הלכות טהרה-יציאה מהמקוה א) מיד לאחר הטבילה - מיד שיוצאת מהמים תראה את הבלנית ורצוי שתגע בה ותשתדל שלא לראות דברים טמאים כגון כלב או חתול או אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות וכל שכן לא להפגש עם גויים .
ב) כשלא ראתה את הבלנית - אם כשעלתה מהטבילה לא ראתה את הבלנית או אשה אחרת שהיא יראת שמים וראתה דבר טמא רצוי מאוד שתחזור לטבול .
ג) כשאמרה שלום - אם אמרה שלום לחברה שפגשה בדרך או אפילו לבלנית אינה צריכה לחזור ולטבול שוב אפילו אם ראתה אחר כך דבר טמא .
ד) כשרוצה לנהוג בחסידות - בכל מקרה שרוצה להחמיר על עצמה ולחזור לטבול מחשש שראתה דבר טמא אינה מברכת על הטבילה .
ה) כשיודעת שירגישו שהלכה לטבול - אם יודעת שירגישו שהלכה לטבול כגון שהיא ללא עדשות מגע או איפור אין בכך עבירה כל עוד שאין מספרת בפה ואין עושה זאת בכוונה .
ו) בית כנסת - יש נשים שמתביישות לטבול כשיש בית כנסת באזור המקוה ומעדיפות לטבול ביום אחר וצריך ללמדן שאין נכון לדחות טבילה בגלל חשש של שמא יראו אותה שהרי אינה עושה עבירה ואינה חוטאת אלא הולכת לעשות מצווה גדולה להיטהר לבעלה, ואפילו אם ראו אותה לא עשתה עבירה כיון שלא רצתה בכך .
ז) כשיודע שטבלה - אדם הפוגש באשה שהוא יודע שהיא יוצאת מהמקוה יאמר בלחש את הפסוק "שׁוֹפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים וּמְזִיחַ אֲפִיקִים רִפָּה" או "שׁוֹפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ" (ופשוט הוא שהבעל אינו צריך לומר לאשתו את הפסוקים הנ"ל) .
ח) מקלחת אחרי טבילה - יש אוסרים להתקלח אחר הטבילה, מכל מקום מעיקר הדין אם אשה מתקלחת אחר הטבילה היא נשארת בטהרתה .
ט) טהורה אני - כשחוזרת לביתה צריכה לומר לבעלה טבלתי או טהורה אני, ויש מקילים שאינה צריכה לומר כשרומזת לו שטבלה ויודע בוודאות שהלכה לטבול .
{{{{ [[תפילה מיוחדת כשיש צער או יסורים]]
אֲנִי מַאֲמִינַה בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵימָה שֶׁזֶּה הַצַעַר וְהַיְסוּרִים שֶׁבָּאוּ לִי, הוּא בְּהַשְׁגָחָה פְּרָטִית מֵעִם ה', וְהִנְנִי מְקַבְּלֵת עָלַי בְּאַהֲבָה, וְכָל זֶה בָּא לִי מִסִּבּוֹת עֲוֹנוֹתַי הָרַבִּים, וְצַדִיק אַתָּה ה' עַל כָּל הַבָּא עָלַי כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנִי הִרְשָׁעְתִּי, וִיהִי רָצוֹן שֶׁיִהְיוּ אֵלוּ הַיְסוּרִים לְכַפָּרָה עַל עֲוֹנוֹתַי הָרַבִּים, וְהִנֵה מִצַד הַדִּין הָיִּיתִי צָרִיכָה לִפְרוֹט וְלָשׁוּב וּלְהִתְוַדוֹת עַל הַחֵטְא וְעָוֹן שֶׁבְּסִבָּתָם בָּא לִי אֵלוּ הַיְסוּרִים, אֲבָל גָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֵאֵינִי יוֹדַעָת עַל מָה,
לָכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ אָבִי שֶׁבַּשָׁמַיִם שֶׁתִּמְחוֹק וּתְשַׁרֵשׁ הַחֵטְא וְעָוֹן וָפֶשַׁע שֶׁגָרְמוּ לִי אֵלוּ הַיְסוּרִים, וְיִמְתְּקוּ כָּל הַדִּינִים מֵעָלַי וּמֵעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְיִתְהַפְּכוּ כָּל הַצֵירוּפִים לְטוֹבָה, וְיִמָשֵׁךְ חֲסָדִים טוֹבִים וּמְגוּלִים לָנוּ וּלְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם אָמֵן:}}}}