בשדה פלשתים . כמו בארץ פלשתים :

ויהי ספר כי ארכו הימים עד ז' חדשים ולא סרו המכות מהם ומזה ראו שאינו מקרה, כי המקרה לא יתמיד :

במה נשלחנו . באיזה ענין נשלחנו שלא יחרה אפו , וישוב חרונו ממנו :

מה נעשה . אם לשלחו למקומו : הודיענו . רצה לומר : ואם יהיה מההכרח לשלחו , הודיענו במה נשלחנו , אם להניחו בעגלה ולמשכו בבהמות , אם לשאתו בכתף :

ולקוסמים . ולמכשפים :

(ב-ט) השאלות: אחר שכבר אמרו השרים במה נשלחנו למקומו, אם כן איך אמרו הכהנים בלשון ספק אם משלחים?, מ''ש כי השב תשיבו לו אשם, אינו מדוקדק שהיה לו לומר תביאו לו אשם לא לשון השבה שלא יצדק רק על המשיב דבר שלקח?, ומ''ש ונודע לכם למה לא תסור ידו מכם קשה ההבנה, שהלא גם עתה ידעו שהוא בסבת הארון, ולמה הוצרכו לומר אל תשלחו אותו ריקם, וכבר אמרו השרים במה נשלחנו כי לא רצו לשלחו ריקם?, ואחר שאמרו תחלה אז תרפאו בלשון ודאי איך חזרו לומר אולי יקל את ידו בלשון ספק? ולמה אמרו ולמה תכבדו את לבבכם הלא הם הסכימו לשלחו וגם הסדר מהופך שראוי שיוכיחום תחלה על הכבדת לבבם ואחר כך ילמדום שלא ישלחוהו ריקם ולמה המשילו ענינם לענין פרעה, עוד יפלא שאם שרי פלשתים רצו לשלוח הארון ושאלו לכהניהם אופן שלוחם אותם מה ראו אם כן הכהנים לעשות נסיון בהעגלה החדשה, ויקשה גם כן שתחלה היו הכהנים מאמתים שבא המכה בסבת הארון כמ''ש אז תרפאו ואחר כך היו מסופקים, וכמו שהעיר מהרי''א בכל זה ובמ''ש מספר סרני פלשתים וכו' ועשיתם צלמי עפוליכם וכו' יש יותר וכפל לשון שהיה לו לומר בקיצור ועשיתם חמשה עפולי זהב וכו' מספר סרני פלשתים ונתתם לאלהי ישראל כבוד :

ויקראו כו' לאמר מה נעשה וכו', הם שאלו שתי שאלות, {{{א}}} מה נעשה לארון ה' רצה לומר אם ישלחוהו למקומו או יעכבוהו אצלם, {{{ב}}} אם יחליטו כי מצטרכים להשיבו למקומו שאלו הודיענו במה נשלחנו למקומו, רצה לומר אם ישלחוהו בעגלה או ישאוהו בכתף, אם יחלו פניו במנחה או ישלחוהו ריקם, ועל כן קראו לכהנים ולקוסמים, כי פשר השאלה הא' ידעו הקוסמים שהם היודעים דברים הנעלמים טבעיים וסגוליים ואלהיים והם ידעו בלטיהם אם המכה השגחיית או על פי מקרה ואם תלך מאתם על ידי שישיבו את הארון או לא, ופשר השאלה השניה ידעו הכהנים, הם יודעים איך יתנהגו עם דברים המקודשים ואיך יכבדו אותם ואיך ירצו פני האלהים במנחה :

אשם . היכר דבר שאתם מודים שמעלתם בו : אז . תרפאו ונודע לכם . שהוא עשה , כי למה לא תסור ידו אז מכם :

אם משלחים . רצה לומר : אם יצא הדבר לשלחו למקומו , אל תשלחנו ריקם מבלי מנחה ותשורה : תשיבו לו אשם . תשיבו לה' קרבן אשם , כדין המועל בהקדש : אז תרפאו . רצה לומר : כשתרפאו , אז יהיה נודע לכם בבירור , למה לא תסור ידו קודם ההשבה , רצה לומר : אז תדעו שיד ה' עשתה זאת :

ונתנו להם עצה שישלחוהו בכבוד וישיבו לו אשם לכפר עליהם אז ירפאו אם בסבתו בא להם הרע ויהיה נודע להם למה לא תסור יד הש''י מהם כי הוא רוצה שיתנו לו כבוד תחת אשר חשבו לחלל שמו ואמרו זה להורות כי בזה יבחר אם בא להם הרע הזה בסבתו כבר היה דעתם שאם לא בא להם הרע כסבתו לא ישיבוהו לישראל :

ויאמרו הנה הם הקדימו תשובת השאלה השניה, כי על השאלה הראשונה והוא אם ישלחוהו לא ידעו עדיין להשיב כי גם הם היו מסופקים בדבר אם היתה המכה בסבת הארון או לא, כמ''ש (בפסוק ט') וראיתם אם דרך גבולו יעלה וכו' ואם לא וידענו כי לא ידו נגעה בנו וכו'. והיה דעתם לעשות על זה בחינה על ידי הפרות העלות, ורק על השאלה השניה ידעו תשובה ברורה ולכן הקדימו תשובת השאלה השניה (בשגם כי צריך להכין את האשם תחלה טרם יעשו את הבחינה בעגלה באשר יצטרכו להניח הארגז וכלי הזהב אשר השיבו לו אשם בצדו), וזה שכתוב אם משלחים את ארון אלהי ישראל רצה לומר אנחנו לא נדע עדיין אם יפול דבר הבחינה כי יצטרך לשלחו, רק זאת ידענו שבאם אחר הבחינה יתברר כי צריך לשלחו, אז אל תשלחו אותו ריקם כי השב תשיבו לו אשם אז תרפאו. כי אם יתברר שבאה המכה בסבת הארון ובעבור הבוז והקלון שעשיתם לו, שהולכתם אותו שבי לפני צר, אז אם תשלחוהו בלא אשם הגם כי בזה תרויחו כי יניח ידו מהכותכם עוד בעתיד, בכל זה לא יתרצה אליכם על העבר ולא ירפוא לכם לגהה מכם מזור לרפאות המוכים מכבר על מרים, אבל אם תשיבו לו אשם לרצותו על החטא העבר ירפאו גם המוכים והחולים, וגם אם לא יספיק האשם להשיב חרון אפו על כל פנים ונודע לכם למה לא תסור ידו מכם רצה לומר שאז בהכרח יודיעכם על ידי נביאיכם וקוסמיכם (אשר עתה בחרונו יבהלמו והעלים מאתם על מה עשה ככה לארץ הזאת) מה הסבה שלא תסור ידו ובזה נוכל להודע מה לעשות עוד להשיב אפו וחמתו :

סרני פלשתים . חמשה הם , כמה שנאמר ( ביהושע יג ג ) : העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני :

מספר . כפי מספר סרני פלשתים שהם חמשה , ככה תשיבו חמשה עפולים עשוים מזהב : וחמשה עכברי . כי העפולים היו דומים בצד מה לדמות עכברים , ולזה אמר להשיב גם חמשה עכברי זהב , לכפר על העם חמשת האומות שבארץ פלשתים : לכולם . לכל העם ולהסרנים , וכולכם צריכים כפרה :

עכברי . שם מין שרץ : מגפה . ענין מכה :

ויאמרו לעומת שתפסו בלשונם כי השב תשיבו לו אשם, שלשון השבה לא יצדק רק אם משיב הדבר בעצמו שבו אשם (כמ''ש והשיב את אשמו בראשו, שמשיב המעות שגזל, כי על הבאת מנחה וזבח היה צריך לומר תביאו אשם) שאלו מה האשם אשר נשיב. איך יצויר השבת האשם והחטא בעצמו, ולא יתכן לאמר שנשיב אשם רק שנביא אשם. ויאמרו בארו להם כי אחר שהיתה המכה בצורת טחורים ועכברים בהכרח יש להמכה איזה יחס עם החטא, כי החטא והעון הוא עצמו יתלבש בצורת המשחית להעניש את החוטא כנודע, ובהכרח כי האשם שלכם היה בצורה זאת ובאיכות זה כאילו בצורה זאת חטאתם נגד כבודו, ואם תשיבו הצורה הזאת המשחתת אל הקדושה, ובה תכבדוהו תחת אשר בה מריתם בזה תשיבו לו את האשם אל הקדושה, ובארו שני ענינים, {{{א}}} הכמות של האשם שיהיה מספרו חמשה וחמשה, {{{ב}}} האיכות שיהיו עפלי זהב ועכברי זהב, ופי' תחלה טעם מספר חמשה, כי מגפה אחת לכלם ולסרניכם רצה לומר במספר זה תורו כי הסרנים השוו עם כל העם במכה אחת, לכן יהיה המספר חמשה נגד חמשת הסרנים, ויהיה כפול חמשה טחורים שהם גדולים נגד הסרנים, וחמשה עכברים שהם קטנים נגד העמים שתחת ממשלתם, שכל עם יביא עכבר אחד, (ולמ''ש המפרשים שהעכברים היו משחיתים את יבול הארץ היה צורת הטחורים נגד המכה ששלטה בפרי אדמתם) :

צלמי וכו' המשחיתים וכו' . רצה לומר : עשו צלמי דמות העפולים והעכברים , אשר הם משחיתים וכו' : ונתתם וכו' כבוד . רצה לומר : לא שהוא צריך לזה , אלא תנו לכבודו : אולי יקל . בעבור הכבוד אשר תעשו לו : מעליכם . על הסרנים יאמר : ומעל ארצכם . מעל יושבי ארצכם , מותר העם :

את הארץ . את אנשי הארץ :

ועשיתם עתה באר טעם האיכות למה יהיו בצורת טחורים ועכברים וזה שכתוב ועשיתם צלמי עפליכם (שהטחורים היה המכה בגופם) וצלמי עכבריכם המשחיתים את הארץ (כי העכברים היו משחיתים את הארץ ותבואתה) טעם הצורות האלה היא כי בזה ונתתם לאלהי ישראל כבוד כי הטבעיים יאמרו כי יש סכנה להמוכה, אם יראה הצורה שנישוך או הוכה ממנה, כמו הנשוך מכלב שוטה ומנחש, שיסתכן אם יראה צורת כלב או נחש, וזה יהיה במכה ורפואה טבעיית, אבל במכה ורפואה השגחיית יהיה בהפך, שמשה תלה נחש הנחושת על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי, וכן המה במה שיעשו צלמי המשחיתים אותם בזה יתנו כבוד לאלהי ישראל כי יודו בפועל כי ה' המוחץ והמרפא בדרך נס ובזה אולי יקל את ידו מעליכם במכת הטחורים, ומעל ארצכם במכת העכברים :

ולמה תכבדו . על ששאלו מה נעשה לארון , כאלו היו מסופקים אם לשלחו אם להחזיקו , לזה אמרו ולמה תכבדו וכו' : הלא כאשר התעלל בהם . רצה לומר : הלא סוף הדבר יהיה כאשר היה במצרים , שהיה משחק ומהתל בהם , ואחרי זה בעל כרחם שלחו את בני ישראל והלכו להם , וכמו כן יהיה סופכם :

התעלל . ענין שחוק והתול , כמו ( שמות י ב ) : אשר התעללתי במצרים :

ולמה אחר שבארו השאלה השניה במה ישלחוהו למקומו, חזרו להשיב על השאלה הא' שהוא אם ישלחוהו, והנה שאלה זו יש לה שני צדדים, {{{א}}} י''ל שמודים בדבר כי ה' הכה בם בסבת הארון ובכ''ז דעתם שלא לשלחו בחשבם כי המחלה אשר חלה ה' בם יש לה התדמות עם החליים הטבעיים שי''ל מדה וקצב בזמן, ויחשבו שאחר שכבר ארכה החולי ימים רבים לא תמשך עוד ותסור ידו מהם, על זה אמר ולמה תכבדו את לבבכם הלא גם מצרים ופרעה חשבו כן והכבידו את לבם כי חשבו שילאה מהכותם, והוא התעולל בם מכה אחר מכה וגם הוצרכו לשלח את בני ישראל :

עלות . מניקות : אשר לא עלה עליהם עול . כל זה לנסיון , שאין אלו ראויות למשוך , ועוד שגועות אחר בניהם , ואם יהא כח בארון שיוליכו אותו מאליהם , נדע שהוא עשה לנו :

ועתה קחו . רצה לומר : קחו עצים ועשו עגלה חדשה לכבוד הארון : ושתי פרות עלות . רצה לומר : בחנו הדבר לדעת שהאמת אתנו , וזאת עשו . קחו פרות מניקות אשר לא משכו מעולם בעול , ואסרו אתהן בעגלה , וקחו את בניהן מהן , והנה מדרך הנהוג לא יזוזו ממקומן ללכת מבניהן , ומכל שכן שגם לא הורגלו במשיכת העול :

עלות . מניקות , כמו ( בראשית לג יג ) : והצאן והבקר עלות עלי : עול . היא מה שהפרה מושכת בה : ואסרתם . ענין קשירה : הביתה . לכלאם בבית :

וידמה שכבר שלח הש''י עוד שם עכברים היו משחיתים את הארץ והתשפטה המכה הזאת בכל ערי פלשתים ולזה אמרו להם כומריה' וקוסמיהם שיעשו להם צלמי טחורי זהב ועכברי זהב כמספר הסרנים וזהו האשם שישיבו לה' כדי שתסור ידו מעליהם והזהירום שלא יקשה להם מעשות זה שלא יקרה להם כמו שקרה למצרים ולפרעה , והנה היישירו אותם עוד באופן אחר לדעת בקלות אם בא להם רע זה בסבת ארון האלהים כי האופן הראשון היה בו מה ספק וזה כי אף על פי שהיה זה הרע להם בסבת ארון האלהים הנה לא יחויי' שירפאו תכף קוד' השבתם אותו למקומו ולזה לא יתכפר להם כי מידו היתה זאת להם עד שובו לישראל וזה אם לא ירפאו לא יוכלו הפלשתים להשיבו אליהם עם האשם ולזה לא תועיל לפלשתי' זאת הבחינה הראשונה ולזה ידמו שלא היו מסכימים בזאת העצה והכירו זה הכהני' והקוסמים ואמר להם שלא יכבדו לבם ועם כל זה נתנו להם בחינה שנית תוכר להם קודם השיבם הארון לישראל ולזה צוו שיעשו עגלה חדשה לכבוד הש''י ויהיו להם שתי פרות מניקות עגלים שלא עלה עול על הפרות ולזה לא תהיינה בנות תרבות למשוך בעגלה כי לא נסו שום מלאכה עם שבכאן תהיה סבה שנית למעט מן ההליכה והיא היותם משיבים בניהם מאחריהם הביתה כי אהבתם את העגלים תמשכם לשוב אליהם כפי כחם אם לא היה זה מאת הש''י להשיב הארון לישראל ואם תתישרנה הפרות מעצמן ללכת לישראל דרך בית שמש שהיה המקום הקרוב להם מישראל הנה יתבאר כי מה' היתה זאת בסבת ארון האלהים ואם לא הנה הגיע זה לנו במקרה שאם היה מגיע ממנו על דרך המופת לא תקצור ידו מעשות זה המופת השני והוא להניע הפרות אל שילכו מעצמן דרך בית שמש ואם היה זה לנו במקרה לא יושב זה האשם לו ולא נשיב ארון האלהי' לישראל :

ועתה אולם על הצד השני ששאלתכם אם לשלוח את הארון הוא מצד כי אתם מסופקים על הדבר בעצמו אם באו המכות בהשגחה בסבת הארון או מקרה המה, על זה תעשו בחינה לברר הדבר, {{{א}}} קחו ועשו עגלה חדשה צוו שהעגלה תהיה חדשה, אם מטעם כבוד שדבר שנשתמש בו הדיוט אין ראוי שישתמש בו גבוה (רמב''ם הלכות בית הבחירה פ''א הלכה כ') אם מצד שהעגלה החדשה קשה יותר להנהיגה, {{{ב}}} שתי פרות עלות פי' מיניקות שאין דרכם למשוך משאות, {{{ג}}} אשר לא עלה עליהם על ולא למדו להנהיג את הכבודה (וגם מטעם כבוד כנ''ל), {{{ד}}} ואסרתם וכו' והשיבתם בניהם מאחריהם שאז מדרך הטבע שתשובנה אחרי בניהם וכ''ש שלא יעבורו מפה אל ארץ אחרת :

בארגז . שקריניי''ו בלע''ז :

והלך . רצה לומר הניחו ללכת מעצמו , לבל ינהג מי את הפרות :

בארגז . כעין תיבה :

ולקחתם ואז יתנו עליו הארון והאשם ויראו אם ילך מעצמו אם לא, והנה אף שילכו מעצמם עדיין אין בחינה זו מספקת עד :

וראיתם . ואז תראו , אם מעצמו יעלה הארון דרך גבול ארצו אל בית שמש , אז בודאי בעבורו באה הרעה , ואם לא יעלה מעצמו דרך גבולו , אז נודע שבמקרה באה הרעה :

השאלות: מ''ש מקרה הוא היה לנו משמע שהארון היה מקרה, והיה לו לומר מקרה היו לנו, רצה לומר המכות :

וראיתם אם תראו שיעלה מעצמו בדרך גבולו לבית שמש ידעו כי הכל היה השגחיי כי רצה שישוב ארון עוזו אל מנוחתו, ולכן הנהיג ברוחו גם העגלה ומושכיה אל אשר יהיה שם הרוח ללכת ואם לא וידענו וכו', רצה לומר כי הגם שלא נוכל להכחיש זאת כי באו המכות לרגלי הארון שהלא בכל מקום בואו החל הנגף תיכף במקום ההוא, בכל זה יש לנו ספק אחר והוא אם באו המכות בסבת הארון או אם בא הארון בסבת המכות רצה לומר אם מה שקצף ה' עלינו היה רק בשביל שניתן לשבי עוזו באופן שהארון היה הסבה העצמיית שבעבורו באה עלינו הצרה הזאת, או בהפך שה' קצף עלינו מאז בסבה אחרת נעלמת, ולמען ישפוך עלינו כמים עברתו סבב שנקח אלינו את ארון ה' שמסגולתו ליגוף את כל הנוגע בו, באופן שהמכה היא הסבה העצמיית שסבבה שילקח הארון אלינו להכות בנו, וביאת הארון הוא מקרה. וזה שכתוב וידענו כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו, רצה לומר שבא במקרה על ידי קצף ה' שרצה לענוש אותנו בסבת חטא קדום נעלם :

כלו בבית . לשון כלא :

כלו . כמו כלאו , והוא ענץ תפיסה :

טחוריהם . הם העפולים שהיו דומים בצד מה לטחורים :

וישרנה . הרי תיבה זו אנדרוגינוס , מלמד שאף הוולדות היו אומרים שירה : רוני רוני השיטה התנופפי וכו' , כדאיתא במסכת עבודה זרה ( כד ב ) . ולפי פשוטו , 'וישרנה' , לשון 'ישר דרך' , ישר היו הולכות : הלך וגעו . לשון צעקת בקר , געייה : בית שמש . ישראל היו שם :

וישרנה הפרות . הלכו בדרך הישר , לדרך העולה בית שמש : במסלה אחת . ולא הטו ימין ושמאול : הלוך וגעו . רצה לומר : עם כי הלכו וצעקו בעבור חסרון בניהן , מכל מקום לא סרו ימין ושמאול :

וישרנה . מלשון ישרה : במסלה . בדרך הכבושה : וגעו . צעקת הפרה תקרא געה , כמו ( איוב ו ה ) : אם יגעה שור :

והנה נתישרו הפרות דרך בית שמש בזולת נטייה וסרני פלשתים הולכים אחריהם עד גבול בית שמש לראות אמתת הענין :

השאלות: למה כפל לשונו וישרנה בדרך במסלה אחת הלכו, ולא סרו וכו' שכל זה ענינו אחד :

וישרנה ספר שהיו בזה כמה פלאים {{{א}}} וישרנה, כי המקום שעמדו שם הפרות היה אצל הבית רחוק מן הדרך, והיו יכולים לפנות במהלכתם אל צד הבתים או השדות והם הישירו מהלכם אל הדרך, {{{ב}}} על דרך בית שמש כי אחר שהגיעו אל הדרך היה להם ברירה ללכת לפנים או לאחור אל צד פלשתים והם בחרו ללכת אל צד בית שמש למזרח, {{{ג}}} במסלה אחת הלכו כי על הדרך יש בו כמה מסלות כבושות להולכי רגל ודרך הבהמה ללכת פעם בצד זה ופעם בצד זה והם הלכו במסלה אחת, {{{ד}}} הלך וגעו מרוב השמחה וחכמינו זכרונם לברכה אמרו על זה שאמרו שירה כי הדבר הפלאיי המעיד על השגחת ה' הוא השיר העולה מבריותיו שעל ידו יוכרו עלילותיו ונפלאותיו, {{{ה}}} ולא סרו ימין ושמאל כי הדרך מתעקם לפעמים במקום סלעים ורכסים והם לא סרו בעקמימות רק הלכו בקו הישר שגדרו הקו היותר קצר בין שתי נקודות מונחות, {{{ו}}} וסרני פלשתים הלכים אחריהם כי לא היה זה פלא אם היו הולכים לפניהם שדרך הבהמה להמשך אחרי בעליה לא כן בשהלכו אחריהם וזה התמיד עד גבול בית שמש :

וישמחו לראות . היו מסתכלין היאך הוא בא לבדו , ומשמחתם נהגו בו קלות ראש , שלא היו מסתכלין בו באימה ודרך כבוד :

וישמחו לראות . לפי שאחרי זה התאבלו בסבת הארון , אמר עתה בעת ראותם , שמחו :

השאלות: אם שמחו למה קצף ה' עליהם :

ובית שמש ספר כי בית שמש היו עוסקים אז בקציר חטים והיה ראוי שיצאו לקראת הארון ולקבלו ולנהלו בכבוד וגיל, והם בנשאם עיניהם ויראו את הארון וישמחו לראות רצה לומר לא שמחו כראוי בשמחה של מצוה להניח מלאכתם ולהביאו אל חדר הורתו, רק השמחה היה לראות כשמח על דבר חדש מפליא עיני רואים וזה הוצעה אל הקצף שקצף ה' עליהם כמו שיתבאר :

בית השמשי . מבית השמש , והוא שם העיר :

והעגלה באה אל שד' יהושע בית השמשי . ותעמד שם ושם אבן גדולה ויבקעו את עצי העגלה ואת הפרות העלו אותם עולה לה' על המזבח אשר בנו שם ואנשי בית שמש העלו עולות וזבחו זבחי שלמים ביום ההוא לה' :

והעגלה ולכן לא עמדו הפרות גם עתה והיה עוד נס, {{{א}}} שעתה סרו מן הדרך אל השדה, {{{ב}}} שעמדו בשדה יהושע בית השמשי ובאר הטעם כי שם היתה אבן גדולה שהיתה מוכנת בהשגחה שיונח הארון עליה ויבקעו שרי פלשתים בקעו עצי העגלה והעלו (רצה לומר שצוו להעלות) את הפרות (כי כ''ז ודאי לא עשו אנשי בית שמש מעצמם בלי דעת הסרנים שהיו העגלה והפרות שלהם) :

העלו עולות . לבד הפרות האמור למעלה :

אל האבן . על האבן :

והלוים הם עסקו בהורדתו. ואנשי בית שמש הם זבחו זבחים אחרים ביום ההוא חוץ מן הפרות שצוו הסרנים להקריב :

ראו . שנבחן הדבר ונמצא כן :

השאלות: מה יודיענו ששבו עקרון :

וחמשה גם זה היה פלא שהסרנים (הגם שנתעכבו שם עד שראו כל המעשה מהקרבת הפרות והזבחים בכ''ז) שבו עקרון ביום ההוא. באופן שביום אחד הלכו וחזרו מהלך הגדול הזה, עם מה ששהו בבית שמש :

ואלה טחורי . רצה לומר : באלו לא הוסיפו על מה שאמרו הקוסמים והכהנים : לאשדוד אחד . רצה לומר : בעבור שר אשדוד אחד , וכן כולם :

ואלה טחורי הזהב הטחורים שהביאו הסרנים היו חמשה כמספר סרני פלשתים כנ''ל אבל העכברים שבאו בעבור העם (הגם שלפי צווי הכהנים היה די גם כן בחמשה כנ''ל בכ''ז) הוסיפו והביאו.

כפר הפרזי . כפר שאין לו חומה : אבל הגדולה . היא האבן הגדולה האמורה למעלה , שהלמ''ד באה במקום נו''ן , וכן 'נשכה' במקום 'לשכה' , בספר נחמיה ( יג ז ) , ומפני שאירע להם אבלות בדבר , קראה אבל :

ועכברי וכו' . אבל על עכברי הזהב הוסיפו , והביאו אחד מול כל עיר , ולא חמשה לבד כדברי הקוסמים : לחמשת . אשר הם לחמשת הסרנים ותחת ממשלתם : מעיר מבצר . בין מול עיר מבצר , בין מול כפר פרוז מבלי חומה סביב : ועד אבל הגדולה . היא האבן הגדולה האמור למעלה , וקראו 'אבל' , לפי שהעם התאבלו שם על אשר הכה ה' בהם כמו שכתוב למטה , ורצה לומר , אין זה סוף הדבר אשר נכר ונודע עד היום הזה שדה יהושע , כי אפילו האבן הגדולה וכו' נכר הוא עד היום הזה בשדה יהושע בית השמשי :

ועד . ענינו כמו ואפילו , וכן ( שמות ט ז ) : לא מת ממקנה ישראל עד אחד , ורצה לומר , אפילו אחד :

עכברי הזהב מספר כל ערי פלשתים שהעם התנדבו בעצמם וכל עיר התנדבה עכבר אחד ולא לבד עיר מבצר כי גם עד כפר הפרזי שגם הכפרים הפרזים הביאו עד אבל הגדולה ששם גבול ארץ ישראל (ונקרא אבל ע''ש האבילות) :

שבעים איש חמשים אלף איש . תרגם יונתן : וקטל בסבי עמא שבעין גברא , ובקהלא חמשין אלפי גברא . ורבותינו אמרו ( סוטה לה ב ) : שבעים איש , שכל אחד היה שקול כחמשים אלף , או חמשים אלף איש , שכל אחד שקול כשבעים סנהדרין :

ויך . ה' הכה בהם על שפתחו הארון וראו בו בפנים , ולזה הכה בעם שבעים איש מגדולי העיר , והיו שקולים כחמשים אלף איש ( סוטה לה ב ) :

ויך . הש''י באנשי בית שמש כי ראו בארון ה' , ולא עזבו מלאכתם שהיו קוצרים קציר חטים ונגפו מהעם שבעי' איש שהיו שקולים חמשים אלף איש לגודל מעלתם או היו המוכים חמשים אלף ושבעים איש , ויתאבלו העם כי הכה ה' בעם מכה גדול' :

השאלות: מדוע הכה באנשי בית שמש, וגם רחוק שהיה בעיר בית שמש חמשים אלף איש, ומהו הכפל ויך באנשי בית שמש ויך בעם :

ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה' (ראיה שאחריו ב' מורה על השגתה והפלאה בדבר וההשכלה במהותו, כמו וירא בסבלותם ובא לרוב על ענינים הגיונים, ואל אראה ברעתי, וראה בטוב ירושלים, ורצה לומר שהביטו בו יותר מן הראוי ממיעוט היראה והכבוד). ספר כי הכה בין באנשי בית שמש על שראו בארון ה' דרך בזיון, וכן ויך בעם ביתר העם שהתקבצו לשם מן הסביבות ומפרש באנשי בית שמש הכה שבעים איש ובכל העם הכה חמשים אלף איש, (וחכמינו זכרונם לברכה פי' שהכה שבעים איש ששקולים כחמשים אלף. נראה שכלל הקיבוץ שם היה חמשים אלף איש ומתו מהם שבעים איש, ושעורו ויך שבעים איש מחמשים אלף איש, (כי מ' היחס נופל פעמים הרבה כמו אלחנן דוד בית לחם, (ש''ב כ''ג כ''ד) וכדומה, וחסר מ' היחס להורות שכולם נצטערו על מיתת אחיהם ונדמה להם כאילו נגועו כולם) :

מי יוכל לעמד וכו' . רצה לומר : הלא הגדולים שבנו מתו , ומי הוא הנשאר אשר יוכל לעמוד לפני ארון ה' , לשמרו ולהזהר בקדושתו :

ויאמרו כו' מי יוכל לעמד רצה לומר נסתפקו אם סבת הנגף היה בעבור רוב קדושת הארון שצריך שהנגשים אליו יהיו קדושים והם לא התקדשו כראוי ועל זה אמר מי יוכל לעמד לפני ה' האלהים הקדוש הזה, או אם סבת הנגף היה בעבור המקום שאינו חפץ לשכון במקום הזה רק במקום אחר המוכן להשראת השכינה ועל זה אמר ואל מי יעלה מעלינו :

רדו העלו . רדו אלינו והעלו אליכם :

וישלחו מלאכים אל יושבי קרית יערים הנה בית שמש הזאת היתה ביהודה כי היא היושבת על הגבול הקרוב לעקרון (לא כן בית שמש אשר ליששכר) וכן קרית יערים היא ליהודה בגבול שבין יהודה לבנימין, לכן שלחו לשם להיותו קרוב אליהם ומחלק שבטם, ולבל יתיראו לקבעו קרוב לארץ פלשתים פן יקחוהו מאתם שנית הודיעום לאמר השבו פלשתים את ארון ה', רצה לומר השיבוה מעצמם כי נפל פחדו עליהם ואין להתירא כי יגעו בו שנית ולכן רדו העלו אותו אליכם :