פרקי דרבי אליעזר פרק כח הנס השמיני ויהי אברם בן תשעים ותשע שנה אמ' לו הב"ה עד עכשו לא היתה תמים אלא מול את בשר ערלתך מעליך ותהלך לפני והיה תמים שהערלה טמאה היא מכל הטמאות שנ' כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא שהערלה מום מכל המומים מול בשר ערלתך ותהא תמים רבן גמליאל אומ' שלח אברהם וקרא לשם בן נח ומל את בשר ערלתו של ישמעאל בנו שנ' בעצם היום הזה נמול אברהם בעצם היום הזה בגבורות השמש ובחצי היום ולא עוד אלא בעשור לחדש ביוה"כ נמול כתיב בכפורים כל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה וכאן הוא אומ' בעצם היום הזה נמול אברהם הוי יודע כי ביו"ם הז"ה יכפ"ר הכפורים נמול אברהם אבינו ובכל שנה ושנה הב"ה רואה דם מילתו של אברהם אבינו ומכפר על עונותיהם של ישראל שנ' כי ביום הזה יכפר עליכם ובאותו מקום שנמול אברהם ונשאר דמו שם נבנה המזבח ולכך כתו' את כל דמו ישפוך אל יסוד המזבח ואומר לך בדמיך חיי ר' חנינא בן דוסא אומ' כל הנמולים ביום השלישי כאב להם שנ' ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים ומרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת וכל צרכי מילה מותר לעשות בשבת וכל ערל לא יאכל בו ולא יגע בקדש והפורש מן המילה כפורש מן הב"ה רבן גמליאל בנו של ר' יהודה הנשיא אומ' כשנמול אברהם אבינו ביום השלישי היה לו כאב מאד לנסותו מה עשה הב"ה נקב חור אחד מתוך גיהנם והרתיח אותו היום כיומן של רשעים ויצא וישב לו בפתח האוהל לרוח היום שנ' והוא יושב פתח האוהל כחום היום אמ' הב"ה למלאכי השרת באו וראו כחה של מילה עד שלא מל אברהם היה נופל על פניו ואח"כ הייתי מדבר עמו שנ' ויפול אברהם על פניו ועכשו שנמול הוא יושב ואני עומד ומניין שהיה אברהם יושב שנ' וישא אברהם את עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו ר' זעירא אומ' חמשה ערלות הן ארבעה באדם ואחת באילן ארבעה באדם אלו הן ערלת האוזן ערלת שפתים ערלת לב ערלת בשר ערלת האוזן מניין שנ' והנה ערלה אזנם ערלת שפתים מניין שנ' ואני ערל שפתים ערלת הלב מניין שנ' ומלתם את בשר לבבכם ואומ' כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב וערלת הלב אינה מנחת לישראל לעשות רצון בוראן ולעתיד לבא הב"ה מתיר את ערלת הלב מישראל ואינן מקשין את עורפם עוד לפני בוראם שנ' והסירותי את לב האבן ערלת הבשר מניין שנ' ומלתם את בשר ערלתכם אחת באילן מניין שנ' וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו תני ר' זעירא אומר אין העץ האמור כאן אלא זה הגפן אם אינן כורתין עץ ערלתו כל פירותיו שהוא עושה עוללות קטופים ולא טובים למראה ונפסל יינן על גבי המזבח וכשכורתין את עץ ערלתו כל פירות שהוא עושה טובים למראה ונבחר יינם להקריב על גבי המזבח כך אברהם אבינו עד שלא נימול הפרי שעשה לא היה טוב במעשיו ונפסל מעל גבי המזבח וכשנמול הפרי שעשה היה טוב במעשיו ונבחר להקריב על גבי המזבח כיין נסך שנ' ויין נסך וכו' ר' אומ' לא עכב אברהם מכל אשר צוהו שנ' ובן שמנת ימים וכשנולד יצחק בן שמנת ימים הגיש למילה שנ' וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים מכאן את למד שכל איש שמגיש בנו למילה כאילו כהן גדול מקריב מנחתו ונסכו על גבי המזבח מכאן אמרו חכמים חייב אדם לעשות שמחה ומשתה באותו היום שזכה להמול את בנו כאברהם שמל את בנו שנ' וימל אברהם את יצחק בנו וכו' ר' יוחנן אומ' כל הגוים הבאים לישראל נמולין בטובתם וברצונם וביראת שמים הם נמולים ואין מאמינין בגר עד שבעה דורות שלא המיר למוצאיהם אבל עבדים נמולים בטובתם ושלא בטובתם ואין אמונה בעבדים כך כל העבדים שנמולו עם אברהם אבינו לא נתקיימו לא הם ולא זרעם בישראל שנ' וכל אנשי ביתו יליד בית ולמה מלן אלא בשביל טהרה שלא יטמאו את אדניהם במאכלו ומשקהו וכל מי שאוכל עם ערל כאילו אוכל בשר שקץ וכל הרוחץ עם הערל כאילו רוחץ עם הנבלה וכל הנוגע בערל כאילו נוגע במת שהם בחייהם כמתים ובמיתתם כנבלת בהמה ואין תפלתם נכנסת לפני הב"ה שנ' לא המתים יהללו יה אבל ישראל שהם נמולים תפלתם נכנסת לפני הב"ה כריח ניחוח שנ' ואנחנו נברך יה ר' אומ' יצחק מל את יעקב ואת עשו ועשו מאס ברית מילה כשם שמאס בבכורה שנ' ויבז עשו את הבכורה ויעקב דבק בברית מילה ומל את בניו ואת בני בניו ומניין שהיו בני יעקב נמולים שנ' אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמונו מכאן אתה למד שבני יעקב נמולין היו בני יעקב מלו את בניהם ואת בני בניהם והנחילם לחק עולם עד שעמד פרעה הרשע וגזר גזירות קשות ומנע להם ברית מילה וביום שיצאו ישראל ממצרים נמולו כל העם מקטון ועד גדול שנ' כי מולים היו והיו ישראל לוקחין דם ברית מילה ונותנין על משקוף בתיהם דם ברית מילה ודם פסח ונתמלא רחמים על ישראל שנ' ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך בדמך לא כתיב אלא בדמיך בשני דמים דם ברית מילה ודם פסח ואומר לך בדמיך חיי ר' אליעזר אומ' וכי מה ראה הכתוב שני פעמים בדמיך חיי אלא אמ' הב"ה בזכות דם ברית מילה ובזכות דם פסח נגאלו ממצרים ובזכות דם ברית מילה ובזכות דם פסח אתם עתידים להגאל בסוף מלכות רביעי לכך נאמ' ואומר לך בדמיך חיי שלשה ענויין הן ענוי הצום וענוי בית האסורים וענוי הדרך ענוי הצום מניין שנ' עניתי בצום נפשי ענוי בית האסורים מניין שנ' ענו בכבל רגלו ענוי הדרך מניין שנ' ענה בדרך כחי ומענוי הדרך לא מלו וכשיצאו ממצרים נמולו כל העם מגדול ועד קטן שנ' כי מולים היו ר' ישמעאל אומ' וכי ערלים שמעו קולו של הב"ה על הר סיני חס ושלום נמולים היו אלא שלא כתקנם והיו כורתים המילה ולא היו פורעים את המילה וכל מי שהוא מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל לכך אמ' הב"ה לא מולים היו ישראל קדמו וכשבאו לארץ ישראל אמ' הב"ה ליהושע אין אתה יודע שאין ישראל נמולין כתקנן חזור ומול אותם פעם שנית שנ' בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים ויעש לו יהושע חרבות צורים וקבץ את כל הערלות עד שעשה אותם כגבעה וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות והיו ישראל לוקחים את הדם ומכסין אותו בעפר המדבר וכשבא בלעם ראה את כל המדבר מלא מערלותיהם של ישראל אמ' מי יוכל לעמוד בזכות דם ברית מילה זאת שהיא מכוסה בעפר הארץ שנ' מי מנה עפר יעקב מכאן התקינו חכמים שיהיו מכסין את הערלה ואת הדם בעפר הארץ שנ' והיה זרעך כעפר הארץ וכך היו ישראל נהוגים למול עד שנחלקו לשני ממלכות ומלכות אפרים נמנעה מהם ברית מילה ועמד אליהו זכור לטוב וקנא קנאה גדולה ונשבע לשמים שלא להוריד טל ומטר על הארץ ושמעה איזבל ובקשה להרוג אותו ועמד אליהו והיה מתפלל לפני הב"ה ואמ' לו הב"ה אליהו טוב אתה מאבותיך ברח עשו בקש להרוג את יעקב וברח מלפניו שנ' ויברח יעקב פרעה בקש להרוג את משה וברח ונמלט מלפניו שנ' וישמע פרעה את הדבר הזה שאול בקש להרוג את דוד וברח מלפניו ונמלט שנ' אם אין אתה ממלט את נפשך וכתיב אחר אומ' ודוד ברח וימלט למד שכל הבורח נמלט ועמד אליהו ז"ל וברח לו להר חורב שנ' ויקם ויאכל וישתה ושם נגלה לו הב"ה אמר לו מה לך פה אליהו קנא קנאתי אמ' לו לעולם אתה מקנא קנאת בשטים על גלוי עריות שנ' פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וכאן קנאת חייך שאין עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך מכאן התקינו חכמים לעשות כסא אחד מכובד למלאך הברית שנקרא אליהו ז"ל מלאך הברית שנ' ומלאך הברית אשר אתם חפצים: