , וטוב בעיני ששמך יקרא עליה , להיות לכבוד ולתפארת :

וחנה . מלשון חניה :

וחנה על העיר כי כשיחנה ויצור עליה ילכדנה מחסרון המים בעיר :

אבל דוד אסף כל העם וילחם וילכדה על ידי מלחמה להיות לו לשם :

את עטרת מלכם . תועבת בני עמון 'מלכם' שמו , לשון מולך : ותהי על ראש דוד . אתי הגתי בטלה ( עבודה זרה מד א ) :

ואבן יקרה . ובה אבן יקרה : ותהי על ראש דוד . למעלה מראשו היתה תלויה כשהוא יושב על הכסא , כי איך סבל על ראשו משא של ככר :

מגרה וחריצים ומגזרות . כמין פצירה פים שקורין לימ''א , מיני יסורים הם : מגרה . סכין פגום פגימות הרבה תכופות זו לזו : חריצים . הוא מורג חרוץ מלא חריצים , כמין פצירה פים שקורין לימ''א : במלבן . בטיט חוצות , וכן תרגם יונתן : וגרר יתהון בשוקיא . ( א ) ולאבשלום אחות יפה . שהיתה בת אמו :

וישם במגרה . שם משפטם לייסרם במגרה וגו' : והעביר . מהם העביר במלבן , רוצה לומר : בכבשן ששורפים בו הלבנים :

במגרה . כלי מלא פגימות עשויה לכרות העצים , ועל כי דרכה לכרות בגרירה , קרויה מגרה , וכן ( מלכים א ז ט ) : מגוררות במגרה : ובחריצי הברזל . כלי ברזל מלאה חריצים עשויה לדוש בה , כמו שכתוב ( ישעיהו כח כז ) : כי לא בחרוץ יודש קצח : ובמגזרות . הם הגרזנים שמבקעים בהם העצים , והוא מתהפך , כמו כבש כשב : במלבן . מלשון לבנים :

וישם במגרה ובחריצי הברזל וגו' . ר''ל ששם העם אשר בה בזה המשפט שיש בו אכזריות מה שלא יעלם והנה היה רצונו בזה שייראו שאר האומות מלהלחם בישראל והנה המגרה הוא כלי ברזל מלא פגימות בהם הוא חותך מה שיחתוך שיג''ה בלע''ז וחריצי הברזל הם כלי ברזל גדולים שדשין בהם התבואה וכן מגזרות הברזל גם כן כלי ברזל גדולים יחתכו בהם האבנים ויש באלו הדברים מן האכזריות יותר מההריגה בחרב פיפיות : והעביר אותם במלבן . ר''ל שהעביר אותם באש התנור שעושים שם הלבנים כי הוא נקרא מלבן על שם הלבנים :