מִשֶּׁנִּתְקַדְּשָׁה הֲרֵי הִיא אֵשֶׁת אִישׁ, שֶׁהַבָּא עָלֶיהָ חַיָּב מִיתַת חֶנֶק, וְאִם רוֹצָה לְהִפָּרֵד מִבַּעֲלָהּ צְרִיכָה גֵּט פִּטּוּרִין, אֲבָל עֲדַיִן לֹא נִקְרֵאת נְשׂוּאָה לְבַעֲלָהּ עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנָּה לַחֻפָּה וִיבָרְכוּ לָהֶם שֶׁבַע בְּרָכוֹת. שֶׁהָאֵרוּסִין וְהַקִּדּוּשִׁין הֵם דָּבָר אֶחָד וְהוּא נְתִינַת הַטַּבַּעַת, וְהַנִּשּׂוּאִין הֵם כְּנִיסָתָם תַּחַת הַחֻפָּה וְהַשֶּׁבַע בְּרָכוֹת הַנֶּאֱמָרוֹת אָז שֶׁהֲרֵי כַּלָּה בְּלֹא בְּרָכָה אֲסוּרָה לְבַעֲלָהּ כְּנִדָּה, וּלְאַחַר מִכֵּן כְּשֶׁכּוֹנֵס הֶחָתָן אֶת הַכַּלָּה לְבֵיתָם הַמְשֻׁתָּף וּמִתְיַחֲדִים שָׁם בָּזֶה נִגְמָר מַעֲשֵׂה הַנִּשּׂוּאִין. {לדעת המרדכי והריא"ז החופה שעושה את הנישואין היא פריסת הטלית שהיא כעין עשית בית שלתוכו נכנסים החתן והכלה ושם נאמרות השבע ברכות. אולם, לדעת הרמב"ם ומרן השו"ע היחוד שמתיחדים בביתם לאחר החתונה היא עושה את הנישואין, מכל מקום הרבה אחרונים כתבו שבזה נהגו הספרדים כדעת הרמ"א דוקא שהחופה שהיא פריסת הטלית היא זו שעושה את הנישואין.}