אִם הָיָה אֶחָד מֵעֵדֵי הַגֵּט פָּסוּל, נִפְסַל הַגֵּט, שֶׁעֵדוּת שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּ בָּטְלָה כֻּלָּהּ, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לָנוּ עֵדֵי מְסִירָה כְּשֵׁרִים, שֶׁנִּמְסַר הַגֵּט לָאִשָּׁה בִּפְנֵיהֶם, אֵין זֶה מוֹעִיל לְהַכְשִׁיר הַגֵּט, מִטַּעַם שֶׁחֲתִימַת הָעֵד הַפָּסוּל בַּגֵּט עוֹשָׂה אוֹתוֹ לִמְזֻיָּף מִתּוֹכוֹ. {כמו שלמדנו לענין קדושין כן הוא לענין גיטין שאין העדים באים להעיד שכך וכך היה המעשה ותו לא, אלא שבאישות כלומר בקידושין וגיטין ראית העדים הכשרים היא חלק מקיום המעשה עצמו, שאין דבר זה כמו בדיני ממונות שהאחד הלוה לשני מעות בלא עדים אין זה משנה את עצם העובדה שאכן הלוה לו ואין העדים שם אלא שאם האחד ישכח או ישקר יעידו העדים לקים הדבר, כאן בדיני אישות אפילו מודים הוא והיא שקידש אותה בטבעת או שנתן לה גט בידה, אם לא נעשה הדבר בפני שני עדים כשרים כדת וכדין לא נעשה כאן ולא כלום.}