פרקי דרבי אליעזר פרק כד ר' אליעזר אומר היו מולידים את בניהם ופרין ורבין כמין שרץ גדול ששה בכל לידה והיו כלם עם אחד ולב אחד ושפה אחת שנ' ויהי כל הארץ שפה אחת ומאסו בארץ חמדה שנ' ויהי בנסעם מקדם הלכו לארץ שנער ומצאו שם אבן גדולה ורחבת ידים וכל המישור וישבו בה שנ' וימצאו בקעה בארץ שנער ר' עקיבא אומ' השליכו מעליהם מלכות שמים והמליכו עליהם נמרוד עבד בן עבד והלא כל בני חם עבדים הם ואוי לארץ שימלוך עבד שנ' תחת עבד כי ימלוך ר' חכינאי אומ' גבור כח היה נמרוד שנ' וכוש ילד את נמרוד ר' יהודה אומ' הכתונת שעשה הב"ה לאדם ולאשתו היו עם נח ובניו אל התיבה וכשיצאו מן התיבה חם בן נח הוציאה עמו והנחילה לנמרוד ובשעה שהיה לובש אותם כל בהמה וחיה שהיו רואין את הכתב ובאין ונופלים על פניהם לפניו והיו בני אדם סבורין שהוא מכח גבורתו לפיכך המליכו אותו עליהם מלך שנ' על כן יאמר כנמרוד גבור ציד לפני ה' א' נמרוד לעמו באו ונבנה לנו עיר גדולה ונשב בתוכה פן נפוץ על פני כל הארץ כראשונים ונבנה לנו מגדל גדול בתוכה עולה עד לשמים שאין כחו של הב"ה אלא במים ונקנה לנו שם גדול בארץ שנ' ונעשה לנו שם ר' פנחס אומ' לא היו שם אבנים לבנות את העיר ואת המגדל ומה היו עושין היו מלבנים לבנים ושורפים אותם כיוצר חרש עד שבנו אותו גבוה כשבעה מילין מקנה מעלת היו לו במזרחו ובמערבו ואלו שהיו מעלו מעלין לבנים היו עולין ממזרחו ואלו שהיו יורדין היו יורדין ממערבו ואם נפל אדם ומת לא היו שמים לבם עליו ואם נפלה לבנה היו יושבין ובוכין ואומרין מתי תעלה אחרת תחתיה ועבר אברהם בן תרח וראה אותם בונים את העיר ואת המגדל וקללם בשם אלהים שנ' בלע פלג לשונם ומאסו את דבריו כאבן מושלכת על גבי קרקע והלא כל אבן בחור וטוב אין נותנין אותו אלא על פינת הבנין ועליו הכתוב אומ' אבן מאסו הבונים ר' שמעון אומ' קרא הב"ה לשבעים מלאכים הסובבים את כסא מלכותו ואמר להם הב"ה באו ונרד ונבלל את שבעים גוים ואת שבעים לשונות ומניין שאמ' להם שנ' הבה נרדה הבה ארדה אין כתיב כאן אלא הבה נרדה והפילו גורלות ביניהם שנ' בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם ונפל גורלו של הב"ה על אברהם ועל זרעו שנ' כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו אמ' הב"ה חבל וגורל שנפל עלי שרתה נפשי בו שנ' חבלים נפלו לי בנעימים וירד הב"ה ושבעים המלאכים הסובבים את כסא כבודו ובלבל לשונם לשבעים גוים ולשבעים לשון ומניין שירד הב"ה שנ' וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל וזו ירידה שנייה והיו רוצין לדבר איש בלשון רעהו ולא היו מכירין איש לשון רעהו מה עשו לקחו איש חרבו ונלחמו אלו עם אלו למשחית וחצי העולם שם נפל בחרב ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ שנ' ויפץ ה' אותם על פני כל הארץ ר' מאיר אומ' עשו אחיו ראה את הכתונת של נמרוד וחמד אותה בלבו והרגו ולקחה ממנו ומניין שהיו חמודות בעיניו שנ' ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות וכל הלובש אותם נעשה גם הוא גבור שנ' ויהי עשו איש יודע ציד וכשיצא יעקב מאת פני יצחק אביו אמ' אין עשו הרשע כדאי ללבוש את הכתונת הללו מה עשה חפר בארץ וטמנה שנ' טמון בארץ חבלו: