צָרִיךְ הַבַּעַל לִהְיוֹת שָׁפוּי בְּדַעְתּוֹ מִשָּׁעָה שֶׁמְּצַוֶּה אֶת הַסּוֹפֵר עַל הַכְּתִיבָה וְאֶת הָעֵדִים עַל חֲתִימַת הַגֵּט עַד שֶׁיִּתֵּן הַגֵּט לְיַד הָאִשָּׁה, וְלָכֵן אִם הוּא חוֹלֶה בְּנַפְשׁוֹ וּלְעִתִּים בָּרִיא, צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן אֶת הַגֵּט בְּעֵת שֶׁהוּא בָּרִיא וְדַעְתּוֹ צְלוּלָה בְּאֹפֶן שֶׁיּוֹדֵעַ מַה שֶּׁעוֹשֶׂה, וּבוֹדְקִים אוֹתוֹ בֵּית הַדִּין אוֹ שְׁלוּחָיו אִם יוֹדֵעַ שֶׁמְּמַנֶּה אֶת הַסּוֹפֵר לִכְתֹּב, וְשֶׁהִנּוֹ נוֹתֵן גֵּט, וְשֶׁעַל יְדֵי כָּךְ נִפְרָד מֵאִשְׁתּוֹ וּמִתְבַּטֵּל קֶשֶׁר הַנִּשּׂוּאִין, וְאִם יוֹדֵעַ מַה שֶּׁעוֹשֶׂה הֲרֵי הַגֵּט כָּשֵׁר. {סימן קכ"א במרן השו"ע על פי דברי הגמרא גיטין סז: ונחלקו שם ריש לקיש ורבי יוחנן בציוה לכותבו כשהוא בריא ואחר כך נשתבש ונפסקה הלכה כרבי יוחנן וכן הוא בשו"ע סימן קכ"א סעיף ב´, וברמב"ם הלכות גרושין פרק ב´ הלכה ט"ו, וזאת לשונו "אמר כשהוא בריא כתבו ותנו גט לאשתי ואחר כך נבעת ממתינים לו עד שיבריא וכותבים ונותנים לה ואין צריך לחזור ולהימלך בו אחר שהבריא, ואם כתבו ונתנו קודם שיבריא הרי זה פסול", והוא פסול מדרבנן כדי שלא יאמרו שוטה מגרש. ולדעת הטור, הרא"ש וריא"ז הריהו גט בטל מדאורייתא מטעם שנתבטלה השליחות בעת שנשתטה, ויש פוסקים המחלקים בין חולי שבידנו לרפאותו שאז הגט פסול לחולי שאין בידנו לרפאותו שאז הגט בטל, כך חילק מרן השו"ע בסעיף ב´, ויש שאינם מחלקים בכך.}