בֵּין אִם נַעֲשׂוּ הַקִּדּוּשִׁין בְּכֶסֶף, שְׁטָר אוֹ בִּיאָה צָרִיךְ שֶׁיֵּעָשׂוּ בִּפְנֵי שְׁנֵי עֵדִים כְּשֵׁרִים, שֶׁהֲרֵי אֵין דָּבָר שֶׁבְּעֶרְוָה פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם, שֶׁאֵין הָעֵדִים כָּאן רַק כְּדֵי לְהָעִיד שֶׁאָכֵן כָּךְ הָיָה, אֶלָּא כָּל מַעֲשֵׂה הַקִּדּוּשִׁין בִּלְעֲדֵיהֶם כְּאִלּוּ לֹא נַעֲשָׂה וַהֲרֵי הוּא חֲסַר תֹּקֶף לְגַמְרֵי, וְלָכֵן אֵין אָנוּ חוֹשְׁשִׁים לְקִדּוּשִׁין בְּזוּגוֹת שֶׁחַיּוּ יַחְדָּו אֲפִלּוּ שָׁנִים רַבּוֹת אִם לֹא הָיָה מַעֲשֵׂה קִדּוּשִׁין כַּדָּת קֹדֶם לָכֵן, וְזֶה בֵּין אִם הָיוּ חָבֵר וַחֲבֵרָה כְּדֶרֶךְ הַחִלּוֹנִיִּים, אוֹ שֶׁהָיוּ נְשׂוּאִים בְּנִשּׂוּאִין רֶפוֹרְמִים אוֹ אֶזְרָחִיִּים, בְּכָל אֵלּוּ אֵינָהּ אֵשֶׁת אִישׁ וְאֵינָהּ צְרִיכָה גֵּט אִם רוֹצָה לְהִפָּרֵד וְאִם זָנְתָה תַּחַת "בַּעֲלָהּ" אֵין בָּנֶיהָ מֵאַחֵר מַמְזֵרִים. {בגמרא יבמות פח., קידושין סו., ובגיטין ב:, סד., אין דבר שבערוה פחות משנים, שנאמר, "כי מצא בה ערות דבר" וכן נאמר לענין ממון "על פי שני עדים... יקום דבר", מה דבר האמור כאן בשני עדים אף דבר האמור לעיל בשני עדים. כן הוא לענין קיום הקידושין שאין קידושין בלא שני עדים, וכן בגט, וכן בזנות של אשת איש לאוסרה על בעלה, כן הוא שם בגמרות בשם רבא ורבי יוחנן שאין דבר שבערוה פחות משנים הוא לענין קיום המעשה עצמו. וראה לקמן סעיף ז´ וסעיף כ"ב.}