פרקי דרבי אליעזר פרק כג וזה אשר תעשה אותה תני ר' אושעיא באצבע הראה הב"ה לנח ואמר לו כזה וכזה תעשה אותה מאה וחמשים קנים צד אחד אורך ימינה של תיבה מאה וחמשים לצד אחד שמאלה שלשים ושלש קנים בצד רחבה בפנותה לפניה לאחריה בצד רחבה ועשרים בתוך הרי אלו לאוצרות מאכל אופניות לצד אורך ימינה של תיבה וחמשים אופניות בצד אורך שמאלה של תיבה והמכניסים אמת המים נפתחים ונסגרים וכן ביציע התחתון וכן במעלה השנייה וכן במעלה השלישית מדור כל בהמה וחיה ביציע התחתון מדור כל עופות במדור השנייה מדור כל השקצים ובני אדם ביציע השלישית מכאן אתה למד ששלש מאות וששה וששים מיני בהמה בארץ ושלש מאות וששה וששים מיני עופות בארץ ושלש מאות וששה וששים מיני שקצים ורמשים בארץ וכן ביציע התחתונה וכן במעלה השלישית שנ' תחתיים שנים ושלשיים תעשיה ר' תחנא אומ' שנים וחמשים היה נח מתעסק ועושה בתיבה שישובו מדרכיהם הרעים ולא שבו ועד שלא באו ימי המבול היו הטמאין מרובים מן הטהורים וכשבאו מימי המבול ורצה הב"ה לרבות את הטהורין ולמעט את הטמאין וקרא לנח ואמר לו הבא אליך אל התיבה מכל הבהמה הטמאה שנים איש ואשתו אמר נח לפני הקב"ה רבון כל העולמים וכי יש כח בי לקבצם אל התיבה וירדו המלאכים הממונים על כל מין ומין והיו מקבצין אותם אל התיבה וירד"ו המלאכי"ם ואת מזוניהם עמם והיו באים מאליהן אליו שנ' ויבאו אל נח אל התיבה כלומר היו באים מאליהם ויביאו אל נח אין כתיב כאן אלא ויבאו מאליהם ר' מנא אומר כיון שנכנסו כל הבריות בתיבה סגר אותם וחתם הב"ה בידו את שער התיבה שנ' ויסגור ה' בעדו ר' מאיר אומר אבן אחת של מרגלית היתה תלוי בתיבה והיתה מאירה לכל הבריות שהיו בתיבה כנר שהוא מאיר בתוך הבית וכשמש הזה שהוא מאיר בגבורתו בצהרים שנ' צוהר תעשה לתיבה ר' צדוק אומר בעשרה במרחשון נכנסו כל הבריות לתיבה ובשבעה עשר בו ירדו מימי המבול על הארץ מן השמים שהם מים זכרים ועלו מימי תהומות שהם מים נקבות ונצמדו אלו עם אלו וגברו להחריב את העולם שנ' והמים גברו מאד מאד ונמחו כל היקומים אשר על פני האדמה שנ' וימח את כל היקום חוץ מנח ואשר אתו בתיבה שנ' וישאר אך נח וחוץ מעוג מלך הבשן שישב על עץ אחד תחת סילונית של תיבה ונשבע לנח ולבניו שיהיה להם עבד עולם מה עשה נח נקב חור אחד בתיבה והיה מושיט לו מזונו בכל יום ויום ונשאר גם הוא שנ' רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים חוץ מארץ ישראל שלא ירדה עליה מבול מן השמים אלא נתגלגלו המים מכל הארצות ונכנסו לתיבה שנ' בן אדם אמור לה את ארץ לא מטוהרה היא וישלח את העורב לידע מה בעולם והלך ומצא נבלת אדם מושלכת בראשי ההרים וישב לו על מאכלו ולא השיב בשליחותו לשולחיו שנ' וישלח את העורב וכו' וישלח את היונה לראות מה בעולם והשיב שליחותיה לשולחה שנ' ותבא אליו היונה לעת ערב ולמה עלה זית טרף בפיה אלא שאמרה היונה לפני הקדוש ברוך הוא רבון כל העולמים יהיו מזונותי מרים כזית ובידו של הקב"ה ואל יהיו מתוקים כדבש ונתונים ביד בשר ודם מכאן אמרו השולח דברים ביד טמא כאילו שולח דברים ביד כסיל והשולח דברים ביד טהור כציר נאמן לשולחיו ר' צדוק אומר י"ב חדש היו כל הבריות בתיבה והיה נח מתפלל לפני הב"ה ואומר רבון כל העולמים הוציאני ממסגר הזה כי עייפה נפשי מריח אריות בי יכתירו לך צדיקים כתר מלכיות כי הצאתני מן המסגר הזה שנ' הוציאה ממסגר ר' לויטס איש יבנה אומר כל הבאים בתיבה כשהיו באים הפריש הזכרים מן הנקבות שנ' ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו הרי הזכרים לצד אחד והנקבות לצד אחר וכיון שיצא מן התיבה הצמיד זכרים עם הנקבות שנ' צא מן התיבה אתה ואשתך הרי איש ואשתו ובניך ונשי בניך אתך ברכן לפרות ולרבות בארץ שנ' ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ופרו ורבו בני נח והולידו בנים ותאומתן עמם ומצא נח גפן אחד שגר שם ויצאת מגן עדן ואשכלותיה עמה ונטל מפירותיה ואכל ושמח בלבו שנ' המשמח אלהים ואנשים ונטע ממנה כרם ובו ביום נשאת שגשג פירותיה שנ' ביום נטעך תשגשגי ושתה יין ונתגל בתוך אהלו ונכנס כנען וראה את ערות נח וקשר חוט בבריתו וסרסו ויצא לחוץ והגיד לאחיו ונכנס חם וראה ערותו ולא שם על לבו לכסותו אלא ויגד לשני אחיו בחוץ כמצחק באביו וגערו בו שני אחיו מה עשו לקחו בגד אחד שהיה פרוש לפניהם במזרחם עמם את הדרור של מזרח עמם והלכו אחורנית וכסו את ערות אביהם שנ' ויקח שם ויפת את השמלה והקיץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן של חם ואררו שנא' ויאמר ארור כנען וישב נח ודורש בלבו ואמר הקדוש ברוך הוא הצילני ממי המבול והוציאני מן המסגר הזה ואיני חייב להקריב לפניו קרבן ועולות מה עשה נח לקח מן הבהמה הטהורה שור וכשב ומכל עוף הטהור תור ובני יונה ובנה את המזבח הראשון שהקריבו עליו קין והבל והקריב ארבעה עולות שנ' ויבן נח מזבח לה' ויקח אין כתו' כאן אלא ויעל עולות במזבח ועלה ריח ניחוח לפני הקב"ה וערב עליו שנ' וירח ה' את ריח הניחוח מה עשה הב"ה פשט יד ימינו ונשבע לנח שלא להעביר מי המבול על הארץ שנ' כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח ונתן אות בקשת או ברית שבועה בינו לבין העם שנ' את קשתי נתתי בענן וכן התקינו חכמים שיהיה שבועת נח בכל יום ויום שנ' למען ירבו ימיכם וימי בניכם והביא נח לבניו ולבני בניו ובירך אותם במנוחותיכם והנחילם את הארץ בירך לשם ובניו שחורים וטוים והנחילם את הארץ נושבת בירך לחם ולבניו שחורים כעורב והנחילם תוך הים ובירך ליפת ולבניו כלם והנחילם מדבר ושדותיו אלה הנחילם: