ויהי דבר שמואל לכל ישראל . נהיה הדבר שנאמר לשמואל , ובא לכל ישראל , והאיך היה הפורענות , ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה : האבן העזר . עדיין לא היה כן שמה , כי בימי שמואל נקראת כן ( לקמן ז יב ) , וכאן קרא על שם סופה :

ויהי דבר שמואל לכל ישראל . רוצה לומר שהיה ונתקיימה נבואת שמואל לכל ישראל , והוא מה שנאמר לו : הנה אנכי עושה דבר בישראל וכו' , וחוזר ומפרש איך נתקיימה , ואמר : ויצא ישראל וכו' , ואז לא משלו פלשתים על ישראל , ועיין בקונטרס בחשבון הדורות : אבן העזר . הוא דברי כותב הספר , כי שם האבן העזר לא נקראה עד אחר המלחמה האחרת שעשה שמואל , וישראל נצחו אז ( לקמן ז יב ) :

אחר זה ספר שכבר יצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה מעצמם ולא שאלו באלהים עם היות אצלם אורים ותומים ונביא איך יתנהגו בענין המלחמה הזאת ובסוף הענין מתו רבים מישראל וארון האלהים נלקח ובזה נתקיים מ''ש איש האלהים לעלי ומה שאמר לו שמואל :

השאלות: מ''ש ויהי דבר שמואל לכל ישראל לא באר מה דבר להם, ואם כמפרשים שצוה להם לצאת למלחמה כדי שינגפו לפני פלשתים יפלא מאד שאם כן היו מחזיקים אותו לנביא שקר, וזה אי אפשר :

ויהי אחר שספר (בסי' הקודם) ששמואל לא הפיל מכל דבריו ארצה מן הנבואות שנבא ליחידים, ספר פה, כי היה ונתקיים גם דבר שמואל לכל ישראל רצה לומר דבר הנבואה שנבא על כלל ישראל, כמ''ש (למעלה ג' י''א) הנני עושה דבר בישראל אשר כל שומעו תצלינה שתי אזניו, וזה נתקיים עתה כי ויצא ישראל לקראת פלשתים וכו' :

ותטש המלחמה . ותתפשט המלחמה , כמו ( לקמן ל טז ) : והנם נטושים על פני הארץ , וכן ( שופטים טו ט ) : וינטשו בלחי :

ותטוש המלחמה . אנשי המלחמה נתפשטו כדרך הנלחמים :

ויערכו . ענין סדור , כמו ( ויקרא ו ה ) : וערך עליה העולה , ורצה לומר , סדרו אנשי החיל לעמוד מול המלחמה : ותטוש . ענין פזור והתפשטות , כמו ( במדבר יא לא ) : ויטוש על המחנה : וינגף . ענין הכאה , כמו ( תהלים צא יב ) : פן תגוף באבן רגליך : במערכה . היא מקום המלחמה , שעומדים שם סדורים :

ותטוש המלחמה . הרצון בו שפשטה המלח מה :

ויערכו מקום המערכה אינו מקום המחנה, רק מקום ממוצע בין שתי המחנות אשר יגבילו הלוחמים ביניהם ללחום שם ושם ערכו פלשתים לקראת ישראל, ותטש המלחמה שנתפשטה בשדה המערכה וינגף ישראל ונפל ממנו בשדה המערכה כארבעת אלפים איש, ובכ''ז לא היה מפלה לגמרי, כי לא נסו איש לאהליו רק שבו אל המחנה. וזה שכתוב :

אל המחנה . לאותן שלא הלכו במערכה : למה נגפנו . כי חשבו אשר המה מנוקים מעון : את ארון . כי אמרו : כאשר ישגיח ה' בארון בריתו , ישגיח גם בנו :

השאלות: שאל מהרי''א מדוע לקחו עתה את הארון מה שלא עשו כן בשום פעם, מה היה הקצף שבעבורו נתן לשבי עוזו ונשבה ארון הקדש :

ויבא העם אל המחנה ע''ד להלחם שנית. ויאמרו זקני ישראל מהרי''א נתן כמה טעמים למה נלקח ארון האלהים ויתן לשבי עוזו, ולדעתי כולם מבוארים בכתובים, (ט עם א בהיות ישראל אז רעים וחטאים עובדי עבודה זרה ופסל מיכה היה ביניהם כמ''ש (שופטים י''ח ל''א) שהתמיד כל ימי היות בית האלהים בשילה, ולקמן (ז' ג') אמר להם שמואל הסירו את אלהי הנכר. ובכ''ז חשבו את עצמם לצדיקים עד ששאלו למה נגפנו ה' וזה העלה חמת ה' בם כמ''ש הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי (ירמיה ב' ל''ה), {{{ב}}} נמשך מהקודם, שעל ידי שנדמו כחולה אנוש הבלתי מרגיש מכאוב כלל וחשבו שהם צדיקים ולא חשבו להיטיב מעשיהם ולבקש תשועה מה' רק אמרו נקחה אלינו משלה את ארון ברית ה' ויבא בקרבנו וישענו מכף איבינו, חשבו באשר בהכרח יציל את ארון עוזו וישמרהו מיד פלשתים ועל ידי זה ינצלו וישמרו גם הם, וזה מחשבת דופי, כי ברית הארון אינו תכלית לעצמו רק בעבור ישמרו את הכתוב בו :

יושב הכרובים . אשר שוכן על הכרובים אשר על הכפורת : ושם וכו' . רוצה לומר : הם נשאו הארון :

{{{ג}}} חטאו במה שהוציאו את הארון מקדש הקדשים בלא רשות גבוה ולא שאלו לא לשמואל ולא לאורים ותומים אם יעשו זאת, וזה שכתוב וישלח העם שלה ששלחו העם מעצמם בלא דעת נביא, וישאו משם את ארון ברית ה' צבאות יושב הכרבים, שמקום הארון הוא תחת הכרובים לא על שדה המערכה והם הניעוהו ממקומו ואת פי ה' לא שאלו (וכבר בארנו בפירוש התורה ודברנו בזה אם היה הארון שבו הלוחות או של שברי לוחות ואין פה מקומו), {{{ד}}} נשבה הארון בחטא בני עלי כמו שהתנבא על זה שמואל, הנני עושה דבר בישראל וכו', וזה שכתוב ושם שני בני עלי עם ארון ברית האלהים וכו', שעליהם היה מדת הדין מתוחה והיה עם הארון שמשם בא הדבור עליהם כי ימותו שניהם ביום אחד והגיע העת להתקיים דבר שמואל ועם מיתתם נשבה הארון אשר נשאוהו :

וירעו . לכבוד ביאת הארון : ותהום הארץ . הוא מלשון גוזמא והפלגה , ורוצה לומר : קול התרועה נשמע למרחוק :

ותהום . מלשון המייה :

ויהי, כאשר בא הארון אל המחנה הריעו תרועת נצחון באשר חשבו כי כמו שנצח את האויבים בעת נכנסו לארץ וצרו על יריחו כן ינצח גם עתה וגם בזה חטאו כמו שהעיר הרי''א כי במלחמת יריחו צוה ה' בל יריעו ובל ישמיעו את קולם עד עת נפילת החומה שהוא עת הנצחון, אבל קודם לכן לא יריעו רק ישאו עיניהם אל ה' לבקש תשועתו מני צר והם לא כן עשו :

ויאמרו . אלו לאלו : וידעו . אחר החקירה , נודע להם שבא הארון אליהם :

העברים . בני ישראל נקראים עברים , כי אברהם אביהם היה מעבר הנהר :

וישמעו ספר כי הגם ששני המחנות היו רחוקים זה מזה שמעו פלשתים את קול התרועה למרחוק, ובאשר חקרו על סבת התרועה נודע להם כי בא הארון אל המחנה :

לא היתה כזאת . להביא הארון אל המלחמה :

שלשם . יום השלישי שלפני היום :

וייראו וכו' כי אמרו שעם הארון בא אלהים השוכן עליו אל המחנה והוא ילחם בם. ויאמרו אוי לנו רצה לומר שנתנו שתי סבות ליראתם, {{{א}}} שהגם שעד עתה היו הם הנוצחים תמיד את ישראל, הלא לא היתה כזאת אתמול שלשום שעד עתה לחמנו עם אנשים ועתה עם אל מושיעם :

בכל מכה במדבר . על ים סוף . ויונתן תרגם : ולעמיה עבד פרישן במדברא . ובספרי שנינו : שהפרשה הזו עירוב דברים , מי שאמר זה לא אמר זה , כשרין שבהם אמרו : מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה , והרשעים אמרו : אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה , כל מכות שהיו לו , על המצרים הביאם , אין לו עוד מכה מעתה :

במדבר . על ים סוף שהוא במדבר :

האדירים האלה . בכל המקרא הזה אמר בלשון רבים , לפי שאמר 'האלהים' שכתוב בכל מקום בלשון רבים , לזה אמר הכל בלשון רבים :

אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר . ר''ל ובמדבר כי ענין קריעת ים סוף היה במדבר אשר בו מתו פרעה וחילו וכבר הכם קודם זה במצרים במינים רבים מהמכות :

{{{ב}}} אוי לנו רצה לומר ולא לבד שאין תקוה שאנחנו ננצח עוד יש פחד כי נאבד בידו כי מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה. אלה הם רצה לומר הלא גבורתו נודעת מכבר מימי קדם, ואי אפשר לאמר שהוא כח מוגבל רק על דבר אחד (למשל להכות בדבר, או במים, לא לנצח במלחמה) שהלא הכה בכל מיני מכה, וכן אי אפשר לאמר שמושל רק בארץ מיוחדת, (רק בארץ מצרים לא בפלשתים) שהלא הכה את מצרים וגם במדבר הרי מושל על הישוב ועל המדבר שהם מקומות שונים :

התחזקו . אמרו אלו לאלו אתם פלשתים התחזקו : והיו לאנשים . רצה לומר לגבורים ואמיצי הלב : והייתם . רצה לומר : אבל אם תהיו לאנשים , אז תוכלו על כל פנים להלחם בהם , לבלי היות מנוצחים לעבוד אותם , ותהיו על כל פנים דומה להם בדבר הנצחון :

לאנשים . רצה לומר גבורים ואמיצי לב :

פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם . זה מורה כי לא היו פלשתים מושלים בישראל ולא ישראל בפלשתים ואפשר שמזמן קרוב יצאו בני ישראל מעבודתם או אפשר שיארך זמן עבודתם את הפלשתים עד מות עלי ויהיו אם כן שנות שמשון נכללות בשנות עלי ונמנו לשניהם כי רוב ישיבת שמשון היה בישיבת שדה פלשתים וכשלא היה שמשון שר היה שופט אותם עלי :

השאלות: אחרי התיראו מאלהים המכים את מצרים איך אמרו התחזקו והיו לאנשים וכי ילחם איש עם אלהים ויוכל, ומהו הכפל והיו לאנשים והייתם לאנשים :

התחזקו הנה ממ''ש האלהים האלה, אלה הם האלהים בלשון רבים, מבואר כי חשבו שאלהי יעקב אינו הסבה הראשונה (שידוע שהאומות הקדמונים כולם החליטו שמן הנמנע בכלל שהסבה הראשונה יהיה לו איזה קשר עם שוכני בתי חומר) רק חשבו שהוא קיבוץ כחות נשגבים רבים, עצומים יותר מכח אלהיהם אשר הם עובדים אותם, והיו חושבים כי לפעמים יתעצמו אדירי עמים, או אנשים רפאים להלחם עם בני אלים ולנצחם, כידוע בשירי היונים והבליהם, ולכן אמרו התחזקו והיו לאנשים פלשתים כאומר אל תהיו בהמות אשר לא יתגברו על בני אלים לעולם, רק היו אנשים שהם בכח אנושותם יתגברו לפעמים על האלים וכחות הנשגבות (ע''ד כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל) וגם אם לא תנצחו אתם למו על כל פנים התחזקו פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם תרויחו בל ינצחו הם לכם עד שתהיו אתם עבדים למו. ומוסיף לאמר שאף אם לא תוכלו גם לזאת, ובני אלים ינצחו אתכם על כל פנים והייתם לאנשים ונלחמתם רצה לומר אינו דומה המנוצח במלחמה, שעל כל פנים היה לאיש ולחם כדרך אנשים, ממי שימסר אל אויבו ולא ילחם שזה יצא מכלל אנשים ודומה כבהמה שינהיגוה שולל בלי דעת. ובמה שנלחמתם תראו שאתם אנשים ולא בהמות :

רגלי . הולכי רגל , לא רוכבי סוסים :

וילחמו פלשתים וינגף ישראל, ועתה לא שבו אל המחנה כמו בפעם הראשון ששבו אחור בסדר כי עתה נסו ונתפזרו בלי סדר, ועל ידי זה היתה המכה גדולה מאד :

ואחר כך נלקח גם ארון אלהים כו' ומתו חפני ופינחס נושאיו, ובזה נתקיים נבואת שמואל כמ''ש ויהי דבר שמואל לכל ישראל :

איש בנימן . זה היה שאול , שחטף את הלוחות מיד גלית וברח לו :

ומדיו קרועים . דרך צער ואבלות :

ומדיו . ומלבושיו , כמו ( לקמן יז לח ) : וילבש וגו' מדיו : ואדמה . עפר :

וירץ הגם שרבים מבני שילה היו שם ונסו, הנה הם בנוסם התפזרו בכל פנה, התחבאו במערות וצחיחים, ורק איש אחד רץ ובא ביום ההוא מן המערכה בדרך ישר לשילה לבשר הדבר כי ראה הכל בעיניו ומדיו קרעים על שבר בת עמו :

יד דרך מצפה . אצל יד הדרך היה מצפה :

ויבא . רצה לומר : בעת בואו לשילה , ישב עלי על הכסא וכו' : יד דרך מצפה . אצל מקום דרך ההולך למקום המלחמה , והיה מצפה ומייחל לשמוע מה מהמלחמה , כי היה לבו חרד על הליכת הארון : והאיש בא . מדרך אחר בא להגיד בהעיר : ותזעק . זעקת שבר ויללה :

יד . מקום : מצפה . ענין תוחלת ותקוה , כמו ( מיכה ז ז ) : ואני בה' אצפה :

והנה עלי יושב על הכסא יד דרך מצפה . ר''ל שהיה הכסא במקום שהיה מצפה ומביט הדרך אם יבא מבשר להגיד לו מה שקרה לארון האלהים : כי היה לבו חרד על ארון האלהים . ולזאת הסבה היה הכסא אצל מקום השער לראות העוברים והשבים וזה מורה על רוב חסידתו שלא היה חרד לבניו עם מה שגלה לו איש האלהים ששניהם ימותו ביום אחד גם בשמעו מות חפני ופנחס לא חרד מאד עד ששמע שארון האלהים נלקח כי אז נפל אחורנית מעל הכסא מרוב החרדה ובסבת הנפילה נשברה מפרקתו מרוב החולשה ומת מכובד גופו ורוב הזקנה כי הכובד ההוא היה סבת מיתתו בנפלו :

(יג-יז) השאלות: מ''ש ויבא שילה, ויבא והנה עלי, והאיש בא להגיד, כפל לשון - למה הקדים שעלי יושב יד דרך מצפה, ואחרי זה הקדים כי עלי עיניו קמה ולא יכול לראות, ולמה קראו בפי''ב בשם מבשר, ולמה לא הלך האיש תיכף אל עלי שהיה הכהן ואליו ראוי שיגיד ראשונה מה שקרה לבניו ולארון, ואם לא רצה לבשר בשורה למה לא נשמר מזה אחר כך ויגד לו פתאום עד שסבב מיתתו :

ויבוא והנה עלי מקדים דברו בל יפלא בעינינו. {{{א}}} מדוע לא בא המבשר אל עלי בראשונה בשהוא נשיא עמו וראוי להגיד לו ראשונה?, {{{ב}}} איך לא נשמר מהגיד אל הזקן פתאום מיתת בניו ולקיחת הארון שזה גרם מיתתו ומוציא דבר הוא כסיל, וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (פ''ק דפסחים ג') ע''ז מספר כי עלי היה אז ישב על הכסא יד דרך מצפה, רצה לומר שלא היה בעיר רק בשער העיר מהעבר השני הקרוב אל הדרך ושם היה יושב מצפה על מבשר שיבא מהמערכה להגיד לו מה נעשה עם הארון כי היה לבו חרד על ארון האלהים והאיש בא להגיד בעיר האיש המבשר אחר שנס מהמלחמה סבב דרכו ובא מהעבר השני ועל ידי זה היה ראשית הגדתו בעיר, שהם ראוהו תחלה ועל ידי זה ותזעק כל העיר :

ההמון . העם הרב :

וישמע וכיון ששמע עלי את קול הצעקה ושאל על סבתו קראו להאיש שיבא להגיד לעלי כי לא רצה שום איש להגיד בשורה רעה כזאת להזקן, ובהיות שהאיש נקרא במהירות אל עלי אחר שכבר היתה צעקה ברחובות חשב שכבר ידע עלי כלל הדברים ואינו דורש מאתו רק לדעת פרטי הדברים, וגם שעל ידי המהירות לא הגיד בישוב הדעת, והגיד לו הכל פתאום, וזה שכתוב והאיש מהר ויבא ועל ידי זה ויגד לעלי את הכל פתאום :

קמה . רצה לומר כל אחת קמה , כי בעת הראות , דרך העין להתנענע , ושל עלי קמה ועמדה , כי לא ראה עוד :

ועלי וכו' ועיניו קמה שאם היה יכול לראות והיה רואה את האיש ואדמה על ראשו וכל העיר קרועי בגדים לא היה מתפעל כל כך מקול השמועה הפתאומית כי היה נודע לו לאט לאט (ועיניו קמה יחיד על רבים, ויש לפרש וראות עיניו קמה) :

מה היה הדבר . מה נעשה בהמלחמה :

נסתי . ברחתי :

אנכי הבא הודיע לו, {{{א}}} שבא מן המערכה וראה הכל בעיניו, {{{ב}}} שבל יחשב שעברו על זה איזה ימים שאפשר ששכח איזה דבר כי היום נס מן המערכה (וחכמינו זכרונם לברכה לישב הכפל פה דרשו שהיה שאול, ושבא מן המערכה שילה ועל זה אמר אנכי הבא מן המערכה, ושם שמע שנשבה הארון וחזר בו ביום אל המערכה וחטף הלוחות ונס עמהם בו ביום שנית לשילה ועל זה אמר מן המערכה נסתי היום) :

וגם מגפה . כי הפלשתים רדפו אחריהם והכום :

המבשר . כל המספר חדשות בין טוב בין רע , נקרא מבשר :

ויען המבשר ויאמר יש הבדל בין מגיד ובין מבשר, שמבשר הוא תמיד לטוב שמגיד דבר שחברו שמח בו ורוצה לשמעו ופה שבא על דבר רע הוא בדבר שצריך להגידו והוא המוכן להגיד כי יודע הדבר בבירור או שראה בעיניו, וכוונתו שאחר שחשב שכבר הוגד הדבר לעלי, ולא קראוהו רק מצד היותו מבשר : . ויודע הכל בבירור, ולכן לא נשמר ברוחו והגיד כל מה שנתהוה כסדר, תחלה נס ישראל ואחר כך מגפה גדולה היתה בעם ואחר כך מתו חפני ופינחס ואחר כך נלקח ארון אלהים. ובאמת אצל עלי היה הכל שמועה פתאומית ולכן :

מפרקתו . אפרקותיה , עצם הצואר :

בעד יד השער . נגד מקום השער : כי זקן האיש וכבד . רצה לומר : לפי שהיה זקן וכחו תש והיה בעל בשר , לזה לא היה יכול להתחזק בעת נפלו להטות עצמו על צדו :

אחורנית . לאחוריו : בעד . נגד : מפרקתו . הוא עצם הצואר , על שם שעשוי פרקים פרקים :

ויהי כהזכירו את ארון האלהים שהוא היותר יקר בעיניו ויפל וכו' נתן ג' טעמים על שנשבר מפרקתו בנפילה זאת, {{{א}}} שנפל מעל הכסא שהוא מקום גבוה, {{{ב}}} שנפילתו היתה אחרנית, {{{ג}}} שנפל בעד יד השער שהיה על מרומי קרת ולכן ותשבר מפרקתו וימת תיכף. עתה נותן ג' טעמים על שמת תיכף, {{{א}}} כי זקן האיש בשנים, {{{ב}}} וכבד בגוף, {{{ג}}} אפסו כחותיו מרוב עבודה ששפט את ישראל ארבעים שנה :

ללת . על כרחו 'ללדת' פירושו , ואין לו דמיון . ומנחם חברו בחלק 'יללה' , לפי שחבלי לידתה ביללה באו לה , ויסוד יללה , אין אות ביסודה אלא למ''ד לבדה : נהפכו . נשתנו מכדרכן , לכך מתה : צריה . צירי דלתי בטנה , קרדוני''ל בלע''ז :

הרה ללת . רצה לומר : נשלם ימי הריונה ללדת : כי נהפכו . מחרדת השמועה , נהפכו ונתגלגלו עליה פתאום חבלי הלידה :

ללת . רצה לומר ללדת , ובא בחסרון הדל''ת , לפי שילדה ביללה : ותכרע . נפלה על ברכיה : נהפכו . ענין סבוב וגלגול , על כי בעת הגלגול מתהפך הדבר מצד אל צד , וכן ( שופטים ז יג ) : מתהפך במחנה מדין : צריה . הם חבלי הלידה , הבאה מהשמטת קשרי הרחם התקועים זה בזה , והוא מושאל מן צירי הדלתות , וכן ( ישעיהו יג ח ) : צירים וחבלים יאחזון :

הרה ללת . אחשוב שיהיה שרשו נלה ויהי מקור וענינו ענין שלמות כאילו יאמר שמלאו ימי הריונה ללדת כאמרו וימלאו ימיה ללדת וכבר פירשוהו מענין יללה והוא חסר למ''ד אחרת כי היה משפטו לללת : ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה . ולא יכלה להתאמץ על דבר הלידה כראוי , והיא קראה שם הנער אי כבוד לאמר גלה כבוד מישראל :

(יט-כב) השאלות: מדוע סדר אל הלקח ארון אלהים ואל מות חמיה ואישה וכן בפסוק כ''א, ובפסוק י''ז סדר תחלה מיתת חפני ופנחס, ואחר כך לקיחת הארון שהיה אחר כך כנ''ל, מ''ש ותקרא לנער וכו' אל הלקח, ותאמר גלה כבוד וכו', הוא כפל מבואר אין לו הבנה כלל, ותחלה הזכירה מה שנלקח הארון ומת חמיה ואישה וסיימה רק בלקיחת ארון האלהים לבד שזה צריך טעם ודעת :

וכלתו ספר איך ספו תמו כל בית עלי ביום ההוא כלתו היתה קרובה ללדת ותשמע כו' אל הלקח ארון כי העם הקדימו החשוב בעיניהם שהוא הארון ואחריו מות עלי ואחריו מות אישה, כי נהפכו עליה ציריה פי' מהרי''א, שאחר יציאת הולד נהפכו לאחור, ונעדרו הצירים והמכאובים ולא זבו ממנה המותרות הדמיות כי בהעדר הכח והפסק המכאובים לא יצאו עוד וזה היה סבת מיתתה, ומלת ללת פי' בחסרון ד' ללדת, והרד''ק מפרשו מענין יללה, והרלב''ג מפרשו משורש נלה כמו כנלותך לבגוד שהוא מענין כליון והשלמה שנשלמו ימי הריונה :

וכעת מותה . וכאשר בא עת מותה על ידי הלידה הפתאומית : אל תראי . היות חשבו שמתפחדת שלא תמות גם היא בעבור רוע המזל , וכמו שאמרו רבותינו ז''ל ( שבת קה ב ) : אחד מן המשפחה שמת , ידאגו וכו' , ולזה אמרו לה , דעי כי בן ילדת , ושוב אין לך לפחד , כי אם נולד בן זכר , נתרפאת כל המשפחה , וכמו שאמרו רבותינו ז''ל ( ירושלמי מועד קטן ג ז ) : ולא שתה לבה . אל דבריהן :

ענתה . השיבה : שתה . שמה , כמו ( שמות י א ) : למען שיתי ( כא ) אי כבוד . כמו אין כבוד , ותחסר הנו''ן , כמו ( איוב כב ל ) : ימלט אי נקי . והיא בחיר''ק , ודוגמתו ( לקמן כא ט ) : ואין יש פה , שהיא בחיר''ק :

אי כבוד . אין כבוד , וכן ( איוב כב ל ) : ימלט אי נקי , אין נקי : אל הלקח . כמו על הלקח , ואין צריך לזוזו מלשון אל , למי שיודע להבין דברו : אל הלקח . איטיויר''ש לאישטריפו''ש בלע''ז : ואל חמיה . ואל הרעה הזאת , שמת חמיה ואישה :

לאמר . רצה לומר : השם יורה , אשר בעת שנולד , גלה כבוד מישראל וכו' :

ואל הלקח ארון האלהים ואל מות חמיה ואישה . כי חמיה היה נביא וכהן גדול ואישה היה ראוי לשמש בכהונה גדולה אחריו כי ידמה שהיה יותר ראוי לכהונה מחפני כי לא היה רע כ''כ כמו חפני ולזה נתקיימה הכהונה גדולה מזרע פינחס עד מלכות שלמה כמו שיתבאר במה שיבא ולזה הקדים בפורענות לזכר חפני קודם פינחס בסוף הענין שכא לזכר כי הסבה החזקה למה שאמרה גלה כבוד מישראל הוא הלקח ארון האלהים כי כבר נשאר לישראל נביא והיה שם מהכהני' גם כן מי שיתמנה כהן גדול תחת עלי :

ותקרא לנער אי כבוד רצה לומר איה הכבוד, אין כבוד ישראל עוד, ובארה דבריה כי גלה כבוד מישראל אל הלקח וכו' כוונתה כי יש שני תורות תורה שבכתב ומשכנה בארון, ותורה שבעל פה משכנה בלבות חכמי ישראל אשר קבלו ממשה רועה נאמן, ואם יעדר אחד מהם ישלימהו השני, רצה לומר אם היה נלקח הארון לבד ועלי ובניו היו בחיים, היה אפשר להחזיר התורה על ידם, כמ''ש ר' מאיר אלמלא דאשתכח תורה מישראל הוה מהדרנא ליה מפלפולי, אבל עתה גלה הכבוד בהחלט באשר נלקח הארון וגם מת חמיה ואישה :

ותאמר . וחזרה ואמרה , עיקר גלות הכבוד , הוא בעבור כי נלקח הארון :

ותאמר אחר כך הוסיפו לאמר שאין לחלק זה בשני שמות, כי כמו שהארון, הוא ארון אלהים השומר לדברות האלהיים אשר היו חרותים על הלוחות אבנים, כן עלי ובניו מקבלי תורה שבעל פה, המה ארונות קדושים נוצרים את לוחות הברית החרות על לוח לב שהם חוקי תורה שבעל פה הכתובים על לב החכמים כמ''ש ועל לבם אכתבנה, ותורתך בתוך מעי, עד שעל אבדן שניהם, יצדק לאמר כי נלקח ארון אלהים, ויהיה ארון שם המין רצה לומר ארונות האלהיים כולמו הארון לתורת הכתב והארונות לתורה שבעל פה ובזה עוררה אבל גדול על בעלה ואישה להשוותם עם ארון הברית וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כמה טפשאי בבלאי דקיימי מקמי אורייתא ולא קיימי מקמי גברא רבא וכו' :