רחב פי על אויבי . על פנינה :

ותתפלל חנה . עצם התפלה היא בסוף אמריה , ובתחלה סדרה שבחו של מקום , ולזה נאמר ותאמר : עלץ לבי בה' . בתשועת ה' שמח לבי : רמה קרני . לנגח בו אויבי , ועל פנינה ובניה אמרה , והוא ענין מליצה , לומר שמעתה לא יוכלו לצער אותה כמאז : רחב פי . כי עד הנה הייתי כשה נאלמה לא תפתח פיה , ועתה רחב פי על אויבי , להשיב אמרים : כי שמחתי בישועתך . שמחתי היא על אשר בא התשועה ממך , ויש די בזה להשיב אמרים :

עלץ . ענין שמחה , כמו ( משלי כח יב ) בעלוץ צדיקים : רמה . גבהה :

והנה התפללה חנה לש''י על דבר בנה שבח והודאה לש''י כעל כל אשר גמלה רב טוב וידמה שזאת התפלה היתה על דרך הנבואה ואם נתערב בה קצת ממה שהורגש לה בחוש , וזה ענין התפלה לפי מה שאחשוב . עלץ לכי בה' . אמרה כל זה בעד כנסת ישראל כשיבא שמואל בנה לעבוד את ה' לבדו ולהסיר הבעלים והעשתרות שאם לא יעשה לישראל טוב אחר די בו שמחה : רמה קרני בה' . לנגח את אויבי אחר כן כי כבר נפלו לו אז הפלשתים בידו : רחב פי על אויבי . להיותם תמיד נופלים בידו כל ימי שמואל כמו שנזכר אחר זה והיתה סבת זה כי שמחתי בישועתך שהראית במלחמה הראשונה שהיתה לשמואל עם פלשתים להגלות בה ידך החזקה אשר חזקה והוסיפה אמונתי בך :

השאלות: כפי הגלוי אין כאן תפלה רק הלל ושבח שיר וזמרה. והיה לו לאמר ותשר חנה, או ותדבר או ותהלל וכדומה, לא ותתפלל? :

ותתפלל חנה. בט' פסוקים הראשונים סדרה שבחו של מקום, ועקר תפלתה הוא הפסוק האחרון, וכמ''ש לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל. עלץ תחלה עלץ לבי בעת הובטחה מפי עלי אז שמח לבה ופניה לא היו לה עוד, ואח''ז רמה קרני בפועל בעת ראתה שנתעברה, ואח''ז רחב פי על אויבי בעת ילדה זרע אנשים, שצרתה קפצה פיה. כי שמחתי רצה לומר ועקר שמחתי לא היה בהתשועה לבד רק בבחינת המושיע שהיה בישועתך בדרך נס ופלא שעל ידי ניכר השגחתך המופלאת כי אתה הושעת :

ואין צור כאלהינו . אין צייר כאלהינו , הצר צורה בתוך צורה :

כי אין בלתך . רוצה לומר : אין בורא בלתך , ומי מהנבראים אשר ידמה קדושתו לקדושת הבורא :

בלתך . זולתך : צור . ענין חוזק , והוא מלשון צור וסלע :

הנה כשנעיין בקדושים שברא הש''י והם המלאכים שהם נבדלים ונקיים מחומר לא ימצא בהם מי שהוא קדוש ונבדל כמו הש''י וזה שכל אחד מהם לו יחס מה אל הגלגל שהוא מניע אותו והוא משים אותו חי ביחס ההוא המיוחד כמו שבארנו בחמשי מספר מלחמות ה' אמנם הש''י אין לו יחס לאחד מהם כי אין בלתו במציאותו ואין לו שום יחס עם חומר ואין בורא ויוצר כאלהינו כי אף על פי שהש''י סדר שיתהוו קצת היצירות באמצעות פועלים מה הנה הם לא ישנו את תפקידם ולא יתחדש מהם רק מה שסדר הש''י שיתחדש מהם על המנהג הטבעי ואולם הש''י עושה ויוצר כל מה שירצה ואף על פי שיהיה כנגד הטבע , והנה אמרה זה לפי מה שאחשוב בעבור המופת שעשה הש''י לה שהיתה עקרה וילדה ובעבור שאר המופתים הדומים לזה שעשה הש''י :

אין קדוש כה', יען שהפילוסופים מכחישים ההשגחה הזאת הפרטיית ומתעצמים להוכיח שאין ה' משגיח על מעשי השפלים, מכמה טענות. ולכן הקדימה להשיב על טענותיהם אשר היו כקשת רמיה ישובו לא על, {{{א}}} טענו מצד קדושתו, כי גדר הקדושה הוא היותו נבדל מכל עניני הגשם ומכל מדות הנבראים, ואם כן איך אפשר שידע השנויים הנתלים, בגשם ובזמן ובמקום, על זה תשיב אמריה לה, הן אמת שה' הוא קדוש בתכלית הקדושה, אבל אין שום דימוי וערך לקדושת ה' עם הקדושה המצוירת אצלנו, שגדר הקדושה אצלנו הוא ההבדלה מכל דבר חומרי, ועניניו ומשיגיו, ויתחייב שכל שיקדש יותר ירחק יותר ויבדל מהענינים שהוא מתקדש מהם, לא כן הקדושה אצלו ית' אחר שאין דבר בלתו רצה לומר כי כל הנאצלים והנבראים והנעשים אין להם קיום רגע בלעדי רצונו ושפעו והשגחתו ודבקותו בהם, ואם יסור רצונו ושפעו מהם רגע ישובו אל האפס, והוא הממלא את כולם וסובב את כולם להחיותם ולקיימם ולתת להם מציאות וכולם בטלים במציאותם נגדו, והם רק נמצאים ע''י שהוא נמצא להחיותם ולהעמידם, אם כן זה גדר קדושתו שמובדל מכל זולתו במה שאין דבר בלתו, וזה שכתוב אין קדוש כה' כי קדושתך הוא מה שאין בלתך מה שהכל בטל במציאותך ואתה הוא הכל, ואם כן גדר הקדושה של כל קדוש הוא ההפרשה וההבדלה מזולתו, וגדר קדושתך הוא שהכל בך וממך הכל ואין בלתך כי זולתך הכל אפס, ובזה לא ישיגהו דבר ממשיגי הנבראים כי כולם בטלים במציאותו, {{{ב}}} טענו על ההשגחה האישיית, שאחר שמשלמות האומן העושה כל כלי מעשה, שתהיה הכלי עשוי בתכלית התיקון ולא יצטרך האומן לשוב אחר כך לשנותו ולתקנו שנית, שזה מורה שהיה חסרון במלאכתו, ואם כן ישאלו אחר שה' ברא העולם והטבע ויסד אותה על פי חוקים קבועים בלתי משתנים, איך יצויר שה' ישנה הטבע בכל עת לעשות אות או מופת, או להציל את המושגח מאתו הפך הטבע, שזה מורה חסרון בסדר הטבעי אשר גבל ובמעשהו אשר עשה? על זה תשיב אין צור כאלהינו שאינו דומה לשאר היוצרים, שאחר יוציא כלי למעשהו ידי היוצר מסולקים מן הפעולה והדבר מתקיים בעצמו, ולכן אם יצטרך לתקנו ולשנותו זה מורה על חסרון במלאכתו, לא כן צור היצורים שידיו בלתי מסולקות מן מעשהו רק עוסקות בה תמיד, כי גם קיום הטבע היא בריאה מתמדת, ואם יסלק ידיו רגע תופסק המציאות כולה, ולכן לפעמים יקיימהו על ידי חוקי הטבע הקבועים, ולפעמים על ידי חוקים אחרים בחיריים שהוא הנס, כי באמת גם הטבע הוא נס מתמיד והשגחה מתמדת :

אל תרבו תדברו . כל גסי הרוח אשר שעתם מצלחת , ובשביל פנינה שהיתה מתגאה עליה היא מדברת , לפי פשוטו . ולפי דרשו , כתרגומו שתרגם יונתן : עתק . דבר חזק . דבר אחר : לשון סרה , כמו : ( בראשית יב ח ) ויעתק משם ההרה , יצא דבר סרה מפיכם : כי אל דעות ה' . יודע מה שבלבבכם : ולו נתכנו עלילות . כל מעשי האדם נמנין לפניו : נתכנו . לשון מנין , כמו : ( שמות ה יח ) ותוכן לבנים תתנו :

אל תרבו וכו' . אמרה נגד פנינה ובניה , אל תרבו לדבר דבר גבוהה , רוצה לומר : גאוה וגסות , וכפלה המלה , להורות על גאוה גדולה והתמדתה : יצא עתק . 'אל' שאמרה , משמשת במקום שנים , כאלו אמרה אל יצא עתק מפיכם : כי אל דעות ה' . ה' הוא אל היודע הכל , ולפניו נמנים מעשה הבריות :

עתק . דברי חזק , כמו ( תהלים צד ד ) ידברו עתק : נתכנו . ענין מנין , כמו ( שמות ה יח ) : ותוכן לבנים : עלילות . מעשים , כמו ( איכה א יב ) : אשר עולל לי :

אל תרבו תדברו . אמרה בעבור דברי פנינה והכעסתה אותה על שאין לה בנים והיותה מתגדלת עליה מצד רבוי בניה ובעבור הדברים האלו שאומרים האנשים קצת לקצת אל תרבו לדבר גבוהה גבוהה ודבר חזק בעבור מה שתראו שהגיע לכם מהטוב או שראוי להגיע מצד כחכם ועוצם ידיכם או רוב הצלחתכם או חולשת שכנגדכם או רוע הצלחתם כי השם לבדו יודע העתידות ולא נתכנו המעשים לאיש אשר יחשב לעשותם כי לא אדם דדכו כמו שזכרה אחר זה , ולמה שהוא קרי בוי''ו ולו נתכנו הנה הרצון בזה כי הש''י לו לבדו נתכנו העלילות כי הוא לבד יכול על כל אשר יחפוץ :

השאלות: אמרה אל תרבו תדברו ולא פרשה מה הם מדברים. וחושבת דברים שונים דבר והפוכו, קשת גבורים וכו', שבעים כו'. עד עקרה וכו', ה' ממית וכו', ויפלא שכמ''ש ה' ממית ומחיה משפיל וכו' היה לו לומר ה' יחת קשת גבורים ויאזר נכשלים חיל וכו' ליחס הכל אל ה', לא קשת גבורים חתים, שמשמע שנעשה מעצמו, ויפלא עוד שמ''ש ה' ממית ומחיה נכלל במ''ש ורבת בנים אומללה, ומ''ש ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם מקים מעפר דל, נכלל במ''ש שבעים בלחם נשכרו ובמ''ש נכשלים אזרו חיל, ומ''ש עליו בשמים ירעם לא נודע על מי רומזת במלת עליו שהוא כינוי ליחיד נסתר, ועל מי כוונה במ''ש יתן עוז למלכו וירם קרן משיחו ואז לא היה לא מלך ולא משוח בשמן? :

אל תרבו תדברו לכן אל תרבו לדבר שה' הוא גבוה גבוה רצה לומר שהוא מרומם ומנושא מלהשגיח בשפלים, כענין רם על כל גוים ה', שמתוך שהיו מרוממים אותו משיתדמה בשום דבר אל מדת הנבראים, לכן הכחישו לאמר שאינו משגיח בשפלים ושא''ל רצון וידיעה. ובא גבוהה בלשון נקבה, אל הענין של האלהות שהוא ענין גבוהה, נשא מעניני העולם המושג והמוחש. וכן על יצא עתק מפיכם שתטענו לאמר איך אפשר כי אל דעות ה', שימצאו לו דעות שונות, כי יאמרו אחר שהדברים ההוים משתנים תמיד, ואם כן אם ידעם תמיד יתחייב כי תשתנה ידיעתו ושימצאו לו ידיעות רבות לפי רבות השנויים והתמורות בעולם השפל, וזה נמנע לדעת הפילוסופים, וכן איך אפשר כי לו נתכנו עללות שי''ל מדות ותכונות נפשיות (שגדר עלילה היא פעולה היוצאת מתכונה נפשיית כמ''ש בכ''מ), ואומרים איך אפשר זה כי יצאו מאתו פעולות משונות הפכיות, וחושב שינוי, {{{א}}} בענין הגבורה והחולשה, והוא, (ד) קשת גבורים (שם קשת הוא שם המין כמו עץ פרי, ויהי לי שור וחמור, רצה לומר קשתות) שקשתות הגבורים יחתו לחולשתם, ואלה שהיו נכשלים עד הנה אזרו חיל? (שינוי ב') בענין העושר והעוני :

קשת גבורים חתים וגו' . כך אומנותו של הקב''ה , מתיש את הגבורים ומחזק את החלשים , משביע את הרעבים ומרעיב את השבעים :

קשת . רוצה לומר : ועל שהוא יודע הכל , לזה משלם לאיש כמעשהו , ופתאום יושברו קשת וחוזק הגבורים , והנכשלים אזרו חיל :

חתים . ענין שבירה , כמו ( ישעיהו נא ו ) : וצדקתי לא תחת : ונכשלים . מלשון מכשול , והוא ענין רפוי הכח : אזרו חיל . חגרו כח , וכן ( תהלים יח לג ) : המאזרני חיל :

הגבורים הם חתים כשירצה הש''י עם היות קשתם בידם וכחם , והאנשים הנכשלים אזרו חיל עם עזר הש''י כמו שהתבאר מענין סנחריב להלחם על ירושלם עם שאר המופתים הדומים לו :

שבעים בלחם . ולא צריכים להיות נשכרים לשום מלאכה , מרעיבם , ונשכרו בלחם פרנסתם : ורעבים . שהיו טורחים ויגעים על מזונות : חדלו . מטרחם : עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים וגו' . ובעוד שהעקרה יולדת שבעה בנים , רבת בנים אמללה וקוברת בניה . חנה ילדה שבעה , שנאמר ( להלן פסוק כא ) כי פקד ה' את חנה ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות , וכשחנה יולדת אחד , פנינה קוברת שנים , ועשרה בנים היו לה , שנאמר ( לעיל א ח ) : הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים , של פנינה , כשילדה חנה ארבעה , קברה פנינה שמונה , וכשנתעברה וילדה ולד חמישי , נשתטחה פנינה לרגליה ובקשה רחמים וחיו ונקראו על שמה , אלו דברי רבי נחמיה .רבי יהודה אומר : בני בנים הרי הן כבנים . ויש אומרים : שבעה , בגימטריא כמנין שמואל :

שבעים . אנשים שהיו שבעים נעשו רעבים , עד שישכרו עצמם לעבודה בעבור הלחם : ורעבים . ואשר היו משכירים עצמם בעבור הרעבון , חדלו מלהשכיר עצמן , כי מצאו די מחסורם : עד עקרה ילדה שבעה . רוצה לומר : כל כך רבה השגחתו , עד אשר מי שהיתה עקרה , ילדה שבעה בנים , ומי שהיתה בת רבת בנים , נכרתה באבדן כל בניה :

חדלו . מנעו : אמללה . ענין כריתה , כמו ( שם ו ג ) : אומלל אני :

האנשים השבעים כשהם עשירים שבו כשירצה הש''י להיות עניים עד שיהיו משתכרים בפת לחם שהוא השכר המיוחס להם בתכלית הדלות , והאנשים הדלים והם הרעבים חדלו כי שבו עשירים וחדלו מהשתכר כשירצה הש''י עד שהעקרה כשרצה השם ילדה שבעה ר''ל בנים רבים ואמרה זה על עצמה בדרך נבואה כי ראתה שיהיו לה עוד בנים ובנות כמו שספר אחר זה כי פקד ה' את חנה ותהר ותלד שלשה בנים והנה אמרה שבעה על דרך אמרו שבע יפול צדיק וקם שבע תועבות בלבו ומי שהיא רבת בנים יקרה לה כשרצה הש''י שאומללה ונכרתה מרוב בניה באבדן בניה ואפשר שמתו בסוף בני פנינה ועליה אמרה כן :

שבעים אלה שהיו שבעים ירדו מנכסיהם עד שישכרו בעבור פת לחם ואלה שהיו רעבים עד הנה חדלו מלהשכיר את עצמם? (שינוי ג') בענין הבנים, עד עקרה, רצה לומר איך אפשר שתתפשט ההשגחה עד כל הפרטים עד שישגיח גם על זה שהעקרה תלד שבעה רצה לומר בנים הרבה, כי דרך לתפוס מספר שבעה על מספר גדול, כמו ויספתי ליסרה אתכם שבע (ויקרא כ''ו) ובשבעה דרכים ינוסו לפניך (דברים כ''ח). שזה שינוי פרטי בענין בריאות גוף איש אחד ומזגו? על זה תענה לאמר ועתה דעו וראו כי האמת הוא אשר כל אלה השינוים יוצאים מגזרת ההשגחה העליונה, וחושבת מלמטה למעלה, נגד מ''ש עד עקרה ילדה שבעה אומרת :

ה' ממית ומחיה . רוצה לומר : לא במקרה בא , כי אם יד ה' עשתה זאת הוא ממית בני רבת הבנים , והוא מחיה בני העקרה , ולא תשכל מלידה ומבטן ומהריון : מוריד שאול . ובזה מוריד את בת רבת הבנים אל השאול , רוצה לומר : בשפל המצב ועומק הצרה , ואת העקרה מעלה מעומק שפל מצבה :

מוריד . מלשון ירידה :

ה' ממית ומחיה . האנשים אחר זה כאן נתנבאה על תחיית המתים בביאור להיות עניינו בתכלית הפלא , ואמרה מוריד שאול ויעל לכפול הענין במלות שונות כי הרצון בשאול קבר כמו כי ארד אל בני שאולה ונקרא הקבר שאול להיותו בבטן הארץ וכזה נקרא המקום היותר שפל שאול כמו שפירשנו בביאורנו לספר איוב :

ה' ממית בני הרבת בנים ומחיה בני העקרה, ומוסיפה כי גם מוריד שאול ויעל את המת בעצמו להחיותו שהיא תחיית המתים (ורצה לומר כי ג' מפתחות לא נמסרו ביד שליח שהם חיה תחיית המתים וגשמים כמ''ש בריש תענית, ויען חשב פה חיה וגשמים שהוא פרנסה חשב גם תחיית המתים) :

ה' מוריש . את השבעים , עד אשר בלחם נשכרו : ומעשיר . את הרעבים , עד אשר חדלו : משפיל . בזה משפיל גאות השבעים , ואף מרומם עליהם את הרעבים , ולא די במה שחדלו מלהשכיר עצמם , כי אף ישכרו את השבעים וירומו עוד עליהם :

מוריש . ענין עניות , כמו ( שמואל ב יב ג ) : ולרש אץ כל :

ה' מוריש . הש''י הוא מוריש ואחר כך מעשיר האדם כשירצה ומשפיל אותו ואח''כ מרומם אותו כשירצה ולזה אין ראוי שיתגאה העשיר על עשרו ורוממותו ולא שידאג מאד על שפלותו השפל ועל עניו העני :

ה' ונגד מ''ש שבעים בלחם נשכרו וכו' אמרה ה' מוריש לזה ומעשיר לזה, ונגד קשת גבורים חתים וכו' אמרה משפיל את הגבורים המושלים בגבורתם אף מרומם את העניים החלשים :

מקים מעפר דל . מי שהיה דל ונבזה שחה עד לעפר , ה' מקימו מן העפר : מאשפות וכו' . כפל הדבר במלות שונות : להושיב . מרימו מן האשפות , ומגביהו עוד להושיב אותו עם נדיבים , להיות דומה להם : ינחילם . רוצה לומר : יכובדו בעיני הבריות , כאלו היו מלומדים בכבוד ובאה להם מנחלת אבותם : כי לה' . וזה בעבור שיסודות הארץ המה לה' , ועל היסודות ההם עשה הוא את העולם , לזה בידו לעשות בעולמו כרצונו :

מאשפות . הוא מקום השלכת הזבל : ירים . ירומם : אביון . התאב לכל דבר , כי אין לו מאומה : נדיבים . שרים וחשובים : מצוקי ארץ . מצבי ארץ , ודוגמתו ( שמואל ב טו כד ) : ויציקו את ארון . ורצה לומר , היסודות והעמודים שהם מצבי הארץ ומעמידים אותה : וישת . וישם : תבל . מקום המיושב נקרא תבל :

כי הש''י מקים מעפר דל וירים האביון מן האשפה רצה לומר מי שהיה אביון כל כך עד שהיה מנקה המקומות להסיר מהם האשפה והלכלוך ירימהו הש''י להושיב אותו עם נדיבים . וינחילם כסא כבוד . ר''ל שישימם מלכים נכבדים ומנהיגים אחר היותם דלים ואביונים , והנה אמרה זה לפי מה שאחשב על דלותה מהבנים ונתן לה הש''י בן שסופו להיות מושל בישראל ממשלה נכבדת , והנה היה זה כן כי לה' עמודי הארץ ועל העמודים ההם שת היישוב אשר בו ימצא המין האנושי ואלו העמודים הם אופני השגחתו באלו השפלים אשר הם סבת קיום המין האנושי באופן שלם , ובזאת ההשגחה ישמר רגלי חסידיו מהכשל ברעות העולם , ואולם הרשעים לא יכין להם אור ויראה להם הרע שיפלו כדי שישמרו ממנו אבל יכרתו בחשך , וכבר יתבאר שזה אמת כי לא בכח יגבר איש אבל ימצא שינוצח עם היותו יותר חזק משכנגדו וזה יהיה בהכרח מצד השגחת הש''י באיש החלוש :

מקים מוסף לזה שמקים את הדל מעפר, ומוסף לזה כי גם את האביון שהוא גרוע מן הדל, ירים מן האשפה שהיא שפלה יותר מן העפר, ולא לבד שמקים אותו מנפילתו רק מרים בהרמה וגדולה להושיב עם נדיבים, ולא זאת לבד כי גם כסא כבוד ינחלם, כולל ב' דברים, {{{א}}} שיושיבם על כסא כבוד שהוא כס מלוכה, {{{ב}}} שתהיה המלכות להם לנחלה לבאים אחריהם, כי לה' רצה לומר ואל תאמרו שיש בזה שינוי בהנהגתו, לא כן הוא, כי מצוקי ארץ פי' היסוד שעליו הושתתה הארץ הם לה', היסוד שעליו ישען כל המציאות היא השגחת ה', שאם יסלק השגחתו רגע תשוב כל המציאות לתהו ובהו, ועל היסודות האלה השית ויסד תבל שהוא הישוב, כלו מכונן ומיוסד על השגחת ה', ואם כן השינוים האלה אינם באים מצדו רק מפאת המקבלים. כי, (ט) רגלי חסידיו ישמר אחר שאין קיום לשום נמצא בעולם מעצמו רק על ידי השגחתו ושמירתו אותו, אם כן החסידים שהם משומרים מאת השגחתו יש להם קיום ולא ימעדו אשורם, ורשעים אשר אינם מושגחים מאתו בחשך ידמו, תדמה במליצה את ההשגחה לנר מאיר אשר ביד השומר, והצדיקים לא לבד כי הולכים לאור הנר שהוא אור התורה והמצוה, כי גם ה' ישמור רגלם מלכד, והרשעים שמתרחקים מן השומר ומן האור אשר בידו להאיר מחשכיהם ידמו מעצמם בחשכה אשר בה יתהלכו, (וכמו שבאר זאת במורה נבוכים ח''ג פנ''א, כי ההשגחה נמשכת אחר השכל עיין שם) ולא מאת ה' בא השינוי הזה רק מאת ההולכים לאורו או המתרחקים מאור ה' לשכון בערפל, ועל זה אמרה כי לא בכח יגבר איש, שאין לשום יש ונמצא כח עצמי אשר בו יגבר, כי כח כל איש ונמצא הוא מושפע בכל רגע מאת בעל היכלת ובעל הכחות כולם ועת יפסק השפע מעליו כמעט רגע יופסק כח האיש והיש ההוא מעצמו :

חסידו . חסידו כתיב , חסידיו קרי , בין יחיד בין רבים , וכן יחתו מריביו ( פסוק י ) , מריבו , בין יחיד בין רבים :

רגלי חסידיו ישמור . רוצה לומר : אולם הכל במשפט , כי רגלי חסידיו ישמור מלכד , והרשעים יוכרתו בבוא חושך הפורעניות , בעת נתמלא סאתם : כי לא בכח . אין התגברות האיש תלוי בכחו , כי אם היא ביד ה' , ועל פי כשרון מעשה האיש :

ידמו . יכרתו , כמו ( ירמיהו נא ו ) : אל תדמו בעונה :

עלו בשמים ירעם . עלו כתיב , אפילו עלו בשמים , מרעים עליהם ומורידם : ידין אפסי ארץ . שופטן ומייסרן , יושטיציי''א בלע''ז :

ה' יחתו מריביו . כחתימה לסדר שבחי המקום , חזרה להתפלל על שמואל בנה ואמרה , אתה ה' נא יחתו וישברו מריביו של בני ואנשי מלחמתו , כי ראתה ברוח הקדש שפלשתים ילחמו בו , והתפללה שהמה יחתו : עליו בשמים ירעם . בעבור בני , ירעם האל יתברך בשמים על פלשתים . ונתקיימה תפלתה כמו שכתבו ( לקמן ז י ) : וירעם ה' בקול גדול וגו' על פלשתים : ה' ידין אפסי ארץ . רוצה לומר : אתה ה' , נא ידין בני אפסי ארץ , להיות שופט בישראל , ויסבב במקומות עריהם לשפטם . וכן נתקיים כמו שכתוב ( שם שם טז ) : והלך וגו' וסבב וגו' ושפט את ישראל : ויתן עוז למלכו . ה' יתן עוז וגבורה להמלך אשר בני ימליך אותו , והוא שאול : וירם קרן משיחו . על דוד אמרה , כי שמואל בנה רק משחו למלך , אבל לא המליכו בחייו , כי שמואל מת ועודנו לא מלך עד לאחר זמן , והתפללה עליו חנה שירום קרן ממשלתו :

יחתו . ישברו : ירעם . מלשון רעם ורעש : אפסי . קצות , כי בקצות הארץ היא אפס וכלה : קרן . המלה ההיא הונחה על התגברות , כי בעלי חיים בעלי הקרן , יתחזקו בהם :

והנה עתה התפללה חנה בעבור בנה ואמרה דרך תפלה ה' יחתו מריבי שמואל והם הפלשתים שבאו להלחם עמו ועם ישראל בעבורו , ירעם הש''י בשמים וכן היה במלחמה ראשונה שנלחם שמואל בפלשתים שנאמר וירעם ה' בקול גדול ביום ההוא על הפלשתים ויהמם . ה' ידין אפסי ארץ . כי הוא הולך ממקום למקום לשפוט ישראל , ויתן הש''י עוז למלוכה אשר ימליכהו שמואל וימלוך בחייו והוא שאול באופן שינצח אויבי ישראל , וירים הש''י קרן משיחו אשר ימשחהו שמואל ולא ימלוך בחייו והוא דוד אשד רמה קרנו מאד לנצח כל אויביו ונתנה לו המלוכה ולזרעו אחריו :

ה', עד עתה סדרה דברי שבח ותהלה בעניני השגחת ה', ובפסוק זה התפללה על הילד, וכמ''ש הרלב''ג שראתה ברוח קדשה כל אשר יעבור עליו והתפללה חמשה דברים, {{{א}}} אתה ה'! מבקשת אני יחתו מריביו של שמואל, שהם הפלשתים, {{{ב}}} עליו רצה לומר בעבורו בשמים ירעם, בעת נלחם בפלשתים, וכמ''ש (לקמן ז') וירעם ה' בקול גדול על פלשתים, {{{ג}}} ה'! מבקשת אני, ששמואל ידין אפסי ארץ שיהיה שופט בכל ארץ ישראל, וכמ''ש ושפט את ישראל וסבב בית אל וכו'. {{{ד}}} ויתן עז למלכו, עת ימליך את שאול על ישראל יתן ה' עז להמלך להושיע את ישראל, {{{ה}}} וירם קרן משיחו עת ימשח אחר כך את דוד בשמן המשחה ירים ה' קרנו, כמ''ש שם אצמיח קרן לדוד, הנה כללה בתפלתה רוב הדברים אשר קרו לשמואל, כמו שנתקיים באמת :

היה משרת את ה' את פני עלי . מכאן למשמש פני תלמידי חכמים , כמשמש פני השכינה :

את פני . רוצה לומר : לפניו , כי היה מלמדו איך ישרת את ה' :

על ביתו . אל ביתו :

עוד ספר שכבר הלך אלקנה זה הרמתה בעבור ביתו ולולי זה היה נשאר שם בעבור הנער שנשאר שם לשרת את ה' והניחו שם את פני עלי הכהן כדי שילמדנו ויישירנו לעבודת הש''י , או יהיה על ביתו כמו אל ביתו כמו ישעה האדם על עושהו שהוא כמו אל עושהו :

וילך אלקנה אז הלך אלקנה משם, אביו ואמו עזבוהו לה', ותחת שהאב יורה ויחנך את בנו היה הנער משרת את ה', ופי' שהוא את פני עלי הכהן, כי עלי נכנס תחת אביו לחנכו וללמדו והוא עומד לפניו לשרתו וללמוד ממנו דרכי התורה והיראה, ובזה היה משרת את פני ה' ומסוגל להתהלך לפני האלהים :

לא ידעו את ה' . ולחוסר הידיעה הרשיעו לעשות :

והנה בני עלי היו רשעים ובלתי יודעים הש''י ולזאת הסבה היו רודפים אחרי הזוללות והיו מפני זה לוקחים מישראל יותר מכדי חקם מבשר השלמים שהוא חזה ושוק ועשו להם הכהנים חק ומשפט שהיו לוקחים מהבשר שבשלו ישראל מן השלמים כל אשר יעלה המזלג מהכלים שהיו מבשלים בו הבשר וזה היה חמס ובזיון לקרבנות שהם היו לוקחים אותה על צד רדיפת התאוות ולא נתנו להם המתנות שנתן להם הש''י אם לא לתכלית שיחזקו בתורת ה' מצד שלא יצטרך להם לטרוח במזונם , ועשו רעה גדולה יותר מזאת שקודם שקרבו מתירי השלמים לכהנים ולישראל והם החלבים עם מה שנמשך להם היו חוטפים להם בחזקה מבשר הזבח לאכל בצלי תחת הבשר המבושל ששמו להם לחק לקחת מזבחי ישראל יותר על מה שהיה ראוי להם והנה שמו שלחנם קודם לשולחן גבוה כאילו היתה לשוא העבודה לה' והיה עקר הכוונה למלאת בטנם ובזה האופן נאצו בני עלי את מנחת ה' :

ובני מעתה מתחיל לספר כי בני עלי הגם שהיו בניו לא למדו דרכיו ולא השכילו לדעת את ה' רק היו בני בליעל פורקי עול שמים מעליהם כמו שיבאר :

ומשפט הכהנים . הם קבעו להם חק זה , ולהם לא היה לנחלה כי אם חזה ושוק של שלמים :

ומשפט הכהנים . בני עלי עשו לעצמם מנהג קבוע עם העם הזובחים : כל איש . כאשר היה מי זובח שלמים , בא אליו משרת הכהן ובידו מזלג בעל שלש השינים , בכדי שירבה ליקח בו :

ומשפט . ומנהג , כמו ( לקמן כז יא ) : וכה משפטו : את העם . עם העם : והמזלג . שם כלי בעלת שינים , עשוי לתחוב בו בשר ולהוציא מהקדרה , וכן ( שמות לח ג ) : את המזלגות . ( יד ) כיור דוד קלחת פרור . הם כלי בשול , כיורה וקדרה וכדומה :

(יג-טז) השאלות: מ''ש והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור הם דברי מותר מה נ''מ באיזה כלי הכה, שעקר הוא שהכה ביורה שבשלו בו הבשר, ומ''ש תנה בשר לצלות מדוע לא לקחו גם זה בעצמם כמו שלקחו הבשר המבושל, והוא השיב קטר יקטירון וכו' וקח לך, שמורה שתחלה הקפידו שיתן להם :

ומשפט חושב חטאתם שחטאו בענין זבחי ה' בין נגד העם בין נגד ה'. תחלה חושב החמס נגד העם, {{{א}}} ומשפט הכהנים את העם, הם יסדו להם משפט וחק הבלתי מגיע להם כי לא זכתה אותם התורה רק במתנות כהונה לבד, נמצא היה זה עול מצד התחלת החק שלא היה משפט ה' רק משפט הכהנים אשר חקקו חקקי און, {{{ב}}} מצד עצם החק שהיה חמס גדול כי כל איש זבח זבח ובא נער הכהן וכו' והמזלג שלש השנים בידו שבשלש השנים לקח תמיד שלש חתיכות שזה כמות רב אשר יקפידו עליו ולא ניתן למחילה, {{{ג}}} היה בזה זדון במה שלקחוהו על ידי נער הכהן, שבא בדרך אלמות על ידי העבדים המתפרצים ודרך בזיון, כי ראוי שהכהן ילך בעצמו לזכות משולחן גבוה אשי ה' ונחלתו לא על ידי משרתיו :

בדוד . סיר : בקלחת . יורה : בפרור . מחבת :

והכה . בהמזלג ההוא הכה בכח בכיור וכו' , בכדי לתחבו בבשר , וכל אשר יעלה המזלג מן הבשר , היה לוקח לעצמו : בו . עם המזלג : הבאים . לזבוח :

{{{ד}}} היה עול במה שלא השקיפו לשער היושר והראוי שראוי לקחת המנה לפי ערך הזבח והזובח והם השוו מדתם ולא חלקו לא בין הזבחים, שהכה בכיור או בדוד וכו' כי הכלי שבו נתבשל הזבח היה לפי הזבח ששור הגדול היו מבשלים בכיור גדול, והקטן היו מבשלים בדוד, וגדי הקטן היו מבשלים בפרור, ואין מן הראוי שיקחו מן הפרור שבו מתבשל הגדי חלק גדול כמו מן הכיור אשר שם השור הגדול, והם השוו מדתם בין בכיור ובין בדוד ובין בפרור לקחו ג' חתיכות גדולות העולות על שלשה שיני המזלג, ובל תאמר כי בפרור הקטן לא הורידו את המזלג עד אחריתו ועלו עליו חתיכות קטנות, על זה אמר והכה שתמיד היה מכה בכח בענין שעלו עליו חתיכות גדולות, ולא הקפידו בין נתחים קטנים לגדולים רק כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן בו, (ומלת בו על המזלג), {{{ה}}} וכן לא חלקו בין הזובחים שראוי שמן העני לא יקחו כמות רב כמו מן העשיר, וכן מי שבני ביתו מרובים יפחתו לקחת, והם לא חלקו רק ככה יעשו לכל ישראל הבאים שם בשוה, והרי זה חמס גדול במדה כוללת וגדושה ומלאה :

גם בטרם . גם לפעמים בא קודם הקטרת האימורין , בעוד שלא בשלו את הבשר , ושאל בשר חי חלופי המבושל :

חי . דבר שלא נתבשל קרוי חי :

{{{ו}}} גם מה שמעל בקדשי שמים כי גם בטרם יקטרון את החלב ובא נער הכהן ואמר כו' תנה בשר לצלות לכהן, כי הבשר שלקחו אחר קיטור החלב היה בשר מבושל, והוא רצה לפעמים לקחת בשר חי כדי לצלותו ועל זה לא היה לו חק כי משפט הכהנים מאת העם היה לקחת בהמזלג מן הכיור והדוד לא נתחים חיים, ולכן אמר תנה בשר רצה לומר תנה אתה בעצמך כי בזה תרויח בשתים, {{{א}}} שתתן כפי שתרצה שזה יהיה פחות ממה שיעלה המזלג, {{{ב}}} ולא יקח ממך בשר מבשל כי אם חי, וטוב לך לתת בשר חי ממבושל שתצטרך לטרוח בטרחת בשולו ולתת בו מלח ותבלין :

קטר יקטירון . יקטירו את החלב בתחלה כמו בכל עת , ואחרי זה תקח לך כאשר תרצה , או חי או מבושל : כי עתה . תן לי מיד , ואם היא קודם הקטרה :

כיום . רצה לומר , כעת , וכן ( במדבר ד וז ) : ביום הכותי : בחזקה . בכח ובעל כרחך :

ויאמר והאיש אמר אליו שאינו רוצה בהרוחה זו אחר שעדיין לא הקטירו החלב אין ראוי להקדים חלק אדם לחלק גבוה, בשגם למה תמהר הלא קטר יקטרון כיום החלב הלא היום יקטירוהו ולא ילינוהו למחר ויהיה לך בשר היום לצלות וקח לך כאשר תאוה נפשך תוכל לקחת מבושל או חי וגם שתקח אתה חלקים כפי רצונך. ואמר השיב שאינו רוצה להמתין רק כי עתה תתן, ואם לא תתן ברצון לקחתי בחזקה גם בלא חק ומשפט, ובזה הראה כי מוכנים הם לעשוק ולחמוס כאות נפשם :

כי נאצו . לשון בזיון :

הנערים . משרתי הכהן : כי נאצו . כי בני עלי בזו מנחת ה' , ומהם למדו הנערים לחטוא עוד יותר בדבר בזיון הקדשים :

נאצו . הוא ענין כעס , כמו ( נחמיה ט יח ) : נאצות גדולות , והושאל אל הבזיון , כי המבזה למי , הוא מכעיסו : מנחת . המלה ההיא כולל כל הקרבנות שהמה למנחה ולדורון :

השאלות: היה לו לומר כי נאצו את מנחת ה', רצה לומר הנערים שזכר ולמה אמר האנשים :

ותהי חטאת הנערים, רצה לומר הגם שהיה בזה רק חטאת שוגג (שזה ההבדל בין חטא ובין עון) כי באמת היה מותר להם לקחת הבשר לצלותו לפני הקטרת החלבים, שאין איסור רק באכילה, והחטא היה רק בהלקיחה כי אין להם זכות רק אחר מתנת האשים וקודם להקטרה אין להם שום זכות כמ''ש חלקם נתתי להם מאשי ודרשו חכמינו זכרונם לברכה בתורת כהנים אין להם אלא לאחר מתנת האשים, וזאת שנית שהיה חטאת הנערים לא חטאת הכהנים כי הנערים שהם משרתיהם עשו זה מדעת עצמם, בכ''ז היתה גדולה מאד את פני ה', כי על ידי זה נאצו האנשים את מנחת ה' שבזו העם על ידי זה את הקדשים והיה כבודם קל בעיניהם :

נער חגור אפוד בד . ( תרגום : ) כרדוט דבוץ , והוא לשון מעיל , שהרי תרגם יונתן , ( שמואל-ב יג יח ) : 'מעילי' , דכי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים , ( שמואל-ב יג יח ) : כרדוטין :

ושמואל משרת וכו' . ולא למד ממעשיהם : את פני ה' . ולמעלה אמר את פני עלי , להגיד שלאחר שגדל , לא הוצרך עוד לעלי להורותו : נער . רוצה לומר עם שהיה עדיין נער , היה חגור אפוד בד , כדרך החשובים עובדי ה' :

אפוד . מלבוש , דומה קצת לאפוד של כהן גדול , ויחגרו בו עובדי ה' להשתנות משאר בני אדם , וכן נאמר בדוד כשהלך לפני הארון ( שמואל ב ו יד ) : ודוד חגור אפוד בד : בד . פשתן :

והנה היה שמואל משרת את ה' והנה מקטנותו היה חגור אפוד בד לשמו שהוא נבדל לעבודת הש''י כמו הענין בכהני נוב עיר הכהנים שהיו שם שמנים וחמשה איש נושאי אפוד בד :

השאלות: למה הפסיק פה לספר ענין שמואל שלא במקומו, שזה היה ראוי לכתוב אחר תפלת חנה? :

ושמואל נגד מ''ש שבני עלי היו בני בליעל ובזו קדשי ה', הגם שהיו בני עלי והיו כהנים, והיו גדולים בשנים, לעומת זה אמר ששמואל הגם שלא היה בן הכהן הגדול ולא כהן, בכ''ז היה משרת את פני ה' (ופה לא אמר את פני עלי כמ''ש למעלה (פי''א) כי כבר התחיל להכיר באלהות בעצמו) והגם שהיה נער רך בשנים בכ''ז היה חגור אפוד בד אשר לבשוהו משרתי ה' בעת עבודת הקדש, כי לפני ה' היה מתהלך בקדש :

ומעיל קטן תעשה לו אמו . משנה לשנה :

מימים ימימה . בכל שנה ושנה העלתה לו מעיל חדש , לפי צורך גופו שגדל בכל שנה ושנה : זבח הימים . מה שרגיל לזבוח בכל שנה :

ומעיל . מלבוש דומה קצת למעיל של כהן גדול :

והיתה עושה לו אמו מעיל קטן שנה בשנה ועליו היה חגור אפוד בד , ושנה בשנה היה מברך עלי את אלקנה ואת אשתו שישים לו זרע מן האשה תחת השאלה אשר שאל לה' כל אחד מהם והלכו אחר זה למקום אלקנה וידמה שזאת הברכה היתה שנה בשנה מפני ראות עלי טוב תכונת הנער והיותו גדל וטוב גם עם אלהים וגם עם אנשים כמו שזכר אחר זה :

ומעיל ובכל שנה הביאה לו אמו מעיל שהיה עוטה על בגדיו כדרך הנזירים ועובדי ה' בקדושה :

וברך עלי . לשון הוה הוא , מברכו היה בכל שנה : תחת השאלה אשר שאל . לו בן , ואמר לו ישים ה' לך זרע וגו' , יהי רצון שכל בנים שיהו לך , יהו מן הצדקת הזו , והרי זה מקרא מסורס :

וברך עלי . בראותו את שמואל הולך וגדל בעבודת ה' , ברך את אלקנה אביו ואת אשתו , שישים ה' לו עוד זרע ממנה , ויהיה כשמואל : תחת . בעבור זכות השאלה אשר כל אחד מכם שאלו לה' , כמו שכתוב למעלה ( א כח ) : הוא שאול לה' , בשכר זה יהיה לכם עוד זרע : והלכו למקומו . מיד אחר ברכת עלי , ולא שהו שם עוד , שלא לבטל מפריה ורביה , כי אכסניא אסור בתשמיש המטה , ובטוחים היו בברכת עלי שיהיה להם עוד זרע :

וברך ועל ידי זה ברך עלי אותם, אחר שראה כי שמואל מוכן לרוח ה' ואמר להם הגם שבן הזה אינו מיוחד לביתם רק לה', יתן ה' לך זרע אחר מיוחד לביתך, וכן נתקיים ברכת עלי :

כי פקד ה' . רוצה לומר : וכאשר ברך כן היה , כי פקד ה' וכו' : ויגדל הנער שמואל . רוצה לומר : אולם לבד שמואל היה הלוך וגדל עם ה' ובביתו , ולא כן אחיו , כי גדלו עם אביהם ולא הגיעו למעלת שמואל :

פקד . ענין זכרון והשגחה :

כי פקד ה' וכו'. ויגדל ובזה היה שמואל דומה כאילו אינו בן אלקנה כלל, רק ויגדל עם ה', היה שתול בבית ה' ושם צמח ויגדל בשנים ובחכמה :

אשר ישכבן . כמשמעו . ורבותינו אמרו ( יומא ט ב ) : מתוך ששהו את קניהן , והם היו ממתינות עד שתראן קניהן קריבין , מעלה עליהם כאלו שכבום :

ועלי זקן מאד . אמר זה , להצדיק מעט את עלי על מה שלא היה מייסר את בניו , כי בעבור שהזקין ותש כחו , לא היה יכול לייסרם מעתה : לכל ישראל . לקחת מבשר הזבח בחזקה : ואת אשר ישכבון וכו' . רוצה לומר היו מתעצלים בהקרבת קני היולדות והזבות הבאות בצבא רב אל אהל מועד , והיו ממתינות על הקרבתן , ולא חזרו לשמש את ביתם , ושכבו במקום בואן , אם כן הם היו משכיבין אותן במקום בואן , ולחטא יחשב להם , על שבטלו בעליהן מפריה ורביה :

ישכבן . רצה לומר משכיבין : הצובאות . מלשון צבא , ורצה לומר , הרבה כאחת :

עוד ספר כי עלי היה זקן ושמע החמס שהיו עושין בניו לכל ישראל מענין לקחתם מהם הבשר המבושל או החי באופן הקודם , ושמע גם כן את אשר ישכבון הנשים הצובאות פתח אהל מועד , וראוי שתדע שאין הכונה בזה הענין המשגל שאם היה הענין כן היה ראוי שיגנה הנביא שבא לעלי בני עלי על זה החטא העצום ולא מצאנו שגנה אותם רק על החטא שזכר תחלה ולזה יהיה הרצון בזה כי הנשים הצובאות פתח אהל מועד מצד הבאתם קניהן והם הזבות והיולדות הם היו מתעצלין בהקרבת קרבניהן באופן שהיו שוכבין וקניהן לא קרבו ובזה האופן היו שוכבין את הנשים שלא הקריבו קרבנותיהן בדרך שיכלו ללכת לבתיהן וזהו פירוש נאות מאד לפי הלשון ולפי הענין וכדרך זאת הבינו רז''ל זה הפסוק ר''ל שלא שכבו עמהן אבל היו שוהין קניהן :

השאלות: הלא בזכרו תחלה חטא בני עלי לא זכר כלל חטא זה ששכבו את הנשים, רק כי נאצו את מנחת ה', וכן בתוכחת איש אלהים אל עלי לקמן לא זכר מזה דבר :

ועלי ספר שעלי כבר זקן ושמע את אשר יעשון בניו לכל ישראל, שהוא החמס שעשו לקחת בשר בזרוע שזה היו עושים לכל ישראל (כנ''ל י''ד) וגם שמע את אשר ישכבון חכמינו זכרונם לברכה נחלקו בזה, י''א שחטאו כפשוטו, וי''א שלא חטאו, ולדעתו נראה שפעל ישכבון מוסב על ישראל, רצה לומר שישראל שכבו בפתח אהל מועד עם הנשים הצובאות, שמתוך שבזו קדשי שמים וגם השהו את קני הנשים מהקריבם, והיו צובאות, רצה לומר מתאספות צבא רב בפתח אהל מועד שלשם הביאו קניהם, ולא היה להם מלון ושכבו אנשים ונשים לפני חצר המשכן ביחד ועל ידי כן הגיעו לפעמים לדבר עבירה, בפרט כי הכהנים לא השגיחו על העם לקדשם ולשמרם כראוי :

את דבריכם . מה שמדברים עליכם דברים רעים : מאת כל העם . מוסב למעלה , לומר : אשר אנכי שומע מאת כל העם אלה , והם הבאים לזבוח :

ואמר להם על זה עלי כי לא טובה השמועה והקול שהיו מעבירין עליהם עם ה' כי הם היו חוטאים בזה לה' ובועטים בקרבנותיו באופן שזכרנו :

(כג-כה) השאלות: תחלה אמר אל תעשון שמורה שהאמין כי עשו כן בפועל, ואחר כך אמר כי לא טובה השמועה שמורה שלא האמין רק מוכיחם על שם רע שיצא עליהם, ומ''ש אם לה' יחטא איש מי יתפלל, ואם כמפרשים מלשון פלילה ומשפט מדוע לא ישפט ה' על חטא שחטאו נגדו, ואם מענין תפלה אין לו הבנה כלל :

ויאמר להם הוכיחם משני צדדים, בצד הא' תפס שהקול אמת ושעשו כזאת, ועל זה אמר למה תעשון כדברים האלה, (ותפס בזה מלת כדברים עם כ''ף הדמיון כאומר אף אם לא הרעותם לעשות ככל ספור ההמון, בהכרח עשיתם כדברים האלה רצה לומר דברים דומים לאלה עד שמזה הגיע להגדיל אשמתכם לגדולתכם). אשר אנכי כוונתו ולא תוכלו להכחיש שהכל שקר כי הלא אנכי שומע את דבריכם רעים מאת כל העם אלה, ואם היה זה עלילת שקר אי אפשר שיסכימו כל העם בהגדתם ושלא ימצא ביניהם מי שילמד עליכם זכות :

אשר אנכי שומע מעבירים עם ה' . שמועה שעם ה' מעבירים עליכם , לשון ויעבירו ( שמות לו ו ) : קול במחנה , מוציאים עליכם קול שמועה לא טובה :

אל בני . אל תעשו מעתה כדברים האלה : כי לא טובה וכו' . השמועה שאני שומע מה שעם ה' מוציאים עליכם קול , הנה לא טובה היא , ולחטא יחשב , ולזה מנעו עצמכם מלעשותם עוד :

מעבירים . ענין הוצאות קול , כמו ( שמות לו ו ) : ויעבירו קול במחנה . ( כה ) ופללו , יתפלל . ענין משפט , כמו ( שם כא כב ) : ונתן בפלילים :

אל ומצד האחר גם אם הקול שקר הוכיחם על לא טובה השמועה, ורצה לומר גם אם הדבר שקר אל בני לא נאה זאת לכם אחר שאתם בני הלא על כל פנים לא טובה השמועה, כי יש בזה חילול השם, אם מצד עצם השמועה, אם מצד המגיד כי זאת מעבירים ומגידים עם ה' :

ופללו . לשון משפט , כמו ( שם כא כב ) : ונתן בפלילים : אלהים . דיין : כי חפץ ה' להמיתם . שכבר נחתם גזר דין , אבל קודם שנחתם גזר דין , נאמר ( יחזקאל יח לב ) : כי לא אחפוץ במות המת :

אם יחטא וכו' . ורוצה לומר : ומה כשהאדם חוטא לחבירו , שקובל הוא לפני השופט ועושה משפט , ולא היה אם כן נספה בלא משפט , ועם כל זאת שופטו גם אלהים , אם הטעה את השופט ויצא המשפט מעוקל : ואם לה' . רוצה לומר : ומכל שכן כשהאדם חוטא לה' , וכי מי הוא אשר ישפוט את החוטא , הלא בודאי הוא בעצמו שופט משפטו , ואיך לא תיראו מפניו אם הוא הבעל דין והדיין : כי חפץ ה' להמיתם . על כי הרבו לפשוע , ולזה חיזק לבבם :

אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים . ר''ל ישפטהו הדיין ובזה הדרך יתקן את אשר עותו כי הדיין אינו לובש קנאה על זה החטא כי לא לו חטא ויראה זכותו לפי מה שאפשר , ואולם אם לה' יחטא איש הנה אין בזה תקון כי אין שם שופט על זה זולת הש''י והוא יענשהו כי לו חטא וילביש קנאה על זה דרך משל כאמרו כי אנכי ה' אלהיך אל קנא והיה בחטא זה ע''א שהיה החטא לש''י , והנה לא היו שומעים בקול אביהם לקבל תוכחת כי הש''י היה חפץ להמיתם על אלו החטאים כדי שירחקו מהם הבאים אחריהם ולא יפסידו כוונת התורה בענין הקרבנות כמו שהמית נדב ואביהוא לזאת הסבה כמו שבארנו לדברי התורה , או היה זה הענין מהעדר קבולם התוכחה מיוחס לשם ית' במקרה להיותו סבת כל הדברים כאמרו ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה' , או יהיה הרצון בזה כי היה לבני עלי חטא אחר היה ראוי שימית הש''י עליו אף על פי שישובו מזה החטא שהוכיחם עליו עלי וזה כי הם לא ידעו את ה' הפך מה שכוון בענין העבודה והנה אף על פי שישובו מזה החטא שהוכיחם עליו עלי היה המות ראוי להם כי הם לא הרגישו בענין הקרבנות מה שבהם לעבודת הש''י ולא חשבו בהם תכלית אחר זולת השמנת גופם וכבר דקדקה התורה שתהיה הכונה בהם לה' ולזה הרחיקה שתויי יין מן ההקרבה שאי איפשר שתהיה כוונתם שלימה כ''ש שאשר לא ידעו את ה' ירוחקו מן ההקרבה ולזה היה רצון השם יתברך שימותו בני עלי כדי שידקדקו הבאים אחריהם בכונת הקרבנות וידעו שאין הכוונה בהם השמנת גופם כמו שחשבו אלו :

אם מוסב על מעבירים עם ה', ורצה לומר העם מעבירים את השמועה ומוסיפים בה תלונות ובוטים כמדקרות חרב ואומרים, איך יתכן זה אשר אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים, רצה לומר הלא עלי ובניו הם אלהים שופטים בארץ ויפללו על כל חטא אשר יחטא איש לרעהו, ועתה אם לה' יחטא איש מעתה מי יפלל וישפוט אותו, אחר שהשופטים עצמם בני עלי הם החוטאים לה' ומי יעשה משפטו ויריב ריבו והלא הכהנים השופטים בארץ רמסו קדש קובעים אלהים, ואמר יתפלל בהתפעל כי הם צריכים לפלל א''ע כי הם החוטאים : ולא ישמעו וכו' כי חפץ ה' להמיתם ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שמ''ש כי חפץ ה' להמיתם (הגם שכתב החפץ אחפוץ מות הרשע) הוא אחר גזר דין, ורצה לומר שאחר גזר דין ימנע ממנו דרכי התשובה רצה לומר שלא יסייע לו בהערה אלהית להעיר לבבו ולהטותו אל הטוב, רק יניחו אל בחירתו לגמרי, שאם היה תוכחה זו (שבודאי נכלמו מדברי אביהם) קודם גזר דין היו מוצאים סיוע שמיימית להעיר לבבם אז לשמוע לקול אביהם הצדיק ולשוב מעון, אבל אחר שחפץ ה' להמיתם, כי היה דינם חרוץ (כמו שיבואר מפסוק כ''ז והלאה) לא העיר לבבם ע''ז :

הולך וגדל . בחכמה וביראת ה' : וגם עם אנשים . שהיתה דעתו מעורבת עם הבריות ומקובל להם , וסמכו כאן , לומר שהיה מקובל גם לבני עלי , ולא חשדוהו שהוא הוא המביא דבתם רעה אל אביהם :

השאלות: הכי אפשר שבשביל שחפץ ה' להמיתם לא שמעו לקול אביהם כאילו ה' בטל בחירתם לבל ישובו בתשובה, וזה סותר ליסודי הדת שהבחירה חפשית תמיד :

והנער אחר שהודיע (בפסוק י''ח) שדרכי שמואל היה הפך דרכי בני עלי בעבודת ה', יודיע פה, שכן היה הפך להם במה שהם היו שנואים ושמעם רע בעיני העם ושמואל היה טוב עם ה' ואנשים אהוב מכולם והיה הולך וגדל בזה ממדרגה למדרגה :

ויבא איש אלהים . זה אלקנה : הנגלה נגליתי אל בית אביך . מכאן שנתנבא אהרן במצרים , ומה היא הנבואה , הוא שנאמר ( שם כ ז ) : ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו : הנגלה נגליתי . הידעתם כי הטובה הזאת והגדולה הזאת נתתי לאהרן :

איש אלהים . אמרו רבותינו ז''ל ( ספרי וזאת הברכה ) , שהוא אלקנה אבי שמואל : הנגלה נגליתי . רוצה לומר : אם האמת הוא אשר נגלה נגליתי וכו' , רוצה לומר : הלא ידוע הוא לכל : אל בית אביך . זה אהרן , שניבא במצרים ( יחזקאל כ ז ) : ואומר להם : איש שקוצי עיניו וכו' ובגלולי מצרים וכו' ( שמות רבה ג טז ) : לבית פרעה . תרגם יונתן : ומשעבדין לבית פרעה :

הנגלה . היא בה''א השאלה :

ויבא איש האלהים אל עלי . אמרו שהוא אלקנה אולי היה זה מקובל אצלם והנה לא מצאנו לו נבואה במקום אחר ואפשר שנא' כי הוא פנחס כמו הענין בנבואות הנזכרות בס' שופטים וידמה שפסק' נבואות מעלי מצד הזקנה ולזה הוצרך שיבא לו איש האלהים : הנגלה נגליתי . אין הה''א ה''א התימה אבל הוא ה''א האמתית כמו ה''א הלבן מאה שנה כמו שפירשנו שם וכבר נגלה הש''י לאהרן בהיות ישראל במצרים והיה מוכיח ישראל כמו שנזכר בספר יחזקאל ולזה אמר הש''י הנה השפעתי לאהרן שפע הנבואה ולא הספיק זה אבל בחרתי אותו לכהן מכל משפחות ישראל להקריב על המזבח ולהקטיר על המזבח הפנימי ולשאת לפני בגדי כהונה גדולה להשרות עליהם רוח נבואה באמצעות האורים והתומים ואני עשיתי להם כל הטובה הזאת ולמה אתם בועטים בזבחי ובמנחתי אשר צויתי במעון שתהיה במעון הידוע ואחר זה תזכו במתנות משולחי ואתה מכבד את בניך ממני וזה שהם לוקחים תחלה מהזבח והמנחה קודם שיקריבו מהם כאילו היה הרצון להשמינכם מראשי' כל מנחת ישראל שהיה ראוי להיות לי בעבור עמי שיקחו בו תועלת כמו שבארנו בדברינו לדברי התורה ואתם משימים התועלת שכוון לעמי בזה הענין להשמינכם , והנה יקחו ישראל תועלת במה שיאכלו הכהנים כשישתמשו בו באופן הראוי כי הם יורו משפטי הש''י ליעקב ותורתו לישראל :

(כז-כט) השאלות: המפרשים לא מצאו עצה בתמיהה זו של הנגלה נגליתי, עד שהוכרחו לאמר עליה כי היא תמיהה המתקיימת, ומ''ש לבית פרעה בלתי מובן והיה לו לומר בבית פרעה, מ''ש אשר צויתי מעון קשה ההבנה, ומלת לעמי מיותר וגם דקדוקו קשה :

ויבא איש אלהים אמרו חכמינו זכרונם לברכה (בסדר עולם) שהיה אלקנה, כי אי אפשר שישולח פנחס לזה, בהיותו נוגע בדבר שנבא שתסב הכהונה מבית איתמר אל בית אלעזר : הנגלה אומר בתמיהה וכי נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים או וכי נגליתי בעבור בית פרעה, רצה לומר כי גם במצרים היו נמצאים כהנים שהם כהני פרעה, והם לא היו לא כהני ישראל, ולא כהני ה', כוונתי כי הכהנים בני אהרן, הם שלוחי דידן ושלוחי דרחמנא, שהם שלוחי ישראל להיות אמצעים בינם לבין אלהיהם לעבוד עבודתם, והם שלוחי דרחמנא להיות משרתיו עושי רצונו, (וע''כ נסתפקו חכמינו זכרונם לברכה בנדרים איזה הוא העקר משניהם עי''ש) אבל הכהנים במצרים לא היו לא כהני עם ה' ולא כהני ה', רק כהני פרעה, ממונים מאתו, וקבלו את חקם מאת פרעה כמ''ש כי חק לכהנים מאת פרעה ואכלו את חקם אשר נתן להם פרעה, אבל אני עת נגליתי לבית אביך להקריבו אל הכהונה לא היה זה במצרים להיות כהן לעם מצרים, רק בצאתם משם להיות כהן לעם ישראל, ולא לבעבור בית פרעה רק להיות כהן לאל עליון :

ובחור אותו . עוד היטבתי עמו שבחרתיו לכהן לי :

לעלות . להעלות : אשי . הם מתנות כהונה , שהמה מותר מאש המזבח :

ובחר מפרש לא נגליתי עליו במצרים בעבור עם מצרים, רק ובחר אותו מכל שבטי ישראל בזה הצד להיות שלוחא דידן לעבוד תחתם ובשליחותם, וכן לא נגליתי עליו בעבור בית פרעה רק בחרתי אותו לי לכהן להיות שלוחא דרחמנא, ומפרש מ''ש שבחר אותו לי לכהן היה לג' דברים, {{{א}}} לעלות על מזבחי להקריב קרבנות. ולעלות כמו להעלות מבנין הפעיל כמו לנחותם הדרך (שמות י''ד), {{{ב}}} להקטיר קטורת, {{{ג}}} לשאת אפוד לפני, ללבוש בגדי קדש שמורים שהוא משרת אלהיו, ונגד מ''ש שבחר אותו מכל שבטי ישראל אמר שבעבור זה ואתנה לבית אביך את כל אשי בני ישראל שבעבור היותו שלוחם ומלאך הברית העומד בין ה' ובינם, הרימותי שכרו מן האשים, אולם גם בזה אמר תנאי שלא נתן לו רק האשים רצה לומר דברים המעותדים לאש, כאילו מן הקרבן יש בו חלק הראוי לבעל הקרבן כמו בשר השלמים ואין לכהנים בו מאומה, ויש בו חלק הראוי לגבוה כמו בשר החטאת והאשם ושירי מנחות שהיה ראוי להעלות לאשים ולהיות נקטר עם החלבים והאימורין, וה' וויתר להם מחלקו שלא ינתנו לאשים רק הכהנים יאכלו אותם ואכילתם דומה בעיניו כאילו הקריבום על האש, כמ''ש חלקם נתתי אותה מאשי (ויקרא ו') וכן אמר זאת משחת אהרן ומשחת בניו מאשי ה' (שם ז') ואם כן מה ששמו להם חק לקחת במזלג מחלק הבעלים הוא חמס בידם :

אשר צויתי מעון . אשר צויתי במעוני : להבריאכם מראשית וגו' . הרי זה מקרא מסורס , ותכבד את בניך ממני לעמי , לעיני עמי כבדת את בניך ממני , ומהו הכבוד , להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל , קדמה סעודתכם לסעודתי , כמה שנאמר ( לעיל פסוק טו ) : גם בטרם יקטירון את החלב וגו' : להבריאכם . לשון סעודה , כמו ( שמואל-ב יג ה ) : תבא נא תמר אחותי ותברני לחם : לעמי . מוסב על 'ותכבד את בניך ממני' , הראיתם לעמי שאתם נכבדים ממני , ובמה הראיתם , 'להבריאכם מראשית מנחתי' :

למה תבעטו . רצה לומר : ואם אמנם כל הטובות האלה עשיתי עם בית אביך , למה תבעטו אתם בזבחי , וכי היא זו הגמול : אשר צויתי מעון . להקריב במעוני , וזהו המשכן : ותכבד . תעשה כבוד לבניך יותר ממני : להבריאכם . להשמין אתכם מראשית וכו' , ולא תמתינו עד יקטירו החלב , כמו שכתוב למעלה ( פסוק טו ) : לעמי . אשר הובא לצורך עמי לרצות להם , ולא להשמין אתכם [ ועל שלא הוכיח את בניו כראוי כללו עמהם ] :

תבעטו . הוא ענין בזיון , והמשיל לבהמה הבועטת ברגליה , וכן ( דברים לב טו ) : וישמן ישורון ויבעט : מעון . במעון , רצה לומר במשכן מקום מדורי , כמו ( תהלים כו ח ) : אהבתי מעון ביתך : להבריאכם . ענין שומן , כמו ( שופטים ג וז ) : ועגלון איש בריא :

למה עתה יתוכח עמו נגד שני ענינים אלה, {{{א}}} נגד מ''ש שהוא שלוחא דרחמנא שבחר אותו לו לכהן, ואם כן כל כבוד כהונתם נמשך רק ממה שהם כהני ה' מקריבים זבחי רצון לא מצד עצמם, וראוי אם כן שיהיה כל חפצם לכבד את הזבחים, אחר שכבודם הוא ענין מקרי וטפלי נמשך מן אשי ה' שהוא המכוון בעצם ואם כן למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון רצה לומר בחלק מן הזבח אשר צויתי שיהיה במעון הקדש שהוא החלק הקרב למזבח, למה תבזו אותו, במה שלקחו חלקם קודם לחלק ה' בטרם יקטירון את החלב, כאילו כבודם עקר וכבוד ה' טפל מה שהוא בהפך שאם ימעטו כבוד הזבח כ''ש שכבודם הנתלה בו כאין נחשב, {{{ב}}} נגד הצד שהם שלוחי דידן שעל זה אמר ואתנה לבית אביך את כל אשי ישראל, שבארנו שרצה לומר שאין להם רק מן החלק השייך לאשים לא מן חלק הבעלים, אומר ולמה תכבד את בניך ממני לקחת יותר מן המגיע לחלק גבוה, ומפרש להבריאכם (פי' להשמין ולהבריא ולחזק את גופכם) מראשית כל מנחת ישראל לעמי שאתם לוקחים בהמזלג חלק ראשיי מזבחי ישראל, מן החלק השייך לעמי רצה לומר מחלק הבעלים, שזה לא יחדתיו לאשים רק שייך לבעלים, ואיך תזכו בו אתם, אחר שכהנים רק משולחן גבוה זכו, ואיך תגדילו כבודכם על כבוד ה' כאילו מגיע לכם חלק מיוחד מלבד אשי ה' :

אמור אמרתי . שני פעמים פסקתי גדולה לבני איתמר , בבני גרשון ובבני מררי נאמר ( במדבר ד כח לג ) , ביד איתמר בן אהרן הכהן , ועלי מבני איתמר היה , זו ראיתי במדרש שמואל . ולשון הגון מזה שמעתי : אמור אמרתי ביתך ובית אביך וגו' ; מתחלה נתתי כהונה גדולה לאלעזר הכהן , שנאמר ( שם כ כו ) : והפשט את אהרן את בגדיו וגו' , ובימי פלגש שפקרו ישראל ברוב המצות , ומי גרם להם , פנחס וכיוצא בו , שהיה להם לסבב מעיר אל עיר ולהוכיחם , נטלתי הכהונה גדולה מהם ונתתיה לך , שמבני איתמר אתה , ואמרתי יתהלכו לפני עד עולם , שכשפוסקין לו גדולה לאדם , פוסקין לו ולדורותיו עד עולם : כי מכבדי אכבד . את בני פנחס , שכבד אותי בשטים ( שם פרק כה יא ) , וכן היתה בימי שלמה , כשנבנה בית המקדש , ( מלכים-א ב כז ) : ויגרש שלמה את אביתר מהיות כהן לה' כדבר ה' אשר דבר אל בית עלי , ונעשה צדוק כהן גדול תחתיו , שהיה מבני פנחס , שכן נתייחסו בדברי הימים ( א ו לח ) : ובוזי יקלו . מאליהם , משאסתלק מהם :

ובית אביך . הם בני איתמר : יתהלכו לפני . רצה לומר ישמשו בכהונה גדולה : כי מכבדי . מי שהיה מכבד אותי , אכבדו גם אני , רצה לומר : אחזיר שמוש הכהונה לבני פנחס בן אלעזר , שכיבד אותי בשטים בקנאו את קנאתי : ובוזי . הם בני עלי , שביזו את המקום , יקל כבודם . וכן היה בימי שלמה , כי גירש את אביתר מכהן לה' , שהיה מזרע עלי ( מלכים א ב כז ) , וכיהן צדוק תחתיו ( שם פסוק לה ) , שהיה מזרע פינחס :

חלילה . חולין וגנאי : יקלו . הוא הפך הכבוד :

מכבדי אכבד . ר''ל פינחס שכבד הש''י בקנאו את קנאת הש''י בשטים ולזה השיב הכהונה הגדולה לו בימי שלמה כי היה צדוק כהן גדול תחת אביתר שהיה מבית עלי שהיה מבני איתמר כמו שנזכר בדברי הימים כי אחימלך בן אביתר היה מבני איתמר :

לכן הנה עד עתה אמור אמרתי וחשבתי בלבבי, יען שהוא ביתך שאתה ראש אלפי ישראל ויען שהוא בית אביך בית אהרן הכהן, לכן יתהלכו לפני יהיו צדיקים ההולכים לפני ה' תמיד (כמ''ש התהלך לפני והיה תמים) ומפני זה יתקיימו בגדולתם עד עולם, אולם עתה שלא היה כפי מחשבתי וסרו מעבודתי חלילה לי להיות בריתי אתם, כי מכבדי אכבד כי הכבוד של עובדי ה' אינו ענין מקרי רק השגחיי, שמצד שהם מכבדים אותי כן אכבד אותם וממילא כי בוזי אשר אסיר השגחתי מאתם ולא אכבדם יקלו מאליהם אחר שמנעתי את כבודי מאתם :

וגדעתי את זרועך . החוזק שיש לכם בביתי , שאתם אומרים ואס לא לקחתי בחזקה :

וגדעתי . אכרית חוזק ממשלתך : מהיות זקן . רצה לומר : מושל ושר , כי המושלים והשרים נקראו זקני העם :

וגדעתי . אכרית , כמו ( דברים ז ה ) : ואשריהם תגדעון : זרועך . ענין חוזק , כי החוזק היא בזרוע :

מהיות זקן בביתך . ירצה בזה שלא יהיה בהם מי שיזקין אבל ימותו בחורים :

השאלות: למה כפל מהיות זקן בביתך, ואמר שנית (פסוק ל''ב) ולא יהיה זקן בביתך, ושלישית (פסוק ל''ג) וכל מרבית ביתך ימותו אנשים, ומ''ש והבטת צר מעון נדחקו בפירושו, ומ''ש ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי, אינו קללה לפי הסברא :

(לא-לב) הנה ימים באים חרץ ענשו בג' דברים, {{{א}}} שיוקח כבודו, {{{ב}}} שידל מעשרו ופרנסתו, {{{ג}}} קוצר ימי בניו. על הא' אמר וגדעתי את זרעך מהיות זקן בביתך רצה לומר הזרוע שהיה לך במה שהיית זקן (פי' שופט ישראל,) אגדע כחך זה ולא יהיה מביתך שופט וזקן ונשיא ישראל, וכן פירשו חכמינו זכרונם לברכה בסנהדרין (דף י''ד), {{{ב}}} על דלדול פרנסתו אומר והבטת צר מעון תביט תמיד ותראה שהמעון שהוא הביהמ''ק יהיה צר לפניך ממצוא בו חית ידך, וזה יהיה בכל אשר ייטיב את ישראל כוונתו שגם בעת שתתרבה הטובה על ישראל כמו שהיה בימי שלמה בכ''ז לא תרויח בטובתם, רק תביט צר ומצוק, {{{ג}}} על קוצר חיי בניו אמר ולא יהיה זקן בביתך כל הימים זקן ממש :

והבטת צר מעון . וראית צרתך בצדך בתוך מעוני , כאשה הרואה צרתה עמה בבית : בכל אשר ייטיב את ישראל . כשיבנה בית עולמים בימי שלמה , ותהא טובתם של ישראל שלימה , כמה שנאמר שם ( מלכים-א ח נו ) : לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב , ( שם ה א ) יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים וגו' . ( שם שם ה ) . וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו כל ימי שלמה ( שם פסוק ה ) : ולא יהיה זקן בביתך . מדה כנגד מדה , אתם אכלתם קדשים לפני זמנן , בטרם יקטירון את החלב , אף אתם תמותון בלא זמן :

והבטת צר מעון . רצה לומר : זרעך יראה צרתו במעון , כי יהיה כהן גדול אחר , לא מהם ( ובלשון שאלה קראו צר עם כי לא יהיו בזמן אחד , כי אין כהן גדול כי אם אחד ) : בכל אשר ייטיב . בכל הימים אשר ייטיב ה' לישראל להיות המקדש על מכונו , יביט צר במעון :

והבטת . ענין ראיה והסתכלות : צר . כמו ששתי נשים לאיש אחד תקראנה צרות , כמו כן יקראו שני כהנים גדולים זה לזה בלשון צר : מעון . במעון :

והבטת צר מעון בכל אשר ייטיב את ישראל . ר''ל שכבר תביט מקום צר דחוק לך בכל הטוב אשר ייטיב ה' את ישראל ולא יהיה בך לו חלק לשמח בו : ולא יהיה זקן בביתך כל הימים . ר''ל שלא ימצא חכם בביתו כל הימים כמו שהוא עתה שהיה בו עלי שהיה חכם ונביא :

ולאדיב . כמו ולדאיב : ימותו אנשים . בחורים , אינו דומה אבלו של בחור , לאבלו של תינוק :

ואיש לא אכרית . מכל וכל מבלי לעבוד מי מהם על המזבח , אלא ישמשו במזבח ויראו ברעתם , להיות להם כליון עינים ודאבון נפש ( ועם שאמר לעלי בלשון נוכח ויחידי , על הזרע ידבר , היות כי זרע האדם יחשב כהוא עצמו ) : וכל מרבית . כל גדולי ביתך ימותו אנשים , לא זקנים ולא קטנים , כי אם בחורים , שאבלותם מרובה :

לכלות . המצפה לדבר ואינו בא , קרוי כליון עינים בלשון מקרא : ולאדיב . הוא הפוך , כמו ולדאיב , והוא מענץ צער ותוגה , כמו ( שם כח סה ) : ודאבון נפש : מרבית . ענין גדול , כמו ( איכה ב כב ) : אשר טפחתי ורביתי :

ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי . כדי שיראו ברעתם בהיותם תחת כהן מושל עליהם תחת אשר היתה להם הממשלה לולי זה החטא ולזאת הסבה לא ימותו בניך בעודם קטנים אבל ימותו בהיותם אנשים בדרך שיראו שפלותם ודלותם בעבודת הכהונה :

ואיש עתה פי' שלש הקללות האלה שנית כסדרן ובאר פרטיהם, {{{א}}} נגד מ''ש וגדעתי את זרועך, באר בל יחשוב שלא יהיו בניו שופטים וזקני ישראל רק יהיה להם פרנסה ועסק אחר, לא כן, כי ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי, שבכ''ז ישארו משרתי מזבח ויהיו שפלים ונבזים. {{{ב}}} נגד מ''ש והבטת צר מעון מבאר שישארו במזבח תמיד על האופן לכלות את עיניך לראות גדולתו ביד אחרים שהם בני אליעזר והוא יהיה בעוני וחוסר כל, {{{ג}}} נגד מ''ש ולא יהיה זקן בביתך. באר שלא ימותו כשהם קטנים שאין הצער גדול כל כך רק וכל מרבית ביתך ימותו אנשים גדולים שהאבל רב והצער גדול :

וזה לך האות . שיתקיים הדבר , ביום אחד ימותו שני בניך , והיא תהיה לך אות שיתקיים כל הפורענות שנאמר לך , והבטת צר מעון , וכל מרבית ביתך ימותו אנשים :

וזה לך האות . שיתקיים כל דברי הנבואה : אשר יבוא . האות , הוא הדבר אשר יבוא אל שני בניך שימותו ביום אחד , ובזה תדע שיתקיים הכל :

וזה עתה באר הזמן מתי יתקיימו שלש הגזירות הנזכרות אומר מ''ש ולא יהיה זקן בביתך יתקיים תיכף, וזה שכתוב וזה לך האות אשר יבוא אל שני בניך ומעת הזאת חלה קללה זו בזרעו :

כהן נאמן . הוא צדוק :

כהן נאמן . זה צדוק , והוא יעשה כאשר בלבבי , כתורה וכמצוה : בית נאמן . בית קבוע לו ולזרעו אחריו : והתהלך . יטייל לפני המלך לשעשע עמו , ועצת שלום תהיה ביניהם :

נאמן . מתקיים , כמו ( ישעיהו כב כג ) : יתד במקום נאמן : והתהלך . ענין טיול , כמו ( ויקרא כו יב ) : והתהלכתי בתוככם :

כהן נאמן . הוא צדוק שהושם כהן תחת אביתר בימי שלמה : והתהלך לפני משיחי כל הימים . ר''ל לפני המלך אשר יעצור בעמי :

והקימתי עתה באר כי ב' קללות הראשונות יתקיימו בימי דוד, שאז נסתלק אביתר שהיה מבני איתמר מן הכהונה ונכנס צדוק תחתיו. וזה שכתוב נגד וגדעתי את זרועך, והקימותי לי כהן נאמן, הוא צדוק הכהן שהיה נאמן לאלהיו, כמ''ש והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי (יחזקאל מד), כאשר בלבבי ובנפשי יעשה מעשיו ועבודתו לא יהיו כפי הצווי החיצוני לבד, רק יהיו כפי הכוונה האלהית ומחשבותיו, שכוונת המצות הוא להרבות כבוד ה' ולהתקדש בקדושתו והיא נפש המצות ונשמתם הפנימית, כי המעשה לבדה היא גויה חומרית להנפש הזאת שהיא הכוונה המחשביית. ובניתי לו וכמו שהוא יהיה נאמן לאלהיו כן אבנה לו בית נאמן, וזה יהיה בעת ימשח מלך ישראל בימי דוד וזה שכתוב והתהלך לפני משיחי :

לאגורת כסף . בשביל להשתכר מעה כסף : לאגורת כסף . ממשקלות : עשרים גרה הוא ( שמות ל יג ) : ספחני . אספני :

להשתחות לו . להכהן הגדול אשר יועמד מזרע צדוק : לאגורת כסף . בעבור אגורת כסף וככר לחם אשר יקבל ממנו במתנה : ואמר . הנותר בביתך יאמר לו : בבקשה ממך אספני וחברני נא אל אחת ממשרות הכהנים , לאכול בזה פת לחם , כי יהיה חסר לחם בזולת זה :

לאגורת . האל''ף נוספת , והוא כמו גרה , שהיא מטבע של כסף , והוא מעה : וככר . כך נקרא לחם שלם : ספחני . ענין הקבוץ והדבוק , כמו ( ישעיהו יד א ) : ונספחו על בית יעקב : פת . הוא פרוסה , כמו ( ויקרא ב ו ) : פתות אותה פתים :

יבא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם . ר''ל שיבקש לו שישימהו במשמרות כהונה בעבור דבר מועט שיגיע לו מהתועלת בשביל הכהונה ההיא והיא מעה כסף וככר לחם ויספיק לו לראותו שיחברו לאחת ממשמרות כהונה כדי שיגיע לו ממנה מעט לחם לאכול וזהו העונש הראוי לבית עלי תחת לקחם אשר לא להם להשמין את עצמם ויסיר השם יתברך מהם מה שראוי להיות להם בדרך שלא ישאר להם כי אם מעט יוכלו לחיות ממנו בדוחק :

והיה ואז תתקיים גם הקללה השנית שאמר והבטת צר מעון, שכל הנותר מבית עלי יבא להשתחוות להכהן גדול בעד אגורת כסף ויבקש מאתו שיספחהו אל אחת המשמרות כדי שיהיה לו פת לחם לאכל, (ואגורת מענין גרה וכן תרגם יונתן למעת דכסף, והא' נוסף) :