הלכות טהרה-הברכה יב) מקום שמברכת - כיום שהמנהג לטבול במים חמים יש להם דין של בית מרחץ שאסור לדבר בו דברי קדושה, לכן עדיף שלא תברך בתוך המים אלא תברך סמוך למי המקוה ומיד תיכנס לטבול .
יג) נטילת ידיים - לפני שמברכת צריכה ליטול ידיים בלי ברכה כדין נטילת ידיים אחר שירותים ולאחר מכן לברך.
יד) עובר לעשייתן - הברכה על הטבילה צריכה להיות לפני שטובלת כבשאר מצוות שקודם מברכים ואחר כך עושים את המצוה. והטובלת ואחר כך מברכת נכנסת לספק של ברכה לבטלה לכן לכתחילה תברך ואחר כך תטבול .
טו) ברכה בחלוק ובכיסוי ראש - לכתחילה יש לברך בחלוק המצניע את גופה וכן בכיסוי ראש אבל אם לא עשתה כן אינה צריכה לחזור ולברך שוב .
טז) הנחת יד במקום כיסוי ראש - כשאין לה מטפחת או מגבת לכסות את ראשה, הבלנית יכולה להניח יד על ראש האשה המברכת ונחשב לה ככיסוי ראש לברכה ומעיקר הדין יכולה לברך אפילו ללא כיסוי ראש .
יז) צניעות בזמן הברכה - כשמברכת תקפיד על כך שאין אשה חשופה כנגדה .
יח) נוסח הברכה - לפני שטובלת מברכת "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציונו על הטבילה" (ויש נוהגות לטבול טבילה אחת ואחר כך לברך) .
יט) דיברה אחרי הברכה - אין לדבר בין הברכה לטבילה ואם בירכה ולפני שטבלה דיברה דברים שאינם קשורים לטבילה צריכה לברך שוב אבל דיברה מענייני הטבילה אינה צריכה לברך שוב .
כ) ברכה בתוך המקוה - יש קהילות שנהגו על פי הרמ"א לברך בתוך המקוה באופן כזה שטובלת פעם אחת ומברכת ולאחר מכן טובלת שוב ויש להן על מי לסמוך אבל על פי השו"ע אסור לברך בתוך מי המקווה החמים, וכן נכנסות לספק ברכה לבטלה .
כא) ברכה במקלחת - אסור לברך בתוך המקלחת או האמבטיה שמתרחצת בה לפני הטבילה ואם בירכה ולא הפסיקה בדיבור עד הטבילה אינה צריכה לברך שוב אבל אם הפסיקה בדיבור דברים שאינם קשורים לטבילה צריכה לברך שוב .
כב) שכחה לברך - אשה שטבלה ולאחר שיצאה נזכרה שלא ברכה יצאה ידי חובת טבילה וטהורה לבעלה אפילו שלא בירכה .
כג) כשאמרה טמאה אני - אם אמרה טמאה אני וחכם פסק לה לספור שבעה נקיים ולטבול כדין אם יודעת שהיתה טהורה אינה מברכת על הטבילה .
כד) ברכת שהחיינו - כלה וכן כל אשה שטובלת בפעם הראשונה אינה מברכת שהחיינו על טבילתה .
כה) טבילה בחודש התשיעי - מעוברת שהיא טהורה הטובלת בחודש התשיעי להריונה כסגולה למזל טוב אינה מברכת על הטבילה .
כו) טבילה מחמת חומרא - הטובלת מחשש שמא לא עלתה לה טבילה כראוי כגון מחשש חציצה וכדומה אינה מברכת שוב על הטבילה .
כז) טבילה כשראתה דבר טמא - המחמירה על עצמה לטבול כשראתה דבר טמא ביציאתה מהמקווה, אינה מברכת שוב על הטבילה .
כח) דם בתולים - כלה הטובלת לאחר בעילת מצוה וראתה דם בתולים מברכת על הטבילה .
כט) טבילה מחמת כתם - כשראתה מראה שחכם אסר וצריכה לספור שבעה נקיים כגון בבדיקת עד, תשאל את הרב אם צריכה לברך על הטבילה .
ל) תפילה בתוך המים - השוהה בתוך המים אין לה לומר דברים שבקדושה או להרהר מזמורי תהילים ואם צריכה להתפלל לישועה תהרהר בליבה תפילה בלשון שאינה כתובה בסידורים או בתנ"ך
לא) נטילת ידיים - אחרי הטבילה צריכה ליטול ידיה כדין יציאה מהשירותים ואינה מברכת על נטילת ידיים .
לב) ברכת אשר יצר - כמובן שאם לא עשתה צרכיה לא מברכת אשר יצר וכן כשעשתה צרכיה ועברו שבעים ושתים דקות אינה מברכת ברכת אשר יצר .
לג) צינעת הפרט - אסור לאשה לספר לבעלה או לחברותיה את מי ראתה במקווה ומי הלכה לטבול שצריך להצניע את הדבר שכל המפרסם את טבילת אשתו וכן אשה המפרסמת את טבילתה נאמר עליה "ארור שוכב עם כל בהמה" כמו שהבהמה לא מסתירה את מעשיה כך הם לא מסתירים את מעשיהם לכן נזהרים בזה מאוד ויש כאן איסור רכילות .
{{{{רבי שמעון בר יוחאי אומר הקב"ה שונא את מי שאומר את ה"דברים" שבינו לבין אשתו וכן אסור לה לפרסם את ה"דברים" שבינה לבין בעלה ואפילו לא לחבירה הכי קרובה בראשית רבה פרשה צה}}}}