לְדַעַת מָרָן הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ וְרַבָּנֵי הַסְּפָרַדִּים מִצְוַת יִבּוּם קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת חֲלִיצָה גַּם בַּזְּמַן הַזֶּה, וְיָבָם וִיבָמָה שֶׁבָּאוּ לְבֵית דִּין וְאָמְרוּ שֶׁרוֹצִים בַּיִּבּוּם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וּלְדַעַת רַבָּנֵי אַשְׁכְּנַז אֲפִלּוּ רָצוּ שְׁנֵיהֶם בְּמִצְוַת יִבּוּם אֵין מַתִּירִים לָהֶם אֶלָּא אִם כֵּן נִכָּר וְיָדוּעַ שֶׁמְּכַוְּנִים לַמִּצְוָה. {מרן סימן קס"ה סעיף א´ וברמ"א, וראה באורים לסעיף ו´.}