ויהי איש אחד . הכל לפי הסדר , משה מסר את התורה ליהושע , ויהושע לזקנים , ושופט מסר לשופט , עד שהגיע לעלי , וממנו לשמואל , כמו ששנינו ( אבות א א ) : וזקנים לנביאים : מן הרמתים צופים . שתי רמות היו , שצופות ורואות זו את זו . ויונתן תרגם : צופים , מתלמידי נביאיא : אלקנה . לוי היה , מבני אביאסף בן קרח , כן נתייחס בדברי הימים ( א ה ח ) : אפרתי . יונתן תרגם : בטורא דבית אפרים ( בהר אפרים ) . ומדרש אגדה ( ילקוט שמעוני שמואל א רמז עז ) : אפרתי . בן פלטין אבגינוס , אדם חשוב , כמו ( בבא מציעא קיט א ) : אפריון נמטייה לרבי שמעון , לשון חן :

מן הרמתים צופים . הוא שם מקום , על שם שהיו בה שתי גבעות רמות , צופים ומקבילים זה מול זה : אפרתי . על צוף יאמר , שהיה גם הוא מהר אפרים , ולא מבני אפרים , כי לוי היה ומבני קרח :

הנה ספר שכבר היה איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה בן ירוחם בן אליהוא בן תוחו בן צוף אפרתי וכבר נתבאר בספר דברי הימים שהוא היה לוי והיה מבני קרח ולזה נתבאר שלא נקרא אפרתי אלא מפני היותו גר בהר אפרים ולזה יהיה ראוי אמרו מן הרמתים צופים מודיע המקום המיוחד שהיה ממנו והוא הרמתה כמו שאמר אחר זה ויבאו אל ביתם הרמתה ואמרו מהר אפרים מודיע מקומו הכולל שהיה גר שם וידמה שתהיה העיר הנקראת הרמתה נראית כשתי' והיו צופות זו לזו ולזה אמר שהוא הרמתים צופים או יהיה זה מודיע מעלת משפחתו ומקומם ויהיה הרמתים כמו הרמתים אשר נקוד חירק תחת התי''ו וכמו ונעקש דרכים יפול באחת והרצון בזה שהוא היה מן האנשים היושבים ברמה שהיו צופים ר''ל נביאים כי היושב ברמה יקרא רמתי כמו שהיושב במצרים יקרא מצרי והוא הודיע בזה כי ממשפחות נביאים היה שהיו יושבים ברמה ולזה קבע שם שמואל ביתו כאמרו ותשובתו הרמתה כי שם ביתו והנה הוא היה מבני קרח שהיו מהם כמה נביאים או נקראו אלו הרמתים צופים להיותם מבני צוף שנקרא שמו צופי בספר דברי הימים ויורה על שהם היו מתיחסים אל צוף מ''ש אחר זה כאשר בא שאול ונערו הרמתה המה באו בארץ צוף , והנה סמך זה הספור לשני הספורים הקודמים כי בכל אחד מהספורים ההם היה מה שהגיע מהקלקול בסבת לוי היה גר בהר אפרים כי הנער הלוי היה גר בבית מיכה שהיה בהר אפרים והאיש הלוי בעל הפילגש גם כן היה גר בהר אפרים והסכימו עוד ששני הספורים ההם שכבר נסע מבית לחם יהודה מי שבא על ידו הקלקול כי הלוי אשר בא בבית מיכה היה מבית לחם יהודה ופילגש הלוי היתה מבית לחם יהודה ומשם נסע האיש הלוי שבאה התקלה על ידו והנה סמך לזה זה הספור שהיה איש לוי גר בהר אפרים ויצא ממנו מי שבאה טובה גדולה על ידו לישראל :

השאלות: אם פירוש שתי רמות צופות זו לזו היה לו לומר צופות, ואם פירוש ממשפחת צופים ונביאים היה לו לומר בן איש אפרתי ממשפחת צופים לא הרמתים צופים? :

ויהי איש אחד. יש הבדל בין כשכתוב ויהי איש [כמו ויהי איש מהר אפרים (שופטים י''ז) ויהי איש לוי (שם)] ובין כשכתוב ויהי איש אחד, שמורה שהיה מיוחד לאיזה דבר גדול, וכמו שאמרו במדרש רבה (פ''י) במ''ש ויהי איש אחד גדול היה, ויהי איש אחד מצרעה, היה מיוחד להולדת שמשון, ופה היה מיוחד להולדת שמואל, מן הרמתים צופים, צופים הוא שם משפחת צוף, שאבותיו של צוף זקנו של שמואל היו מהר אפרים ששם היו ערי הלוים לבני קהת (יהושע כ''א) וצוף ובניו הלכו מהר אפרים ונתישבו בשני הרמות שהיו שני מקומות נקראים בשם רמה סמוכים זה לזה, ועל שמם קראו למקומות האלה הרמתים צופים רצה לומר הרמות ששם ישבו הצופים, וגם היו מבני לוי האלה אשר היו צופים במראות אלהים כדברי חכמינו זכרונם לברכה שעמדו מישראל מאתים צופים, ונכלל בזה שהאיש היה מן הרמתים ומן צופים, רצה לומר משפחת צוף, ושמו אלקנה וכו' בן צוף, כי נתיחסו עד צוף ראש המשפחה במקום ההוא, כי הראש שקודם צוף לא נודע במקומות ההם, כי צוף היה הראשון שנטע אהלו שמה, וקרא את צוף אפרתי יען בא מהר אפרים, ובד''ה (ו') מיחסו עד מקור מחצבתו מלוי :

וספר שכבר היו לאלקנה שתי נשים שם האחת חנה ושם השנית פנינה ולא זכתה חנה לבנים :

שם אחת חנה, במה שלא אמר שניהם בה''א הידוע שם האחת כמשפט הלשון מורה שנשא את חנה קודם והיתה תחלה אחת בנשואיה, ואחר כך נשא את פנינה עליה (וכמו שבארתי כלל זה בפירוש התורה בכמה מקומות) ויצדקו דברי רז''ל שכאשר ראתה חנה כי עקרה היא, יעצה אותו ויקח את פנינה עליה אולי תבנה ממנה, כמו שעשתה שרה עם הגר, ויהי רצה לומר ובכ''ז היה לפננה ילדים הגם שהיתה מאוחרת בנשואיה ולחנה אין ילדים גם אחר נשואי פנינה :

ועלה האיש . לשון הוה הוא , היה עולה מזמן מועד למועד לשילה . ומדרש אגדה ( ילקוט שמעוני שם ) : בדרך שהיה עולה בשנה זו , לא היה עולה בשנה אחרת , כדי להשמיע ישראל ויעשו כמותו :

ועלה האיש ההוא . מעולם היה מנהגו לעלות אל שילה בכל שנה ושנה , להשתחות ולזבוח לה' : כהנים . רוצה לומר : סגני הכהונה , כי עלי אביהם שימש בכהונה גדולה :

מימים ימימה . משנה לשנה , וכן ( ויקרא כה כט ) : ימים תהיה גאולתו :

מימים ימימה . הרצון בזה משנה לשנה או מרגל לרגל כמצות התורה והיותר נכון שמשנה לשנה היה עולה שם עם נשיו ברגל ורגל ולזה נאמר ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה ר''ל שפעם אחת בשנה היה עולה מעירו בדרך שלא נשאר לו שם בביתו אפילו הנשים והטף : להשתחוות ולזבוח לה' בשילה . פי' רבותינו ז''ל להשתחוות ולהתפלל ואף על פי שהיה מתפלל גם כן בעירו הנה התפלה בבית המקדש היתה יותר נבחרת , ואפשר גם כן שהיתה ההשתחואה ממש כי הנכנס שם היה משתחוה כמו שאמרו ז''ל : ולזבוח . הם שלמי שמחה ושלמי חגיגה :

השאלות: למה לא אמר ששם היה עלי הכהן וזכר את בניו. וגם מה מקומו פה? :

ועלה האיש ההוא מעירו, ספר שמעיר הזאת לא עלה שום איש לשילה רק האיש ההוא היה עולה מימים ימימה עם כל בני ביתו, להשתחות ולזבח ולהלן (פ' כ''א וס''ב י''ט) אמר לזבוח לבדו כי תחלה היה עלייתו להשתחוות היינו להתפלל על חנה (כי היה דרכם להתפלל בהשתחויה) ועל זה אמר לזבח לה' צבאות שאל שם צבאות היו מתכוונים כשהיו מתפללים על הבנים כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ברכות דף ל''א) אמרה חנה מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך ליתן לי בן אחד : ושם שני בני עלי הוא טעם למה רק הוא לבדו עלה מעירו לרגל, משיב כי העם היו נמנעים אז מעלות לרגל מפני בני עלי שהיו לשמצה בעיני העם, ובזה ספר גם בשבחו שאף על פי כן לא נמנע הוא מעלות מימים ימימה ונטל שכר כנגד כולם :

ויהי היום . תרגום : והוה יום מועדא :

ויהי היום . רוצה לומר ; וכאשר בא היום של הבאת קרבנותיו , היה אלקנה זובח שלמים , והיה נותן לפנינה וכו' מנות מזבח השלמים :

מנות . ענין מתנה וחלק כמו ( שם ח כט ) למשה היה למנה :

ויהי היום . כאשר זבח אלקנה זבח השלמים נתן לפנינה אשתו ולכל בני' ובנותיה מנות כי כלם היו שם כמו שפירשנו :

ויהי היום רצה לומר כשבא היום שהוא יום המועד היה אלקנה זובח שלמים דבעינן זביחה בשעת שמחה, והיה נותן לפננה אשתו ולכל בניה ובנותיה מנות דאין שמחה אלא בבשר, ואשה בעלה משמחה :

מנה אחת אפים . ( תרגום : ) חולק חד בחיר , הראוי להתקבל בסבר פנים יפות :

מנה אחת . רוצה לומר : מיוחדת ביופי , ולתוספת ביאור אמר 'אפים' , רוצה לומר : הראויה לקבל אותה בסבר פנים יפות : וה' סגר רחמה , ולא ילדה , והיתה מצירה ולזה הראה לה חיבה יתירה להפיג צערה :

אפים . מלשון פנים :

ואולם לחנה תן מנה אחת אפים . ר''ל שהיה נותן לה מנה אחת בעלת שני פנים כאילו תאמר שהיה נותן לה מהנתחים השמנים מאד ומהנתחים שאין בהם שומן כדי שתבחר מה שתרצה לאהבתו אותה או יהיה אמרו אפים רומז לפנים וירצה בזה שהיתה יושבה לנגדו פנים כנגד פנים להשגיח בענינה איך תאכל ולזה הרגיש אלקנה שלא אכלה :

(ה-ח) השאלות: מה פירוש אפים, שלרד''ק שפירש מענין כעס למה תפש הכעס בלשון רבים. ומדוע אמר שתי פעמים סגר ה' בעד רחמה, וה' סגר רחמה, וכפל הלשון וכעסתה, גם כעס, הרעימה, שכולו ענין כעס. ומדוע לא הכעיסה אותה פנינה ולא בכתה רק בעלותם לבית ה' לא בשאר ימים. ואם תמיד היה אלקנה אומר לה למה תבכי והיא לא השיבה לו מאומה למה ספר זאת? :

ולחנה יתן מנה אחת אפים פי' הרד''ק בשם אביו, שרצה לומר שמנה זו היה נותן בעצב וחרון אף, שהראה את עצמו מתעצב ופניו זועפים על שאינו יכול לתת לה יותר, ונראה שרצה לומר מנה זו היתה מעוררת אפים, חרונות וכעסים הרבה, אם מצד אלקנה שהיה מתעצב בכפלים, {{{א}}} על שה' סגר רחמה, {{{ב}}} נוסף לזה שהיה מצטער בזה יען את חנה אהב :

צרתה . אשת בעלה , פנינה : גם כעס . כעס אחר כעס , תמיד , לכך נאמר 'גם כעס' , היתה אומרת לה : כלום קנית היום מעפורת לבנך גדול , או חלוק לבנך קטן : בעבור הרעימה . שתתאונן , ורבותינו אמרו ( בבא בתרא טז א ) : בעבור הרעימה , שתתפלל , ולשם שמים נתכוונה : בעד רחמה . כנגד רחמה , וכן כל לשון 'בעד' :

וכעסתה צרתה . פנינה צרתה , היתה מכעסת אותה , בדברים : גם כעס . רוצה לומר : וחוזרת ומכעסת פעמים רבות : בעבור הרעימה . בכדי שתהיה חנה זעופה וקצופה : כי ה' סגר רחמה . רוצה לומר : ובזה היה מקום לפנינה להכעיסה , וכמו שאמרו רבותינו ז''ל ( ילקוט שמעוני רמז עז ) : שאמרה לה בדרך לעג , כלום קנית מעפורת לבנך הגדול , או חלוק לבנך הקטן . והיא גם היא נפשה מרה לה בעבור עקרותה , ונוח הדבר להכעיסה :

צרתה . שתי נשים מאיש אחד תקראנה צרות , והוא מלשון צר ואויב , כי על פי רוב שונאות זו לזו : הרעימה . ענין זעם וזעף , כמו ( יחזקאל כז לה ) רעמו פנים :

והנה היתה הסבה בזה הכעס שהכעיסתה צרתה שהיתה מתפארת ברבוי בניה והיתה מבזה אותה על שאין לה בנים :

וכן היה כעס כפול מצד חנה, {{{א}}} וכעסתה צרתה שצרתה עוררה את כעסה, {{{ב}}} גם כעס מצד עצמה היה לה גם כן כעס בעבור הרעמה רצה לומר מצד שהיתה מרעמת תמיד ומתלוננת על כי סגר ה' בעד רחמה (ומלת הרעמה הוא מקור מההפעיל הרעם שלה), וכבר בארנו כי מדי בואם לבית ה' היה כוונתם להשתחוות ולהתפלל על שיפקוד ה' את חנה, ולכן בעת בואם לבית ה' נזכרו בצרתם תמיד, שאחר התפלה נזכרה כי עדן לא נפקדה, וצרתה כוונה להכעיסה אז :

וכן יעשה . אלקנה : שנה בשנה . נותן לה חלק מובחר , להראותה שמחבבה . וצרתה , לפי חבה שבעלה מראה לה , כן תרבה גם היא להכעיסה :

וכן יעשה . כן עשה אלקנה בכל שנה , לתת לחנה מנה אחת אפים : כן תכעיסנה . כמו וכן תכעיסנה , ורוצה לומר : הוא עשה את שלו להראות לה חיבה , וכן פנינה עשתה את שלה : ותבכה . בכל עת בואה אל שילה , בכתה מרוב התוגה , ובעבור זה נמנע ממנה תאות האכילה :

מדי . מתי , רצה לומר , בכל זמן , וכן ( ישעיהו כח יט ) מדי עברו :

וכן יעשה רצה לומר שבכל שנה ושנה בבואם לבית ה' היה כענין הזה שאלקנה היה עושה כמנהגו לתת לה מנה אחת אפים, וצרתה כמנהגה כי כן תכעיסנה וחנה כמנהגה ותבכה ולא תאכל :

אנכי טוב לך . מחבבך : מעשרה בנים . שילדה לי פנינה :

ולמה ירע לבבך . למה יהיה לבבך נשבר מתוגיון חסרון בנים : הלא אנכי . תרגם יונתן : הלא רעותי . רצה לומר : הלא רצוני אליך ואהבתי לך , טובה היא לך מאלו ילדת עשרה בנים :

ירע . ענין שבר , כמו ( איוב לד כד ) ירע כבירים לא חקר :

והנה אמר לה אלקנה לנחמה כשהיה רואה אותה בוכה ואינה אוכלת למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים לרוב אהבתי אותך . והנה קמה חנה אחרי האכילה והשתייה אבל היא לא אכלה ולא שתתה כמו שאמר ותבכה ולא תאכל וכמו שאמרה ויין ושכר לא שתיתי :

ויאמר לה, ספר שפעם אחד רצה אלקנה לנחמה, ויען ראה ממנה שלשה דברים, {{{א}}} שבכתה, לכן אמר למה תבכי, {{{ב}}} ולא תאכל, לזה אמר ולמה לא תאכלי {{{ג}}} גם כעס לזה אמר ולמה ירע לבבך, אמר אליה הלא סיבת הרעם הזה הוא מצד התוחלת הממושכה שעל ידי שתקוי לבנים ולא באה תקותך לכן תזכרי בצערך, מה בכך, הלא גם אם תתיאשי מהוליד (כי גם הוא כבר נואש אז מזה) הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים, כי האשה אינה מצווה על פריה ורביה ואי דבעית חוטרא לידא ומרא לקבורה הלא אנכי טוב לעזר ולמגן :

אכלה בשילה . לא מפיק ה''א , והאל''ף חטף קמ''ץ , והוא כמו : אחרי אכול בשילה ואחרי שתה . והלשון נופל בין לזכר בין לנקבה , אחרי אכלה , לשון פעול , כמו לאכלה , לשון לפעול : ועלי הכהן ישב על הכסא . אותו היום ישב על כסא גדול , שנתמנה שופט ( ובילקוט שמעוני : כהן גדול ) על ישראל : על מזוזת . כמו : אצל מזוזת :

ותקם חנה . ללכת אל בית ה' : אחרי אכלה . עם שנאמר למעלה ותבכה ולא תאכל , מכל מקום אכלה מעט להחיות את הנפש :

על מזוזת . אצל מזוזת :

ועלי הכהן יושב על הכסא אצל מזוזת היכל ה' . ולא היה יושב בהיכל אבל בעזר' והיה לו רשות לשבת שם לפי שהיה כהן גדול :

השאלות: מדוע לא קמה עד הנה להתפלל רק זה עתה הפעם הראשון, ולמה אחרי אכלה ולא קודם האכילה :

ותקם הנה עד עתה סמכה את עצמה על תפלת בעלה שהיה צדיק, ועתה שראתה שהוא מתיאש מן הרחמים התעוררה להתפלל בעצמה, ותקם אחרי אכלה כי היו רגילים להתפלל בעת הקרבת הזבחים בבקר ובמנחה ואז לא היה הכהן יושב על הכסא רק עובד עבודה ובפרט בשבתות ויו''ט שהיה עובד בעצמו כמ''ש בירושלמי (פ''ק דביצה ופ''ק דחגיגה) אבל עתה שקמה אחרי האוכל, ואז עלי כבר ישב על הכסא כי כל העם הלכו לביתם ולא הקריבו זבחים בעת ההיא, והיתה יכולה להתבודד בבית ה' לשפוך לפניו שיחה (ומלת אכלה הוא מקור בתוספת ה''א ואינה ה''א הנקבה כי אין בה מפיק וכן שתה הוא מקור כי היא לא אכלה) :

והיא מרת נפש . בבואה להתפלל , היתה נפשה מרה לה במאוד :

על ה' . כמו אל ה' :

והיא מרת נפש ותתפלל על ה' . ר''ל כנגד קדשי קדשים והצד ההוא היה לפני ה' ר''ל מה שיביט לצד המערבי שהיה בו ארון ברית ה' והיתה בוכה בעת התפלה כי שערי דמעה לא ננעלו :

והיא ואז התקבצו ארבעה דברים עוזרים אל שיהיה תפלתה לרצון, {{{א}}} שהיא עצמה היתה מרת נפש וה' שומע תפלת נשברי לב, {{{ב}}} ותתפלל על ה' שהתפללה בכוונה שלימה על ה' לבדו, {{{ג}}} ובכה תבכה ושערי דמעה לא ננעלו לעולם :

ה' צבאות . למה נתייחד שם זה כאן , אמרה לפניו : רבונו של עולם , שני צבאות בראת בעולמך , העליונים , לא פרים ולא רבים ולא מתים , והתחתונים , פרים ורבים ומתים , אם אני מן התחתונים , אהיה פרה ורבה ומתה , ואם אני מן העליונים , לא אמות . זו מצאתי באגדה של רבי יוסי הגלילי ( פסיקתא רבתי ) . ורבותינו דרשו במסכת ברכות ( לא ב ) מה שדרשו : עד הנה לא היה אדם שקראו להקב''ה 'צבאות' , אלא כך אמרה לפניו : רבונו של עולם , מכל צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך ליתן לי בן אחד : אם ראה תראה . רבותינו דרשו בו במסכת ברכות ( שם ) מה שדרשו : אמתך . האמור ג' פעמים במקרא , כנגד שלשה דברים שהאשה מצווה עליהם : זרע אנשים . צדיקים , כמה דאת אמר ( מלכים-א ב לב ) : בשני אנשים צדיקים : אנשים . חשובים , כמה דאת אמר ( דברים א יג ) : אנשים חכמים וידעים : ונתתיו לה' . שיהא ראוי לתתו לה' : ומורה . תרגם יונתן : ומרות אנש לא תהא עלוהי :

בעני . במה שאני מעונה בצער ותוגיון : וזכרתני ולא תשכח . כפל הדבר במלות שונות לתוספת ביאור , וכדרך המתפללים : זרע אנשים . רוצה לומר : בנים זכרים : ונתתיו לה' . רוצה לומר : אקבל עלי בנדר , שאתן אותו לה' : כל ימי חייו . רוצה לומר : תמיד יתבודד בעבודת ה' : ומורה וכו' . יהיה נזיר עד עולם , לבל יתגלח וכדין הנזיר :

אמתך . שפחתך : ומורה . תער , וכן בשמשון ( שופטים יג ה ) ומורה לא יעלה :

והנה נדרה חנה נדר לה' שאם יראה בעניה ויתן לה זרע אנשים רוצה לומר הזרע המתהוה מן האנשים והוא שיהיה לה ולד תתננו לה' כל ימי חייו רוצה לומר שיהיה תמיד לעבודת הש''י עד יום מותו ותער לא יעלה על ראשו לגלח שערו כי יהיה נזיר וקדש לה' אם יהיה ראוי לזה רוצה לומר אם היה זכר , ובכאן רמז שהנודר מן התגלחת כל דיני נזירות חלין עליו כי היא לא נדרה רק מן התגלחת ושתקה משאר דיני נזיררת , או יהיה הרצון באמרה זרע אנשים בן זכר וזה כי זרע האנשים כשלא ישתנה מזרע הנקבה יהיה הולד זכר וכשישנהו זרע הנקבה תהיה נקבה כמו שהתבאר בחכמה הטבעית :

{{{ד}}} ותדר נדר שקבלה על עצמה נדר שזה מועיל בעת צרה כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה. ותאמר בקשה ג' דברים {{{א}}} שיראה בעניה וצרתה, ועל זה אמר אם ראה תראה בעני אמתך, {{{ב}}} שיזכור זכיותיה וצדקתה, ועל זה אמר וזכרתני, והזכירה הוא שיזכרנה עתה לתת לה בן, ולא תשכח הוא בל ישכחנה גם אחר זה שתלד עוד בנים ובנות ושיחיו, ויפה אמרו חכמינו זכרונם לברכה וזכרתני בזכרים ואל תשכח בנקבות, {{{ג}}} ונתתה לאמתך זרע אנשים, שיהיה זרע חשוב לעמוד לשרת לפני ה' לא בעל מום וכדומה הבלתי ראוי לעמוד בהיכל מלך, ואמרו חכמינו זכרונם לברכה זרע אנשים גבר בגוברין, זרע שמובלע בין אנשים לא ארוך ולא גוץ, ועוד כמה דרשות, אז מקבלת על עצמה בנדר ונתתיו לה' כל ימי חייו שהגם שכל הלוים היו מוכנים לשרת, יהיה בו שני הבדלים, {{{א}}} שהלוים היו פונים לפעמים גם לעסקיהם והוא יהיה רק לה', ודבר אין לו עם עסקי העולם, {{{ב}}} שהלוי לא עבד רק מבן חמש ועשרים שנה, והוא יהיה לה' כל ימי חייו, {{{ג}}} ומורה לא יעלה על ראשו, אם כמאן דאמר שנדרתו בנזירות שהיא קדושה נוספת על קדושת הלוי, אם כמאן דאמר זו מורא בשר ודם, שיתמיד ביראת ה' כל היום עד לא יצוייר בלבו יראה מדבר זולתו, כמ''ש החסיד בושתי מיראת אלהי שאירא זולתו כי הירא מדבר גדול לא יפנה לבבו בעת ההוא ליראה קטנה :

שומר את פיה . מצפה מתי תפסיק , כך תרגמו יונתן : ועלי אוריך לה עד דתפסוק : שומר . לשון המתנה , כמו ( בראשית לז יא ) : שמר את הדבר , ( איוב יד טז ) : לא תשמור על חטאתי :

שומר את פיה . רוצה לומר : היה מסתכל לשמור מוצא שפתיה , לשמוע מדבריה :

הרבתה . מלשון רבוי :

והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה' . ר''ל לפני קדשי הקדשים הנה היה עלי מביט ורואה תנועת שפתיה וקולה לא היה נשמע ולזאת הסבה חשבה עלי לשכורה וגינה אותה על שכרותה וענתה חנה ואמרה לא אדני והנה אין הענין כמו שחשבת אבל אני קשת רוח מאד מרוב הרעב והכעס על קשי מזלי :

(יב-טז) השאלות: מדוע חשבה עלי לשכורה מה בכך שהרבתה להתפלל, ומה בכך שקולה לא ישמע והלא כן דרך להתפלל בלחש כי ה' יודע תעלומות לב, ואם שהיה אז הדרך להתפלל בקול רם והיה התלונה ששנתה המנהג, מדוע המתין עד שהרבתה להתפלל הי''ל לאמר תיכף שתתפלל בקול והיא היה לה להשיב למה מתפללת בלחש, ומדוע כפלה דבריה שאחר שאמרה כי אשה קשת רוח אנכי וכו' חזרה לאמר אל תתן את אמתך לפני בת בליעל וכו' שהם דברי מותר? :

והיה מבואר אצלי במק''א שיש בענין התפלה שתי מדרגות, יש המתפלל על ידי אמצעי, והוא שמבקש שתעשה בקשתו על ידי המלאכים ומליצים מזכירים זכיותיו ועל ידי הזכיות אשר בהם יצטדק, וכן יבקש העזר והתשועה גם כן על ידי אמצעי ויש המתפלל בלי אמצעי כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה אל תהי צווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו, ויש שני הבדלים ביניהם בסידור תפלתם, {{{א}}} המתפלל לה' בלי אמצעי אין צריך להאריך בתפלתו, כי אחר שאינו מבקש להצטדק על ידי זכיותיו וטענותיו בדרך משפט רק בתורת חסד וחנינה, (וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שצדיקים אף על פי שיש להם לתלות במעשים טובים אינם מבקשים אלא מתנת חנם אין צריך להאריך ולהציע זכיותיו, לא כן השואל על ידי מליצים מספרים זכיותיו שבהם יברר כי ראוי שתעשה בקשתו על פי הדין, צריך לסדר טענותיו ולברר זכיותיו, וכמו שהוא במלכותא דארעא, השואל דבר מן המלך בעצמו ישאל דרך חסד, ולא ירבה בדברים רק יאמר בי אדוני עשה עמי חסד, לא כן המבקש באמצעות השרים היושבים על מדין צריך לברר זכיותיו שבם יצטדק כפי חקות המשפט, כי אין בידם לעשות חסד חנם, רק אמת ומשפט, ב המתפלל אל ה' לבדו אין לו להשמיע קולו בתפלתו כי כל יצר מחשבות לב הוא מבין, והמשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה, לא כן השואל על ידי אמצעים יכול להשמיע קולו, כי המלאכים אין יודעים מחשבות, והנה בימי עלי היו רגילים לשאול תפלתם על ידי אמצעיים, כי הדור ההוא לא היו ראויים לנסים ולהשגחה מיוחדת, ולכן היה דרכם להרבות בתפלה, וכן להתפלל בקול רם, וכאשר ראה את חנה שהרבתה להתפלל חשב שהיא גם כן מתפללת על דרך זה שאם לא כן לא היה לה להרבות בתפלה (ובאמת אמרו חכמינו זכרונם לברכה שחנה על ידי שהרבתה בתפלה קצרה ימיו של שמואל) ולכן היה שמר את פיה רצה לומר היה רוצה לשמוע תפלתה, כי חשב שבהכרח תתפלל בקול רם, אחר שמתפללת על ידי אמצעיים, אבל לא כן היה רק :

ויחשבה עלי לשכורה . שלא היו רגילין להתפלל בלחש :

וחנה . אבל חנה היתה מדברת על לבה , רוצה לומר : בלחש , כאלו מדברת אל לבה , ולא היה נשמע לעלי : ויחשבה עלי לשכורה . כי כן דרך השכור לנענע בשפתיו , ואין אומר ואין דברים :

על לבה . כמו אל לבה : נעות . מלשון נע ונד : ויחשבה . חשב אותה :

וחנה היא מדברת על לבה שזה לא יתכן עם מה שהרבתה להתפלל, כי הדבור בלחש מורה שמתפללת לה' לבדו בלי אמצעי, ובזה לא יתכן להרבות בדברים כנ''ל, ולכן ויחשבה עלי לשכרה :

תשתכרין . תראי בעצמך את השכרות זה זמן מרובה , ועד מתי : הסירי את יינך . אם שתית יין הרבה , עסקי להסיר שכרות היין בשינה וכדומה :

ויאמר כו' עד מתי כי מלבד שהשכור אסור להתפלל אסור לשהות במקדש בשכרות, ואם כן הסירי את יינך ואחר כך תבואי אל מקדשי אל :

לא אדוני . לא אדון אתה בדבר הזה , גלית בעצמך שאין רוח הקודש שורה עליך שתדע שאיני שכורת יין :

לא אדני . רוצה לומר : אתה אדוני , לא כן הדבר , אבל אני אשה קשת רוח , רוצה לומר : מצרה ודאגה , ומדעת באתי הנה להתפלל , ולא מבלי דעת כשכור , כי יין ושכר לא שתיתי : ואשפוך וכו' . רוצה לומר : ואל תתמה על מה זה שפתי נעות וקולי לא ישמע , כי הלא לפני ה' אשפוך נפשי , ומה לי להרים קול להשמיע לזולת :

ואשפוך את נפשי . תרגם יונתן : ואמרית עולבן נפשי בצלו , וכן ( תהלים קב א ) ישפוך שיחו :

ואשפוך את נפשי . על דרך ולפני ה' ישפוך שיחו והענין בו ענין התפלה שאמרה בה כל רצונה לפני השם :

ותאמר לא אדוני באשר לא ידעה הסבה שבעבורה יחשבה לשכורה, השיבה לו, אם חושב כן מחמת שראה אותה מרבה בבכי ומרירות לב, זה היה יען כי אשה קשת רוח אנכי, ואם מפני שהתפללה בלחש, השיבה כי ואשפך את נפשי לפני ה' לבדו בלי אמצעי, ולכן לא הרימותי קולי ואקרא :

אל תתן את אמתך . כלפי שאמרה לו דבר קשה , חזרה ופייסתו , שלא יתננה הפקר ובזיון לפני צרתה בת בליעל : כי מרוב שיחי . דברתי לפניך קושי : שיחי . יש מקומות שהוא לשון אנינות לב . דבר אחר : מרוב שיחי ; כתרגומו : ארי מסגי אקניותי וארגיזותי אורכית בצלו עד כען : וכעסי . שצרתי מכעסת אותי : אל תתן . לשון מסירה , כמו ( תהלים כז יב ) : אל תתנני בנפש צרי :

אל תתן . אל תחשבני לבת בליעל לבוא שכורה לבית ה' , כלומר , אם האמת כדבריך , מה לי להאריך בתפלה כל כך : כי מרוב שיכי וכעסי . כי בעבור רוב ספור התלאות והכעס אשר פנינה מכעסת אותי , דברתי לפני ה' עד הנה , היות רבים הם :

אל תתן . ענין האמירה על הדבר , כמו ( לקמן יח ח ) ולי נתנו האלפים : לפני בת בליעל . כמו לבת בליעל , ודוגמתו ( קהלת ה ה ) ואל תאמר לפני המלאך , ומשפטו להמלאך : בליעל . בלי עול של מקום : שיחי . ענין ספור התלאות , כמו ( תהלים קב א ) ולפני ה' ישפוך שיחו : עד הנה . עד הזמן הזה :

אל תתן את אמתך . ראויה להיות בת רשע והרצון בו שלא יתננה כבת בליעל כי אשר הם במדרגה אחת מהצדק או במדרגה אחרת מהרשע הם ראוים שישבו יחד להשכמתם בתכונה ההיא ולזה הם אוהבים זה את זה ומתחברים יחד , כי לא דברתי בסבת השכרות אבל בסבת רוב צרכי להתפלל לש''י ולסבת הכעס שמכעסת אותי צרתי דברתי עד הנה להשיג רצוני מהש''י ולהשקיט המיית לבבי מהכעס כי כבר ישקיט הכעס באופן מה מהספור וההגדה בו כאמרם ז''ל דאגה בלב איש ישחנה ישיחנה לאחרים ובזה האופן היה מנוח לה מרגזה ומעצבה :

אל רצה לומר ובכ''ז אל תתן את אמתך לפני בת בליעל, כי תשאל אחר שהתפללתי לה' לבדו בלי אמצעי למה הארכתי בתפלה, השיבה שזה היה מסבה אחרת, כי מרב שיחי וכעסי דברתי עד הנה, מה שדברתי עד הנה והעתרתי דברים יותר מהראוי להעומד לפני ה' לבדו היה מרוב שיחי וכעסי. (ואל תתן פי' אל תעזב כמו לא נתתיך לנגוע אליה אל תעזבני ביד צרתי שהיא בת בליעל, רק תסמכני בתפלתך) :

את שלתך . חסר א' , לדרוש בו לשון בנים , כמו ( דברים כח כז ) : ובשליתה היוצאת וגו' : יתן את שלתך . בשרה שנתקבלה תפלתה :

יתן את שלתך . ימלא את בקשתך , ובדרך תפלה אמר :

שלתך . כמו שאלתך באל''ף :

והנה אמר לה עלי על הדרך מן הנבואה שתפילתה תהא נשמעת או אמר לה זה על דרך התפלה והבקשה ולזה אמרה לו תמצא שפחתך חן בעיניך שתתן לבך להתפלל עליה :

ויען עלי אחר שראה שצדקו דבריה פייסה ואמר לה לכי לשלום, ולענין מה שהתפללת לה' לבדו בלי אמצעי, הנה מצד שהוא אלהי ישראל המשגיח עליהם בהשגחה פרטיית נפלאה (שזה גדר שם אלהי ישראל בכ''מ) הוא יתן את שלתך אשר שאלת מעמו לבדו בלא מלמד זכות מלאך ומליץ יושר :

תמצא שפחתך חן . לבקש עליה רחמים : ופניה לא היו לה . פנים של זעם :

תמצא . רוצה לומר : הנה מצאתי חן בעיניך , כי מה שבקשת עלי רחמים , יחשב לי למציאות חן , והחזיקה לו טובה בדבריה : ותאכל . מעתה אכלה כל צרכה , ולא היה לה עוד הזעם שהיה לה מאז , כי בטחה בתפלת עלי :

ופניה . ענין זעם , כמו ( ירמיהו ג יב ) לא אפיל פני בכם :

ותלך האשה לדרכה ותאכל . לבטחונה על תפלת הנביא שתהיה נשמעת או לבטחונה ייעודו ושקט כעסה לזאת הסבה :

ותאמר תמצא שפחתך חן כי היו דבריו אצלה כעין הבטחה שימלא ה' בקשתה, ותלך לדרכה פי' חכמינו זכרונם לברכה שחזר להיות לה ארח כנשים ובזה ידעה כי נתרפאה, ולכן ותאכל (נגד שתחלה לא אכלה) ונגד למה תבכי ולמה ירע לבבך, ששני אלה יוכרו על הפנים (כמ''ש פני חמרמרו מני בכי, ופנים נזעמים), אמר שפניה הקודם לא היו לה עוד, וחכמינו זכרונם לברכה במליצתם אמרו, מלמד שהיו פניה כקוף ונתרפאו :

ויבואו אל ביתם וידע אלקנה . מכאן לאכסנאי , שאסור בתשמיש המטה :

ויזכרה ה' . עלתה זכרונה לפניו לטובה :

וידע . ענין המשכב , כמו ( מלכים א א ד ) והמלך לא ידעה :

והנה השכימו בבוקר והשתחוו לפני ה' ושבו לביתם וזכר הש''י חנה וילדה בן ותקרא שמו שמואל להוראת כי מה' שאלה אותו , ואם אמר אומר שהיה ראוי אם כן שתקרא שמו שאול , אמרנו לו כי לא ידקדקו קוראי השמות כל כך הלא תראה לאה שקראה שם בנה ראובן כי ראה ה' בעניה ונקרא שם נח לאמר זה ינחמנו ממעשינו והיה ראוי גם כן שיהיה שמו מנחם :

וישכמו בבקר וישתחוו אם כדברי חכמינו זכרונם לברכה שהלן צריך להפטר שנית, ואם מצד שבטחו בדבר ה' ובאו להשתחוות על שנשמע תפלתם :

לתקפות הימים . מיעוט תקופות שתים , מיעוט ימים שנים , לששה חדשים ושני ימים , מכאן היולדת לשבעה , יולדת למקוטעים : שמואל . על שם אל ועל שם המעשה הוא נקרא , כי ממנו שאלתיו :

לתקופות הימים ותהר חנה . רוצה לומר : לעת הקיף תשלום ימי ההריון , מעת אשר הרתה חנה : ותלד בן . בתשלום ההיקף : כי מה' שאלתיו . והוא לשון נופל על הלשון :

לתקופות . מלשון הקפה וסבוב : שאלתיו . מלשון שאלה ובקשה :

ותקרא את שמו שמואל שיש בו שני מלות שאול מאל. וזה שכתוב כי מה' שאלתיו, וכמ''ש שלא בקשה על ידי אמצעיים רק מה' לבדו :

את זבח הימים . ( תרגום : ) ית דבח מועדיא : ואת נדרו . נדרים שנדר בין רגל לרגל , היה מקריב ברגל :

ויעל . כשבא עת עליתו , עלה לזבוח : את זבח הימים . מה שהיה רגיל לזבוח בכל שנה : ואת נדרו . מה שנדר כל השנה והוא בביתו , הביאם לזבוח בעת עלותו :

והנה מקץ שנה שנפרדו משילה עלה האיש אלקנה וכל ביתו לזבוח לה' שלמי היום טוב ההוא ואת נדרו אשר נדר בשנה ההיא כי בבאו שם חייב לשלם שנאמר ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם וחנה לא עלתה אז כי אינה מחוייבת בזה כמו שקדם ולא רצתה להביא שם שמואל עד גמלו כי בדעתה שתכף היותו שם ישאר שם בבית ה' כל ימיו וזה אמרה וישב שם עד עולם ולפי שכבר מצאנו עולם שהוא יובל אמרו ז''ל שכבר ישב שם חמשים שנה כעולמו של יובל ולזה אמרו שכל ימיו של שמואל הרמתי לא היו כי אם נ''ב שנה כי ימי ההגמל היו ב' שנים ולזה יהיה המאמר מכונה ע''ד הנבואה והנה יראה שכן היה כי לא שפט עלי ישראל כי אם ארבעים שנה ואחריו עמד ארון ה' בבית אבינדב עשרים שנה ואז עברו שבע שנים למלכות דוד לפי מה שנזכר בזה הספר ולזה לא יהיה מראשית ימי עלי עד מלכות דוד כי אם נ''ג שנה ושבעה חדשים שעמד הארון בשדה פלשתים וכבר מת שמואל קודם מות שאול והיה עלי שופט קודם הולד שמואל ואעפ''י שנאמר שביום הראשון שהוקם היתה לפניו חנה הנה לא יתכן שיהיו חיי שמואל יותר מן נ''ב שנה זמן מועט ולזה יהיה מן הפלא במה שאמר שמואל ואני זקנתי ושבתי ולהתיר זה הספק אמרו שקפצה עליו זקנה והנה נפרש זה על דרך הפשט בהגיענו שם בע''ה :

ויעל האיש גם עתה הגם שראו הנס שנעשה לאלקנה על ידי תפלתו במשכן ה' לא עלה איש מן העיר רק אלקנה ובני ביתו (כנ''ל ג'), לזבח ופה לא נזכר להשתחוות כמ''ש למעלה שעקר השתחוויה היה בעבור התפלה על חנה ולא הוצרך עתה לזה, (והשתחויה שהיה בעת ראיית פנים לא הוצרך להזכיר), ואת נדרו מה שנדר הוא ביחוד בעבור שנפקדה אשתו :

עד יגמל . לסוף כ''ב ( ספרים אחרים : כ''ד ) חדשים , שכך זמן תינוק לינק : וישב שם עד עולם . עולמם של לוים חמשים שנה , שנאמר ( במדבר ח כה ) : ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה , וכך היו ימיו של שמואל , חמשים ושתים , שהרי עלי שפט את ישראל ארבעים שנה , וביום תפלת חנה נתמנה שופט , צא אותה שנה לעיבורו של שמואל , נשתיירו ל''ט , ושמואל פירנס את ישראל משמת עלי י''ג שנה , שהרי יום שמת עלי , גלה הארון וישב בשדה פלשתים ז' חדשים ( לקמן שמואל א ו א ) , משם בא לקרית יערים , עד שהעלהו דוד , משמלך שבע שנים בחברון על יהודה , והמליכוהו כל ישראל עליהם , וכתיב ( שם ז ב ) : ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה , צא מהן שבע שנים שמלך דוד בחברון , נמצא משגלה הארון עד שמת שאול שלש עשרה שנה ושבעה חדשים , ושמואל מת לפני שאול ארבעה חדשים :

לא עלתה . בהשנה ההיא : עד יגמל הנער . רוצה לומר : לא אזוז מביתי עד יגמל הנער , ואחרי הגמלו , אביא גם אותו אל בית ה' , ונראה את פני ה' להשתחוות לפניו ולהודות לו על הנער היולד : וישב שם . הנער ישב שם עד עולם , רוצה לומר : כל ימי עלי , בכדי לשמש אותו :

יגמל . ענין גמר ההנקה , וכן ( בראשית כא ח ) ביום הגמל :

וחנה לא עלתה הגם שהיה דרך היולדות לעלות בעצמן ולהביא קניהן, שכל הקרבנות היה המצוה שיביאם בעל הקרבן ליד הכהן כמבואר בתורת כהנים (עיין בפירושי לתורת כהנים על פסוק אל פתח אהל מועד יקריב (ויקרא א')) בכ''ז לא עלתה, באשר חשבה שבכלל נדרה היא שבפעם הראשון שתביאהו ויראה פני ה' לא ימוש משם ולא ישוב עוד לביתו, ולכן אמרה עד יגמל הנער והביאתיו, והוא מטעם כי מעת אשר ונראה את פני ה' בפעם הראשון, וישב שם עד עולם ולא ישוב עוד לביתו :

אך יקם ה' את דברו . את ששאלת ממנו זרע אנשים , ועלי בישרך ברוח הקודש אלהי ישראל יתן את שלתך , יקם ה' את דברו , וזהו לפי פשוטו . ומדרש אגדה : רבי נחמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק אמר : בכל יום ויום בת קול יוצאת ומפוצצת בעולם ואומרת : עתיד צדיק אחד לעמוד ושמו שמואל , וכל אשה שהיתה יולדת בן , היתה קוראה שמו שמואל , כיון שהיו רואים את מעשיו , היו אומרים אין זה שמואל , וכיון שנולד זה וראו מעשיו , אמרו דומה שזה הוא , וזהו שאמר : יקם ה' את דברו , שיהא זה שמואל הצדיק :

הטוב בעיניך . רוצה לומר : כפי חפצך עשי , ושבי עד גמלך אותו : אך יקם ה' את דברו . רצה לומר : מה שאמרת פה שתשבי עד גמלך , הנה הדבר הזה מסור בידך לעשות בעצמך כאשר תרצי , אך אשר דברת על הנער , שהוא ישב בבית ה' עד עולם , הנה דבר זה אין בידך להדירו , אך ה' יקם את הדבר אשר דברת על הנער , והוא יתן בלבו לשבת בביתו עד עולם ( ומלת דברו מוסב על הנער , רצה לומר : דבר הנאמר בו ועליו ) : ותשב האשה . בביתה , ולא עלתה :

אמר אלקנה אך יקם ה' את דברו . על דרך תפלה ר''ל שיחיה הבן בזה האופן שיתקיים בו מה שנדרה חנה :

ויאמר לה הנה הנדר הזה עשתה היא בלא דעת בעלה, והיה לו רשות להפר אותו עתה ביום שמעו, בפרט בנדר כזה שלא היה לה כח על זה בלא בעלה, אבל הוא כשמוע עתה את נדרה הקים אותו, ואמר לה עשי הטוב בעיניך, רצה לומר שיהיה נתון לה' כל ימי חייו, ושבפעם הראשון שיבא שמה ישב עולם לפני אלהים, ומטעם זה שבי עד גמלך אתו כנזכר בפסוק הקודם. אך יקם ה' את דברו. רצה לומר כי לקמן בתפלת חנה יתבאר כי חנה השיגה בנבואה ששמואל יהיה שופט את ישראל ושהוא יושיעם מיד שוסיהם וכל עניניו אשר עברו עליו ובודאי גלתה זאת לבעלה, ולכן אמר אך יקם ה' את דברו, רצה לומר אני מסכים אל נדרך אך גם ה' יסכים אל נבואתך ויקיים הדבר אשר דבר לך :

ואיפה אחת קמח . שמעתי בשם רבינו יצחק הלוי , איפה אחת קמח , שלש סאין , להוציא ממנה שלשה עשרונים סלת הראוי לפר האחד , כדתנן ( מנחות עו ב ) לחם הפנים כ''ד עשרונים מכ''ד סאין , עשרון סולת לסאה חטין : ונבל יין . לנסך : והנער נער . ( תרגום : ) ורביא הוה יניק :

בפרים שלשה . עם שלשה פרים לזבוח לה' , והקמח למנחות , והיין לנסכים : ותביאהו . את הנער : והנער נער . רצה לומר : הנער היה עודנו נער קטן ורך , ועם כל זה לא נמנעה מלהביאו כאשר גמלתו :

ואיפה . שם מדה בת שלש סאין : ונבל . נאד , והוא כלי היין :

בפרים שלשה . אחשוב שהביאום שם לזבוח שלמים מרוב השמחה והקמח למנחות והיין לנסכים והביאה הנער בית ה' שילה לקיים נדרה , והנה היה הנער צעיר ימים מאד והנה עם זה לא נמנע' מלהביאו שם לקיים את נדרה :

(כד-כח) השאלות: מ''ש והנער נער אין לו טעם, ומהו וישחטו את הפר ויביאו את הנער וכו'. ומה רצתה באריכות דבריה אל עלי בדברי מותר? :

והנער נער שם נער נגזר מן פעל נָעַר, כמו (רד''ק) כי נעור ממעון קדשו (זכריה ב' י''ז) יקרא נער על שאז יתחילו כחותיו הטבעיים והמוסריים להתעורר ולנעור ולצאת מן הכח אל הפעל, ועל זה אמר שהנער הזה נער, כוונתו שנעורו אז כבר כחות שכלו ומדותיו והתחיל להשכיל הגם שהיה גמול מחלב (ומאד תסכים לזה קבלת חכמינו זכרונם לברכה (ברכות דף ל') שהורה אז הלכה בשחיטת הפר) :

ויביאו את הנער אל עלי . לראות שנתקיימה נבואתו . ורבותינו דרשו מה שדרשו : שהורה הלכה , שאינו צריך כהן לשחיטת קדשים , כדאיתא בברכות ( לא ב ) :

וישחטו וכו' . רוצה לומר : כאשר שחטו הפר הראשון , הביאו את הנער אל עלי , להראותו שנתקבלה תפלתו :

והנה אמר ששחטו את הפר והביאו את הנער לפני עלי כי בעבור הבאתו היתה דוב השמחה וידמה שאמר לעלי שהוא ישאר שם והיה עלי מצחק זה לקטנו כי הלוי לא יכנס לעבודה כי אם מבן כ''ה שנה ומעלה ולזה אמר לו חנה בבקשה שישמע דבריה והנה נשבעה בחיי נפש הכהן הגדול שהיא האשה הנצבת עמו במקום ההוא להתפלל אל ה' הנה הוא הנער שהיתה בעבורו תפלתו כי בה נתן השם שאלתי אשר שאלתי ממנו גם אנכי השאלתיו לה' לעבדו כל ימיו כדרך המשאיל דבר מה להשתמש בו :

וישחטו את הפר וקודם זריקת הדם ויבאו את הנער אל עלי, לרמז כמו שהביאו את הפר קרבן לה' כן יהיה הנער כליל לה' לעבוד ולשרת :

בי אדני . לתת עיניך עליו שיהא תלמידך . ולפי מדרש רבותינו : שלא יענישהו מיתה :

בי אדני . בקשה מעלי והשביעתו בחיי נפשו , לשום עינו על הנער : הנצבת . אשר עמדתי פה בהיותך גם אתה יושב פה , כמו שכתוב למעלה : ועלי הכהן יושב וגו' :

בי . ענין בקשה :

ותאמר באשר חששה פן לא יאבה עלי לקבלו, ולישא טורח גדולו ואמונו עד יגדל, לכן בקשה בי אדני מלא שאלתי זאת וקח את הילד הזה, ושים עיניך עליו. מכמה טעמים, {{{א}}} כי הנער הזה נולד על ידי התפלה שהתפללתי בבית הזה ונתנה לו על זה ג' סימנים, {{{א}}} אני האשה הנצבת עמכה שגם אתה נצבת לי אז ועזרתני בתפלתך, {{{ב}}} מצד המקום, על זה אמר עמך בזה הזכירה הזויות שבו התפללה, {{{ג}}} להתפלל אל ה', שהיתה תפלה משונה מיתר תפלות הנהוגים בימים ההם כי היתה אל ה' לבדו בלא אמצעי (כנ''ל פסוק י''ב) ואם כן כיון שנולד באמצעות התפלה של הכהן ובמקום הנבחר ראוי לעמוד לפני הכהן בבית הזה, {{{ב}}} שלידתו לא היה בענין טבעי רק על ידי נס גמור, כי לפעמים תפקד העקרה בענין קרוב אל הטבע, והוא שישתנה טבע מזגה עד שתהיה ראויה ללידה, לא כן אנכי, כי אני האשה הנצבת, רצה לומר אני היא בלא השתנות שלא נעשה בגופי שום שינוי כלל עד שיאמר שהוקבעה בי תכונה חדשה ומזג אחר, וזה אות כי בהשגחת ה' ועזוזו היה הדבר יען שהנולד מוכן להיות איש אלהים מן הבטן :

אל הנער הזה התפללתי . אל תאמר : זה ימות וינתן לך אחר :

אל הנער הזה התפללתי . רוצה לומר : התפלה שהתפללתי אז , היתה לשאלת בן , והנה זהו אשר ילדתי :

{{{ג}}} אל הנער הזה, רצה לומר ועוד ראיה שנולד בענין נסיי ובכח התפלה כי אני התפללתי אל הנער הזה, והוא שיהיה זכר ושיהיה זרע אנשים, גבר בגוברין וזרע שמובלע בין אנשים (כנ''ל י''א) עד שיהיה ראוי לעמוד בהיכל מלך, ואם היה זה מקרה איך התכונן הדבר שיולד כפי השאלה בכל פרטיה, {{{ד}}} ויתן ה' לי שתיכף נתן ה' שאלתי ולא עבר זמן מן התפלה עד שנפקדתי שזה אות שהתפלה גרמה זאת, {{{ה}}} שנתן לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו בלא אמצעי רק בחסד עליון כנ''ל, {{{ו}}} (כח) וגם אנכי השאלתיהו לה' (מלת השאלתיהו הוא הפעיל מענין שאלה ובקשה) רצה לומר ששאלתי ובקשתי עליו לבעבור התכלית שיהיה לה' ועל זה התנאי התפללתי, כי כן נדרה בעת התפלה, {{{ז}}} ובל תאמר שאמתין עד יגדל ואז אתנהו לה', כי כל הימים אשר היה רצה לומר כל הימים שיהיה במציאות בחיים הוא שאול לה', ומכל אלה הטעמים ראוי שתקבלו תיכף, וגם יש לפרש שר''ל שלא לבד בעתיד כי גם כל הימים אשר היה בעבר הוא שאול לה' כי הקדשתיו מלדה ומבטן ומהריון בשגם למ''ש שנזיר היה שמואל היה נזיר מבטן, ואם כן הרי הוא כבר ברשותך :

וגס אנכי השאלתיהו לה' . כאדם המשאיל כלי לרבו , או משאילו בנו לשמשו : הוא שאול . אנפרוצטי''ץ בלע''ז , כלומר אין אתה רשאי לענשו , הקב''ה נעשה עליו שואל , כי השאלתיו לו , ועליו להחזירו לי : וישתחו שם . שמואל , ויש אומרים אלקנה :

וגם וכו' . רוצה לומר : גם בעת התפלה נדרתי אז להשאילו לה' , להתבודד תמיד בעבודתו : אשר היה . כמו אשר יהיה , רוצה לומר : כל זמן אשר יהיה בזה העולם , הוא שאול לה' : וישתחו שם לה' . השתחוה להודות לה' , אשר שם חלקו מעובדי ה' :

השאלתיהו . מלשון שאלה :

והנה השתחוה עלי לה' שם לתת לו תודה כששמע שנתן לה השם שאלתה כמ''ש עלי לה או אולי השתחוה הנער לה' כי למדוהו זה לחנכו לעבודת הש''י וידמה ששאר הפרים שהביאו שחטו בימים הנשארים מהרגל או הביאום בית ה' לנדבה עם הנער :