אִם טָעָה הֶחָתָן, מֵחֲמַת הִתְרַגְּשׁוּת וְכַדּוֹמֶה, וְהִשְׁמִיט מִלִּים, וּכְגוֹן שֶׁאָמַר הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת וְשָׂם בְּאֶצְבָּעָהּ אֶת הַטַּבַּעַת, וְלֹא אָמַר לִי, וְלֹא אָמַר כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל, יֵשׁ לוֹמַר שֶׁבִּזְמַנֵּנוּ שֶׁהַחֲתֻנּוֹת נֶעֱרָכוֹת בְּאוּלָם וּבְקָהָל רַב וּבְנֵי הַזּוּג נִצָּבִים מִתַּחַת לַחֻפָּה נֶחְשָׁב כַּעֲסוּקִים בְּעִנְיַן הַקִּדּוּשִׁין וּמְקֻדֶּשֶׁת אֲפִלּוּ נָתַן בִּשְׁתִיקָה, וְהוּא שֶׁיּוֹדַעַת שֶׁמְּקַבֶּלֶת קִדּוּשֶׁיהָ. {בגמרא קידושין ו. כתב "גופא, היה מדבר עם האשה על עיסקי גיטה וקידושיה ונתן לה גיטה וקידושיה ולא פרש, רבי יוסי אומר דיו, רבי יהודה אומר צריך לפרש, אמר רב יהודה אמר שמואל והוא שהיו עסוקים באותו ענין...". וכן פסק הרמב"ם בהלכות אישות פרק ג´ הלכה ח´ "היה מדבר עם האשה על עסקי הקידושין ורצתה, ועמד וקידש, ולא פירש ולא אמר לה כלום, אלא נתן בידה... הואיל והן עסוקים בענין, דיו, ואינו צריך לפרש". וכן פסק מרן בשו"ע אבע"ז סימן כ"ז סעיף א´ "ואם היה מדבר עמה תחילה על עסקי קידושין ונתן לה אפילו בשתיקה הוי קידושין, והוא שעדין עסוקים באותו ענין". ומה שכתבנו והוא שיודעת שמקבלת קידושיה, פשוט הוא, שאם לא כן הרי מתקדשת שלא לדעתה ולא הוי קידושין.}