הַבָּא לְקַיֵּם מִצְוַת חֲלִיצָה הֲרֵי הוּא מְקַיֵּם מִצְוַת הַשֵּׁם הַכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה וְכֵן הֲרֵי הוּא גּוֹמֵל בָּזֶה חֶסֶד גָּדוֹל לְמִי שֶׁהָיְתָה אֵשֶׁת אָחִיו וּבְוַדַּאי שֶׁזְּכוּת הוּא לוֹ, וְאֵין לָחוּשׁ בָּזֶה לֶאֱמוּנוֹת טְפֵלוֹת כְּאִלּוּ יֵשׁ סַכָּנָה בַּדָּבָר אֶלָּא, אַדְּרַבָּא, "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר", זְכוּת הַמִּצְוָה מְסַיַּעֲתּוֹ וְשׁוֹמַרְתּוֹ, וּמִן הַשָּׁמַיִם זִמְּנוּ לוֹ מִצְוָה נְדִירָה זוֹ לְהַשְׁלִים תרי"ג מִצְווֹת שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְקַיֵּם בְּזֶה הָעוֹלָם, וְאַף עַל פִּי שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ בִּנְסִבּוֹת מַעֲצִיבוֹת אֵין לוֹ לָחוּשׁ, שֶׁכָּךְ הוּא רְצוֹן הַשֵּׁם, וְהַשֵּׁם טוֹב הוּא לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. {יש להעיר שבדומה לזה יש אמונה טפלה שהלומד זוהר וקבלה עלול הוא שתטרף דעתו, והדבר פלא שהרי הלומד בפנימיות התורה מקיים הוא בכל מלה ומלה שלומד מצות עשה של לימוד התורה והיאך יבוא לו נזק מזה חס ושלום, ועוד שהרי בסדר חוק לישראל ישנו בכל יום קטע מן הזוהר, ואם מסוכן הדבר מדוע סדרו שם האר"י הקדוש, ועוד ששמענו ממגידי אמת שהרב הגאון והצדיק הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל היה ממליץ לגרוס זוהר הקדוש כעשר דקות לפני השינה. אלא שיש לומר שאלו שלמדו זוהר וקבלה ונשתגעו קרה עמם אחד משני הפנים, או שהיה השגעון חבוי בתוככי אישיותו של הלומד ופשוט הגיע זמנו לצוף ולעלות, או שהיה זה הלומד פגום מאוד במידות שהיה מחשיב את עצמו לצדיק גדול ובעל הבנה והיה בטוח בעצמו שמבין נכון את הלימוד והולך גם כן ועושה מעשים על פי מה שלמד, ויוצא מתוך הנחה שהוא המוצלח וכל שאר לומדי ומלמדי התורה עדין לוקים בחסר ולא הגיעו לגדלות ההבנה שיש לו ברצון השם, ומתחיל ללבוש בגדים מיוחדים, ולנהוג על פי אלו ענינים שהבין בדעתו המשובשת, וטורח לחפש רמזים בדבורי הבריות וביחסם אליו, ויש שמגיע ועושה מעשה בכוונות התפילה והברכות, ומושך על עצמו קטרוג החיצונים שמוצאים בו מקום אחיזה בשפע, ומתחיל לפחד מדברים ששאר בריות אינם מפחדים ואינו ירא ממה שהכל יראים ממנו ומתחיל עולמו להתהפך עליו עד שנטרפת דעתו, והכל ממדה אחת רעה ששמה גאוה. אלא כיצד יעשה, יגרוס בכל יום זוהר הקדוש או תיקונים ואף פעם לא יגמור בדעתו שהבין דברי הזוהר אפילו בדברים שנראים פשוטים ומפורשים, אלא ידע שאם הדבר כה פשוט לא היה נכתב כלל, ואם הוא מלמד על ענין אחר נסתר, מכוסה אותו דבר ממנו. אלא יגרוס לטהרת נשמתו ויקבל שכר טוב מן השמים. וכן לענין לימוד הקבלה מספרי השמונה שערים, הרש"ש ושאר רבותינו המקובלים, ידע מה שכתב המהרח"ו עצמו שלימוד פשט התורה הוא הכלי, ומי שידיעת פשטי התורה כלומר גמרא ושולחן ערוך אצלו מועטה, כך תהיה גם יכולת ההבנה שלו בכתבי המקובלים, שהרי אין לו כלי קיבול לחכמת הקבלה ויחשוב עצמו למבין, ואינו. ולכן צריך להשתדל הרבה בפשט התורה, ואחר כך כשלומד בכתבי המקובלים, ילמד אמנם בעיון וישתדל להבין הדברים, אולם יזהר מאוד מלהתגאות על שאר לומדי התורה, אפילו בליבו, ולא יבדל מדרך העולם בלבוש והתנהגות כלל, וימנע מעשיית מעשה של כוונות שכן הזהירו מאוד על כך הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל והרב ששון מזרחי זצ"ל מחבר ספר "באתי לגני" על הדרושים ועל הכוונות, שבמו אזני שמעתי מרבנו הרב בן ציון אבא שאול שאמר לי במפורש "אני לא מאמין במקובלים אחרונים", שלא יעשו הלומדים מעשה בכוונות, והמקובל הגאון הרב ששון מזרחי אמר בפני שהוא עצמו אינו מכוין, ואם הוא חשש לאחיזת החיצונים בו ולחוסר הבנה אמיתית בכוונות ודאי הוא שלכל השאר ראוי הוא להימנע מכך. אלא שבכל אופן הלימוד והעיון בדברים, למי שהוא בר הכי, ודאי שהיא מעלה גדולה עד מאוד, וכמו שאי אפשר ללמוד פנימיות התורה בלא ידיעת הפשט כך אי אפשר לסמוך על ידיעת פשטי התורה בלבד ומוכרחים אנו להשתדל ולדעת את הקבלה והפנימיות שבכל דבר, וכמו שנכתב בשם הגר"א שמי שאינו יודע את הסוד גם את הפשט אינו יודע, ובין אם אמר זאת הגר"א או לא אמר מסתברים הדברים, שהרי דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, וראה בתיקוני הזוהר תיקון ל´ מה שנכתב בענין זה, ובודאי שהתנאים והאמוראים ידעו היטב את פנימיות ההלכות, המשניות והבריתות, הסברות והמסקנות שנכתבו בשמם. וראה עוד לעיל בפרק כ"א בבאורים לסעיף כ"ה, ובפרק כ"ב בבאורים לסעיף ס"ג.}