אִם שָׁאַל טַבַּעַת מֵחָבֵר וְהוֹדִיעוֹ שֶׁרוֹצֶה לְקַדֵּשׁ בָּהּ וְהִסְכִּים חֲבֵרוֹ לְהַשְׁאִילוֹ לְמַטָּרָה זוֹ, הֲרֵי הִיא מְקֻדֶּשֶׁת, מִכָּל מָקוֹם לְכַתְּחִלָּה לֹא יַעֲשֶׂה כֵן, שֶׁדָּבָר זֶה שָׁנוּי בְּמַחְלֹקֶת רִאשׁוֹנִים וְאַחֲרוֹנִים, וְקַל וָחֹמֶר אִם שָׁאַל אֶת הַטַּבַּעַת מֵאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ הֲרֵי כָּאן הַסָּפֵק כָּפוּל וּמְכֻפָּל אִם יוֹדַעַת הִיא לְהַקְנוֹת בְּאֹפֶן הַמּוֹעִיל לְקִדּוּשִׁין. וְלָכֵן לֹא יְקַדֵּשׁ בְּטַבַּעַת זוֹ, וְאִם עָבַר וְקִדֵּשׁ הֲרֵי הִיא סָפֵק מְקֻדֶּשֶׁת וְיִשְׁאַל רַב מוֹרֵה הוֹרָאוֹת מֻבְהָק אִם צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְקַדְּשָׁהּ שֵׁנִית. {לענין שאלת הטבעת מאיש הרי זו מחלוקת הרא"ש והרשב"א שהרא"ש למד זכות על הנוהגים בזה והרשב"א אסר לקדש כך, ולהלכה פסק מרן השו"ע באבע"ז סימן כ"ח סעיף י"ט כדעת הרא"ש, שאם שאל את הטבעת מחברו והודיע לו שרוצה לקדש בה הרי זו מקודשת שאנו אומרים מסתמא הקנה לו באופן המועיל לקידושין ואם לא הודיעו לשם מה הוא שואל ממנו את הטבעת וקידש בה הרי זו ספק מקודשת. ולענין שאלת הטבעת מאשה נסתפקו בזה הרב יוסף חיים בשו"ת רב פעלים חלק ג´ סימן ג´ והרב משה פיינשטיין בשו"ת איגרות משה סימן צ´, וכמובן שלכתחילה לא יעשו כך אלא שאם בדעבד כבר קדש בטבעת כזו נראה שאין צריך לחזור ולקדש ובמיוחד אם כבר קיים החתן בעילת מצוה, אבל צריך עוד עיון בדבר. ולענין אם אינה רוצה להינשא למי שקדשה בטבעת שאולה אם מצטרף ספק זה לספקות אחרים כדי להתירה בלא גט ראה בשו"ת יביע אומר חלק שישי סימן ו´ אות ז´. ובסימן י´ אות י´, ובחלק תשיעי סימן כ"א.}